ב, א – הנהגת המשפט והנהגת הייחוד
לכל אורך ספר דעת תבונות מסביר הרמח"ל את הנהגת ה' בעולם בשני אופנים – הנהגת הייחוד והנהגת המשפט. באותיות לד-סה מסביר הרמח"ל את הנהגת הייחוד, ובאותיות קלד-קנז את דרכי הנהגת המשפט.
וז"ל הרמח"ל (אות קלד): "אמר השכל: נשלים סדר עריכת משפטי הנהגתו יתברך, ונאמר, כי הנה אחר שכבר קבע הרצון העליון גבולו של הרע, וחקק ענייניו מה שיהיו ולא יוסיפו, שב וקבע הנהגה ישרה, כמו שהעולם צריך אחר היות מציאות הרע זה בבריאתו. ואמנם כלל מה שרצה הרצון העליון במציאות הרע הזה הוא שיתקיים זמן מה כאשר הגביל לו, ושאחר כך יתבטל; ומתחילתו של עולם כבר הוא מנהל אותו לקראת סופו הטוב – שיהיה הרע מתבטל ממנו. והרי זו הנהגה אחרת שכבר הזכרנוה למעלה בעניין גילוי יחודו יתברך. ואמנם לכל הזמן שהוא יתברך רוצה בקיומו צריכה הנהגה אחרת, כי הרי אין הימצאו לבטלה, אלא לצורך עבודת האדם. ועל כן צריך כאן הנהגה הראויה למעשה העבודה הזאת בכל תנאיה". יעו"ש כל הפיסקה.
