ח – סדר הקטורת ביום הכיפורים

ח, א – חפינה – מהעבודות הקשות שבמקדש

יומא מז, א-ב: "תנו רבנן: מְלֹא קֻמְצוֹ (ויקרא ב, ב), יכול מבורץ (מבצבצין מכל צד ויוצא, רש"י)? – תלמוד לומר: בְּקֻמְצוֹ (שם ו, ח). אי בקמצו – יכול אפילו בראשי אצבעותיו? תלמוד לומר: מְלֹא קֻמְצוֹ – כדקמצי אינשי. הא כיצד? חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו, וקומץ. ובמחבת ובמרחשת מוחק בגודלו מלמעלה, ובאצבעו קטנה מלמטה, וזו היא עבודה קשה שבמקדש. – זו היא ותו לא? והא איכא מליקה, והא איכא חפינה! – אלא: זו היא מעבודות קשות שבמקדש".

רש"י (מנחות יא, א, 'ובחפינה') ורמב"ם (עבודת יוה"כ ד, א) כתבו שהקושי היה בצורת העברת הקטורת מהכף ליד. ובתוס' (יומא מט, ב, 'והאיכא') ביארו שלמאן דאמר שנוטל הבזך בשיניו, ודאי שזה היה קשה. והוסיפו התוס' שקושי נוסף היה שצריך להיזהר שלא יכווה מחום הגחלים.

בספר הרב כתב שהקושי בעבודת חפינת הקטורת הוא – שלא יישפך פירור. והרמז שכל הכוחות בעם ישראל יהיו מקושרים לקודש הקדשים. וזה על פי רבנו ירוחם (תולדות או"ח ז, ג) שביאר הקושי: "שלא יישפך ממנו כלום".

ח, ב – הקטורת היתה מונחת בצבירה ולא בפיזור

יומא מט, ב: "וצוברה, כדי שיהא עשנה שוהה לבוא. ויש אומרים: מפזרה, כדי שיהא עשנה ממהרת לבוא (ויתמלא הבית עשן ולא יזונו עיניו מבית קדשי הקדשים, מאירי מז, א)".

והרמב"ם (הל' עבודת יוה"כ ד, א) פסק כתנא קמא: "וצובר את הקטורת על גבי הגחלים בידו לפנים במחתה, כדי שתהיה הקטורת קרובה לארון רחוקה מפניו, שלא יכוה". וכך מבואר במשנה נב, ב: "צבר את הקטרת על גבי גחלים, ונתמלא כל הבית כולו עשן". והמאירי (מז, א) כתב: "כדי שיהא עשנה שוהה ולא ימות בעשן".

ח, ג – הליכה אחורנית ביציאה

משנה יומא נב, ב: "יצא ובא לו בדרך בית כניסתו". רש"י: "כשם שנכנס כשהולך לדרום עד שהגיע לארון, – פניו כלפי דרום, כך כשיצא לא היסב את פניו לצאת, אלא יוצא דרך אחוריו, ופניו לארון". והתוס' ('יצא'): "כתלמיד מפני רבו". ור"י מלוניל: "מפני אימת שמים".

גמ' יומא נג, א: "וכן כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן, כשהן נפטרין – לא היו מחזירין פניהן והולכין, אלא מצדדין פניהן והולכין. וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך, אלא מצדד פניו והולך. כי הא דרבי אלעזר, כד הוה מיפטר מיניה דרבי יוחנן, כד הוה בעי רבי יוחנן לסגויי הוה גחין קאי רבי אלעזר אדוכתיה, עד דהוה מיכסי רבי יוחנן מיניה. וכד הוה בעי רבי אלעזר לסגויי, הוה קא אזיל לאחוריה עד דמכסי מיניה דרבי יוחנן".

וכ"כ הרמב"ם (הל' בית הבחירה ז, ד): "כל שהשלים עבודה ונסתלק לו, אינו יוצא ואחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך על צידו עד שיצא מן העזרה. וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנן כך הן יוצאין מן המקדש, כמי שפוסע אחר תפילה לאחוריו. כל זה ליראה מן המקדש". (ע"ע שערי היכל על יומא מערכה קכט).

ח, ד – תפילת הכהן הגדול לאחר עבודת הקטורת

משנה יומא נב, ב: "ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון (בהיכל, רש"י; וכ"כ הרמב"ם הל' עבודת יוה"כ ד, א). ולא היה מאריך בתפילתו, שלא להבעית את ישראל".

גמ' יומא נג, ב: "תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפילתו, ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו. התחילו הם נכנסין והוא יוצא. אמרו לו: מפני מה הארכת בתפילתך? אמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם, ועל בית המקדש שלא יחרב?! – אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו: לא היה מאריך בתפילתו, כדי שלא להבעית את ישראל". ¹

ביאר רבנו בחיי (ויקרא ט, כג) למה התפילה היתה סמוכה לעבודת הקטורת: "עד היום השמיני הזה שנתחנך אהרן בכהונה והתחיל בעבודה, משה היה מתעסק בכל העבודות כולן, והוא היה הכהן הראשון, והרי הכתוב קוראו כהן, שנאמר (תהלים צט, ו): מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו. ואמר: וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם, כלומר סמוך להקטרת הקטורת מיד, לפי שבאותה שעה התפילה מקובלת יותר. וכך מנהגו של כהן גדול ביום הכיפורים: היה נכנס לפני ולפנים להקטיר הקטורת, ומניח המחתה בפנים ויוצא, ומתפלל על צרכי העם בסיפוק מחיותן ומזונותיהם ובירידת המטר ובשאר הצרכים. ומה אמר דוד ע"ה (תהלים קמא, ב): תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, הזכיר הקטרת יותר משאר הקרבנות, לפי שהוא קרבן הנבחר והנרצה יותר, גם התפילה באותה שעה יותר מקובלת".

ח, ה – נוסח תפילת הכהן הגדול

יומא נג, ב: "ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון. מאי מצלי? רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא, תרוייהו משמיה דרב אמרי: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתהא שנה זו גשומה… רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים (מתפללים שלא ירדו גשמים, רש"י)".

ביאר הרמב"ם (פיהמ"ש יומא ה, א) למה הכהן הגדול היה מתפלל על דברים אלו: "היה מתפלל שימצע ה' אויר שנה זו, וזו טובה גדולה כללית לאדם ולבהמה, כי כשמזג האויר ממוצע מבריאים גופות החולים, ומתמדת בריאות הבריאים, וראשית לכל הברכות: וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי (דברים ז, טז). ואח"כ מתפלל בהתמדת שלטון הצדק והאמת, וזהו תכלית הכל. ואחרי שני העניינים הכלליים האלו מתפלל על עניינים פרטיים לכל בני אדם, שיצליח ה' לכל אדם בעבודתו ויצליחו עסקיו ומסחרו כדי שלא יצטרך לשאול ולבקש מזולתו. ואח"כ מתפלל שירד גשם, והוא אמרו: ואל תכנס לפיך תפילת עוברי דרכים, לפי שאינם מתפללים אלא להתמדת השמש וסילוק הגשם".

ובירושלמי (יומא פ"ה ה"ב, כז, א) מובא נוסח אחר לברכת הכהן הגדול: "וכך היתה תפילתו של כהן הגדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש: יהי רצון מלפניך ה' אלוהנו ואלוהי אבותינו שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת, ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת – תהא גלותינו למקום של תורה. יהי רצון מלפניך ה' אלוהנו ואלוהי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון (בממון, קה"ע) לא ביום הזה ולא בשנה הזאת, ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת – יהא חסרונינו בחסרון של מצות (כלומר, שנדאג תמיד: אפשר שחסרנו לעשות איזה מצווה מן המצוות, פני משה). יהי רצון מלפניך ה' אלוהנו ואלוהי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן שנת גשומה ושחונה וטלולה (גשומה – ולא יותר מדאי, אלא גם שחונה וטלולה, פי' חמה וצל, קה"ע), ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו, ואל תפנה לתפילת יוצאי דרכים. רבנן דקסרין אומרין: ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו. ועל אנשי השרון היה אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלוהנו ואלוהי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן (שיושבים במישור והגשמים סותרים בתיהם, קה"ע)".

ח, ו – תפילת הכהן הגדול בהיכל

בתפארת ישראל (על המשנה יומא ה, אות כא) ביאר מדוע התפלל הכהן הגדול בהיכל ולא בקודש הקדשים: "בקודש הקדשים, מקום הרוחניות, אינו מהראוי שישהה להתפלל על גופניות, רק בהיכל התפלל בקצרה". ועיין ספר סדר יומא ד, הערה קנד.

ח, ז – הקטורת מכפרת על לשון הרע שבצנעה

ערכין טז, א: "אמר ר' ענני בר ששון… מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול (קול הפעמונים) ויכפר על מעשה הקול… והא"ר סימון אמר רבי יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו להם בקרבנות כפרה, בדבר אחר מצינו להם כפרה: שפיכות דמים ולשון הרע; שפיכות דמים בעגלה ערופה, ולשון הרע בקטורת, דתניא ר' חנינא: למדנו לקטרת שמכפרת, דכתיב (במדבר יז, יב): וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם, ותנא דבי רבי ישמעאל: על מה קטרת מכפרת? על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבחשאי (שהיה לבדו שם, כדתנן פורשין בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה, וכל שכן מן ההיכל שנאמר: וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה וגו' בסדר יומא, רש"י זבחים פח, ב) ויכפר על מעשה חשאי… קשיא לשון הרע אלשון הרע!… לשון הרע אלשון הרע לא קשיא: הא בצינעא, הא בפרהסיא". הרי שהמעיל מכפר על לשון הרע שבפרהסיא, והקטורת על לשון הרע שבצנעה. ¹

בתוס' רא"ש (מד, א, 'יבא'): "הקשה ריב"א: אמאי קורא קטורת בחשאי יותר ממתן דמים שגם אז היו פורשין? ותירץ לפי שמתן דמים היה מונה אחת שתים, אבל בקטורת היה בשתיקה. וה"ר אלחנן תירץ דאע"ג דמתן דמים היה כמו כן בחשאי, מכל מקום כפרתו מפורשת על מה הוא מכפר, אבל קטורת אין כפרתו מפורשת, להכי קאמר שמכפרת על דבר שבחשאי". ¹

ח, ח – חביבות הקטורת שבאה על השמחה

תנחומא תצווה טו: "אמר הקדוש ברוך הוא: מכל הקרבנות שאתם מקריבין אין חביב עלי כקטורת. תדע שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל, כיצד? החטאת היתה באה על החטא, והאשם כן, העולה באה על הרהור הלב, השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה, אבל הקטורת אינה באה לא על החטא ולא על עון ולא על האשם אלא על השמחה, הוי: שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב (משלי כז, ט)". עיין עוד בהמשך המדרש באריכות על חביבות הקטורת לפני הקב"ה.