ארכיון הקטגוריה: הלכה ג – שלא להפסיק בין הברכה לאכילה

א – שלא להפסיק בשתיקה בין הברכה לאכילה

לכתחילה לא יפסיק בשתיקה יותר משיעור "שלום עליך רבי", שיש סוברים (שבלי הלקט ודעימיה) שגם בדיעבד אם הפסיק בשתיקה הפסיד הברכה. אמנם רוה"פ  סוברים שאינו הפסקה, וכך נפסק בשו"ע רו, ג. ועיין ברכת ה' ח"א ג, טו, בסיכום הסוגיה.

פורסם בקטגוריה הלכה ג - שלא להפסיק בין הברכה לאכילה | כתיבת תגובה

ב – דין המפסיק בין ברכה לאכילה בעניית אמן

 כתב ברכ"י בשם פנים מאירות, שאם הפסיק בין ברכה לאכילה בעניית אמן, צריך לברך בשנית. וכתב זאת גם אם בירך 'המוציא', וענה אמן על חבירו שבירך 'המוציא'. ובמ"ב קסז, לה, ורו, יב, הזכיר דין שלא לענות אמן בין הברכה לאכילה, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - שלא להפסיק בין הברכה לאכילה | כתיבת תגובה

השומע קדיש וקדושה לפני שבלע

בפועל, סמוך לתחילת הלעיסה מרגישים את הטעם, ועיין בהערה 4 שלדעת רוה"פ כבר אין הפסק, ולכן אם שמע קדיש או ברכה לאחר שהתחיל ללעוס – יענה אמן. ואם עוד לא התחיל ללעוס, אף שי"א שענייה לדברים שבקדושה אינה נחשבת הפסק, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - שלא להפסיק בין הברכה לאכילה | כתיבת תגובה