ארכיון הקטגוריה: פרק יא – עיקר וטפל

מרק עם כופתאות

לא כתבתי את התנאי שהוא מעלה ברוב הפעמים מרק עם כופתאות, כי יתכן שבעוד הוא לועס את הכופתאות הוא מעלה בכף מרק בלבד כדי להטעים בו את מה שבפיו, וגם אז עדיין הכופתאות עיקר. לעומת שקדי מרק שבמרק, שכדי שייחשבו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ט - מרק שיש בו כמה מינים | כתיבת תגובה

א – הערה 1 – אף כשנצרך לברך בתחילה על הטפל לא יברך עליו בסוף

דיני עיקר וטפל נתבארו בשו"ע סימן ריב; רד, יב; רח, ב-ג. כתבתי בהערה: אם בירך על הפתיתים ורק אח"כ הביא תוספות שלא חשב להביאם וגם אינו רגיל להביאם, כשיביאם יצטרך לברך עליהם, שכל זמן שלא היו לפניו בעת הברכה על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - עיקר וטפל | כתיבת תגובה

ב – המתכוון לאכול פתיתים כמו שהם ונמלך להוסיף בהם קטשופ

כתבתי בהערה: "בירך על הפתיתים ורק אח"כ הביא את התוספות – אם בעת שבירך על הפתיתים חשב להביא את התוספות או שהוא רגיל בכך, בברכה על הפתיתים פטר אותם. אבל אם לא חשב להביאם וגם אינו רגיל בכך, כשיביאם יצטרך … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - עיקר וטפל | כתיבת תגובה

א – הערה 2 והלכה ג – האם אפשר לברך על הטפל לפני שיברך על העיקר

כשאין ספק שהעיקר פוטר את הטפילה, כמו למשל באורז עם צימוקים ושקדים, אף שהצימוקים והשקדים ניכרים – הם ממש טפלים, ולכן אין לברך עליהם. ואם בירך עליהם אחר שבירך על האורז, זו ברכה לבטלה (מ"ב קסח, מג, סדבה"נ ג, ז). … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ב - כשיש ספק עם מאכל טפל לחבירו | כתיבת תגובה

ב – כאשר צריך לאכול את הטפל לפני העיקר, מה יברך על הטפל?

הרוצה לשתות יין וקשה לו לשתותו על קיבה ריקה, ולשם כך הוא אוכל לפניו מאכל נוסף, כמו מזונות או פירות, כתב בתה"ד לא, עפ"י או"ז, שיברך על אותו מאכל 'שהכל', שהואיל והוא טפל איבד את ברכתו המיוחדת. (ואף שאין לאכול … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ב - כשיש ספק עם מאכל טפל לחבירו | כתיבת תגובה

א – הערה 3 – מה הדין כשיש ספק בין אדמה לעץ, ובין אדמה למזונות

כשיש ספק בין אדמה לעץ, כתבתי שיברך 'האדמה'. ואמנם משעה"צ רח, טז, משמע שיברך 'שהכל', אולם בפשטות נראה שהואיל וברור שהוא יוצא ב'האדמה', והיא ברכה מבוררת יותר, עליו לברך 'האדמה'. ועיין ברכ"ה ח"ג י, 130; ושעה"ב טו, הערה כ. ואם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - תערובת של שני מינים | כתיבת תגובה

ב – רוב מול עיקר

אם ברור שאחד המינים שבתערובת הוא העיקר, אף שהוא מיעוט, מברך עליו. וכפי שפסק בשו"ע רג, ז, לעניין בשמים ודבש, שמברך על הבשמים, וכתב מ"ב יג, אף אם הדבש רוב. וכ"כ בבאו"ה ריב, א, עפ"י דה"ח. וכאשר יש שני מינים … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - תערובת של שני מינים | כתיבת תגובה

ג – הערה 4 – תערובת שכל מין ניכר בה, מחלוקת אם הולכים אחר הרוב

הרחבת ההערה: כתב ח"א נא, יג: "עירב שני מינים שאין ברכותיהן שוין, כגון בפה"ע או בפה"א וכיוצא בו, אע"פ שבא ליתן טעם, הולכין אחר הרוב, ומברך עליו. ודוקא בעניין שאין ניכר, אבל אם כל אחד ניכר לעצמו ואינו נעשה לטפל, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - תערובת של שני מינים | כתיבת תגובה

ד – סלט וולדורף

סלט וולדורף, שעשוי מפירות מגוררים – תפוחים, אננס, אגוזים וסלרי עם מיונז, כיוון שקשה להפרידם שהם דבוקים במיונז, וגם אין כל מין ניכר לעצמו, הברכה נקבעת לפי הרוב (שעה"ב כג ברשימת המאכלים, 'כיצד מברכים' ע' כא). ואם יש ספק מה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - תערובת של שני מינים | כתיבת תגובה

תערובת דגן – קציצת דג או בשר

על קציצת דג שיש בה קמח מברכים 'שהכל'. כ"כ ב'כיצד מברכים' ע' לז, ושעה"ב פכ"ג רשימת המאכלים 660, ופס"ת רח, ה, ובוזאת הברכה ע' 249. אמנם בברכ"ה ח"ג י, נח, ואול"צ ח"ב יד, יט, כתבו לברך 'מזונות', מצד "כל שיש … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - תערובת שיש בה מין דגן | כתיבת תגובה