ארכיון הקטגוריה: הלכה ד – חולה שהתרפא

א – על איזה חולי מברכים?

מצינו בזה שלוש דעות בראשונים: א) אפילו אם 'חושש בראשו' או 'חושש בגרונו' והתרפא – מברך 'הגומל' (רב האי גאון, ערוך). ב) כל חולי שמחמתו עלה למיטה, אפילו אין בו סכנה חייב לברך, מפני שכל שעלה למיטה כאילו עלה לגרדום … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - חולה שהתרפא | כתיבת תגובה

ב – חולי עיניים ודלקת שיניים

כפי שלמדנו למקצת הראשונים והרמ"א, ח, רק מי שהתרפא מחולי שיש בו סכנת נפשות מברך. וכתבו הראשונים שדין זה מקביל להלכות שבת, "דאין מברכין אותה אלא היכא דאיכא סכנת נפשות, כגון אישתא צמירתא ומכה של חלל שמחללין עלה את השבת" … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - חולה שהתרפא | כתיבת תגובה

ג – ניתוח

כתב בציץ אליעזר (יב, יח) שהואיל ויש סכנה בניתוח וצריך זהירות מרובה שלא תהיה פגיעה באיבריו הפנימיים, לא גרע ממכה של חלל ומברכים 'הגומל' לאחר שיתרפא מהניתוח. ואפילו בניתוח קל, מכיוון שעדיין אנו רואים מקרים של סיבוכים ובעיות, יש לברך … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - חולה שהתרפא | כתיבת תגובה

ד – עילפון או איבוד הכרה

כתבו הפוסקים שיש לברך אחרי התעלפות 'הגומל' (שואל ונשאל ד, טו; רבבות אפרים ח"ב פ, כד בשם החזו"א). ונראה שהדבר תלוי בסיבת ההתעלפות. אם הוא איבוד הכרה מחמת אירוע מוחי או אירוע לב וכדו' ודאי שיש לברך 'הגומל' כשיתרפא. אבל … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - חולה שהתרפא | כתיבת תגובה

ה – מאימתי חולה שהתרפא יכול לברך? (שייך גם להלכה ג)

 ככלל, אין לברך 'הגומל' עד שיצא מהצרה לגמרי, שרק אז הטובה שלימה, וכך משמע בנוסח הברכה: 'שגמלני כל טוב'. וכן מצינו שביום השני לא נאמר 'כי טוב', כי לא נגמרה בו המלאכה, הרי שלשון טוב מורה על טובה שלימה (עטרת … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - חולה שהתרפא | כתיבת תגובה

ו – הכניס את עצמו לסכנה

במחזיק ברכה ריט, א, כתב שלדעת אביו, רבי יצחק אזולאי, ברכת 'הגומל' נתקנה רק על סכנה הבאה לאדם בעל כורחו, ולכן אם הכניס עצמו לסכנה וניצל – לא יברך. וכן אם הקב"ה ציווה על אדם להיכנס לסכנה וניצל – אינו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - חולה שהתרפא | כתיבת תגובה