ארכיון הקטגוריה: פרק ז – מדיני יום טוב

עשיית מלאכות אוכל נפש לצורך חולה שאין בו סכנה

כתב שש"כ לג, כה-כו, שאסור לעשות כל מלאכה עבור חולה שאין בו סכנה, אפילו מלאכות אוכל נפש כבישול או הוצאת תרופה מרשות לרשות, משום שאינם בגדר שווים לכל נפש. ולכן כתב למעשה (הלכות כז-כח), שמי שנצרך להרתיח מים לצורך מכשיר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - חולה, סוגיה כ - רפואה ושחיקת סממנים ביום טוב | עם התגים | כתיבת תגובה

גזירת שחיקת סממנים ביום טוב

כתבו הרבה אחרונים שאסור למי שסובל ממיחושים לעשות רפואות ביום טוב או ליטול תרופות משום גזירת שחיקת סממנים, ודייקו מדברי שו"ע (תקלב, ב) שהתיר לעשות כל רפואה בחוה"מ, משמע שביום טוב אסור. וכ"כ מ"א תקלב, ב; פמ"ג א"א ב; ח"א … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ב - חולה במקצת גופו, סוגיה כ - רפואה ושחיקת סממנים ביום טוב | עם התגים | כתיבת תגובה

א – דין משילין וטרחה למנוע היזק

למדנו במשנה ביצה לה, ב, ועל פי המבואר בגמרא לו, א, לפי עולא, שכאשר יורדים גשמים שעלולים להזיק לפירות שעל הגג, מותר בשבת ויו"ט לכסות אותם כדי לצמצם את הנזק. ואפילו אם הדברים שעומדים להינזק הם מוקצה (כגון שקי מלט) … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - איסורי חכמים | כתיבת תגובה

ב – כעקרון יו"ט שווה לשבת

מבואר בגמרא לז, א, שיוצא ממשנת 'משילין' (ביצה לה, ב, שמותר לשלשל ביו"ט פירות מהגג דרך ארובה לבית כדי שלא ינזקו, ודבר זה אסור בשבת), שאין מקבלים את הכלל המובא במשנה (לו, ב): "אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - איסורי חכמים | עם התגים | כתיבת תגובה