ארכיון הקטגוריה: הלכה ז – דין נשוי ורווק השובת מחוץ לביתו

א – הכלל הראשון – שהרוצה יכול לחייב עצמו במצווה

(הרחבת הערה 4) כפי שלמדנו בהלכה ו, כאשר שתי משפחות שובתות יחד, נוהגות שתי הנשים להדליק נרות, ולדעת רוה"פ אף אם ידליקו באותו מקום – יברכו, ואין חשש ברכה לבטלה, שהואיל והשנייה מתכוונת שלא לצאת בהדלקת הראשונה, רשאית להדליק שוב. … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ז - דין נשוי ורווק השובת מחוץ לביתו, כללי חיוב הדלקת נרות | כתיבת תגובה

ב – הכלל השני – הסמוך על שולחן מארחיו נפטר בהדלקת בעלת הבית

רווק או אלמן או גרוש שמתגורר בדירה משלו, צריך להדליק בכל שבת נרות בברכה. אבל כשהוא מתארח אצל משפחה אחרת, הרי שהוא סמוך על שולחנם, והוא נפטר בהדלקת בעלת הבית. ונחלקו הפוסקים בשאלה, האם עליו להשתתף בפרוטה כדי שיהיה לו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ז - דין נשוי ורווק השובת מחוץ לביתו, כללי חיוב הדלקת נרות | כתיבת תגובה

ג – אם האורח הרווק ישן בדירה נפרדת

אורח רווק (או אלמן או גרוש) שמתגורר בדירה משלו, ורגיל בכל שבת להדליק נרות בברכה בדירתו, שהלך להתארח אצל משפחה אחרת, והוא סועד על שולחנם וישן בדירה נפרדת, או בחדר נפרד שאין בעלי הבית נכנסים אצלו, צריך להדליק נרות בחדר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ז - דין נשוי ורווק השובת מחוץ לביתו, כללי חיוב הדלקת נרות | כתיבת תגובה

ד – הרחבת הכלל השלישי – בדין אדם נשוי ששובת במקום אחר

דין נשוי שונה מדין שאר אנשים. שבדין שני אנשים, למדנו בכלל הראשון, שאם אחד אינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקת בעלת הבית רשאי. אולם לגבי בעל שאשתו מדליקה נרות, נחלקו הפוסקים בכמה דינים: כפי שלמדנו לעיל ד, ב, ד, נחלקו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ז - דין נשוי ורווק השובת מחוץ לביתו, כללי חיוב הדלקת נרות | כתיבת תגובה