ארכיון הקטגוריה: הלכה ד – דרשת השבת

א – פרשת ויקהל היא יסוד תקנת הדרשה בשבת

שמות לה, א-ג: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

ב – תקנה שלא לקרוא בכתבי הקודש מפני ביטול בית המדרש

משנה שבת קטו, א: "כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן. אף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה. ומפני מה אין קורין בהם – מפני ביטול בית המדרש". רש"י: "בין שקורין בהן … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

ג – גם חכמים צריכים להשתתף בדרשה, ופיוס רב יוסף

נזכיר לטוב את הרב בנימין זאב בנדיקט זצ"ל, רבה של שכונת אחוזה בחיפה, שחיזק מאוד את עניין הדרשה, וקיבץ ואסף מקורות רבים על כך ודייק בהם וביארם, כמובא במאמרו "יחודו החינוכי של שיעור הרב בשבת" (נדפס בנחלת בנימין א, עמ' … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

ד – הקפדתו של רב יהודה שרבה בר בר חנה יבוא לדרשתו

שבת קמח, א: "רבה בר בר חנה איקלע לפומבדיתא, לא על לפירקיה דרב יהודה. שדריה לאדא דיילא (הממונה), אמר ליה: זיל גרביה (קח בגדו עד שיבוא). אזיל גרביה, אתא, אשכחיה דקא דריש (מצא את רב יהודה דורש): אין מחזירין את … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

ה – רב חסדא מצווה לנדות את זקני נזוניא שלא באו לדרשתו

קידושין כה, א: "סבי דנזוניא (שם מקום) לא אתו לפירקיה דרב חסדא, אמר ליה לרב המנונא: זיל צנעינהו (רש"י: 'אמור אליהם להסגר ולישב בבית וזה לשון נדוי לתלמיד חכם כדאמר במועד קטן יז, לאמר לו דרך כבוד הסגר ושב בביתך'). … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

ו – נהגו החכמים לבא לדרשה מכל רחבי תחום השבת

בבא קמא כ, א: "א"ל רב חסדא לרמי בר חמא: לא הוית גבן באורתא בתחומא, דאיבעיא לן מילי מעלייתא" (בעניין זה נהנה וזה לא חסר). רש"י: "בתחומא – לא היית קרוב אצלנו שתוכל לבא…". זבחים ב, ב: "אמר ליה רבינא … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

ז – נהגו תלמידי חכמים לרוץ לדרשה ונתנו דוגמא לכל המוני העם

ברכות ו, ב: "אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא (לשמוע הדרשה), אמינא: קא מחללן רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

ח – גם עמי הארץ צריכים להשתתף ויש להם על כך שכר

ברכות ו, ב: "אמר רבי זירא: אגרא דפרקא – רהטא. אמר אביי: אגרא דכלה – דוחקא. אמר רבא: אגרא דשמעתא – סברא". רש"י: "אגרא דפרקא – עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם – היא שכר המרוצה, שהרי … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

ט – התירו לעבור במים ולחזור לצורך הדרשה ביום הכיפורים

יומא עז, ב: "תנו רבנן: ההולך להקביל פני אביו או פני רבו, או פני מי שגדול ממנו – עובר עד צוארו במים, ואינו חושש… רבא שרא לבני עבר ימינא למעבר במיא לנטורי פירי… רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה

י – הקילו שלא יחזור מבית המדרש לבער חמצו ולהסתפק בביטול

פסחים ז, א: "תניא: היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו – מבטלו בלבו, אחד שבת ואחד יום טוב. בשלמא שבת – משכחת לה, כגון שחל ארבעה עשר להיות בשבת (שאז למדו בבוקר). אלא יום טוב – בתר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה דרשת השבת, הלכה ד - דרשת השבת | כתיבת תגובה