ארכיון הקטגוריה: הלכה ט – איסור כבישה ומליחה במאכלים

א – עיבוד וכבישה במאכלים

שבת עה, ב: "אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דמלח בישרא חייב משום מעבד. רבא אמר: אין עיבוד באוכלין. אמר רב אשי: ואפילו רבה בר רב הונא לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא (לדרך), אבל לביתא – לא … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ט - איסור כבישה ומליחה במאכלים, סחיטת פירות | כתיבת תגובה

ב – מליחת בשר וביצה מבושלים

כתב בשו"ע שכא, ה, עפ"י שיבולי הלקט (סי' פח): "אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת להניחה". שאז יש במליחתם כבישה, שעל ידי מליחתם הם משתמרים יותר. ולדעת מ"א וט"ז, אפילו אם הוא מתכוון לאוכלם בשבת, אם הוא מניחם כמה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ט - איסור כבישה ומליחה במאכלים, סחיטת פירות | כתיבת תגובה

ג – פיזור סוכר על תותי שדה והשהייתם כך

בקצוה"ש קכח, בדה"ש ב, כתב להחמיר, שכן גם אותם כובשים בסוכר לזמן רב. ורק פירות שאין דרך לכובשם בקופסאות שימורים מותר אף לסעודה אחרת. וכ"כ בספר יסודי ישורון ח"ד (ע' קעד). וכעין זה כתב בכה"ח שכא, יד, שאסור לתת שני … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ט - איסור כבישה ומליחה במאכלים, סחיטת פירות | כתיבת תגובה