ארכיון הקטגוריה: הלכה א – חורש

א – העושה גומא בשדה – חורש, בבית – בונה

שבת עג, ב: "אמר רב ששת: היתה לו גבשושית ונטלה, בבית – חייב משום בונה, בשדה – חייב משום חורש. אמר רבא: היתה לו גומה וטממה, בבית – חייב משום בונה, בשדה – משום חורש". כתב באגלי טל חורש ס"ק … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - חורש | כתיבת תגובה

ב – כשאין לו תועלת בגומא או בחריץ – מלאכה שאינה צריכה לגופה

אמנם אם אין לו תועלת כלל בגומא, בין במקום הראוי לזריעה ובין במקום הראוי לבנייה, הרי זה בגדר מלאכה שאינה צריכה לגופה, שלדעת חכמים אסורה מדרבנן ולר' יהודה מדאורייתא. ואם הגומא מקלקלת לו, הרי שגם לר' יהודה האיסור מדרבנן בלבד. … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - חורש | כתיבת תגובה

ג – כשהגומא או החריץ מקלקלים האיסור דרבנן

ומכאן שאם המקום מיועד לשביל, והחריץ מזיק לו, עשיית החריץ או הגומא אסורה מדרבנן. ואם הדבר נעשה כלאחר יד (בשינוי) והוא גם מקלקל, כגון שהוא גורר חפץ שבוודאי יעשה חריץ במקום שהחריץ מזיק, הרי שהוא פסיק רישא בתרי דרבנן דלא … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - חורש | כתיבת תגובה

ד – החורש בפסיק רישא בקרקע של חבירו או הפקר

שבת קג, א: "המנכש והמקרסם והמזרד. תנו רבנן: התולש עולשין, והמזרד זרדים, אם לאכילה – כגרוגרת, אם לבהמה – כמלא פי הגדי, אם להיסק – כדי לבשל ביצה קלה, אם לייפות את הקרקע – כל שהן. אטו כולהו לא ליפות … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - חורש | כתיבת תגובה

ה – העושה חריץ במקום שראוי לזריעה אבל החריץ מזיק לו

עשה חריץ בקרקע שראויה לזריעה, אבל החריץ מזיק לו, כגון שאינו טוב לצמחים ששם, או שעשה בור גדול מדי שמזיק להשקייה ואינו מועיל כלל לנטיעה, או שעשה חריץ שגורם למים שבגומא לצאת לאיבוד. נחלקו הפוסקים אם יש בזה איסור חרישה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - חורש | כתיבת תגובה