ארכיון הקטגוריה: הלכה ט – הליכה לצורך חול

א – האיסור רק כאשר מינכר מילתא

האיסור ללכת לראות דבר כדי להתכונן לביצוע מלאכה בימות החול הוא רק כאשר ניכר שזו כוונתו, אבל כשאין ניכר, הרי זה בכלל הרהור בעסקיו שאין בו איסור. וכ"כ מ"א שו, א, ומ"ב א; שו"ע שז, ט, מ"ב מ. ואמנם בח"א … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ט - הליכה לצורך חול | כתיבת תגובה

ב – שמירה

מותר לאדם לשמור על רכושו בשבת, ואין זה עובדין דחול, משום שאינו עוסק בהרווחת ממון או בדבר שמסייע לכך אלא רק שומר על מה שכבר בידו (רמב"ם כד, ח). ולא זו בלבד אלא שמותר לאדם לומר לחבירו, שמור לי פירות … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ט - הליכה לצורך חול | כתיבת תגובה

ג – להחשיך עבור דבר מותר ולעשות גם דבר אסור

כתב בשו"ע שז, ח: "אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשומרם… ואם לא כיוון להחשיך אלא לשומרם, יכול אף להביאם". מ"ב לח: "היינו אפילו אם הם מחוברים וצריך לתלשם מבערב, כיוון שעיקר כוונתו בהחשכה היה בתחילה רק … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ט - הליכה לצורך חול | כתיבת תגובה

ד – ישיבה בתחנת אוטובוס

אסור לאדם להמתין בתחנת האוטובוס כדי לעלות עליו בצאת השבת, והאיסור הוא גם כאשר התחנה באמצע התחום, הואיל וניכר שהוא עושה זאת לצורך חול. אבל אם אין ניכר, כגון שיורדים גשמים ונכנס לתחנה כדי להתגונן מהם, מותר. ולא יעיין בלוח … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ט - הליכה לצורך חול | כתיבת תגובה