ארכיון הקטגוריה: פרק כה – מלאכת גוי

א – גוי ששבת חייב מיתה

סנהדרין נח, ב: "אמר ריש לקיש: נכרי ששבת – חייב מיתה, שנאמר 'ויום ולילה לא ישבותו'… אמר רבינא: אפילו שני בשבת". וביאר רש"י: "מנוחה בעלמא קא אסר להו, שלא יבטלו ממלאכה ואפילו יום שאינו בר שביתה…". כלומר אסור לגוי להתבטל … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

ב – לדעת הרמב"ם מותר לגוי לשמור שבת לשם שמים

כתב הרמב"ם שם בהלכה הבאה (מלכים י, י): "בן נח שרצה לעשות מצווה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעים אותו לעשות אותה כהלכתה". ומשמע גם שבת בכלל זה, וקשה הרי למדנו בהלכה הקודמת שגוי ששבת חייב מיתה. ביאר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

ג – גם לרש"י מותר לגוי לשמור שבת לשם שמים

כפי שלמדנו לדעת רש"י האיסור לגוי לשבות בשבת הוא מפני שיש לעסוק בישובו של עולם. אולם ביבמות מח, ב, על הפסוק (שמות כג, יב): "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר", דרשה הגמרא: "והגר זה גר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

ד – השבת אות בין ה' לישראל

עיין לעיל פרק א, הלכות ג-ה, בעניין הקשר שבין ישראל לשבת. ולכן החורבן והגאולה תלוים בשבת, כמבואר שם א, יב-יג.

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

ה – בדעת הסמ"ג ושאר הפוסקים

כפי שהזכרתי בהערה 1, הסמ"ג נוטה לומר עפ"י המכילתא על הפסוק (שמות יב, טז): "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם" – "לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך", שאיסור אמירה לגוי מדאורייתא. ולרוב ככל הפוסקים הפסוק הוא אסמכתא. … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

ו – דבר שאיסורו מחמת מנהג

כל דבר שאינו איסור גמור אלא שנהגו שלא לעשותו או שהחמירו שלא לעשותו, מותר לומר לגוי לעשותו (מ"א שז, ב, מ"ב ח). למשל, קשר שמצד הדין מותר להתירו אלא שבפועל קשה להתירו, שמותר לחתוך את החוט הקושר, אולם אין לעשות … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

ז – דבר שיהודי יכל לעשות בהיתר

מותר לומר לגוי לעשות דבר שאסור מדרבנן, אם אפשר שיהודי יעשה אותו בהיתר. כגון מה שמבואר במ"ב שח, טו, שמותר לומר לגוי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור כדי שלא יגנב, הואיל ולצורך גופו ומקומו מותר גם ליהודי לטלטלו. ובאשל אברהם בוטשאטש … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

ח – ליהנות ממלאכת גוי לצורך מצווה

אם הגוי בא והדליק אור עבור היהודי, כתבו אחרונים שמותר ליהודי ללמוד שם תורה או להתפלל, מפני שמצוות לאו ליהנות ניתנו, ואין זה נחשב שהוא נהנה ממלאכת שבת (פני אריה מ"ז, הובא ב'מלכים אמניך' פ"ב הערה ג). ובילקוט יוסף רעו, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

ט – האם צריך לצאת מהחדר כשהגוי הדליק שם אור

אם היה החדר חשוך לגמרי וביקש היהודי מהגוי להדליק לו את האור והדליק, צריך היהודי לצאת מהחדר. ואם הגוי הדליק בלא לבקש רשות מהיהודי, אין היהודי צריך לצער את עצמו ולצאת מהחדר למרות שכשהוא נשאר בחדר יש לו הנאה מהאור. … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה

י – לארח גוי ולהאכילו בשבת ויום טוב

מותר לארח גוי ולהאכילו בשבת, אבל ביום טוב אסור, שמא ירבה לבשל עבורו, והתירו לבשל ביום טוב רק 'לכם', לצורך יהודי ולא לצורך גוי. ואם הגוי הזדמן לשם מותר להאכילו גם ביום טוב, שהואיל ולא הזמין אותו אינו טרוד לטרוח … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - איסור אמירה לנכרי | כתיבת תגובה