ארכיון הקטגוריה: פרק כח – חולה שאינו מסוכן

א – סכנת איבר

לדעת רוב הראשונים, אין מחללים שבת באיסור תורה על סכנת איבר, וכ"כ הרא"ש (ע"ז ב, י), והר"ן (שבת לט, ב), והרשב"א (ח"ג ערב), וכך משמע מהרמב"ם (ב"י שכח, יז), והטור. וכן נפסק בשו"ע שכח, יז. אמנם יש ראשונים שסוברים שגם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה א - כללי הלכות חולה | כתיבת תגובה

ב – עוד על סכנת איבר

אמר רשז"א, שלצורך הצלת איבר, מותר לעשות מלאכה שאינה צריכה לגופה (שש"כ לג, יח). כתב בארח"ש כ, קיט, שבסכנת איבר, אפילו אינו נחשב כלל חולה, מותר לעשות לו איסורים דרבנן.

פורסם בקטגוריה הלכה א - כללי הלכות חולה | כתיבת תגובה

א – קטן עד איזה גיל נחשב חולה

עיין לעיל כד, ו, ובהרחבות שם, שיש דעות עד אימתי הוא נחשב כחולה, שי"א עד גיל 13 (אול"צ ח"ב לו, ד). ויש אומרים עד שנתיים שלוש (חזו"א), ומהמ"ב נראה שהכל לפי הצורך, שכל שהוא נצרך לדבר הרבה, דינו כחולה. ובאופן … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ב - חולה רגיל | כתיבת תגובה

ב – זקן

כתב בשו"ת אור שמח ב, כא, שבמושב זקנים ברור שיש זקנים חלושים שדינם כחולה, כדין קטנים. וכתב בארח"ש כ, קטו, שהכל לפי העניין.

פורסם בקטגוריה הלכה ב - חולה רגיל | כתיבת תגובה

ג – חולה שצריך לצאת ולטלטל

נחלקו האחרונים אם ניתן להתיר לטלטל בשינוי ברשות הרבים של זמנינו, על פי הסברא שאין לנו רשות הרבים בזמן הזה, והרי זה 'שבות דשבות' לצורך מצווה או צורך גדול. או שצריך עוד שבות להתיר. לדעת שו"ת קול מבשר (א, עט), … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ב - חולה רגיל | כתיבת תגובה

א – שלושה שבותים

כתבתי שאין מקילים ב'שבות דשבות' לצורך מיחוש מטריד שאין בו צער. ובשעת הצורך אפשר יהיה להקל בשלושה שבותים, היינו לבקש מגוי לעשות דבר שאסור מדרבנן בשינוי. שכפי שלמדנו לעיל ט, יא, ט, לדעת הרדב"ז ד, קלא, ודעימיה, בשלושה שבותים גם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ג - חולה במקצת ומיחושים | כתיבת תגובה

א – תרופה לחולה לצורך מצווה

כתב במנח"י א, קח, שמותר לחולה לקחת תרופה כדי לקיים מצווה, כגון תרופה לחולה לב כדי ללכת לבית הכנסת לתפילה. ומקורו בדברי רדב"ז (סי' אלף ס"ח, ח"ג תרמ), ששבות של שחיקת סממנין קל מאמירה לגוי באיסור דרבנן, כלומר קל מאיסור … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה

ב – תבלינים לחולה סכרת

כתב בארח"ש כ, קכט, בשם ריש"א, שמותר לחולה סכרת, שהוא חולה במקצת, לאכול תבלינים שמורידים את רמת הסוכר בדמם, כי הם תבלינים שגם בריאים אוכלים. שם בהקדמה קכז-קל, התבאר כלל דין זה.

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה

ג – סיכה בשמן כאשר המגמה להסרת מיחוש

משנה שבת קיא, א: "החושש במתניו לא יסוך בהן יין וחומץ (שאין אדם סך אותן אלא לרפואה). אבל סך הוא את השמן (כי גם בני אדם בריאים דרכם לסוך בו), ולא שמן ורד (שהואיל ודמיו יקרים ואינו מצוי מוכח שכוונתו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה

ד – שמן על ידיים ושפתיים יבשות וסדוקות

נחלקו הפוסקים אם מותר לשים שמן על ידיים ושפתיים יבשות שטרם נסדקו. לדעת שש"כ לד, יג, ואול"צ (ב, לה, ז), אסור, משום שגם יובש הוא בגדר מכה והסיכה עליו היא רפואה. ובשו"ת אדני פז ע"ד, התיר למרוח שמן על ידיים … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה