ארכיון הקטגוריה: הלכה ד – גזירת תרופות – שחיקת סממנים

א – תרופה לחולה לצורך מצווה

כתב במנח"י א, קח, שמותר לחולה לקחת תרופה כדי לקיים מצווה, כגון תרופה לחולה לב כדי ללכת לבית הכנסת לתפילה. ומקורו בדברי רדב"ז (סי' אלף ס"ח, ח"ג תרמ), ששבות של שחיקת סממנין קל מאמירה לגוי באיסור דרבנן, כלומר קל מאיסור … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה

ב – תבלינים לחולה סכרת

כתב בארח"ש כ, קכט, בשם ריש"א, שמותר לחולה סכרת, שהוא חולה במקצת, לאכול תבלינים שמורידים את רמת הסוכר בדמם, כי הם תבלינים שגם בריאים אוכלים. שם בהקדמה קכז-קל, התבאר כלל דין זה.

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה

ג – סיכה בשמן כאשר המגמה להסרת מיחוש

משנה שבת קיא, א: "החושש במתניו לא יסוך בהן יין וחומץ (שאין אדם סך אותן אלא לרפואה). אבל סך הוא את השמן (כי גם בני אדם בריאים דרכם לסוך בו), ולא שמן ורד (שהואיל ודמיו יקרים ואינו מצוי מוכח שכוונתו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה

ד – שמן על ידיים ושפתיים יבשות וסדוקות

נחלקו הפוסקים אם מותר לשים שמן על ידיים ושפתיים יבשות שטרם נסדקו. לדעת שש"כ לד, יג, ואול"צ (ב, לה, ז), אסור, משום שגם יובש הוא בגדר מכה והסיכה עליו היא רפואה. ובשו"ת אדני פז ע"ד, התיר למרוח שמן על ידיים … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה

ה – עירוב תרופה בתוך משקה

כתב בשש"כ לד, ה, והערה כז, עפ"י רשז"א, שההיתר לערב תרופה בתוך משקה לפני שבת, הוא רק כאשר אין רגילים לערב תרופה זו בתוך המשקה, שאז יש בצורת נטילת התרופה שינוי, ואין חשש שיבוא לשחוק סממנים.

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה

ו – אטמי אזניים

כתב ארח"ש ח, לד, שאסור להשתמש בשבת באטמי אזניים מסליקון שצורתם נשארת עליה גם לאחר הוצאתם מהאוזן, משום מתקן מנא, ומשום ממרח. ובהערה שם מג, כתוב שההיתר בשש"כ בשם רשז"א הוא באטמים מספוג שאינם מקבלים צורה קבועה. וצ"ע, מפני שאין … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גזירת תרופות - שחיקת סממנים | כתיבת תגובה