ארכיון הקטגוריה: פרק כט – עירובין

ד – גדרות, פרצות ותל המתלקט

ד,א – עומד מרובה על הפרוץ אם היה הפרוץ מרובה על העומד המחיצה פסולה מדאורייתא, כלומר, גם מדאורייתא השטח אינו רשות היחיד. וחכמים הוסיפו וגזרו, שגם אם העומד מרובה על הפרוץ, אם יש שם פרצה של עשר אמות הריהי פוסלת … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק כט - עירובין | כתיבת תגובה

ה – השיתוף שנעשה על ידי מזון שתי סעודות

ה,א – מזון שתי סעודות לעירוב חצרות יש להניח פת דווקא (שו"ע שסו, א), וגם פת אורז ופת עדשים כשרות לכך, אבל לא פת דוחן (שם ח). וממילא ברור שגם לסוברים שמברכים על מצות 'מזונות' (פניני הלכה ברכות ו, ז), … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק כט - עירובין | כתיבת תגובה

ו – סדר הנחת ה'עירוב' וברכתו

ו,א – עירוב לימים טובים ביום טוב מותר לטלטל מרשות לרשות, אלא שכתב מ"א (שסו, כ) עפ"י ים של שלמה (ביצה א, לד), שההיתר הוא רק לצורך יום טוב, וכדי שיהיה מותר לטלטל גם שלא לצורך יום טוב, צריך להניח … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק כט - עירובין | כתיבת תגובה

ז – ה'עירוב' במקום שגרים בו מחללי שבת

ז,א – ה'עירוב' במקום שגרים מחללי שבת שו"ע שפה, א: "צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל כיוון שאינו מודה בעירוב". וכן כל מי שאינו מודה בעירוב, אינו מצטרף לעירוב (מ"ב ב). בשו"ע (שפב, א) כתב, שכאשר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פרק כט - עירובין | כתיבת תגובה