ארכיון הקטגוריה: פרק כט – עירובין

א – עומד מרובה על הפרוץ

אם היה הפרוץ מרובה על העומד המחיצה פסולה מדאורייתא, כלומר, גם מדאורייתא השטח אינו רשות היחיד. וחכמים הוסיפו וגזרו, שגם אם העומד מרובה על הפרוץ, אם יש שם פרצה של עשר אמות הריהי פוסלת את המחיצה. ולעניין פרוץ מרובה על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גדרות, פרצות ותל המתלקט | כתיבת תגובה

ב – "אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה" (עירובין י, ב)

דין נוסף ישנו לגבי פרצות, שאם מצד אחד של המחיצה יש פרצה שאורכה לפחות כאורך המחיצה, ומצד שני שלה יש פרצה ארוכה ממנה, מבטלות הפרצות את אותה המחיצה, ונחשב כל אותו מקום כפרוץ. ואם הוא ארוך מעשר אמות – פוסל … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גדרות, פרצות ותל המתלקט | כתיבת תגובה

ג – היקף מחיצות של כל מדינת ישראל

מדינת ישראל מוקפת מחיצות משלוש רוחות. מצפון ומזרח ישנה גדר מערכת רציפה, הצד הדרומי פרוץ ברובו (והוחלט להקים בו גדר בשנים הקרובות), וממערב ישנו הים התיכון, ששיפוע הקרקעית שלו נחשב כמחיצה (רמב"ם יז, ה; שו"ע שסג, כט). ולכאורה, לפי זה, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גדרות, פרצות ותל המתלקט | כתיבת תגובה

ד – גינה שבתוך העיר

מקום זרוע שבתוך העיר, שאסור ללכת בתוכו, ושטחו יותר מבית סאתיים (5,000 אמה רבועות, כחצר המשכן), פוסל את היקף העיר, ואסור לטלטל בתוכה (שו"ע שנח, ט-י). 5,000 אמות רבועות הן 1,039.68 מ"ר, כלומר קצת יותר מדונם, 10 מטר על 100 … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ד - גדרות, פרצות ותל המתלקט | כתיבת תגובה

א – מזון שתי סעודות

לעירוב חצרות יש להניח פת דווקא (שו"ע שסו, א), וגם פת אורז ופת עדשים כשרות לכך, אבל לא פת דוחן (שם ח). וממילא ברור שגם לסוברים שמברכים על מצות 'מזונות' (פניני הלכה ברכות ו, ז), המצות כשרות ל'עירוב חצרות'. ולשיתוף … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ה - השיתוף שנעשה על ידי מזון שתי סעודות | כתיבת תגובה

ב – דין האורחים בעירוב

אורחים אינם אוסרים את החצר בטלטול, ואפילו שהם מתארחים בבית שעומד לרשותם, והם גם אינם צריכים להשתתף בעירוב כדי לטלטל שם. גדר אורחים הוא כל שבאו לגור שם שלושים יום או פחות. ואם באו לגור שם יותר משלושים יום – … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ה - השיתוף שנעשה על ידי מזון שתי סעודות | כתיבת תגובה

ג – דינים שתיקנו חכמים מפני דרכי שלום ומשום איבה

גיטין (נט, א): "מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום", היינו מניחים את העירוב באותו הבית שבו היו רגילים להניחו. וכן מובא בשו"ע שסו, ג. ופירשו בגמרא (ס, ב), שאין זה מפני כבודו של בעל הבית, אלא משום חשדא. פירש רש"י, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ה - השיתוף שנעשה על ידי מזון שתי סעודות | כתיבת תגובה

א – עירוב לימים טובים

ביום טוב מותר לטלטל מרשות לרשות, אלא שכתב מ"א (שסו, כ) עפ"י ים של שלמה (ביצה א, לד), שההיתר הוא רק לצורך יום טוב, וכדי שיהיה מותר לטלטל גם שלא לצורך יום טוב, צריך להניח את העירוב גם עבור ימים … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ו - סדר הנחת ה'עירוב' וברכתו | כתיבת תגובה

ב – ספק בעירוב

למדו בגמרא (עירובין לו, א) לגבי עירוב תחומין, שלדעת הסוברים שהוא דרבנן, אם הונח העירוב כדין – כשר, אף אם נפל ספק אם נשאר קיים בבין השמשות. וכשיש ספק אם הונח כדין – אין סומכים עליו. וכתב שו"ע (שצד, א) … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ו - סדר הנחת ה'עירוב' וברכתו | כתיבת תגובה

א – ה'עירוב' במקום שגרים מחללי שבת

שו"ע שפה, א: "צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות, אבל עירוב אינו מועיל כיוון שאינו מודה בעירוב". וכן כל מי שאינו מודה בעירוב, אינו מצטרף לעירוב (מ"ב ב). בשו"ע (שפב, א) כתב, שכאשר גר גוי בחצר עם היהודים, אינו יכול … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלכה ז - ה'עירוב' במקום שגרים בו מחללי שבת | כתיבת תגובה