ב – הדלקת נרות
ב,א – הדלקת נרות יו"ט אף שהכוונה המפורסמת בשני נרות שבת הוא כנגד זכור ושמור, כתב בפמ"ג תקיד, יב, שגם ביו"ט מדליקים שני נרות, עפ"י
[catlist categorypage="yes" order=ASC]
ב,א – הדלקת נרות יו"ט אף שהכוונה המפורסמת בשני נרות שבת הוא כנגד זכור ושמור, כתב בפמ"ג תקיד, יב, שגם ביו"ט מדליקים שני נרות, עפ"י
ג,א – מנגינה לחג נוהגים להתפלל בשבתות וחגים במנגינה חגיגית, כאשר ישנה מנגינה מיוחדת לשבת ומנגינה מיוחדת לחג (מטה אפרים תרכה, מ, סידור ר"י עמדין
ד,א – טעויות בתפילת חג שחל בשבת התפלל של שבת ולא הזכיר חג, לא יצא, וחוזר לתחילת הברכה. ואם סיים תפילתו יתפלל שוב. ואם כשחזר
ה,א – מדיני הסעודה רוב דיני סעודת יו"ט התבארו לעיל בפרק א' ז-ט, ובהרחבות שם. מי שלא אכל סעודה בלילה, צריך לאכול שתי סעודות ביום (מ"ב
ו,א – טעה ביו"ט שחל בשבת טעה ביו"ט שחל להיות בשבת ואמר 'רצה' ולא 'יעלה ויבוא', וכשחזר אמר 'יעלה ויבוא' ושכח 'רצה', או להיפך. י"א שיחזור
ט,א – ותערב נוסח 'ותערב' וחתימתו היה נאמר בברכת העבודה בבית המקדש, כמובא בירושלמי סוטה ז, ו; רש"י יומא סח, ב, 'ועל העבודה'. כתבתי שיש
י,א – מנהג קריאת מגילות לגבי מגילת אסתר, מצוות הפורים לקוראה. אבל לגבי שאר המגילות, נראה שיסוד המנהג לקוראן בכך שרצו חכמים שיקראו את חמש
יא,א – הבדלה עיין בהערה 4 שמוסכם שיסוד מצוות הקידוש בשבת, היינו הזכרת קדושת השבת, מהתורה. ולגבי הקידוש על היין, לדעת רוה"פ המצווה מדברי חכמים,
יב,א – הכנה משבת ליום טוב יסוד האיסור להכין משבת לחול מבואר במשנה שבת קיג, א; ובגמרא קיח, א. ולגבי הכנה משבת ליו"ט בביצה לח,