א – המצווה לשמור על צביון השבת כיום מנוחה
א,א – יסוד ההלכות הקשורות בצביון השבת בציווי לשבות נצטווינו לשבות ביום השבת, שנאמר (שמות כג, יב): "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן
[catlist categorypage="yes" order=ASC]
א,א – יסוד ההלכות הקשורות בצביון השבת בציווי לשבות נצטווינו לשבות ביום השבת, שנאמר (שמות כג, יב): "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן
ב,א – יסוד איסור מקח וממכר מהתורה עיין בהרחבה להלכה א, ביסוד המצווה לשבות, שלרמב"ן עיסוק במקח וממכר אסור מהתורה, כי הוא מפר את המצווה
ג,א – לקיחת מזון מחנות של נכרי כתב בשועה"ר רנב, יג, שכשם שמותר לקחת מוצרי מזון מחנות של יהודי בלא להזכיר עניין קנייה ותשלום, כך
ד,א – האם מותר להשאיל חפץ ובגד כתבתי שמותר, אמנם כתב במ"ב שז, מו, בשם האחרונים שההיתר להשאיל הוא בדבר מאכל ולצורך שבת. וצ"ע, כי
ה,א – איסור דין בשבת אסור לבעל דין לסדר בשבת את טענותיו שיאמר לפני בית הדין. כ"כ במור וקציעה סי' שלט, ומחזיק ברכה, וכנה"ג הגה"ט.
ו,א – לתת מתנה לגוי – להיתר מבכירות ולהיפטר מטבילה חידש בכתב סופר או"ח נט, שמותר לנכרי לקנות דבר מישראל על ידי משיכה, שהואיל וכל
ז,א – ריצה כדי להינצל מצער סברה נוספת בהיתר לרוץ כדי שלא להירטב בגשם, שצער ההירטבות גדול מצער הריצה. ועיין שש"כ כט, ד-ז, בדינים אלו.
ח,א – התעמלות משנה שבת קמז, א: "סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין". רש"י: "סכין – שמן בשבת. וממשמשין – ביד על כל הגוף
ט,א – האיסור רק כאשר מינכר מילתא האיסור ללכת לראות דבר כדי להתכונן לביצוע מלאכה בימות החול הוא רק כאשר ניכר שזו כוונתו, אבל כשאין
י,א – דיבור בענייני מלאכה האיסור לדבר הוא גם על דברים שאסורים מדרבנן, כמו מקח וממכר. והוא דין מיוחד לעניין השביתה ממלאכה בשבת ויום טוב,