א – כללי הלכות חולה
א,א – סכנת איבר לדעת רוב הא – סכנת איבר ראשונים, אין מחללים שבת באיסור תורה על סכנת איבר, וכ"כ הרא"ש (ע"ז ב, י), והר"ן
[catlist categorypage="yes" order=ASC]
א,א – סכנת איבר לדעת רוב הא – סכנת איבר ראשונים, אין מחללים שבת באיסור תורה על סכנת איבר, וכ"כ הרא"ש (ע"ז ב, י), והר"ן
ב,א – קטן עד איזה גיל נחשב חולה עיין לעיל כד, ו, ובהרחבות שם, שיש דעות עד אימתי הוא נחשב כחולה, שי"א עד גיל 13
ג,א – שלושה שבותים כתבתי שאין מקילים ב'שבות דשבות' לצורך מיחוש מטריד שאין בו צער. ובשעת הצורך אפשר יהיה להקל בשלושה שבותים, היינו לבקש מגוי
ד,א – תרופה לחולה לצורך מצווה כתב במנח"י א, קח, שמותר לחולה לקחת תרופה כדי לקיים מצווה, כגון תרופה לחולה לב כדי ללכת לבית הכנסת
ה,א – תרופות בימינו – דעת הציץ אליעזר כתב בציץ אליעזר ח"ח טו, טו, שלשיטת הרי"ף, רש"י ותוספות ישנים, גזירת רפואה משום שחיקת סממנים היא
ו,א – תרופות שרגילים לקחת בכל יום כתב ר"ש קלוגר בספר החיים שכח, כה, שמותר לקחת תרופות שהתחילו לקחת לפני שבת, שהואיל וכבר בערב שבת
ז,א – זריקה בשבת ישנם שני סוגי זריקות: א) זריקה שאינה ניתנת לתוך הוריד, כגון זריקה תת עורית או תוך שרירית. בזריקה כזו אין איסור
ח,א – תחבושת שנפלה בשבת אם התחבושת כבר היתה על הגוף לפני שבת, ונפלה בשבת על כלי, מותר להחזירה, גם שלא במצב של צער. אבל
ט,א – פלסתר הסרת הנייר הדבוק עליו לשומרו (הערה 5) ההיתר להשתמש בפלסתר מבואר בהערה 5, ולעיל יג, בסוף הערה 9. ויש להוסיף כי בארח"ש
יא,א – מדידה לצורך חולה במקצת אמנם כתב בשו"ע שו, ז, שמותר למדוד לצורך חולה ולצורך מצווה, ולכאורה לצורך חולה במקצת לא התיר. אבל נראה