ב – גיור כיצד

פורסם בקטגוריה י - הלכות גרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/06-10-02/

כשיבוא הגוי להתגייר, צריך הרב לומר לו: למה לך להתגייר ולהצטרף לאומה הדוויה שלנו? וכי אינך יודע את סבלו הגדול של עם ישראל בעולם הזה? וכי אינך יודע כמה הגויים מנסים לרודפנו ולהשמידנו? לא מזמן נתחוללה השואה הנוראה, ולפני כן פוגרומים לאין ספור. ואף עתה ישנה אנטישמיות במקומות רבים בעולם ומוסלמים רבים חפצים להכחידנו, וכל זה מפני שאנו יהודים. ואם חפץ אתה להתעלות במעלות הצדיקות והמוסר, דע לך שגם גוי יכול להיות צדיק וחסיד מחסידי אומות העולם, ואף לרוח הקודש יכול גוי צדיק לזכות. אם הגוי משתכנע וחוזר בו מרצונו להתגייר, הרי שאין צורך להמשיך בתהליך הגיור.

אולם אם למרות זאת הוא מבקש להצטרף לעם ישראל, מקבלים אותו ומתחילים ללמדו את יסודות האמונה, איסור עבודה זרה ומקצת הלכות. וכלשון ה'שולחן ערוך' (יו"ד רסח, ב): "מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו מקצת עונשים של מצוות, ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו". וזאת משום שאפילו אם כוונתו לשם שמים, אם ישמע בבת אחת את כל המצוות ופרטי ההלכות, הוא עלול לחשוש שלא יהיה בכוחו ללמוד את התורה ולקיים את מצוותיה (ב"ח, ש"ך ד'). אמנם כיום מסיבות שיבוארו להלן (הלכה ז) נוהגים ללמד את הגר יותר מצוות והלכות לפני הגיור, ואע"פ כן אין מלמדים אותו את כל המצוות.

לאחר מכן אומרים לו: דע לך, שכל זמן שאתה גוי, מותר לך לחלל שבת ולאכול חזיר ושאר חיות טמאות, וכשתתגייר כל אלו יהיו אסורים עליך, ואם אתה עובר על התורה הרי אתה נענש, וראוי שתחשוב שוב אם ברצונך לקבל עליך את כל מצוות התורה וחובותיה והעונשים הצפויים למי שעובר עליהן. ואם הסכים וקיבל – מגיירים אותו (יבמות מז, א; שו"ע יו"ד רסח, ב).

בפועל הגר צריך להיכנס לעם ישראל כדרך שעם ישראל כולו נכנס לברית עם ה' לפני מעמד הר סיני (כריתות ט, א). בעת יציאת מצרים בני ישראל עברו ברית מילה, שנאמר (יהושע ה, ה): "כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים", וכן נאמר (יחזקאל טז, ו): "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי". בבואם להר סיני הסכימו ישראל לקבל את התורה, והקריבו קרבנות, ובני ישראל טבלו והיזו עליהם מדם הקרבנות. שנאמר (שמות כד, ג): "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים, וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה… וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית (שבו כתובה התורה עד אירועי מעמד הר סיני) וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".

אמנם היום, כשבית המקדש חרב מגיירים בלא קרבן, שכן נאמר (במדבר טו, יד): "וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם", הרי שהמצווה היא שבכל הדורות יוכלו גרים להתגייר, וממילא כשבית המקדש חרב צריך לקבל את הגר במילה וטבילה בלא קרבן. בתחילה התקינו שהגר יקדיש מעות לצורך קרבן שיקריב כאשר יבנה בית המקדש, אולם לימים ראו שעלולים לטעות ולהשתמש במעות הללו לחולין והורו שלא להקדיש מעות לקרבן, אלא כאשר יבנה המקדש, יביאו הגרים קרבן (כריתות ט, א).

פורסם בקטגוריה י - הלכות גרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן