בעבר תהליך הגיור היה קצר, והיה יכול להסתיים תוך ימים ספורים, שכן למדנו שלפני הגיור צריך ללמד את הגר רק מקצת מצוות חמורות ומקצת מצוות קלות, שאם היו מלמדים אותו בבת אחת את הכל, גם אם כוונתו לשם שמיים היה עלול להירתע ולחשוש שלא יוכל לזכור את כל המצוות וההלכות ולקיימן. אולם כיום, כאשר המניע הראשון לבואם של מרבית הגרים הוא קשרי משפחה עם יהודים, יש צורך לברר יותר לעומק את הנכונות לקיים מצוות. לפיכך החליטה הרבנות הראשית בהנהגתו של הרב שלמה גורן זצ"ל, להאריך את תהליך את הגיור למשך כשנה, ובמשך שנה זו המועמד לגיור צריך ללמוד באולפן גיור את יסודות אמונת ישראל ותורתו והלכות רבות, ואף נבחן על ההלכות שלמד. כמו כן נקבע שכל אחד מהבאים להתגייר יתקשר למשפחה דתית כדי להכיר את אורח החיים הדתי. אם הבא להתגייר חי עם בן זוג יהודי, גם היהודי נתבע להשתתף בלימוד שלקראת הגיור. ואם יש להם ילדים, כבר במשך אותה שנה עליהם לצרפם לחינוך הדתי. במשך שנה זו, רבים מהבאים להתגייר ובני זוגם מתרשמים לטובה מהיהדות, והרצון שלהם להתקשר לעם היהודי, לתורתו ומצוותיו – גובר. מעבר לכך, הנכונות ללמוד על היהדות במשך כשנה, ליצור קשר עם משפחה דתית ולשלוח את הילדים לחינוך דתי, מבטאים רצון עמוק ללמוד תורה ולקיים מצוות. לעומתם, אלה שמרגישים זרות לתורה ולמצוות אינם מוכנים להתחיל בתהליך או שפורשים ממנו בהמשך הדרך. בסיום השנה, בית הדין מראיין את המועמד לגיור ומקבל עליו חוות דעת מהרבנים שלימדו אותו באולפן, ומהמשפחה הדתית שליוותה אותו, ואם הוא משתכנע שאכן רצונו של המועמד לשמור תורה ומצוות, הוא מקבלו לגיור. בפועל, כתשעים אחוז ממי שמסיימים את התהליך עוברים גיור.
כמובן שגם בדרך זו לא ניתן לאמוד בוודאות את מידת רצינותו של המתגייר, ולפעמים המתגייר בעצמו אינו יודע להעריך זאת. אולם במשך השנים התברר ששיטה זו היא היעילה ביותר, הרבה יותר מהניסיון לבחון באמצעות שיחות וחקירות מעמיקות את כוונתו של הגר. בנוסף לכך, עצם התהליך מביא את המועמד למקום נפשי של כבוד לתורה ורצון לקיים את מצוותיה, כך שגם אם הגר נחלש לאחר הגיור, יש מקום להעריך שבעת הגיור הוא באמת רצה לקיים תורה ומצוות, וממילא גיורו גיור.[4]