האוכל אפילו כלשהו, כיוון שנהנה, חייב לברך עליו בתחילה. אבל ברכה אחרונה מברך רק מי שאכל לכל הפחות כשיעור 'זית', שכן אמרו חכמים: "אין אכילה פחותה מכזית". כלומר, אכילה של פחות מכ'זית' מעטה כל כך עד שלא נותר ממנה רושם של נחת שניתן לברך עליה.
בעקבות הגלויות נתעורר ספק בשיעור נפח הזית. יש אומרים שהזית שמצוי אצלנו קטן מהזית שדיברו בו חכמים, שהוא מעט פחות משליש ביצה. ויש אומרים שהוא כמחצית הביצה. ואף שנראה מהרבה ראשונים, שהזית שדיברו בו חכמים הוא הזית המצוי אצלנו, כיוון שכלל נקוט בידינו: "ספק ברכות להקל", נפסק להלכה שאין לברך ברכה אחרונה על פחות משיעור נפח של מחצית ביצה בינונית של ימינו. ואף שמסתבר שנפחו של הזית לא השתנה, אפשר להסביר שהואיל ונהגו ישראל להחשיב שיעור 'זית' כנפח חצי ביצה, הרי שכיום לפי תפישתנו, האוכל פחות משיעור 'חצי ביצה' נחשב כאוכל שיעור שאין בו חשיבות כדי לברך עליו. וכיוון שיסוד קביעת שיעור כ'זית' לחייב ברכה אחרונה הוא מדברי חכמים, למנהג ישראל יש תוקף כשיעור שקבעו חכמים.
אין לחשוש בהערכת שיעור נפח 'חצי ביצה', שכן כאשר נותנים לאנשים לשער דבר, ללא ספק יהיו שיטעו כלפי מעלה ויהיו שיטעו כלפי מטה, ואע"פ כן מסרו חכמים שיעורים אלה לכל אדם ואדם. בנוסף, למדנו שלדעת רוב הראשונים, שיעור זית קטן בהרבה משיעור 'חצי ביצה', וכבר עליו היה ראוי לברך לפי עיקר תקנת חכמים. לפיכך, כל שנראה לאדם שאכל כשיעור נפח חצי ביצה – מצווה עליו לברך[6]
מגאונים וראשונים רבים משמע שכ'זית' הוא כמו הזית הרווח, ועל כן לא חישבו את נפחו, מפני שהזית הרווח הוא עצמו השיעור. וחשיבות שיעור זה שהוא כבר לא פירור בעלמא אלא יש בו איזו חשיבות של אכילת אוכל. בפועל נפח הזית הרווח בארץ ישראל הוא עד 7.5 סמ"ק. וכן מעידים בשם ר"ח מוולאז'ין ואבני נזר, שנהגו כך למעשה לעניין אכילת מצה. ומ"א תפו, א, למד מדברי רמב"ם ששיעור זית קטן מעט משליש ביצה, וכך אפשר ללמוד מעוד ראשונים. ומרשב"א יוצא שזית הוא מעט פחות מרבע ביצה. ור"י בתוספות הוכיח מכמה גמרות שזית הוא כחצי ביצה. וכ"כ עוד כמה מראשוני אשכנז (אגודה, מהרי"ו ומהרי"ל). ויש סוברים שבמקומם של גדולי אשכנז לא היו הזיתים מצויים, ועל כן דנו על פי מה שדייקו בגמרא, ואם היו רואים את הזיתים המצויים בארץ ישראל היו חוזרים בהם. אולם למעשה, אף שדעת בעלי התוס' היא דעת מיעוט הראשונים, מחמת הספק כתב בשו"ע תפו, א, לעניין מצוות אכילת מצה, שכ'זית' הוא מחצית הביצה. וכן הדין לעניין ברכה אחרונה (מ"ב תפו, א). ובמ"א תפו, א, כתב שהכוונה למעט פחות מחצי ביצה. בפועל, ר' חיים נאה שיער שביצה היא כ-57 סמ"ק, וחצי ביצה בלי קליפתה כ-27 סמ"ק. ולמ"ב מחשבים עם הקליפה, וזה יוצא כ-29 סמ"ק. וכיוון שלרבים אין מחשבים את הקליפה, ולמ"א הכוונה למעט פחות מחצי ביצה, נהגו לחשב כ-27 סמ"ק. אמנם לפי חישובים מדויקים על פי מידת הדרהם, יוצא שביצה היא כ-50 סמ"ק, וחציה עם קליפתה כ-25 סמ"ק, ובלי קליפתה 22.5 סמ"ק (עי' בס' מדות ושיעורי תורה לרב בניש טו, טז, ומאמר 'שיעור כזית' עמודים תקכא-תקלב. וראו להלן בהערה 11).
ויש מאחרוני אשכנז שסברו, שהביצים של ימינו התקטנו לכחצי, ולדעתם שיעור חצי ביצה הוא כשיעור ביצה שלימה – כ-50 סמ"ק. (להרחבה יעויין להלן הערה 11). ומנהג יוצאי ספרד שלא לחוש כלל לשיטה זו בשום עניין. ואף חזו"א, שחיזק שיטה זו עד שהיא נקראת על שמו, הסכים שלעניין כ'זית' זו חומרה, כי שיעור ברכה אחרונה הוא על כזית המצוי באותו דור, להבדיל מביצה שהיא שיעור מדויק, שעל פיו מחשבים מקוואות וכל שיעורי הנפח (מדות ושיעורי תורה עמ' לו, הערה 32). יש להוסיף, שבדור האחרון ענף גידול התרנגולות הושבח, ונפח הביצים גדל בכעשרים אחוז, וממילא כאשר משערים 'זית' לפי על פי המוכר לנו כ'חצי ביצה', אין לחשוש שמא לא אכלו כשיעור המחייב ברכה אחרונה.
