בשונה מהנצרות שצמחה בארץ ישראל מתוך היהדות ומתוך המשבר של חורבן בית המקדש השני, האסלאם צמח בחצי האי ערב ומרחוק קיבל את השראתו מהיהדות. מתוך קבלה פשוטה של יסודות האמונה, השכר והעונש שבתנ"ך, ביקר מוחמד את היהודים בחריפות, וטען כנגדם: איך אחר שאלוהים בחר בהם מכל העמים, הוציאם ממצרים באותות ובמופתים, קרע להם את הים, נתן להם את התורה והנחיל להם את הארץ הטובה – הרבו לחטוא נגדו ולמרוד בו. וכמה שהענישם ושוב מחל להם, הוסיפו לבגוד בו, עד שהביא עליהם את כל העונשים הקשים הכתובים בתורה ובנביאים, והענישם בעונש החמור מכל – גלות והשפלה.
כהמשך לכך מוחמד האשים את היהודים שכדי להקל על עצמם זייפו חלקים במקרא, ואילו האסלאם צריך לתקן זאת על ידי קבלה מוחלטת של הציווי ברמתו הגבוהה ביותר. כך נטל האסלאם את יסודות ההלכה שביהדות ונתן להם פרשנות פשוטה ועוצמתית כאחד. היהודים מתפללים רק ביום הכיפורים חמש תפילות, ואילו המוסלמים יתפללו חמש תפילות בכל יום. ליהודים יש מהתורה רק יום צום כיפור אחד בשנה, ולמוסלמים יהיה חודש שלם שבו צמים ביום ואוכלים בלילה (רמדאן). ביהדות רק מי שמקבל על עצמו נזירות צריך להתנזר משתיית יין, ואילו האסלאם גזר על כולם להכניע את יצרם ולהתנזר מאלכוהול. את המצווה שכתובה בתורה, לפיה ישראל צריכים לכבוש את ארץ ישראל ולבער ממנה את האלילות, החילו המוסלמים על כל העולם. ביהדות מצווה להשתחוות השתחוויה מלאה רק במקדש מפני גילוי השכינה, ואילו המוסלמים כורעים על פניהם בכל מקום שבו הם מתפללים.
אמנם למעשה ההלכה היהודית, על תרי"ג מצוותיה, הרבה יותר מפורטת ומחייבת מאשר ההלכה המוסלמית. לדוגמה מצוות השביתה בשבת ובחגים אינה קיימת באסלאם. גם הלכות כשרות וטהרת המשפחה באסלאם דלות מאוד ביחס ליהדות. גם תפילת המוסלמים קצרה בהרבה מתפילת היהודים, כך שחמש התפילות שהמוסלמים מתפללים ביום אורכות כשליש משלוש התפילות היהודיות. ככלל, האסלאם מחמיר במצוות שמבטאות כניעה לאל, אולם במכלול המצוות הוא מיקל מאוד. באסלאם אף יש בוז ליהודים על המצוות המרובות שיש להם. בפועל, הדרישות ההלכתיות המופחתות שבאסלאם אפשרו למוסלמים להתמקד בהקמת אומה של לוחמים נאמנים לדת.[3]
