פעמים שההולכים לרבנים כדי לקבל ברכות וישועות, טועים ללכת לרמאים שמציגים את עצמם כצדיקים בעלי מופת, אולם באמת אינם צדיקים, אלא בעלי כישרון מיסטי לדעת עתידות, כמו שיש אנשים מוכשרים בתחומים אחרים. לעיתים הם מרמים את עצמם לחשוב שכוחותיהם המיסטיים קשורים לקדושה, ואינם מודעים לתאוות השליטה, הכבוד והממון שבהם, שהיא זו שבאמת מניעה אותם. ולעיתים אין להם כישרון מיסטי והם מרמים את הציבור במצח נחושה, כאילו יש בכוחם לדעת נסתרות, בעוד שבפועל הם משיגים את המידע 'הנסתר' בדרכי ערמה. מציגים את עצמם כצדיקים, אולם בפועל כל מטרתם כסף וכבוד.[8]
אמרו גדולי החסידות, שלעיתים קשה מאוד למקטרג להסית את כל ישראל מעבודת ה', ואזי במקום לטרוח ולהטעות אנשים רבים מדרך הישר, הוא נותן כוח לאדם שאין תוכו כברו, וגורם שיפרסמו עליו שהוא צדיק ובעל מופת, ועל ידי כך הוא מטעה בבת אחת מאות ואלפים. ל'צדיקים' מזויפים אלה היה רבי נחמן מברסלב קורא 'מפורסמים של שקר' (חיי מוהר"ן תקלז). והזהיר שלא לספר עליהם מופתים, שהמספר בשבחם, הרי הוא כעובר על האיסור (שמות כג, יג): "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ" (שם ריב).
הבעיה שקשה להבחין בין צדיק לרמאי, אולם ניתן לומר שלושה כללים:
האחד: אם ה'צדיק' אומר לעבור על דברי תורה, בידוע שאינו צדיק. וכל הפונים אל הנחשבים 'צדיקים' חייבים לדעת שה' נתן להם מוח ולב ויכולת לבחור, ואם 'הרב' אומר להם לעבור עבירות, כגון להתפשט ולספק את יצריו, בידוע שהוא חוטא וחובה עליהם לסרב. ולא יוכלו להצטדק בכך ש'הרב' אמר להם, כי בכך שאמר להם לעבור על דברי תורה – איבד את סמכותו כרב, והוברר שאינו צדיק. כמו כן, אם יבקש מהם לרמות עבורו או לנהוג באלימות כלפי יריביו, לא ישמעו לו, כי מצוות התורה מחייבות את כולם.
השני: אם ה'צדיק' מנתק את תלמידיו מהוריהם, מבני משפחתם ומחבריהם, ושולט בחייהם כמקובל בכתות שונות, חובה לברוח מפניו. כי צוותה התורה לכבד את ההורים ולהיות בקשר טוב עם בני המשפחה והחברים. כמו כן, חובה על האדם להיות אחראי לחייו, ולא לתת לאנשים אחרים, גם אם הם קרויים 'צדיקים', לנהל אותו. וכאשר הוא נכנס לכת, הוא מוסר את האחריות המוטלת עליו למנהיג הכת, ומתנכר לנשמתו ולחובתו בעולמו, וסופו לחטוא בחטאים חמורים.
השלישי: אם ה'צדיק' אינו תלמיד חכם, לא ייתכן שעצותיו ייחשבו עצות שמקורן בתורה ובקדושה. אמנם אין הכרח שבעלי מופת צדיקים יהיו תלמידי חכמים גדולים, אבל הכרחי שיהיו תלמידי חכמים ברמה בסיסית. וכפי שאמרו חכמים (אבות ב, ה): "אין בוּר ירא חטא ולא עם הארץ חסיד". ייתכן כמובן שאדם שאינו תלמיד חכם יתן לעיתים עצות טובות מפני שהוא בעל חוש מיסטי לראות נסתרות ועתידות, אבל אין בעצות אלו הדרכה תורנית.
הטוב ביותר לכל אדם שיהיה קשור לרבנים שעוסקים בתורה, ומחנכים את תלמידיהם לתורה עם דרך ארץ, לאהבת הבריות ולעשיית צדקה ומשפט, ועל ידי כך יזכה לברכה בעולם הזה ובעולם הבא. ואזי אם ירצה, יוכל להיות קשור גם לצדיקים בעלי מופת, שרבותיו מסכימים שהם אנשי מעלה.
