חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ה – פרו ורבו

כא – מכירת ספר תורה לצורך נישואין

לרוב מעלת קדושת ספר תורה, אמרו חכמים שאין למוכרו, והמוכרו אינו רואה סימן ברכה לעולם (מגילה כז, א). וגם כאשר אין לבעל ספר התורה מה לאכול כי אם על ידי הדחק, לא ימכור את ספר התורה שלו. וגם כאשר אין לו כסף לקנות צרכי מצווה, כתפילין ומזוזה, לא ימכור את ספר התורה שלו (שו"ע יו"ד ער, א). אך ישנן שתי מצוות שמפני חשיבותן הרבה, אם אין לו אפשרות לקיימן ללא מכירת ספר התורה, ימכור את ספר התורה שלו וישתמש בכסף שיקבל בתמורתו כדי לקיימן. ואלו הן: תלמוד תורה ונישואין (שו"ע אה"ע א, ב; או"ח קנג, ו). ואף הציבור רשאים למכור ספר תורה שברשותם כדי לחתן יתום או יתומה (שו"ע או"ח קנג, ו).

מעלתן המיוחדת של שתי המצוות הללו שעל ידן מגשימים את מגמת התורה. הלימוד, שעל ידו דברי התורה נעשים חיים בלבבות, והנישואין, שעל ידם נולדים הילדים שיקיימו את התורה (מגילה כז, א).

דין זה לא שכיח כיום, מפני שאין כמעט מצב שאדם אינו יכול להתחתן מחמת עוניו, כי תמיד יימָצאו יהודים טובים שיסייעו לו בצרכיו הבסיסיים כדי שיוכל להינשא. אולם למדנו מכך עד כמה גדול ערכן של מצוות פרו ורבו ונישואין.

יש אומרים שהיתר זה הוא רק למי שעדיין לא קיים את מצוות פרו ורבו בבן ובת, אבל למי שכבר יש בן ובת, אסור למכור ספר תורה עבור נישואין (שו"ע אה"ע א). ולדעת רבים, גם למי שקיים את המצווה בבן ובת מותר למכור ספר תורה כדי לישא אשה וללדת עוד ילדים. וכך היא דעת רוב הראשונים והאחרונים.

ואם גם כשימכור את ספר התורה לא יספיק לו הכסף כדי לישא אשה צעירה שעוד יכולה ללדת, יש אומרים שאסור לו למכור את ספר התורה כדי לישא אשה שאינה ראויה ללדת (נמוקי יוסף, ריטב"א), ויש אומרים שמותר למכור ספר תורה גם עבור עצם הנישואין ומצוות עונה, שבלעדיהם האדם אינו שלם, וכדי להינצל מהרהורי עבירה (רמב"ן, ח"מ אה"ע א, י).[21]


[21]. כמה ראשונים הבינו שדעת הרי"ף, שאין מוכרים ס"ת אלא לצורך קיום מצוות פרו ורבו בבן ובת. וכ"כ למעשה בשו"ע אה"ע א, ח. ודעת רוב הראשונים שמוכרים גם כדי להוסיף וללדת עוד ילדים, וכן דעת שאילתות, בה"ג, רא"ש. וכן דעת רמב"ן, שפירש שגם הרי"ף מסכים לזה. וכ"כ בית שמואל א, טז, למעשה. ואם מכירת ספר התורה תועיל רק לישא אשה שאינה יכולה להוליד, לנימוקי יוסף וריטב"א, לא ימכור. ולדעת רמב"ן ומהרש"ל ימכור. וכ"כ בחלקת מחוקק י, כדי להצילו מהרהורי עבירה, שכתב בתה"ד רסג, שהרהור עבירה קשה ממצוות 'לשבת'. וכ"כ בשו"ת משיבת נפש א, מא; פני יהושע מב; ועוד.

כשם שמוכרים ספר תורה לצורך נישואי איש כך מוכרים ס"ת כדי לסייע לאשה להתחתן ולהוליד ילדים, ואפילו אם כבר היו לה ילדים מנישואין ראשונים. אמנם בחלקת מחוקק אה"ע א, א, כתב שאין מוכרים ס"ת עבור אשה, כי אינה מצווה על פריה ורביה. אולם לבית שמואל א, ב, מוכרים, הואיל וההיתר משום מצוות 'לשבת יצרה', שהיא יסודית יותר ובה האשה חייבת כאיש. וכן פסקו למעשה מהר"ם אלשקר עב, כנה"ג, מ"א קנג, ט; א"ר יב; מ"ב כד. לא זו בלבד אלא שמבואר בכתובות סז, ב, וכן נפסק בשו"ע יו"ד רנא, ח, שמקדימים להשיא יתומה לפני יתום, כי בושתה מרובה.

לפי הרמב"ם, גם ליחיד אסור למכור את ספר התורה שלו. אולם לרא"ש מותר ליחיד למכור את ספר התורה שלו, ורק אם הקדיש אותו לציבור אסור, זולת לצורך תלמוד תורה ונשיאת אשה. ובשו"ע או"ח קנג, י, הזכיר את שתי הדעות. ומ"מ גם לרא"ש מוסכם שאין ראוי ליחיד למכור את ספר התורה שלו, ולכן המוכר את ספר התורה שלו אינו רואה סימן ברכה לעולם (עולת תמיד, א"ר, מ"ב קנג, ס). ולכן סתמתי למעלה שאין למכור ס"ת בלא חילוק בין יחיד לציבור.

כב – ברכת העם ונחלת הארץ

גדולה מצוות פרו ורבו, שעל ידה מתקיימת הברכה האלוקית לעם ישראל, ועל ידה עם ישראל נוחל את הארץ הקדושה. וכפי שנאמר לאברהם אבינו (בראשית יג, יד-טז): "… שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה". וכן נאמר לו לאחר ניסיון העקדה (שם כב, יז): "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו".

וכן נאמר ליצחק אבינו (שם כו, ד): "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

וכן נאמר ליעקב אבינו בבית-אל לקראת צאתו לחרן (שם כח, יג-יד): "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ". וכן נאמר לו לאחר שחזר מחרן לארץ (שם לה, יא-יב): "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלוֹהִים: אֲנִי אֵ-ל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה, גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ, וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ".

וכן הבטיח ה' לישראל, שכאשר ילכו בחוקותיו, יזכו לרוב ברכות, ואחת מהן: "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם" (ויקרא כו, ט).

כשעמדו ישראל להיכנס לארץ, לא היתה התוכנית האלוקית שינחלו ישראל את עבר הירדן המזרחי, ורק לאחר שבני ראובן וגד בקשו לנחול אותו, נתקבלה בקשתם. לכאורה יש לשאול, הרי גם עבר הירדן המזרחי הוא חלק מארץ ישראל, ומדוע לא התכוונו לנחול אותו? אלא שהואיל וישראל לא התרבו במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לא היו מספיק אנשים לנחול כראוי גם את עבר הירדן המזרחי, לפיכך היתה התוכנית שינחלו תחילה את עיקר הארץ, את עבר הירדן המערבי, ורק לאחר שיתרבו, ינחלו גם את עבר הירדן המזרחי.

כיוצא בזה נאמר (שמות כג, כט-לא): "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ. וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר, כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ". המחיר על כך שלא היו מספיק יהודים ליישב את כל הארץ, שנותרו בה אויבים, והתקיים בהם מה שנאמר (במדבר לג, נה): "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".

ולכן לקראת מותו, כשהורה משה רבנו לישראל לכבוש את הארץ, ברכם בברכת הריבוי, שנאמר (דברים א, ז-יא): "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת… בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ… ה' אֱלוֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב (ובזכות זה תוכלו לכבוש את הארץ). ה' אֱלוֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם", שעל ידי כך תוכלו לנחול את כל הארץ בשלמות.

בפועל, העיכוב בקיום מצוות פרו ורבו בהידור הראוי, היה אחד הגורמים לכך שעברו יותר משלוש מאות שנה עד שהוקמה מלכות בית דוד ונבנה בית המקדש בירושלים.

כג – הגאולה תלויה במצווה

גדולה מצוות פרו ורבו שעל ידה נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר (שמות א, ז): "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". ונאמר (שם יב): "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". אמרו חכמים, שאין דור בישראל שיהיו בו פחות משישים ריבוא, ולכן רק לאחר שהגיעו למספר זה נעשו עם ויכלו לצאת ממצרים ולקבל את התורה (זוהר רע"מ ח"ג רטז, ב; תפארת ישראל כט). ואם לא היו מתאמצים במצווה, והיה חסר מהם אפילו אחד, לא היו זוכים לצאת ממצרים ולקבל את התורה (דב"ר ז, ח). זהו שאמרו חכמים (סוטה יא, ב): "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור – נגאלו ישראל ממצרים", שבזכות השתדלותן במצווה העמידו את "כל הצבאות הללו" (תנחומא פקודי ט, לעיל א, ח).

עוד חובה להוסיף, שלאחר השואה האיומה שהכריתה ששה מיליון מבני עמנו, מצווה כפולה ומכופלת להתאמץ להגדיל את המשפחות ככל האפשר. להשלים את כל מה שנחסר, כדי שעם ישראל יוכל להגשים את ייעודו האלוקי (עיין רמב"ן דברים ל, ב).

אמרו חכמים (אליהו זוטא יד): "כמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים. ומנין לך? תדע לך שהוא כן, שאין ישראל נגאלים אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלוא כל העולם, שנאמר (ישעיהו נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ".

וכן אמר רבי אסי (יבמות סב, א): "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", שנאמר (ישעיהו נז, טז): "כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף, כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי". הביאור הוא, שיש אוצר נשמות של כנסת ישראל, וכל יהודי שנולד מגלה ניצוץ אחד מאותו אוצר. גם מי שנפטר מיד אחר לידתו, מגלה בעולם איזה דבר ועל ידו הגאולה מתקרבת. ולכן גם אם ח"ו ישראל לא יחזרו בתשובה כראוי, כיוון שכל הנשמות שבאוצר יצאו אל הפועל, יצטברו כל התיקונים הנצרכים ותהליך הגאולה יתקדם, ומתוך כך יחזרו ישראל בתשובה. ואם יקדימו ישראל ויתעוררו לחזור בתשובה שלימה, יחיש ה' את גאולתנו ויזכו שתלד כל אשה יותר ילדים (תוספות נדה יג, ב, 'עד'), וכל אחד מישראל יגלה ניצוצות רבים יותר, ובכך יצאו לפועל כל הנשמות שבגוף, והגאולה תבוא במהרה (מהרש"א שם).

הרי שעל ידי מצוות פרו ורבו מקרבים את הגאולה, ועל ידי ברכתה הגאולה מתקיימת, שנאמר (ירמיהו כג, ג): "וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ". וכן נאמר (יחזקאל לו, ח-יא): "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא. כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם, וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". ונאמר (שם לז-לח): "כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם, אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם. כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַיִם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".

תפריט ההלכות בפרק

דילוג לתוכן