ארכיון הקטגוריה: פרק ט – ברכות השחר

א – ברכות ההודאה

ברכות רבות תקנו חכמים לומר מיד עם הקימה בבוקר, ועניינן להודות לה' על הטוב שהוא גומל לנו בכל יום. וכך מובא בתלמוד (ברכות ס, ב), כשיתעורר משנתו יודה לה', ויאמר: "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה וכו', ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים"; כשישמע את קול התרנגול המבשר את בואו של היום החדש, יאמר: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"; כשיפתח את עיניו, יברך: "פוקח עוורים"; כשיפשוט את איבריו ויתיישב על מיטתו אחר שהיה אסור בכבלי השינה, יברך: "מתיר אסורים"; כשילבש את בגדיו, יברך: "מלביש ערומים"; כשיעמוד על רגליו, יברך: "זוקף כפופים"; כשיניח את רגליו על הארץ, יברך: "רוקע הארץ על המים"; כשינעל את מנעליו, יברך: "שעשה לי כל צרכי"; כשיתחיל ללכת, יברך: "המכין מצעדי גבר"; כשיחגור את חגורת מכנסיו, יברך: "אוזר ישראל בגבורה"; כשיניח על ראשו כיסוי, כובע או כיפה, יברך: "עוטר ישראל בתפארה"; כשיטול את ידיו, יברך: "על נטילת ידיים"; וכשירחץ את פניו, יברך: "המעביר חבלי שינה מעיני" וכו'. עוד תקנו שלוש ברכות הודאה מיוחדות על שבחר בנו ונתן לנו את מצוותיו, ואלו הן: "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד", ו"שלא עשני אשה". והנשים מברכות "שעשני כרצונו".

שגרת החיים שׁוחקת בדרך כלל את תשומת הלב שלנו לכל הטובה שהקב"ה משפיע עלינו, ובעקבות כפיות הטובה הזו אף הברכה היומיומית שהקב"ה מעניק לאדם אינה משמחת אותו, וחייו נעשים משעממים וריקנים, והוא מחפש תאוות שונות להפגת צערו. כדי שלא נהיה כפויי טובה תקנו לנו חכמים את ברכות השחר, שבהם נודה לבוראנו על כל הדברים הגדולים והקטנים שעל ידם אנו יכולים לתפקד בעולם. ומתוך הכרת התודה לה', אנו זוכים להתבונן על העולם במבט עשיר ומלא; אנו לומדים שלכל דבר בחיינו יש ערך אלוקי, ומתעורר בנו חשק לפעול טוב ביום החדש.

פורסם בקטגוריה פרק ט - ברכות השחר | כתיבת תגובה

ב – סדר ברכות השחר

כפי שלמדנו תקנת חכמים המקורית היתה שברכות השחר ילוו את תהליך הקימה, ועל כל דבר נברך סמוך להנאתו, ועל ידי כך תהליך הקימה מהשינה יקבל משמעות עמוקה, כאשר ברכות התודה לה' ילוו כל שלב ושלב בקימה. וכך פסק הרמב"ם למעשה, לברך כל ברכה בעיתה, ויש מעולי תימן שנוהגים כמותו גם היום.

אולם כבר מאות שנים שנהגו ישראל לברך את כל ברכות השחר בבת אחת, בבית הכנסת או בבית לאחר שסיימו להתפנות ולהתלבש. כמה טעמים לכך. ראשית, תקנו שהחזן יאמר בקול את ברכות השחר בבית הכנסת כדי להוציא את עמי הארץ שאינם יודעים אותם בעל פה. ואף אלו שיודעים את הברכות בעל פה, יש חשש, שמא בתוך טירדת קימתם ישכחו איזו ברכה, אבל אם יאמרו אותן על הסדר, יזכרו לומר את כולן. ועוד, שרצו להדר ולברך את ברכות השחר בצורה המכובדת ביותר, כלומר בידיים נקיות ובלבוש מכובד, ולכן דחו את אמירת הברכות עד אחר סיום כל ההכנות לקראת התפילה (שו"ע מו, ב). ועוד, שישנם אנשים שקשה להם מאוד לכוון מיד בקומם מן השינה, ורק אחר שיתלבשו וירחצו את פניהם – יוכלו לומר את ברכות השחר בכוונה (סדר היום).

פורסם בקטגוריה פרק ט - ברכות השחר | כתיבת תגובה

ג – ברכות השחר למי שלא נהנה

נחלקו גדולי הראשונים בשאלה: האם אדם שלא נהנה באופן אישי מאחת מברכות השחר יכול לאומרה? למשל, האם עיוור יכול לברך "פוקח עיוורים"?

לדעת הרמב"ם (תפילה ז, ט), רק מי שנהנה מאותו דבר יוכל לברך עליו. לפיכך, אדם שישן בלילה עם בגדים, כיוון שאינו מתלבש בבוקר, לא יברך 'מלביש ערומים'. נכה שאינו יכול ללכת, לא יברך 'המכין מצעדי גבר'. משותק שלא יכול להניע את איבריו, לא יברך 'מתיר אסורים' ו'זוקף כפופים'. וכן נוהגים מקצת מעולי תימן. וגם בעל ה'שולחן-ערוך' (או"ח מו, ח) חשש לדעתו, ופסק שלא להזכיר את השם בברכות שלא נהנה מהן.

לעומת זאת, בעל ספר הכלבו (סימן א) כתב בשם רב נטרונאי גאון ורב עמרם גאון ושאר הגאונים, שהמנהג לומר את כל ברכות השחר על הסדר, בין שנהנה מהם ובין שלא נהנה, משום שברכות השחר נתקנו על הנאת כלל העולם. ועוד, שגם זה שאחרים נהנים מדבר מסוים מועיל באופן עקיף למי שאינו נהנה ממנו באופן ישיר. ולכן גם משותק שאינו יכול להזדקף, מברך את ה' על כך שאחרים יכולים להזדקף ולסייע לו. וכן העיוור מברך 'פוקח עיוורים' על שאחרים יכולים לראות ולהראות לו את הדרך ולהכין לו את כל צרכיו. וכן פסק הרמ"א.

וכן דעת האר"י הקדוש, שכל יהודי צריך לומר את כל סדר ברכות השחר, כדי להודות לה' על הטובה הכללית שהשפיע לעולם. ובמנהגי התפילה נהגו הספרדים ללכת על פי האר"י, ולכן גם הספרדים נוהגים לומר את כל ברכות השחר על הסדר.[1]


[1]. נחלקו הפוסקים אם מברכים את ברכת 'שעשה לי כל צרכי' הנאמרת על המנעלים ביום הכיפורים ותשעה באב, שבהם אסור לנעול מנעלים. לדעת רא"ש, ר"ן וטור, מברכים. וכ"כ במ"ב תקנד, לא, עפ"י לבוש, א"ר ופמ"ג. וכן נוהגים אשכנזים ומקצת ספרדים, יבי"א (ט או"ח ח). אבל לפי האר"י, אף שאבל מברך 'שעשה לי כל צרכי', בימים אלו אין מברכים. וכ"כ למעשה החיד"א, בן איש חי וכה"ח מו, יז. וכתב ברב פעלים ב, ח, שלפי מנהג זה אף במוצאי הצום לא יברכו. (ובמעשה רב ט' כתוב שהגר"א נהג לברך במוצאי הצום).

פורסם בקטגוריה פרק ט - ברכות השחר | כתיבת תגובה

ד – עד מתי זמנן של ברכות השחר

מי ששכח לברך ברכות השחר לפני התפילה, יכול לברכן אחר התפילה, חוץ מברכת 'על נטילת ידיים' שאינו יכול לברך אחר התפילה, מפני שהיא נתקנה כהכנה לתפילה. וכן לא יוכל לברך את ברכות התורה, מפני שכבר יצא בברכת 'אהבת עולם'. וכן לא יוכל לברך 'אלוהי נשמה', מפני שיש אומרים שכבר יצא בברכת 'מחיה המתים' שבתפילת עמידה.

ולכן מי שנאלץ לדלג על ברכות השחר כדי להספיק להתפלל במניין, יקפיד לומר לכל הפחות את ברכת 'על נטילת ידיים', 'אלוהי נשמה' וברכות התורה, שאם לא יברכן תחילה לא יוכל להשלימן אחר התפילה (מ"ב נב, ב).[2]

ועד מתי יוכל לברכן? כיוון שיש משווים את זמנן לזמן תפילה, לכתחילה ישתדל לברכן עד סוף ארבע שעות של היום, ובדיעבד עד חצות היום. אבל אם לא הספיק לאומרן עד חצות היום, יכול לאומרן כל היום, מפני שלדעת רוב הפוסקים זמנן שונה מזמן תפילת שחרית, מפני שהן ברכות הודאה על הדברים הטובים שהאדם נהנה מהם במשך כל היום, ולכן אם לא ברכן בבוקר, בדיעבד יכול לברכן כל היום.[3]


[2]. עי' להלן י, ב, 2, לעניין ברכות התורה. ולגבי 'אלוהי נשמה' כתב במ"ב נב, ט, ובבאו"ה שם, שהפר"ח סובר שיוצא ידי חובתה בברכת 'מחיה המתים' והעתיקו דבריו ח"א ודה"ח. ואמנם במאמ"ר חולק עליו, וכ"כ פמ"ג שמשמע מדברי הרמ"א, וכן נראה מדברי הגר"א. מ"מ כדי לצאת מהספק, המדלג על ברכות השחר כדי להתפלל במניין, יברך תחילה 'אלוהי נשמה'. ואם לא ברך, לא יברך אחר התפילה, שספק ברכות להקל. אמנם כתב בבאו"ה, שהסומך על הפוסקים הרבים שסוברים שאפשר לברך 'אלוהי נשמה' אחר התפילה לא הפסיד. עוד כתב במ"ב שם, שאם יכוון במפורש בברכת 'מחיה המתים' שבעמידה שלא לצאת ידי 'אלוהי נשמה' לא יצא, ויוכל לברכה אחר התפילה. וביחו"ד ד, ה, בהערה כתב שאין זה מועיל, ולפי"ז אם נזכר שלא ברך ברכות השחר באמצע ברכות ק"ש, יברך 'אלוהי נשמה' בין הפרקים, כדי שלא יפסידנה (יבי"א ד או"ח ז, ה).

[3]. בדה"ח כתב עפ"י מ"א שדין ברכות השחר שווה לדין התפילה, וכשם שזמן התפילה הוא עד ארבע שעות זמניות שהוא שליש היום, כך גם זמן ברכות השחר. ויש סוברים, שכשם שתפילת שחרית אפשר להתפלל בדיעבד עד חצות היום, כך גם את ברכות השחר (ר' שלמה קלוגר). ובכה"ח עא, ד, כתב שאם כבר התפלל שחרית יכול לברכן עד ארבע שעות, ואם לא התפלל עדיין שחרית יכול לברכן עד חצות. אבל לדעת רוב הפוסקים אין זיקה בין ברכות השחר לתפילה, והשוכח לברכן בבוקר יכול לברכן כל היום, וכ"כ במ"ב נב, י, וברב פעלים ב, או"ח ח. (ולדעת הגר"א אם שכח לאומרן ביום, יכול לאומרן אפילו בלילה עד שילך לישון).

פורסם בקטגוריה פרק ט - ברכות השחר | כתיבת תגובה

ה – זמן ברכות השחר למי שקם באמצע הלילה

לכתחילה יש לברך את כל ברכות השחר סמוך עד כמה שאפשר לקימה מהשינה, ואין צורך לאומרן דווקא אחר שיעלה השחר. ולכן הקם לפני עלות השחר כדי ללמוד תורה או כדי לעבוד או לכל מטרה אחרת, יאמר מיד לאחר הקימה מן השינה את ברכות השחר. אבל לפני חצות הלילה אין לברך את ברכות השחר, ולכן אדם שקם מן השינה לפני חצות, ימתין עד לאחר חצות הלילה, ואז יברך את ברכות השחר. ואם ברך את ברכות השחר לפני חצות הלילה – לא יצא (מ"ב מז, לא; כה"ח כט).[4]

הקם אחר חצות הלילה לכמה שעות ומתכנן לחזור אחר כך למיטתו ולישון עד תפילת שחרית, כגון חייל שקם אחר חצות הלילה לשמירה וחוזר אח"כ לישון – יברך את ברכות השחר אחר הקימה העיקרית שלו. אם מבחינתו הקימה הראשונה היא העיקרית, ומה שהוא ישן אח"כ נחשב אצלו כמו שינה באמצע היום, יברך אחר הקימה הראשונה. אבל אם הקימה השנייה היא העיקרית, יברך אחר הקימה השנייה. ולמנהג המקובלים, בכל אופן אם הקימה הראשונה אחר חצות הלילה, יברך אחר הקימה הראשונה. ואם לא ברכן אחר הקימה הראשונה יברכן אחר הקימה השנייה.[5]

לגבי ברכות התורה, דעת רוב הפוסקים שדינן כדין ברכות המצוות, ולכן יברך אותן אחר כל פעם שיקום משינת קבע בלילה. ויש נוהגים לברכן פעם אחת, אחר הקימה העיקרית, יחד עם שאר ברכות השחר, והם רשאים להמשיך במנהגם (להלן י, ו).


[4]. לגבי ברכת 'הנותן לשכוי בינה', כתב בשו"ע מז, יג, עפ"י רא"ש וטור, שימתין מלאומרה עד שיאור היום. וכתב במ"ב מז, לא, ובבאו"ה שם, שהאחרונים (מ"א בשם הזוהר, פר"ח, גר"א) הסכימו שגם ברכה זו יכול לברך קודם שיאיר היום. אך בח"א כתב שלכתחילה יש ליזהר שלא לברך אותה קודם שיאיר היום כל זמן שלא שמע קול תרנגול. ובדיעבד, סיכם במ"ב, שיצא אפילו לא שמע קול תרנגול, ובתנאי שיברך אותה מחצות הלילה ואילך. וכתב בכה"ח ל, בשם פר"ח וחיד"א, שלהלכה ולזוהר לכתחילה אפשר לברך אותה אחר חצות לילה. וכך כתבתי למעלה, הואיל ובדיעבד כולם מסכימים שיצא בזה, ומאידך יש לחשוש שאם נחלק בין ברכות השחר יגרום הדבר לשכחה או לטעות, וכפי אחד הטעמים בהלכה ב', שנוהגים לומר את ברכות השחר על הסדר.

[5]. במ"ב מז, ל, כתב שאם קם בפעם הראשונה אחר חצות הלילה יכול לברך אז את ברכות השחר. ולא כתב אם עדיף לברך בקימה הראשונה. אולם בכה"ח מו, מט, כתב עפ"י הקבלה, שטוב לברך בקימה הראשונה שאחר חצות. ומי שאינו יכול להכריע מתי קימתו העיקרית, ינהג ככה"ח ויברך אחר הקימה הראשונה.

עוד כתב במ"ב מז, ל, שלאחר הקימה הראשונה יאמר את ברכת 'אלוהי נשמה' וברכת 'המעביר שינה' בלא שם ומלכות ובקימה השנייה יברכן בשם ומלכות. אבל אם ברכן בשם ומלכות בקימה הראשונה, לא יחזור לברכן בפעם השנייה. ובבאו"ה הרחיב, שלדעת פר"ח אין לברכן בפעם הראשונה אלא רק לאחר סיום שנת הלילה שלו, ואם יברכן בפעם הראשונה לא יצא, וצריך לחזור לברכן אחר הקימה השנייה. והסכים עימו בח"א לעניין ברכת 'המעביר שינה'. אבל שע"ת ו' ודה"ח כתבו, שלא לחזור לברכן אחר הקימה השנייה. ולכן פסק במ"ב שלכתחילה יברכן אחר הקימה השנייה ואם ברכן אחר הקימה הראשונה, שלא יחזור לברכן אחר הקימה השנייה. וכך מנהג אשכנז. ובכה"ח מו, מט, כתב בשם כמה פוסקים ומקובלים, שגם שתי ברכות אלו צריך לברך בפעם הראשונה בשם ומלכות, והשינה שאח"כ נחשבת כשינה ביום. וכן נוהגים ספרדים. ונלענ"ד שמוטב להורות לרבים לברך את כל הברכות אחר הקימה העיקרית, מפני שכאשר מברכים את רוב הברכות בקימה הראשונה, ומשאירים שתי ברכות לקימה השנייה, יש חשש שיבואו לידי טעות: או שישכחו לברך את שתי הברכות או שיברכו בטעות את כל הברכות גם בפעם השנייה. ולכן סתמתי למעלה לברך את כל הברכות אחר הקימה העיקרית. וגם כאשר הראשונה עיקרית, יש למברך אז 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה' על מה לסמוך. (וכמבואר בהלכה ב' שאחד הטעמים שנהגו לברך את ברכות השחר על הסדר כדי למנוע טעות ושכחה).

לפי המקובלים, מי שנשאר ער כל הלילה, הזמן הטוב לברכות השחר אחר חצות, וברכות התורה אחר שיעלה השחר (כה"ח מו, מט). אמנם כתב בבן איש חי תולדות יד, לגבי מי שהולך לישון אחר חצות, שלמרות שלפי הרש"ש יכול לברך את ברכות השחר אחר חצות לפני שיישן, המנהג לברכן אחר השינה. וכ"כ הרב אליהו בסידורו עמ' ג.

פורסם בקטגוריה פרק ט - ברכות השחר | כתיבת תגובה

ו – מי שהיה ער כל הלילה

ככלל גם מי שלא ישן בלילה יברך את ברכות השחר, שכבר למדנו (בהלכה ג) שברכות אלו נתקנו על ההנאה הכללית, ולכן גם מי שלא נהנה באופן אישי מדבר מסוים – מברך עליו. אמנם לגבי מספר ברכות ישנם חילוקי מנהגים.

לעניין נטילת ידיים מוסכם שצריך ליטול ידיים לפני התפילה, אלא שנחלקו האם לברך על נטילה זו. למנהג אשכנזים, הטוב הוא להתפנות לפני התפילה ולנגוע באחד המקומות המכוסים שבגוף, שמאז הרחצה הקודמת הזיע בו מעט, ובכך יתחייב בנטילת ידיים בברכה. אולם למנהג הספרדים, בכל מקרה לא יברך על נטילה זו (לעיל ח, א, 1).

לגבי ברכות התורה, מוסכם שאם ישן במשך היום שלפני כן חצי שעה לפחות, יברך בבוקר ברכות התורה. וגם אם לא ישן במשך כל היממה, לדעת רוב רובם של הפוסקים יברך את ברכות התורה, אבל כיוון שיש מעט פוסקים שסוברים שלא לברך, לכתחילה טוב לשומען מאדם שישן ולכוון לצאת בשמיעתן (עיין להלן י, ז).

לגבי ברכות 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה', יש אומרים שרק מי שישן בעצמו יכול לברכן, ועל כן נכון לשומען מחבר שישן ולכוון לצאת בשמיעתן. וכאשר אין שם מי שעומד לברכן, לדעת רוב הפוסקים, יברך אותן בעצמו, וכך נוהגים כל הספרדים וחלק מהאשכנזים. ויש אשכנזים שנוהגים להחמיר מספק לאומרן בלא שם ומלכות.

לסיכום: למנהג רוב ישראל, הנשארים ערים כל הלילה, מברכים את כל ברכות השחר וברכות התורה, וגם צריכים ליטול ידיים לפני התפילה, אלא שלמנהג ספרדים אין מברכים, ולמנהג אשכנזים מתפנים ונוגעים במקום מכוסה ומברכים על הנטילה.

והמהדרים יוצאים ידי ברכות התורה וברכות 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה' בשמיעה ממי שישן בלילה. וכשאין ממי לשמוע את הברכות, יש אשכנזים שנוהגים לומר את ברכת 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה בלא חתימת שם ומלכות.

על פי הקבלה נוהגים לומר את ברכות השחר אחר חצות (כה"ח מו, מט). ולפי ההלכה אפשר לומר את כל ברכות השחר לאחר עמוד השחר. ולכל הדעות צריך להקפיד לומר את ברכות התורה אחר עמוד השחר.[6]


[6]. מנהג ספרדים עפ"י האר"י, שאומרים תמיד את כל ברכות השחר (ברכי יוסף מו, יב; בא"ח ברכה ג; כף החיים מו, מט). ולגבי מנהג אשכנזים, לדעת עטרת זקנים מו, ד, הניעור כל הלילה לא יברך 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה'. וכ"כ א"ר, מור וקציעה וח"א ח, ט. ויסוד דעתם בשיטה אמצעית בין הגאונים והרמב"ם, לפיה יש מהברכות שנאמרות דווקא על הנאה עצמית, ואם לא נהנה לא יברך. ופמ"ג ושע"ת השאירו את דברי העטרת זקנים בצ"ע. ומסיק בשע"ת שישמען מחבירו, וכ"כ במ"ב מו, כד. אולם יתכן שאם אין שם חבר, לדעתם יברך בעצמו. ולדעת רמ"א משמע שיברכן, וכ"כ למעשה בערוה"ש מו, יג; ושלחן הטהור מו, ח. למעשה, אשכנזים רשאים לנהוג על פיהם. וכיוון שכך הוא מנהג כל הספרדים וחלק מהאשכנזים, כתבתי כך כמנהג עיקרי. ואף שלמנהג ספרדים הניעור בלילה רשאי לומר לכתחילה את ברכות 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה', כיוון שיש פוסקים אשכנזים שהחמירו, כתבתי לכל המנהגים, שהמהדרים שומעים אותן ממי שישן. לגבי ברכות התורה מנהג כל הספרדים לברך, ובזה ברור שגם דעת רוב רובם של הפוסקים האשכנזים לברך, כמבואר להלן י, ז, 8. אמנם למ"ב מז, כח, לא יברך אלא ישמע מחבר, ואם אין שם חבר שישן, יכוון לצאת בברכת 'אהבה רבה'.

עפ"י האר"י מבואר בכה"ח מו, מט, שאומרים את ברכות השחר מיד אחר חצות הלילה, ואת ברכות התורה צריך להקפיד לומר אחר עמוד השחר, וכ"כ בבא"ח ברכה ג. ואם אמרן קודם עמוד השחר יש אומרים שלא יצא. עיין בהמשך י, 8.

פורסם בקטגוריה פרק ט - ברכות השחר | כתיבת תגובה