א – אמונת ישראל

[12]. הדיון אודות 'השגחה פרטית': לכאורה ישנה מחלוקת אודות מידת ההשגחה של ה' על בריותיו, כאשר לדעת הרמב"ם (מו"נ ג, יז), ה' משגיח "רק בפרטי מין האדם בלבד… והטוב והרע הבאים עליהם נובעים מן הדין, כמו שנאמר (דברים לב, ד):כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט". אך על בעלי החיים והצמחים וזולתם, "איני מאמין כלל שהעלה נפל בגלל ההשגחה עליו, ולא שהעכביש טרף את הזבוב מכוח גזרת האל ורצונו הפרטי כעת… אלא כל אלה לדעתי במקרה גמור… מה שהביא אותי להאמנה זו, הוא שלא מצאתי כתוב בספר נבואה האומר שיש לאל השגחה על פרט מפרטי בעלי החיים, אלא על האדם הפרטי בלבד". כלומר ההשגחה על החי והצומח והדומם נעשית על כלל המין, אולם הקורה לכל אחד מפרטי אותו המין קורה על פי חוקי הטבע והסטטיסטיקה שברא ה'. במו"נ פרק יח הוסיף, שגם על בני האדם אין ההשגחה האלוהית שווה, אלא ככל שאדם מתעלה יותר – השגחת ה' עליו רבה יותר. וכן דעת רלב"ג (מלחמות ה' מאמר ד), מאירי (ברכות לג, ב; מגילה כה, ב), החינוך (קסט, תקמה), רד"ק (מלכים א' יג, כח; תהלים קמה, יז); ספר העיקרים (ד, ח; י), ועוד. אולם מנגד, לדעת גדולי החסידות, אין דבר שאינו מושגח על ידי ה' באופן פרטי, ואפילו כל עשב ועשב גדל או נובל בהשגחה פרטית, כך אמר הבעש"ט, וכ"כ ר' מנחם מנדל מויטבסק (פרי הארץ, בא). וכן מצינו בכמה ראשונים ומדרשי חז"ל. אולם נראה שאין בזה מחלוקת עמוקה, שכן הכל מודים שאין סוף לידיעתו וליכולתו של ה'. יתרה מזו, "לית אתר פנוי מיניה", אין מקום פנוי ממנו (תיקו"ז קכב, ב). ואף הרמב"ם ביאר בעיקרים הראשון והשני, שה' מחייה בכל עת את הכל ויודע בידיעה עצמית את הכל, ממילא אין דבר בעולם שאינו מושגח על ידו. אלא כל הדיון הוא על המודעות שלנו. הרמב"ם ביאר שאין אנו מסוגלים להכיר בהשגחה האלוהית שעל כל פרט מפרטי הבריאה זולת האדם, וגם באדם ככל שהוא במדרגה נעלה יותר ניתן להכיר יותר בהשגחה הפרטית עליו. משמעות הדבר, שאם אדם שלא הגיע למדרגת ההבנה הראויה, יתבונן בהשגחה הפרטית עליו, יחיה בדמיונות שווא, ויצרו יטה אותו לחשוב שזכה לברכה בזכות מעשים שאינם ראויים לברכה, או שנענש בעקבות מעשים שאינם ראויים לעונש, וכיוצא בזה. ואילו הבעל שם טוב ודעימיה ביארו שצריך לראות בכל דבר את השגחת ה', אך הם אינם מתיימרים להבין כל פרט שקורה, אלא שהואיל ובאמת בכל פרט יש גילוי אלוהי, אפשר לקבל ממנו רושם כללי בלתי-מודע, ולעיתים אף להשיג דבר ממאורע פרטי שאירע לבעל חי או צמח, וזו היתה אצלם משמעות ידיעת שיחת הציפורים והאילנות. (דרך אגב, גם הדיון אודות הצמצום האלוהי האם הוא כפשוטו, אינו אלא דיון מה התודעה שלנו משיגה, אבל לא דיון על עצם העניין שאין ביכולתנו להשיג כלל).

[13]. אף שמצוות האמונה מעל למצוות הרגילות, מצוות 'אָנֹכִי' היא גם אחת מתרי"ג המצוות (רמב"ם יסודי התורה א, ו; החינוך כה; רמב"ן שמות כ, א). הקשה רבי חסדאי קרשקש (הקדמה לספרו אור ה'), היאך אפשר לצוות על האמונה, הרי תחילה אדם צריך להאמין, ורק לאחר מכן אפשר לצוותו? לכן סבר שהאמונה אינה אחת מתרי"ג מצוות אלא קודמת להן. אולם לדעת הסוברים שמצוות האמונה היא אחת מתרי"ג המצוות, מצווה ללמוד את ענייני האמונה כמבואר בתורה, ולבארם באופן המתיישב על השכל, על פי המסורת וההיגיון, כל אדם ודור לפי רמתו וסביבתו התרבותית. עוד צריך לומר, שבכלל מצוות האמונה לבאר את ההנהגה האלוקית, ולנקותה מכל סיג של הגשמה או טעות שעלולים להוביל לרשעות, לטפשות או לאדישות, בטענה שכך הוא רצון האל (ראו עולת ראיה ח"א עמ' שלו). כפי הנראה לרבי חסדאי קרשקש בירורים אלו הם מכלל מצוות לימוד התורה.