חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

פתח דבר לפניני הלכה העם והארץ

פתח דבר

בשנים האחרונות עסקתי במסגרת כתיבת ספרי 'פניני הלכה' בכתיבת נושאים שלמים – הלכות פסח, הלכות שבת א', הלכות תפילה, תפילת נשים, הלכות זמנים – לעומת הנושאים המלוקטים שהופיעו בארבעת כרכי פניני הלכה הראשונים (שיצאו בין השנים תשנ"ד-תשנ"ח). במשך הזמן, כרבע מההלכות שהופיעו בארבעה הראשונים כבר נדפסו באופן שלם יותר בהלכות תפילה, ועלה הצורך להוציא מהראשונים את ההלכות שנדפסו באחרונים.

ובעצם התעוררה שאלה, האם יש טעם להמשיך להדפיס את הראשונים, שהואיל והם היו מבוססים על פינת ההלכה ששודרה בערוץ שבע, ההלכות מופיעות בהם בפחות פירוט ודקדוק הלכתי, ובעזרת ה' אני מקווה לבאר כל אחד מהנושאים המובאים שם באופן שלם יותר בספרים החדשים, ועל כן התלבטתי אם נכון להמשיך להדפיסם כצורתם הישנה, ושמא יש בכך הונאה כלפי הקונים שיקנו ספרים שבעתיד יצאו בהוצאה שלמה יותר.

אך כיוון שעוד יעברו שנים רבות עד שאוכל להשלים בעז"ה את כתיבתם בשלמות, ובינתיים אפשר להפיק תועלת גם מצורתם הנוכחית, בעצת חברים ותלמידים החלטתי לסדרם מחדש עם מעט הוספות ותיקונים.

תוך כך נתרגשה עלינו פורענות הגירוש וחורבן הישובים היקרים בגוש קטיף וצפון השומרון, ועל כן בחרתי לעסוק תחילה בהלכות הקשורות לארץ ישראל ועם ישראל. ליקטתי את כל ההלכות הקשורות לעם ולארץ, ועוד הוספתי בירורים מחשבתיים והלכתיים בתחומים הקשורים לכך. (חלק מהתוספות נדפסו ב'רביבים' שבעיתון 'בשבע' וחלק ב'לאור ההלכה' שבגיליון 'מעט מן האור'). כיוון שספר זה אינו מתיימר להקיף באופן שלם תחום מרכזי זה, על כן קראתיו 'ליקוטים בענייני העם והארץ'.

שני הפרקים הראשונים עוסקים בענייני אמונה ומחשבה, ומבארים את ערכה של ארץ ישראל ודרכי ישובה. הפרק השלישי עוסק בהרחבה במצוות ישוב הארץ. כלולות בו הלכות שנדפסו בחלק א' עמודים 90-99, והלכות שנדפסו בחוברת מיוחדת שיצאה לפני כארבע שנים, ועוד הלכות על גבולות הארץ וחיבתה.

הפרק הרביעי – 'מהלכות צבא ומלחמה' – עדיין לא נדפס במסגרת 'פניני הלכה', ורובו ממאמרים והלכות שכתבתי בהזדמנויות שונות. הפרק החמישי עוסק ב'שמירת הארץ' ובו גם הלכות מגורי נוכרים בארץ, וגם איסור נסיגה, ובירור פסק ההלכה על 'סירוב פקודה'. חלקו נדפס בסוף חלק ראשון וחלק שלישי מפניני הלכה. הפרק השישי – 'מהלכות מדינה' – חציו נדפס בסוף חלק ב', וחציו נוסף כאן. הפרק השביעי – 'ערבות הדדית' – חלקו נדפס בהלכות הצלת נפשות שבחלק שלישי, ומקצתו נוסף כאן. הפרק השמיני על 'עבודה עברית' נדפס בחלק הראשון, וכאן נוספו הערות ספורות וסעיף מעשי לסיום. הפרק התשיעי – 'הלכות זכר למקדש', נדפס ברובו בסוף חלק ראשון, ושתי הלכות על ברכת 'מציב גבול אלמנה' נדפסו בחלק שלישי. הפרק העשירי 'הלכות גרים', נדפס בחלק שני, וצירפתיו לכאן מפני חשיבותו לדורנו.

שלמי תודה לאבי מורי ואמי מורתי היקרים, ולאשתי שסייעה רבות בהוצאת הספר. כאן המקום להוקיר תודה לרב יונדב זר שמלווה את הוצאת כל הספרים, ועזרתו עצומה בעצה והגהה, יהי רצון שימשיך להוציא אל הפועל את כשרונותיו הברוכים למען בניין התורה, העם והארץ. כמו כן הנני מודה לחברי החכם הכולל הרב זאב סולטנוביץ' על הערותיו המחכימות; ולרב שלומי בדש, שלמרות עיסוקיו הרבים בחינוך וצרכי הכלל מצא זמן לעבור על הספר ולהעיר את הערותיו; ולרב מאור קיים על הגהותיו היסודיות והרחבותיו. אזכיר לברכה את תלמידי הישיבה היקרים שסייעו בהגהות והערות ושאלות מחכימות. במיוחד עלי להודות לשלו קיים על עיצוב המפות, לדוד ברלינר על הקלדת התשובות והגהותיהם, וכן לנתן לוין ויואל ברגר.

ימים קשים וכואבים עברו עלינו. ישובים שהוקמו במסירות נפש הוחרבו על ידי ממשלת ישראל, יושביהם גורשו בחרפה, וגדל הכאב על שהמעשים הרעים הללו נעשו על ידי אחים מרשיעים. מעט נחמה נוכל לשאוב מכך שהתמיכה במעשים הרעים הללו נעשתה מתוך חוסר הבנה בערכו ושליחותו של עמנו על הארץ הקדושה שה' הנחיל לאבותינו ולנו. מתוך כך מוטלת עלינו חובה להעמיק בתורה ולסלול בהדרכתה אורחות חיים לתיקון עולם. בלילות הכואבים, בהם לא ניתן היה לישון מרוב צער, ספר זה נכתב ונערך. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שכל המתנחלים המגורשים, וכל אסירי ציון, ימצאו את דרכם להוסיף חיים וברכה. ומתוך הצרה נזכה כולנו לדעת עד כמה אנו נזקקים לאורה של תורה, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.

אליעזר מלמד, אלול תשס"ה


פתיחה למהדורת תשע"ח

א

מאז הודפס ספר הליקוטים בענייני העם והארץ בשנת תשס"ה עברו כשלוש עשרה שנים. רוב ניכר של ההלכות המובאות בו לוקטו מהמהדורות הראשונות של 'פניני הלכה', שהראשון שבהם הודפס בשנת תשנ"ג והאחרון תשנ"ח, והם שוכתבו מהלכות שנאמרו כמה שנים קודם ב'פינת ההלכה' שב'ערוץ שבע'. כך שעיקר ההלכות שהיו עד כה בליקוטים בענייני העם והארץ הם מלפני כעשרים וחמש שנה. כבר במהדורת תשס"ה התלבטתי האם ראוי לפרסם הלכות אלו שהם ליקוטים במסגרת סדרת 'פניני הלכה' שנועדה להקיף כל נושא בשלימות. לבסוף, בעצת חברים ותלמידים הוסכם להדפיסם, וכיוון שכך, הוספתי לכתוב כהקדמה את שני הפרקים הראשונים המחשבתיים, והוספתי הלכות שכתבתי במשך השנים בענייני צבא ומלחמה.

בינתיים עברו שנים, ובכל שנה ההתלבטות גברה האם ראוי להדפיס עוד מהדורה ועוד מהדורה, כאשר חוסר השלימות שבסגנון הליקוטים לעומת שאר הסדרה נעשה בולט יותר. במיוחד שמדובר בנושאים אקטואליים וסגנון הליקוטים שמכוון לבעיות השעה בזמן כתיבתם נעשה פחות קולע ומכוון, הואיל והשיח הציבורי הולך ומשתנה משנה לשנה. בנוסף לכך, מעגל השומעים ב'ערוץ שבע' ובעת הופעת הספרים בעבר היה של חוג מתיישבי יש"ע ותומכיהם, ואילו כיום מעגל לומדי 'פניני הלכה' התרחב לחוגים נוספים, ואף החלו לתרגמם לארבע שפות: אנגלית, רוסית, צרפתית וספרדית, עד שמספר הספרים שהודפס מלפני שלוש עשרה שנה ועד היום הוא פי עשרה ממה שהודפס לפני כן. לדוגמא, כאשר התייחסתי לנוכרים או ערבים (בפרקים חמישי ושמיני), לאנשי יש"ע היה ברור שהדברים אינם נכתבים מתוך שנאה לזר אלא כחלק ממלחמה או מאבק, כאשר מנגד ברורים גם כל ערכי המוסר, החסד והשלום, כפי שידוע לכל מי שמכיר את המציאות שככלל המתנחלים נוהגים בכבוד לשכנים ולעובדים הערבים, ואנשי הרפואה שבישובים מתנדבים להצילם. אולם קוראים רחוקים שמושפעים מהעלילות האנטישמיות המושמעות בתקשורת כנגד המתנחלים, ועל אחת כמה וכמה לומדי התרגומים, עלולים להבין את הדברים בצורה אחרת לחלוטין. וכך כשהגיעה הדרישה לתרגם ספר זה לרוסית, בקשתי להמתין עד שאעבור עליו שוב וארחיב בכמה נושאים מורכבים שצריכים תוספת ביאור עבור הלומדים המעמיקים, וכדי להתאימו במידה מסוימת גם ללומדים שאינם מכירים את השיח הפנימי של בית המדרש ומתיישבי יהודה ושומרון. בתוך כך הוספתי עוד הלכות שביררתי במשך השנים במסגרת הטור 'רביבים' שבעיתון 'בשבע'. כמו כן הוספתי ללטש את הסגנון, ולקרבו מסגנון דיבור של 'פינת ההלכה' לסגנון כתיבה. לצערי הספר עדיין רחוק מלהקיף ולבטא כראוי את הנושאים שהוא עוסק בהם, ולכן הוא נקרא ליקוטים.

בפרק הראשון הוספתי מעט רעיונות יסודיים בעניין העם כדי לבאר שערך העם קודם לערך הארץ, ואף שם הפרק שונה ל'מעלת העם והארץ'. (הנה דוגמא, המכירים את השיח הפנימי יודעים שהעם קודם לארץ, אבל אנשים רחוקים בשגגה או בזדון מעדיפים להטיח שעמדתנו שהארץ קודמת לעם). בפרק השלישי (ג, יד-כא) העמקתי ודייקתי בגבולות הארץ, ואף המפות שודרגו. בפרק רביעי נוספו שלוש הלכות בביאור מצוות אשת יפת תואר (ד, טז-יח). בפרק החמישי הרחבתי בביאור היחס למגורי נוכרים בארץ (ה, א-ה), הן כדי שיובן שאין בהלכות אלו שנאת זרים, אלא ביטוי לחזון של הקמת מדינת מופת אור לגויים שכל תושביה שותפים לגילוי האידיאלים האלוקיים, ובתוך כך גם התייחסתי באופן מפורט למצב שלנו כעת. עוד נוספה התייחסות הלכתית להריסת בתים ביהודה ושומרון על פי החלטת בית המשפט (ה, יג).

בפרק השישי (ו, ז-ח) הרחבתי והשלמתי את ההתייחסות לבתי המשפט האזרחיים של מדינת ישראל, הן בהעמקת הביקורת כלפיהם, והן בהבנת הצורך בקיומם, ובתפקיד המוטל על לומדי התורה. בסופו נוספה הלכה ביחס לבחירת נשים. בפרק השביעי דקדקתי יותר בביאור ההלכה ביחס למחבל שנתפס (ז, ט), ועוד הלכה על העריבות והאחריות להיטיב לכל בני האדם (ז, י). בפרק השמיני טרחתי לבאר את כל הלכות העדפת עבודה עברית כמצווה להעדיף קרובים במעגלים שמתרחבים ממשפחה, לשכנים, בני העיר, העם, העמים הקרובים יותר עד כל בני האדם – ולא כניכור כלפי זרים. מבחינה הלכתית כך גם היה כתוב לפני כן, אולם מי שלא גדל על יסודות המוסר שבתורה עלול להבין זאת אחרת. הפרק התשיעי עבר עיבוד משמעותי מסגנון של 'פינת ההלכה' לסגנון קרוב יותר לכתיבה. בעקבות הדיונים הציבוריים, כל הפרק העשירי הנוגע להלכות גרים נכתב מחדש, ונוספו בו ביאורים יסודיים וחשובים.

אקווה שאזכה לערוך את הנושאים החשובים שכלולים בספר ליקוטים זה בספרים שלמים, הן ביחס של העם והארץ, הן ביחס לסדרי מדינה ומשפט, והן ביחס של ישראל והעמים.

במכתבי הרב הגאון שלמה גורן זצ"ל הוספתי מכתב ששלח אלי ונשמט ממני, וזאת בזכותו של מאור הורוביץ. הוא אמנם מצא עוד מכתב, אבל כיוון שהוא עוסק בסוגיה רגישה של דין 'רודף' על ראשי המחבלים, בחרתי שלא להדפיסה במסגרת ספר זה, שציבור רחב לומד בו.

 

ב

כאן המקום להודות לרב מאור קיים על עזרתו בכל בירורי ההלכות ועל כתיבת ההרחבות, ולחברי הרב זאב סולטנוביץ', החכם הכולל, על סיועו בבירור הסוגיות, ולרב יונדב זר על הגהותיו, ולרב יאיר וייץ על בירוריו המדויקים בגבולות הארץ והגהותיו לספר, ולנחמה רוזנשטיין על סידור המפות, ולמאור הורוביץ על הגהותיו החשובות וסידור הספר לדפוס. בענייני גבולות הארץ נעזרנו בספרו של מו"ר הרב חיים שטיינר שליט"א 'טובה הארץ'.

שלמי תודה לאבי מורי הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א ראש ישיבת בית-אל ולאמי מורתי הרבנית שולמית מנהלת ערוץ שבע, שכל יסודות תורתי והשקפתי מהם. כמו כן תודה מיוחדת לענבל אשתי היקרה שמקדישה את כל כוחותיה להגדלת התורה ולהאדרתה, להצלחת הלימוד ולהוצאת הספרים לזיכוי הרבים. יהי רצון שנזכה לראות את כל בנינו ובנותינו, נכדינו ונכדותינו, מתעלים בלימוד התורה וקיום המצוות, מקימים משפחות טובות ומפוארות, ומרבים אמת, חסד ושלום עד עולם.

אוסיף להודות לכל העוסקים בעבודת הקודש בבניין הישיבה והדפסת הספרים: ר' יעקב וינברגר מנהל הישיבה, יוני בוזגלו והדס פדינקר האחראים על ההדפסה וההפצה. וכן למנהלים והאחראים הקודמים ר' יעקב כץ, ר' דודו סעדה, ישראל סעדיה, שלו קיים, חיים מרגוליס וקרן פוגל. יהי רצון שהש"י יתן לכל העוזרים והמסייעים במלאכה תבונה וכוח להצליח בעבודתם, ויזכו להקים משפחות מפוארות, וימלא ה' כל משאלות לבם לטובה.

הקדשה והספד לקדוש הרב איתמר בן גל הי"ד

בכ' שבט נהרג על קידוש השם הרב איתמר בן גל הי"ד, מפאר גידולי ישיבתנו. בחייו ובמותו, מסר הרב איתמר את לבבו, נפשו ומאודו, על גילוי תורת ארץ ישראל, ועל החינוך לתורה ומצוות, ועל ישוב הארץ, בקו הראשון של ההתיישבות, בהר ברכה. ספר זה שעוסק בעם ובארץ, מוקדש לעילוי נשמתו. אלו דברי ההספד שאמרתי בהלוויה:

פתאום באמצע היום היכתה בנו השמועה, עננים אפורים של בכי התעבו בשמיים וקול נורא התפשט בעולם והודיע: הרב איתמר בן גל מהר ברכה נרצח. ופתאום מרים אלמנה, ואביטל, דניאל, רוני ואברהם יתומים.

לימדונו רבותינו שכל יהודי שנהרג מפני היותו יהודי – נקרא קדוש, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. במותו על היותו יהודי פשט את מלבושיו הפרטיים והתעטף בקדושת ישראל. ואם כך אמרו על כל יהודי, על אחת כמה וכמה על יהודי שבחר לחונן את עפרות ארצנו הקדושה, בקו הראשון של ההתיישבות. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בתלמיד חכם, שלמד ולימד, שמר ועשה, שכל המצוות והמעשים הטובים שלו מתעלים ומתקדשים בקדושת כלל ישראל, והוא עולה כקורבן תמים על מזבח האומה.

הרב איתמר היקר והאהוב, ידענו תמיד שאתה מסור לתורה, לעם ולארץ, והנה התברר לנו שגם אתה, בכל דרכיך ומעשיך הטובים, עלית במעלות קדושים וטהורים שמסרו נפשם על קידוש השם.

במשך אלפיים שנה יהודים נהרגו על קידוש השם כשתפילה בפיהם, שיום יבוא ועם ישראל יחזור לארצו לקיים בה את התורה, לתקן עולם במלכות שד-י ולהביא ברכה לכל משפחות האדמה. לשם כך היו מוכנים לשאת על גבם את כל הייסורים הנוראים, כי ידעו שהתורה, ארץ ישראל והעולם הבא נקנים בייסורים, ועל ידי קנייתם העולם הזה יתוקן ויהפוך לעולם הבא.

אומות העולם נדו לשברנו, לא האמינו שנחזור לארץ, לא האמינו שהארץ השוממה תחזור לתת את פריה, שיתקיימו בנו דברי ה' בתורתו: "וְשָׁב ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ שָׁמָּה… וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל, ג ה). כל קדושי ישראל שבגלות האמינו בזה, אבל אתה, הרב איתמר, זכית לקיימם בגופך. על ידך ובך דברי הנביא יחזקאל מתגשמים: "כֹּה אָמַר אֲדוֹנָי אֱלוֹהִים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת, לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב… וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא. כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה… וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה, אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. כֹּה אָמַר אֲדוֹנָי אֱלוֹהִים, עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם, אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם. כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַיִם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לו).

עוד לא הגעת לגיל שלושים, אבל כבר הספקת לרקום חלומות גדולים והתחלת להגשימם. בשנים הספורות שבהן שימשת כרב ומדריך הצלחת להלהיב בחורים בחזון התורה השלמה, שמחברת שמיים וארץ ומאירה את המדע והעבודה.

באהבה, בנחישות ובסמכות דרשת מתלמידיך הצעירים ללמוד, והם למדו. גם בקייטנות דרשת שיחד עם הטיולים והכיופים – ילמדו, והחניכים הופתעו להיווכח עד כמה לימוד התורה איתך היה מאתגר ומהנה, עד שהם והוריהם ביקשו שכך יהיה בשנה הבאה. ואתה הסכמת, כי תמיד היית מוכן להתנדב לדברים שבקדושה, ואת הכול לקחת באחריות ורצינות מלאה.

אהבת את תלמידיך החדשים בישיבה התיכונית בגבעת שמואל, שיבחת את החריצות והרצינות שבה הוריהם והם מתייחסים ללימודים בכל המקצועות.

ציפינו שתמשיך להגדיל תורה, ללמוד וללמד. היינו בטוחים שכמנהיג טבעי, יגיע יום ותהיה ראש ישיבה תיכונית, והנה עתה כל החלומות אבדו. אין מי שימלא את מקומך, אין מי שיבין כמוך את מלוא החזון, ויהיה חרוץ כמוך בהגשמתו.

נדיר לראות אדם שכל כך מעריך ומכבד את הוריו. בברית של בנך אברהם, לאחר שאביך הרב דניאל סיפר ברוב טובו על חותנו הסבא רבי אברהם, לחשת באוזני: הלוואי ואזכה להיות כמו אבי, להבין לעומק את האנשים ולהיות צדיק וטוב לכולם. ועוד סיפרת לי כמה פעמים כיצד אמך גומלת חסד בהתמדה עם כל המשפחה.

פעם כשנסענו לחתונה עם חותנו הרב שלומי, התפתח דיון אם ראוי שהחתן יקרא לחותנו אבא. ואז איתמר אמר שזה תלוי בקשר, שאם הקשר טוב וקרוב, אז בוודאי נכון שהחתן יקרא לחותנו אבא, וחותנו הרב שלומי זרח מאושר.

לחתונתו הגיע עם עניבה יפה ומיוחדת. שיבחתי את הופעתו ואת העניבה שאביו בטעמו הטוב בחר לו. לאחר כשבועיים השאיר בביתי מתנה מפתיעה – עניבה זהה. יעזרני ה' ואזכה ללבוש אותה בחתונותיהם של ילדיך, אביטל, דניאל, רוני ואברהם.

"ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי". בדרכך לברית המילה נהרגת. גורלו של העם היהודי לשאת את דגל הצדק והמוסר בעולם, ולכן בכל דור הרשעים הגדולים ביותר נלחמים בנו, וביותר בצדיקים. הם כיום אלה שמפיצים בכל העולם טרור, מזהמים את המים, ואנחנו מבשרים טובה לעולם. וכדרך האבות הקדושים שחפרו בארות מים, גם אנחנו מובילים בהתפלת מי-ים ובמיחזור מים על ידי שימוש בקולחים.

אם היו שואלים את אויבינו מה היו מעדיפים, שיהרגו מהם אלף איש או שנקים שכונה חדשה, היו מעדיפים להקריב אלפי אנשים ובלבד שלא נמשיך ליישב את הארץ. לכן הנקמה העמוקה ביותר היא להמשיך לבנות, להקים עוד שכונה, להפוך את הר ברכה לעיר.

אנחנו לא חזרנו לארץ כדי לנשל ערבים הגונים מנחלתם, אבל משקמו עלינו לכלותינו, מן הדין שכל מי שרצה להרוג – ייהרג, וכל מי שרצה לגרש – יגורש. אשרינו שיש לנו מדינה וצבא, ובעזרת ה' כל מה שצריך להיעשות ייעשה.

 

לפעמים שואלים אותנו 'מדוע אתם משתמשים בטרמפים?', והתשובה פשוטה – אין דרך אחרת לחיות כאן. זה הסיכון שאנחנו נוטלים על עצמנו כדי לקיים את המצווה שאמרו עליה חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות, מצוות יישוב הארץ בקו הראשון של ההתיישבות. וכשאחד מאיתנו מתקדש, גם אנחנו, כל המתנחלים שנוסעים בכל הדרכים, נעשים בזכותו קדושים.

אחים יקרים, מתנחלים אהובים, מי יספר לכם עד כמה גדולים מעשיכם הקטנים. כמה אתם גדולים בעת שאתם ממשיכים בשגרת חייכם, כשאתם ממשיכים לנסוע בדרכים ועומדים על משמר עמנו וארצנו. בגופכם ממש אתם מגשימים את חזון הנביאים.

קשה להאמין, אבל בתקופה האחרונה הרב איתמר ומרים דיברו על האפשרות שאחד מהם ייהרג על קידוש השם, והסכימו שהם מוכנים לעמוד בניסיון הזה בגבורה. לא כקנאים שמואסים בחיים דיברו כך, אלא כיהודים שאוהבים כל כך את החיים, עד שהם מוכנים להקריב הכול למען החזון שהועיד ה' לעמו ישראל להביא אמונה, ברכה וחיים לעולם. בכל העולם אנשים מתים מכל מיני סיבות, אשרי מי שזוכה למות על מצוות יישוב הארץ.

לפני זמן לא רב, כאשר ראה הרב איתמר אם שבוכה ומתאבלת יותר מדי על בנה שנהרג, עלה בדעתו שאולי גם לו זה יקרה ואמו תבכה עליו יותר מדי, ואמר לאשתו כי הוא צריך לומר לאמו, שאם כך יקרה וייהרג, שלא תרבה לבכות. שתהיה חזקה, לכבוד התורה, העם והארץ. אבל הוא לא הספיק לדבר איתה על כך.

יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתאסוף את דמעותינו יחד עם דמעות כל הקדושים שנרצחו ונטבחו ונהרגו על קידוש שמך, וירוו את הארץ ויצמיחו את הדגן התירוש והיצהר, וינחמו את אבלי ציון וירושלים, ויהפכו הדמעות לטללי חיים, שיזכירו את כל הנשכחות ויצמיחו את כל הרעיונות, להוסיף ברכה וחיים לכל משפחות האדמה.

ריבונו של עולם, תן כוח למרים האלמנה לגדל את היתומים לתורה ומצוות, תן בריאות וכוח לסבים ולסבתות לסעדם, לטפחם ולהובילם לחתונתם.

ריבונו של עולם, תן כבוד לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך. שמחה לארצך וששון לעירך, ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קודשך. קבץ נידחנו מארבע כנפות הארץ, ובזכות הרב הצעיר איתמר בן גל שנהרג על קידוש שמך, סייע לנו ליישב את כל הארץ שהבטחת לאבותינו ולנו, ויתקיימו בנו דברי הנביא: "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ… כִּי כֹה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל… הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ… וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה'… וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד. אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם" (ירמיהו לא).

תפריט ההלכות בפרק

דילוג לתוכן