טז – היתרים להכין משבת לחול

פורסם בקטגוריה פרק כב - צביון השבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-22-16/

טז,א – פעולות קלות שנעשות כדרך שגרה

מצינו שמותר להחשיך על התחום כדי ללכת מעבר לתחום במוצ"ש, וזה גם כאשר הדבר ניכר לכל, כי אין איסור עצמי בהליכה מחוץ לתחום (שו"ע שו, א). וכן מותר לדבר על כך שיפגשו במוצאי שבת (שז, ז-ח). וצריך לומר שהליכה ודיבור נחשבים קלים ביותר ואינם חשובים כמעשה הכנה. אמנם יש להימנע מלומר שהולכים לישון כדי שיהיה כוח במוצאי שבת (מ"ב רצ, ד). כי בזה שאמר כך זלזל בשבת שהקדיש זמן ניכר מזמנה המקודש כדי להתכונן לחול. אבל אם לא היה מדבר על כך, כיוון שיש בשינה ערך עצמי של עונג שבת, לא היה בדבר איסור.

טז,ב – בגד חם לצורך מוצ"ש

היוצא בשבת מביתו ורוצה לקחת בגד חם לצורך מוצאי שבת. בשש"כ כח, פט, היקל וכתב שטוב שלא יאמר שהוא לוקח אותו בשביל הערב. ובארח"ש כב, קפ, הסתפק במקרה שברור שלא ישתמש בבגד בשבת, שהוא דומה למי שלוקח יין בשבת לצורך חול, שאסר במ"ב תרסז, ה. ונראה להקל, כי יש חילוק בין בגד, שהוא נחשב דבר שהולכים עמו והוא צמוד לאדם, ואולי יצטרכו בו בשבת, לעומת יין שלוקחים אותו לצורך מסוים בלבד, ואם הוא סמוך למוצ"ש נראה ברור שהוא לצורך חול.

טז,ג – למנוע הפסד ועירוי מים על בשר שלא נמלח

שבת קכג, ב; שו"ע שח, ד, מותר להכניס כלי שמלאכתו להיתר כדי להניחו במקום משומר שלא יגנב. ואף שברור שאין מתכוונים להשתמש בו בשבת, כתב בארח"ש כב, הערה ער, שההיתר מפני שאין זו הכנה אלא שמירה. וכן לעניין הצלה מדליקה. אבל אסור לטפל בדבר כדי להצילו, וכפי שאסר מ"א שכא, ז, ליתן מים על בשר שלא נמלח קודם שיעברו עליו שלושה ימים כדי שאפשר יהיה לבשלו. ולכן נטה בארח"ש (כב, קסה) לאסור לערות מים על כלים שבכיור כדי ששיירי האוכל לא ידבקו לסיר. ע"כ. אמנם גם בעירוי מים על בשר שלא נמלח יש מתירים, וכפי שמובא שם במ"א. ובמ"ב שכא, כא, כתב בתחילה כמ"א אולם סיים בהבאת דעת א"ר ונו"ב שבשעת הדחק אפשר להקל. וכן נראה למעשה, הואיל והוא דין דרבנן. וכ"כ בשש"כ כח, צא, ובילקוט יוסף ח"ב עמ' ריח. וכן הקילו לערות מים על הכלים שבכיור כדי ששיירי האוכל לא ידבקו לדפנותיהם. וכ"כ במנחת שלמה (ח"ב לה, יב, ו), ושש"כ כח, פט, וילקוט יוסף שם עמוד רכ, ובהערה כא, הרחיב בהבאת מקורות להיתר לטרוח כדי להציל דבר מאיבוד.

וכן לגבי הכנסת מאכלים למקפיא, הסתפק בארח"ש כב, הערה עדר, שמצד אחד מוכח שעושה זאת כדי להכינם לחול, ומאידך אולי זה מקומם. ע"כ. ועל פי המבואר לעיל, מותר כדי למנוע הפסד, כשם שמותר לשפוך מים על בשר שלא נמלח. וכ"כ בילקוט יוסף שם ע' רכג.

פורסם בקטגוריה פרק כב - צביון השבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן