הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ב – בין פרי אדמה לפרי עץ

ב,א – בירך על פרי אדמה וכיוון להוציא גם פרי עץ

שו"ע רו, ב, היו לפניו פרי אדמה ופרי עץ, ובירך על פרי האדמה ונתכוון לפטור גם את פרי העץ, יצא. וכן דעת רוה"פ. והוא הדין אם בירך 'שהכל' וכיוון לפטור פרי עץ או אדמה, בדיעבד כוונתו תופשת ופטר את פרי העץ או האדמה (מ"ב רו, ט). ובמ"ב י, כתב בשם שע"ת שיש חולקים על השולחן ערוך (שאגת אריה כז), ולדעתם, כיוון שברכתו חלה על פרי האדמה המונח לפניו, לא פטר את פרי העץ. ומ"מ מסיק שבדיעבד לא יחזור לברך, שספק ברכות להקל. אלא שהטוב ביותר להיות נמלך שלא לאכול מיד את פרי העץ אלא לאחר זמן (וצ"ע כמה), ואז יברך על פרי העץ.

אבל אם טעה ובשעה שבירך על פרי אדמה חשב שגם ברכת הפרי הנוסף שלפניו 'האדמה', וממילא כיוון להוציאו, ולבסוף התברר לו שהוא פרי עץ, לא פטר אותו בברכתו, הואיל והכוונה להוציאו התבססה על טעות (פס"ת רו, ז, עפ"י שלחן הטהור ד, שבט הלוי ח, לז, ג).

ב,ב – עצים נמוכים מג' טפחים (אוכמניות)

כתב במ"ב רג, ג, בשם מ"א ועוד אחרונים, שגם עץ הנמוך מג' טפחים, כמו אוכמניות, מברך על פירותיו 'העץ', אלא שהעולם לא נהגו כן, ואפשר שטעמם שמפני נמיכותו אינו נחשב עץ. ע"כ. ובאג"מ או"ח א, פה, כתב שהאוכמניות המוכרות באמריקה גבוהות מג' טפחים, וגם במקומות שהאוכמניות היו נמוכות מג' טפחים, רבים נהגו לברך 'העץ', ולכן מסיק שבמקום שאין מנהג, גם על שיח נמוך מג' טפחים מברכים 'העץ'.

ואפשר לומר, שמי שמכיר את השיח, נראה היה לו תמוה להחשיב שיח נמוך כל כך לעץ, ולכן היו שנהגו לברך 'האדמה'. אבל אנחנו שאיננו מכירים את השיח, כיוון שעל פי הכללים הוא עץ, נברך 'העץ'.

ב,ג – תותים, חצילים ופלפל חריף

כתב בשו"ע רג, ב: "על התותים הגדלים בסנה – בורא פרי האדמה". והמדובר על פטל או תות סנה, ולא על תותים הגדלים בעצים, או תותי שדה, שלגביהם אין ספק. והתותים הגדלים בסנה, הכוונה בשיח שעצו וענפיו יכולים להישאר כמה שנים, אלא שבשונה מעצים, הוא מניב פרי טוב תוך שנה, ופירותיו מתמעטים בכמות ואיכות משנה לשנה. ובב"י רג, ב, כתב בשם תשב"ץ קטן שכב, שנהגו לברך עליהם 'העץ', וכך נהג ר"ת. ואילו המרדכי ורבנו מנוח כתבו, לברך עליהם 'האדמה', וכ"כ למעשה בשו"ע. ועיין בברכת ה' ח"ג ז, 12, שסיכם דין זה. וכתב שגם דין חצילים ופלפל חריף כתותים.

וכיום נוהגים בכל שנה לקצוץ את הגזע שלהם סמוך לאדמה, ועל ידי כך הם צומחים שוב כחדשים, וכיוון שבלא זאת הם נחלשים משנה לשנה, אין דינם כעץ, וברכתם 'האדמה', ואין להם איסור ערלה.

ב,ד – טעה ובירך 'העץ' על בננה

כתבתי בהערה 1 את דעת המ"ב רג, ג, שאם טעה ובירך 'העץ' על בננה, טוב שיטעם ממנה מעט, כדי שלא תהיה ברכתו ודאי לבטלה. ומשמע שאח"כ לא יברך 'האדמה' אלא יעשה הפסק, ורק לאחר מכן ישוב לברך 'האדמה'. ובאור לציון ח"ב מו, לט, כתב שברכת הבננה 'האדמה' בוודאות, והראיה שאין חוששים בה לאיסור ערלה כעץ. ולכן אם בירך 'העץ' לא יטעם כלל, ויברך שוב 'האדמה'. ועיין ביבי"א ח, כו, בהערה, שחלק עליו.

ב,ה – החילוק שבין דין ברכות לערלה

בעניין הבננה שחוששים לסוברים שברכתה 'העץ', ואילו לעניין ערלה אין חוששים לזה. נלענ"ד שאפשר לומר, שדין ערלה שונה מדין ברכות, ומבחינת ערלה ודאי שאיננה עץ, כי בערלה הולכים אחר ההגדרות המדויקות, אולם לגבי ברכות הולכים גם לפי הנראה, ובזה יש מחלוקת.

ב,ו – פפאיה ופסיפלורה לעניין ערלה

לגבי פפאיה ופסיפלורה עיקר הספק נוגע לערלה, ליחו"ד ד, נב, ולרב אליהו, אינו עץ ואין בו איסור ערלה, מפני שהוא מוציא פרי בשנתו הראשונה, וגם גזעו חלול כגבעול עבה. ויש שבפועל אסרו פפאיה בערלה, וסיכם דעה זו בברכ"ה ח"ג ז, 21. ועיין במאמרו של הרב יואל פרידמן בקובץ התורה והארץ ח"ג לעניין ערלה. ומ"מ לגבי ברכה, כולם מסכימים שמספק ברכת הפפאיה 'האדמה'.

תפריט