ארכיון הקטגוריה: פרק ה – זימון

יא – הנצרך לצאת לפני הזימון כגון בסעודת חתונה

יא,א – המתכוון לצאת לפני סוף הסעודה

כתבתי בהערה 18: "וכמה מאחרוני זמננו (ילקוט יוסף) הציעו שהמתכוון לצאת לפני הסוף, יקפיד להתחיל בסעודה אחר שחבריו יאכלו כזית פת, שאז לתוס' אינו נחשב מתוועד עמהם". ואף שיש בזה הידור כתבתי זאת רק בהערה, כי נראה כדעת הסוברים שהחיוב אינו תלוי באכילת הכזית הראשון יחד, וכן בפועל כיוון שזמן הנטילה ארוך, ממילא רבים אינם אוכלים את הכזית הראשון יחד, אלא העיקר תלוי בכוונת ההתוועדות. ולכן כתבתי שיותר חשוב שהרוצה שלא להתחייב בזימון יאמר לחבריו שייאלץ לצאת מוקדם. וכ"כ אג"מ או"ח א, נו. ומ"מ הרוצה להדר שלא להצטרף גם על ידי שיתחיל אחריהם, יצטרך להתחיל זמן ניכר אחריהם, שאם לא כן הרי הוא ככל המתיישבים שם לסעודה, שאינם נוטלים ידיים כאחד.

יא,ב – האם חובה על כל המשתתפים בסעודת חתן לשמוע שבע ברכות

עיין אוצה"פ סב, כב, י, שנחלקו האחרונים האם על כל אחד ואחד מהמסובים יש חיוב לשומען כזימון, או שהחיוב הוא רק על הציבור והחתן שיקיימו שבע ברכות ולא על כל אחד מהמסובים.

יא,ג – האם המצטרף לזימון שלושה מפסיד מעלת זימון עשרה (שייך גם להערה 4)

יש לעיין, כאשר בסעודת חתונה אדם מצטרף לזימון שלושה, האם הוא מפסיד מעלת זימון עשרה סמוך לברהמ"ז. ועיקר השאלה על מי שבעזרתו מתקיים הזימון, היינו השניים המצטרפים.

ולכאורה פשוט שמי שאינו בתוך השניים הנצרכים להצטרף לזימון, אף שעונה עליהם כפי חובתו, מ"מ לא הפסיד את עצם הזימון. וכ"כ בפס"ת קצג, 64. ונראה שהוא צריך לכוון בדעתו שאינו רוצה לצאת עכשיו ידי חובת הזימון. ואדם זה יוכל אף להיות אח"כ המזמן. ואף אם לא כיוון במפורש שלא לצאת בזימון הקודם, אלא רק חשב להישאר עד הזימון שבסוף הסעודה, ולהשתתף בו, יוכל אח"כ להיות המזמן.

ונחזור לשניים שבעזרתם נעשה הזימון, שהם יצאו ידי חובת הזימון, אבל אם יאכלו עוד כזית עם שאר חבריהם, לכאורה יצטרפו שוב לשאר המסובים למצוות הזימון. ועדיין צ"ע, כי נראה שהם לא יוכלו  להיות המזמנים, ועיין בספר כיצד מזמנין ע' של. וגם אם לא יאכלו עוד כזית, יש לעיין אם יש להם בזה הפסד, כי אולי מעלת זימון עשרה הוא רק בהזכרת השם, ולמעלה זו הם זוכים אח"כ כשעונים עם כולם גם אם לא אכלו עוד כזית.

פורסם בקטגוריה פרק ה - זימון | כתיבת תגובה

יב – האם מי שהשתתף בזימון יכול להצטרף לעוד זימון

יב,א – המצטרפים לזימון עשרה שרוצים לחזור לזמן אח"כ בשלושה

כאשר הסועדים משלימים למניין זימון בהזכרת השם ומתכוונים לזמן שוב אח"כ, גם למנהג אשכנזים אינם צריכים להמתין עד סיום 'הזן' (עיין הערה 9). ובברכ"ה ח"ב ו, לב, מחדש שאם המצטרפים לענות לזימון עשרה רוצים לזמן אח"כ בלא הזכרת השם סמוך לברהמ"ז, עליהם לכוון שאינם יוצאים ידי זימון בענייתם אלא רק משלימים מניין להזכרת השם. ושאר הפוסקים לא כתבו תנאי זה, ומשמע שאינו מקובל להלכה.

פורסם בקטגוריה פרק ה - זימון | כתיבת תגובה

יד – דיני כוס של ברכה

יד,א – מי שאינו יכול להגביה את הכוס טפח מעל השולחן

לאדם שחלש בידיו יש קושי להגביה טפח מעל השולחן, ובמיוחד כשיושבים. וכתב בפס"ת קפג, י, בשם ס' שולחן שלמה ס"ו, שאם יש לכוס בסיס או רגל, די שנמדוד שיעור טפח מתחתית בית-הקיבול של הכוס ולא מתחתית הרגל. ובתהלה לדוד סק"ג כתב, שגם עובי היד נחשבת בחשבון הטפח.

מי שאינו יכול להגביה את הכוס מפני שידיו רועדות מאוד, בדיעבד אין הגבהת הכוס מעכבת, שכן למדנו ברמב"ם שרק ארבעה דברים מעכבים, ולגר"א ארבעה לעיכובא והשאר למצווה. ואמנם ברור שאם יש שם מי שיכול להגביה את הכוס, עדיף שהוא יקדש, שכן לדעת הגאונים יש לקיים את כל עשרת הדברים, וכן דעת הרא"ש. מכל מקום בקידוש, כאשר בעל הבית נחלש, ואם לא יקדש, תהיה עוגמת נפש מרובה, אפשר להקל שיניח את הכוס לפניו בלא להגביה אותה. וישתדל לאוחזה מעט אם אינו רועד מאוד. ויתכן שגם הגאונים והרא"ש מסכימים לגר"א שארבעה לעיכובא ושישה למצווה.

יד,ב – נתינת העיניים בכוס

אמנם עיקר הכוונה בנתינת העיניים בכוס – כדי לכוון, אבל המקובלים כתבו בזה סודות (ע' כה"ח קפג, כד),  ולכן כתבתי שאם הוא נצרך לסידור, טוב שיהיה סמוך לכוס, וכך יראה גם את הכוס. ובמור וקציעה סי' קפג, כתב, שאף כי בתפילת עמידה טוב לעצום את העיניים, בברהמ"ז אין לעצום את העיניים אלא להסתכל בכוס. וכ"כ בכה"ח ל. וכתב בפס"ת יא, שמה שכתבו הפוסקים בריש סי' קפה, שבשעת ברהמ"ז יסתכל בסידור או יעצום עיניו, הכוונה כשמברך ביחיד בלא כוס.

פורסם בקטגוריה פרק ה - זימון | כתיבת תגובה

טו – שתיית היין

טו,א – מי שאינו רוצה לטעום מהיין נכון שלא יזמן

מי שאינו רוצה אפילו לטעום מהיין, נכון שלא יזמן. ואמנם לדעת רבים יכול לברך בפה"ג ואחר ישתה, וכפי שכתב בשו"ע קצ, ד. אולם מנגד דעת החכ"צ שדווקא המזמן הוא שצריך לשתות, ואם לא שתה כאילו לא זימנו על הכוס. ובנוסף לכך, אם אינו טועם אין נכון שיפטור את השומעים האחרים. ולרע"א הטועם הוא זה שצריך לברך בפה"ג. ואמנם בבאו"ה יישב את דברי השו"ע, אולם לכתחילה נכון שמי שאינו רוצה לטעום מהיין לא יזמן. ועיין בפס"ת קצ, א, שפירט דברי אחרונים בזה. והפריז על המידה במה שכתב שלכתחילה יזמן מי שישתה רביעית, שכן פעמים רבות המכובד שראוי לזמן אינו מעוניין לשתות רביעית, ואין כדאי להעביר עקב כך את הזימון לאחר, ונראה שגם אם המזמן יטעם ואדם אחר ישתה רביעית – הוא לכתחילה. ועיין שו"ע רעא, יד, ובאו"ה 'שאם', שיש שהבינו בגאונים, שאם המקדש עצמו לא שתה מלא לוגמיו, לא יצא. ויש שהבינו בדברי הגאונים שיצא. אבל שאר הפוסקים סוברים שיכול אחר לשתות במקומו 'מלא לוגמיו'. ומכל מקום גם השו"ע שכתב לחוש לכתחילה לגאונים, סיים: "ודווקא בקידוש, אבל בשאר דברים הטעונים כוס, מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר".

טו,ב – טעם רוחני לכוס של ברכה

עיין בפרק ראשון, הלכה ה'.

פורסם בקטגוריה פרק ה - זימון | כתיבת תגובה