ארכיון הקטגוריה: פרק ז – הלכות יום הכיפורים

כ – הבדלה

כ, א – שמחת מוצאי יום הכיפורים

כתבו תוס' (שבת קיד, ב, 'ואמאי') שאחת הסיבות שתוקעים בשופר במוצאי יוה"כ היא כדי להודיע שהגיע הלילה כדי "להכין סעודת מוצאי יום הכיפורים שהיא כעין יום טוב, כמו שיסד הפייטן: אחר גמר מיצוי אכול בדצוי ורצוי, ולא כמחזורים שכתוב בהן שהתקיעה זכר ליובל, כי למה תוקעין בכל שנה ושנה, וכי היה יובל בכל שנה ושנה?". וכ"כ תוס' (יומא פז, ב, 'והאמר'), שמוצאי יום הכיפורים, "מצוה לטרוח ולהכין צורכי סעודה דהוי כעין יום טוב, כדאמרינן במדרש דבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ (קהלת ט, ז)". והוסיף הסמ"ג: "ומפני שאין יום טוב זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו, ולכך תוקעין קשר"ק".

וכ"כ עוד ראשונים: תוס' שבת קיז, ב, 'אבל'; תוס' ישנים יומא פז, ב; סמ"ק רכא; סמ"ג לאוין סט; טור תרכד. וכ"כ רמ"א תרכד, ה: "ואוכלים ושמחים במוצאי יום הכיפורים, דהוי קצת יום טוב".

וכתב בשפת אמת (ליום כיפור תרנ"ב): "ולכן יש לשמוח בבוא זה יום הקדוש, לכן האוכל בתשיעי כו' בזו השמחה יש בו הארה מיום הכיפורים. וכמו כן במוצאי יום הכיפורים, דכתיב (ויקרא כג, לב): עַד עֶרֶב, וקשה גם כן, וכי בערב מתענין? הלא ביום מתענין! רק האוכל ושמח במוצאי יום הכיפורים כאלו התענה, ונמשך הארה על ידי זו השמחה מיום הכיפורים לכל הימים, וכמו שכתוב (קהלת ט, ז): לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה כו'".

כ, ב – הטהרה והשמחה שבתשובה מאהבה

כתב מרן הרב קוק (מועדי הראיה עמ' פח): "על יום הכיפורים נאמר (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, ואנחנו משתדלים ומתאמצים לקלוט טיפי טהרה, ואילו עם סיום עיצומו של יום, כשאנו זוכים לטעום את הטעם המשומר של תשובה מאהבה, ומתקיים בנו לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ (ויקרא טז, ל), גואים ועולים אז מעיינות הטהרה, זורמים הם בעוז ושוטפים את הנפש על גדותיה, מרוממים אותה בזכותם, ומרגישים אז את גודל הישע של יום הכיפורים – וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישיעהו יב, ג)".

פורסם בקטגוריה פרק ז - הלכות יום הכיפורים | כתיבת תגובה