ארכיון הקטגוריה: פרק טו – בונה סותר בבית וכלים

יא – פתיחת קופסאות שימורים

יא,א – קופסאות שימורים

משנה (שבת קמו, א): "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות (תאנים יבשות), ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי". ושם בגמרא הובאה ברייתא: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף".

אלא שנחלקו הראשונים מה התירו חכמים לשבור. לתוס' (שבת קמו, א, 'שובר'), ורא"ש (שבת כב, ו), ההיתר הוא בחבית רעועה (מוסתקי), שנשברה ודיבקו את שבריה בזפת. וכך דעת טור ושו"ע שיד, א. אבל כלי רגיל אסור מדברי חכמים לשבור לצורך המאכל שבתוכו. לעומת זאת לדעת הר"ן (סא, ב), מדובר בחבית רגילה, ואף אותה התירו לשבור בשבת לצורך המאכל שבתוכה. וכן נראה שדעת הרמב"ם (כג, ב, כפי שביארוהו כמה אחרונים, כמובא בהליכות עולם ח"ד ע' רנא), וכ"כ הגה"מ א' בשם רא"ם. וכ"כ הגר"א, והביאו במ"ב שיד, ז. וכתב בערוה"ש שיד, ז, שאפשר לסמוך בשעת הצורך על דעה זו, שכך גם דעת הרשב"א.

ונראה בפשטות שקופסאות שימורים דינם כמוסתקי, שגם לדעת התוס' והרא"ש מותר לפותחן. ונראה שעיקר החילוק בין כלי רגיל למוסתקי, שכלי רגיל נועד לשימוש חוזר ומוסתקי לשימוש חד פעמי, ואם ירצו להשתמש בו שוב, צריכים לסתום מחדש את ראשו.

וכן כתבו רבים להתיר פתיחת קופסאות שימורים שאין משתמשים בהן שימוש חוזר. כ"כ במנחת יצחק ד, פב; וכה"ח שיד, לח (אמנם כתבו שעדיף לפותחן בערב שבת). וכן התירו לפותחן רשז"א בשלחן שלמה שיד, ה; הרב עובדיה בהליכות עולם ח"ד עמ' רנ. וכן הורה הרב אליהו (גליון קול צופייך 291) לעניין קופסאות שימורים שאינן גדולות מאוד. וכ"כ באור לציון א, כד-כו, לעניין קופסאות שימורים, אלא שכתב שלא יפתח את הקופסא לגמרי, כדי שלא יהיה פתח יפה (ונראה שבפועל אין שם פתח יפה, כי מקום הפתיחה עלול לחתוך את היד). וכ"כ להתיר הרב חיים כסאר (שו"ת החיים והשלום נה, ב); ואשמרה שבת (ח"א א, טז, עמ' מ); ושו"ת דברי בניהו (ט, סט).

יא,ב – שתי הסיבות לחומרת החזו"א והתשובות לכך

אלא שהחזו"א (נא, א-יא) החמיר בזה וכתב: "יש לאסור משום גזירה דלמא יכוין לשם פתח… והרבה בני אדם דעתם על הקופסא לשמש בה להניח בה בורית או מסמרים וכיוצא בו… ואפשר דאף בדעתו לזורקה אין מתחשבים עם כוונתו, דלא מצינו היתר שבירה אלא ביש לחבית פתח, אבל גשם חלול בפנים וסתום מכל צד כל שעושה לו פתח חשיב בניין". ונמשכו אחריו עוד אחרונים.

ובסיכום דבריו יש שתי טענות: א, שהקופסא ראויה לשימוש חוזר, ב, שגוף מתכת סתום שנפתח נעשה בפתיחתו כלי, וממילא אין כאן מקלקל אלא מתקן. ויש אומרים על טענתו הראשונה, כי היתה מוצדקת בימיו, אבל כיום אין רגילים בזה. וכפי שכתבו כמה וכמה אחרונים, שהיום היה החזו"א מתיר זאת (אול"צ א, כד; הרב אליהו; אשמרה שבת ח"א א, טז). אמנם מהחזו"א עצמו (נא, יא) עולה שגם היום היה מחמיר, מפני שגם היום אחר פתיחת הקופסא עוד משהים בה מאכלים למשך כמה ימים, נמצא שהיא ראויה לכלי. וכ"כ במנחת איש יז, הערה 1. אולם דברים אלו דחויים (כמובא בהערה 6), שכן התירו חכמים לשבור חבית ולקרוע חותלות, ולא היו מרוקנים אותם מיד לאחר פתיחתם, שאם היה צריך לרוקנם מיד, היו צריכים חכמים להורות על כך במפורש. אלא די היה בכך שהם מוסתקי (לתוס' ורא"ש), היינו שאין משתמשים בהם שימוש חוזר אחר גמר המאכלים שבתוכם, שעל ידי כך לא נחשבו כלים, ופעולת הפתיחה נחשבת כפיצוח אגוזים וכיוצא בזה, וכפי שכתב הכלבו והובא בב"י שיד, ח.

ועל טענתו השנייה אפשר להשיב, שאיך אפשר לומר שלא היתה נחשבת כלי לפני פתיחתה, והלא בפועל שימשה ככלי, שאחסנו בה מאכלים. אלא שזהו כלי ארעי, שנועד לשימוש חד פעמי, ולכן פעם אחת סתמוה ופעם אחת פתחוה. וכיוצא בזה כתב בתהלה לדוד שיד, ב, כמובא בשש"כ ט, הערה כב. וכ"כ באשמרה שבת (ח"א א, טו) עפ"י המגילת ספר.

עוד יש לצרף את דברי המגיד משנה (יב, ב) על תיקון כלי, שכל שאינו מתכוון לעשות כלי, אין לאוסרו משום פסיק רישא. וכ"כ ב"י ומ"א בסי' שיח, כמובא ביחו"ד ב, מב, ודבר יהושע ב, מה.

יא,ג – האם כדאי לנקוב חור בתחתית הקופסא

הציע בשש"כ ט, ג, לפתור את חשש החזו"א על ידי ניקוב הכלי בצידו או בתחתיתו, כך שבעת פתיחת הקופסא לא תוכל להיחשב כלי. וכך דעת מנחת יצחק ד, פב (לג-לח) אליבא דהחזו"א. אולם לדעת התהילה לדוד יש בזה איסור דרבנן, כי הוא מקלקל כלי בחינם. וכיוצא בזה כתבו אשמרה שבת, מנו"א (ח"ג כד, 16). ואף לחזו"א יש אומרים שעצה זו לא תועיל, וכפי שמובא בשם הר"ן קרליץ בארח"ש (יב, הערה ח), שגם עשיית נקב זה אסורה. וכ"כ במנחת איש יז, ג, שבכל אופן אין היתר לפתוח קופסאות שימורים בשבת.

ולמעשה נראה להתיר פתיחת הקופסא בלא ניקוב נוסף. מה עוד, שאם ינקב נקב קטן, יכנס לחשש ברירת הנוזלים מהמאכלים שבכלי (עיין בהרחבות לבורר יא, יג, ג, שבשש"כ ט, הערה יח, ביאר שאין בזה בורר, כי אינו מתכוון לכך ובנקיבתו הוא מתכוון לדבר אחר לגמרי. ע"כ. אבל אם הוא מעוניין בהוצאת הנוזלים, יש בזה איסור).

ובאול"צ א, כו, כתב שלא יפתח את כל המכסה של קופסת השימורים, כדי שלא יעשה אותו פתח יפה. ובילקוט יוסף שיד, סוף הערה כה, כתב בשם אביו שמצד הדין אפשר להוציא את כל המכסה, ורק מלכתחילה טוב להחמיר. ע"כ. ולענ"ד, גם כאשר מסיר את כל המכסה אינו פתח יפה, ומי שישתמש בו בלא זהירות עלול להיחתך בידו. ועוד יש צד של חסרון בהשארת המכסה, שכן לפעמים מכסים בו את מה שנותר בקופסא. ואע"פ כן נלענ"ד שעדיף לחתוך את מה שהכרחי ולא יותר. אבל כיוון שאין הכרח לצד מסוים, ואפילו איסור עשיית נקב יפה אם הוא רק בשביל להוציא – אסור מדרבנן בלבד, וספיקא דרבנן להקל, לא כתבתי עניין זה בהלכה.

פורסם בקטגוריה פרק טו - בונה סותר בבית וכלים | כתיבת תגובה

יב – פתיחת שקיות חלב וסוכר

יב,א – פתיחת שקית חלב

בנוסף למקורות שהובאו בהערה 6 משבת קמו, א, לעניין שבירת חבית תאנים וחבית יין, וקריעת חותלות, אמרו בגמרא בביצה לא, ב: "אמר שמואל… חותמות שבכלים – מתיר מפקיע וחותך". רש"י: "כגון תיבה הנעולה על ידי קשר חבל, מתיר ומפקיע וחותך, דאין סתירה בכלים". וכן נפסק בשו"ע שיד, ז. וכיוצא בזה אמרו בתוספתא (שבת טז, יג, מהד' ליברמן): "קורע אדם את העור שעל פי החבית של יין ושל מורייס ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק" (מרזב). ועשיית מרזב משמע יצירת צורה מיוחדת בעור הדבוק לחבית, אבל כאשר עושים פתח בשקית החלב עצמה, אין כאן יצירת מרזב, והוא בכלל היתר קריעת העור שעל פי חבית היין, שעל ידי הקריעה נוצר פתח שדרכו היו שופכים את היין.

וכן למדנו מדין חותלות (שבת קמו, א) שמותר לקורעם, ושקית חלב דומה לחותלות. ומשמע מהר"ש (כלים טז, ה), שאחר קריעת החותל לא הוציאו מיד את כל התמרים אלא היו שומרים בו את התמרים עד גמרם. ולא אמרו לעשות שם פתח גרוע, אלא יעשה פתח כרצונו לשימוש ארעי זה. וכן ביארו בפירוש ברטנורא (שם) ובתפארת ישראל (שם) שמדובר בשימוש עראי. ולפי זה מותר לפתוח את שקית החלב ולהמשיך להשתמש בה עוד כמה ימים עד שהחלב יגמר. וכ"כ באול"צ ח"ב כז, ז; וכן התיר הרב מרדכי אליהו (קול צופייך גיליון 221), לגזור את השקית במספריים רגילים (שאם הם מיוחדים כמספרי ספרים, הרי הם מוקצה מחמת חסרון כיס). וכך משמע משו"ת דבר יהושע ב, קלה, וספר מעשה נסים ב, קלג, שהתייחסו רק לבעיית האותיות. וכ"כ בשו"ת דברות יעקב א, עב, שאין תפירת האריזה כלום אלא הרי היא כמגופה שעומדת להיפרד. וכן הקילו בספר מתנת משה (עמ' תשמה), ובספר ברכת יצחק (שבת סי' נח, עמ' רצג), וקיצור שולחן ערוך ספרדי (עמ' קמט). וכ"כ הרב מאזוז בתשובתו שבשו"ת תפילה למשה א, כה, שמותר לייחד מספריים בשביל לחתוך את שקית החלב, אמנם סיים שהמחמיר לפתוח מערב שבת תבוא עליו ברכה. וכ"כ בילקוט יוסף (שבת ח"ב שיד, כ), שמותר לפתוח שקית חלב, ובמיוחד אם עושה זאת דרך השחתה. ודעת רשז"א (שש"כ ט, ג, והערה יב), להתיר פתיחת השקית אם אין מתכוונים לעשות פתח נאה, והמליץ לעשות נקב קטן מאוד שיהיה ראוי להוצאה ולא להכנסה.

יב,ב – חומרת החזו"א

ולדעת החזו"א (נא, י), ההיתר לעשות פתח שישמש להוצאת היין מהחבית, הוא דווקא במגופה, שאינה חלק מהחבית. אבל בחבית עצמה אסור מדרבנן לעשות פתח שישמש להוצאת היין עד סיומו. ורק דרך קלקול, שלא יוכלו יותר להשתמש בחבית זו לשמירת יין, מותר לפתוח את החבית שלא במגופה. ומזה למד שאסור לפתוח שקית חלב וסוכר באופן שאפשר יהיה להשתמש בה עוד לשמירת החלב והסוכר עד סיומם, שכן הפתח נעשה בשקית עצמה והוא פתח טוב להוצאת מה שבתוכה. וכ"כ בשו"ת אז נדברו (ד, יז); ובחוט שני (ח"א עמ' קמד-קמה).

וכמדומה שכדי לצאת ידי חשש איסור של עשיית פתח שהובא בדברי החזו"א, כתבו כמה פוסקים לעשות פתח קטן (רשז"א שש"כ ט, סוף הערה יב), או פתח גדול מהמקובל או בשיניים, כפי שמובא בהלכות שבת בשבת (ע' תשנו) בשם ריש"א. וכן מובא בדעת המקילים בארח"ש (יב, ו), עפ"י מנחת יצחק (ד, פב, לז) ורשז"א. אמנם בחוט שני (שם), כתב שאין זה מועיל, כל זמן שהחלב נותר בשקית והפתח ראוי להוצאתו ממנה.

יב,ג – התשובה לדבריו

אמנם לעצם העניין יש להשיב שדין השקיות הללו כחותלות, ולא כגוף חבית מוסתקי. ובחותלות אין איסור לעשות פתח שיועיל להוצאת התכולה. ואין להקשות ממה שאמרו בביצה (לג, ב) בחבית מוסתקי שמותר לשוברה ובתנאי שלא יעשה אותה כלי, היינו שלא יעשה לה פתח נאה, וכן דעת תוס' ורא"ש, וכן נפסק בשו"ע שיד, א. ולרש"י שם (ד"ה 'במוסתקי') אם יעשה פתח נאה האיסור מהתורה, ולתוס' (ד"ה 'כי') האיסור מדרבנן, ואם כן לכאורה יהיה אסור לעשות נקב יפה בשקית החלב, לרש"י מדאורייתא ולתוס' מדרבנן. אלא ששם (ביצה לג, ב) מדובר בפתח שיכול לשמש להוצאה והכנסה, כי מדובר בחבית שדפנותיה עומדים, ואף שהיא עשויה מדיבוק שברים, אם יעשה לה פתח נאה תוכל להיות ראויה לשימוש רב פעמי. אבל בשקית לשימוש חד פעמי, אין שום איסור ביצירת פתח נאה להוצאת התכולה, וכדין חותלות. וכן מצינו בשבת (קמו, א): "אמר רבה: דבר תורה – כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא – אינו פתח, ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולין (שבו גם פתח קטן מועיל להכנסה והוצאה), דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא". הרי שגזרו גם על פתח קטן שמא יהיה ראוי להכניס ולהוציא. אבל כשאין חשש שיבואו להכניס ולהוציא בפתח זה, אין שום איסור. וזה דין חותלות. ולכן אין איסור לעשות פתח טוב להוצאת מאכלים מתוך שקיות שנזרקות אחר סיום תכולתן. וכיוצא בזה מובא באשמרה שבת (ח"א א, טז), ונשמת שבת (ח"ד סי' רסז, ע' רלד), ובסברת המתירים בארח"ש (יב, הערה יב). וזה יסוד דעת המתירים שהוזכרו לעיל.

ומ"מ גם לחזו"א הואיל והפתח אינו לשם הוצאה והכנסה, איסורו מדרבנן בלבד. ולמי שלא הכריע בדבר ונותר בספק, הרי שהלכה להקל כדין ספיקא דרבנן.

יב,ד – האם יש חשש קורע בפתיחת השקיות

והיו אחרונים שהעלו חשש נוסף, שמא בפתיחת שקית חלב או סוכר או קרטון חלב יש חשש קורע (עיין ארח"ש יב, ו-ז; יב, יד). אבל כבר למדנו שהתירו קריעת חותל, וחיתוך חותמות של כלים, ולא חששו לקורע ובונה, כי האריזה הדומה לחותלות בטלה למה שבתוכה, וקריעתה דומה לפיצוח אגוזים והסרת קליפת תפוז.

יש שחששו שלא לקרוע במקום הדבקת שני חלקי הניילון שבשקית החלב וכן בשקית סוכריות, שזוהי קריעה, היינו הפרדת שני חלקים שהודבקו (ארח"ש יב, הערה טו, מלאכת שבת ע' רכא).

ומנגד העלו סברה  להתיר על פי סברת המתירים לקרוע תפירה שנועדה לזמן, כמובא בב"י ורמ"א  שיד, ג. וכן אפשר ללמוד מדעת הלבוש ודעימיה לגבי התרת קשר, שאם הקשר נעשה על ידי בעל מלאכה כדי לשמור את הדבר עד שיבוא בעל הבית לקחתו, אין זה קשר של קיימא כלל ומותר לפותחו בשבת, והובאו דבריו במ"ב שיז, כא. וכן אריזות אלו נסגרו עד שיבוא הקונה לקחתן. ועוד אפשר לצרף את דעת הט"ז (שיז, ב), ושועה"ר (שיז, ב), שמותר לקשור קשר שיש ספק אם יהיה לזמן קצר המותר או בינוני שאסור מדרבנן וכן מותר להתירו. וספק אם אריזות אלו ישארו לזמן בינוני האסור. והביא סברות אלו בארח"ש (יב, הערה טו), וסיים שהואיל ויש חולקים וסוברים שגם תפירה לזמן אסור לקרוע, וגם לפעמים השקית נשארת קיימת ימים רבים, מן הראוי שלא לפתוח במקום ההדבקה.

אולם כבר למדנו, שהואיל וזו אריזת ארעי, אין בפתיחתה שום איסור, לא קריעה ולא חיתוך ולא התרה, וממילא אין לחוש לזה. וכ"כ אור לציון ב, כז, ז. וכ"כ ברכת יצחק (שיד, עמ' רצה), והוסיף שמשום חשש 'מוחק' עדיף לפתוח בהדבקה. וכ"כ להתיר בשו"ת דברות יעקב א, עב; ובספר והאיש מרדכי (עמ' תפ); וספר חמדת יוסף (עמ' רלא).

עוד יש לצרף לזה את דעת הסוברים (ע' מנו"א ח"ג טז, 6) שאיסור קורע מהתורה הוא רק על מנת לתפור ממש, אבל אם עצם הקריעה היא תיקון, הרי שהאיסור הוא משום מכה בפטיש. וכאן שמדובר על שקיות לשימוש ארעי, אין חשיבות כלי ואין איסור מכה בפטיש. ואזי הוא רק יכול להיות איסור קורע מדרבנן, שלצורך מאכל מותר.

יב,ה – קריעת אריזות של טיטולים וממחטות וכדומה

לכאורה ממה שכתב במ"ב שמ, מא, ובאו"ה 'הניר', עפ"י פר"ח, שאסור לפתוח מעטפה של מכתב, ואפילו אם יש בזה צורך גדול, עולה שאסור לקרוע אריזות של דברים שאינם מאכל. אמנם הט"ז תקיט, סוסק"ה כתב בשם מהרי"ל בהל' יו"ט, שאם גוי הביא מכתב ליהודי והוא חתום, מותר לפותחו ובתנאי שלא יקרע אותיות. וכ"כ מ"א תקיט, ד. הרי שלפיהם מותר. וכ"כ למעשה חזו"א סא, ב, ובתנאי שיקרע את המעטפה באופן שלא תהיה ראויה יותר לשימוש.

וכ"כ רשז"א (שלחן שלמה שיד, ז, ו), שמותר לקרוע שקיות של דברי הלבשה, שאין הבדל בין מאכלים לשאר דברים, וכפי שכתב בכה"ח תקפו, קמ, בשם התשב"ץ, שמותר לשבור חבית כדי להוציא שופר. וכן ברדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' קל, התיר לשבור תיבה כדי להוציא ממנה דבר שהוא לצורך שבת. ושלא כפתח הדביר בסי' שיד, שכתב שהיתר שבירת חבית נאמר רק לאוכלים. אמנם הדגיש שההיתר הוא רק לצורך שבת.

וכפי שלמדנו, למחמירים לעניין שקית חלב, יש לקלקל את האריזה לגמרי, כדי שלא תהיה ראויה להחזיק יותר את מה שבתוכה. וכ"כ במנחת איש יז, כב. ובארח"ש יב, כג, הביא את שתי הדעות.

כתב בילקוט יוסף (שבת ח"ב שיד, הערה כב) שאין לקרוע בשבת עטיפת מתנה של ספר או תמונה, כי מה שהתירו הוא לצורך שבת ממש, ובזה אין צורך. ומ"מ עפ"י מה שלמדנו נראה שאם יש בדבר צורך, מותר. יתר על כן, מדברי יחו"ד ו, כד, עולה, שעיקר ההיתר מפני שרק הדבקה שנועדה לקיום אסור לקרוע, אבל אם לא נועדה לקיום, מותר לקרוע, ולכן הלך בשיטת החכ"צ לט, שהתיר פתיחת מכתב.

פורסם בקטגוריה פרק טו - בונה סותר בבית וכלים | כתיבת תגובה

יג – פתיחת בקבוקים

יג,א – פתיחת פקקי מתכת של בקבוקים

אין בפתיחת פקקים אלו חשש סותר, שכן למדנו שמותר להסיר מגופת חבית (משנה שבת קמו, א), והמגופה היתה עשויה מחומר שונה מן החומר של החבית, ובה היו סותמים את החבית. וכשרצו ליטול את מה שבחבית, היו מסירים את המגופה. וכן ממש מותר להסיר את הפקקים.

אלא שנחלקו מצד מתקן כלי שהוא תולדה של מכה בפטיש. שלדעת רשז"א פתיחת הבקבוק הופכת את המכסה לכלי, היינו לפקק הברגה.

אולם המגיד משנה ביאר, שכאשר אינו מתכוין כלל אין על זה שם מלאכה (כמובא בהערה 9), וממילא כיוון שמכוון לפתוח את הבקבוק אין שם מלאכה על זה שנעשה פקק. וכן פסק למעשה בהר צבי (מכה בפטיש ב). וכ"כ בס' בנין שבת (מכה בפטיש כא, א), ומנו"א (ח"ב א, 29). אלא שרשז"א השיב שכוונת הפותח גם לעשות פקק טוב. ואכן נראה לענ"ד שהטענה העיקרית להתיר היא, שהפקק היה קיים לפני כן.

ומ"מ גם רשז"א מקבל את יסוד דברי המגיד משנה, ולכן אם יזרוק את הפקק אחר הפתיחה, מוכח שבאמת אינו מתכוון לעשות פקק, ואף שנעשה פקק – מותר.

ולמעשה חששו לאיסור: שש"כ ט, יח; ארח"ש יב, יז; הלכות שבת בשבת (ע' תשנא); שו"ת דברות יעקב (ג, סט); ספר הקטן והלכותיו (ח"א כ, נז). וכתב בשש"כ ט, יח, עפ"י רשז"א, שהפתרון לעשות בפקק נקב. אמנם עיין בארח"ש יב, הערה ל, שרשז"א פקפק בהיתר זה, שמניין להתיר לעשות נקב שלא לצורך המאכל עצמו. ע"כ. אמנם החוששים לשיטתו העדיפו לעשות כן כדי להימלט מספק דאורייתא, אף שאולי נכנסים לספק דרבנן. ומ"מ העצה הטובה לפי רשז"א לזרוק את הפקק כמבואר לעיל.

לעומת זאת כתבו להיתר: דבר יהושע ב, מה; ציץ אליעזר יד, מה, א; יחו"ד ב, מב; אול"צ ח"ב כז, ח; שו"ת שואלין ודורשין (ד, יט); אשמרה שבת (ח"א א, יח). וכך מורים הרב אליהו והרב ליאור.

ובהלכות שבת בשבת (עמ' תשמט-תשנ), אסר לפתוח גם פקק של פלסטיק שתוך פתיחתו נפרד מהרצועה התחתונה שנשארת על הבקבוק, והאיסור משום מחתך. ובארח"ש יב, יט, הזכיר שיש בזה שתי דעות, והוסיף שגם הרב קרליץ אסר משום מכה בפטיש, וריש"א חשש למחתך. והרב רובין ממחברי ארח"ש כתב מאמר (בהליכות שדה גליון 102) להתיר זאת. וכך דעת רשז"א להתיר, משום שמחתך הוא רק כאשר מתכוון למידה מסוימת, וכאן הוא נחתך במקום הנוח. וכך מובא במאור השבת (ח"ב ע' תקנ). ומשום קורע אין לאסור, כשם שהתירו לקרוע חותלות (שבת קמו, א). וכ"כ בבנין שבת (י, ב), שאין על זה שם מחתך. וכן מבואר בבדי השולחן (קמה, סק"ו, לרב חיים נאה). וכיוצא בזה כתב לעניין קריעת נייר טואלט ביבי"א (ט, קח, קפה), ואול"צ (ח"ב כז, הערה ז), ומנו"א (ח"ג טז, 29), שלא חששו בזה למחתך.

פורסם בקטגוריה פרק טו - בונה סותר בבית וכלים | כתיבת תגובה

יד – פתיחת פחיות והפרדת גביעים

יד,א – הפרדת גביעים

אפשר להביא ראיה למתירים מדברי הרמב"ם בהלכות יו"ט, ד, ח: "שני כלים שהן מחוברין בתחלת עשייתן, כגון שתי נרות או שני כוסות, אין פוחתין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי", ומוכח מדברי הרמב"ם שכתב 'כמתקן כלי' שיש בזה רק שבות מחכמים, ואת זה אמר לגבי שני נרות או שני כוסות שדבוקים ומחוברים לכל ארכם ונראים ככלי אחד. אבל בשני גביעים של מוצרי חלב, שכל גביע ניכר ומופרד בפני עצמו, ורק כדי שיהיה קל למוכרם משאירים אותם מחוברים למעלה, אין איסור. וכ"כ בשולחן שלמה שיד, יג, ג. אמנם דעת המחמירים שאף בזה עדיין יש איסור. וכ"כ במנו"א ג, טז, יד. אמנם נראה ברור שגם למחמירים האיסור דרבנן.

פורסם בקטגוריה פרק טו - בונה סותר בבית וכלים | כתיבת תגובה