ארכיון הקטגוריה: פרק ל – תחומי שבת

יד – הנחת עירוב על תנאי לכל תושבי המקום

יד,א – יש ברירה

לדעת חכמים ור' יהודה במשנה עירובין לו, ב, מועיל תנאי לעירוב, שבשבת יחליט על איזה 'עירוב' הוא רוצה לסמוך, האם לזה שלצד מערב או שלצד מערב, מפני שלדעתם 'יש ברירה', היינו שכאשר יחליט על איזה 'עירוב' הוא רוצה לסמוך, יתברר למפרע שזה ה'עירוב' שהניח בערב שבת. ולדעת איו (שם חכם) בברייתא שם, ר' יהודה סובר ש'אין ברירה'. וכן נחלקו בברייתא שם לז, ב, שלר' שמעון 'יש ברירה', ויכול לקבוע 'עירוב' לכל שבתות השנה על דעת שבכל שבת יוכל להחליט אם ירצה לסמוך על ה'עירוב' או לא. ולחכמים 'אין ברירה'. ובביצה לח, א, מובאת דעת רבי אושעיא שבדין דאורייתא 'אין ברירה' ובדין דרבנן 'יש ברירה', ואמר מר זוטרא שהלכה כדבריו. וכך דעת רוה"פ, ומהם: רמב"ם, ר"ת, רא"ש, רמב"ן, ר"ן, רשב"א, שו"ע יו"ד שלא, יא. וכן אצלנו שו"ע תיג, א, מ"ב, ז. (ולר"י 'יש ברירה' גם בדאורייתא, ולמהר"ם כמובא במרדכי 'אין ברירה' גם בדרבנן).

מה שכתבתי לעניין הברכה, כך כתב גם הרב פרץ באוצר פסקי עירובין סימן קלה, שיש לברך רק כאשר ברור שישתמשו בעירוב.

פורסם בקטגוריה פרק ל - תחומי שבת | כתיבת תגובה