ארכיון תגיות: הרב יאיר רבינוביץ'

טז – קדושת הסוכה וקישוטיה

טז,א – איסור שימוש בעצי סוכה מדאורייתא ומדרבנן

סוכה ט, א: "אמר רב ששת משום רבי עקיבא: מניין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה? תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר (ויקרא כג, לד): חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה', מה חג לה' אף סוכה לה'".

לדעת רא"ש אין איסור על הדפנות, ולדעת רמב"ם הדפנות גם באיסור. לב"י וט"ז לדעת הרמב"ם האיסור מדרבנן, ולב"ח מדאורייתא. ודעת הר"ן שהדפנות אסורות מדאורייתא (באו"ה תרלח, א, 'בין').

למדנו שלכל הדעות האיסור על הסכך מהתורה, וקשה שלמדנו בגמ' ביצה ל, ב, שהאיסור מדרבנן משום מוקצה: "אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה".

ביארו רמב"ן, ר"ן ורא"ה, שהאיסור מדאורייתא הוא על שבעת ימי החג, והאיסור מדרבנן נמשך גם על היום השמיני, כיוון שבזמן בין השמשות שלו הסוכה הייתה מוקצה (ר"ן סוכה ד, ב, 'על החגיגה', ובביצה בשם הרמב"ן ז, ב, 'ומיהו'; רא"ה ט, א, 'פיסקא'). וכן נפסק למעשה בשו"ע תרלח, א.

לדעת תוס' (סוכה, ט, א, ובביצה בשם ר"י ל, ב, 'אבל'), ופסקי הרא"ש, פ"א, יג, האיסור מהתורה כאשר הסוכה עומדת כשרה, ואילו איסור מוקצה הוא לאחר שנפלה. וגם דבריהם נפסקו להלכה (רמ"א תרלח, א, מ"ב ה. אמנם לדעת יש"ש ביצה ד, ג, גם לאחר שנפלה שברי הסוכה אסורים מהתורה).

ולר"ת (ביצה, ל, ב), האיסור מדאורייתא הוא רק על שיעור הכשר סוכה דהיינו ז' על ז' טפחים בסכך, ובדפנות – שתי דפנות וטפח, וכל מה שיותר מזה אסור מדרבנן, כמבואר בגמ' ביצה. והר"ן סובר, שאם בנה בתחילה סוכה כשרה, ואח"כ הוסיף בה עוד דופן, אותה דופן אין בה שום איסור. אבל כל מה שבנה ברצף, אפילו ארבע דפנות, אסור מהתורה גם לפי ר"ת. ואף דברי הר"ן נפסקו להלכה בשו"ע תרלח, א. ועיין בבאו"ה תרלח, א, 'ואם'.

טז,ב – איסור הנוי מדרבנן

שבת כב, א: "בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי: מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה?… דתניא: סככה כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות – אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג…" פירש רש"י שהאיסור מדרבנן משום ביזוי מצווה. והוסיף בתוס' 'סוכה', שעל פי טעם זה הקישוטים אסורים גם בחול המועד. ויש עוד טעם, משום שהוקצו למצווה (שבת מה, א), לפי זה יש לאסור גם כאשר הקישוטים נפלו, שאין בהם יותר טעם ביזוי מצווה, שהואיל והוקצו למצווה, נותרו באיסורם. וכן נפסק בשו"ע תרלח, ב, שגם קישוטים שנפלו – אסורים.

טז,ג – זמן האיסור

כתב רמ"א תרלח, א, עפ"י או"ז (הל' יו"ט סי' שס), והגהות אשר"י (ביצה ד, ג), שהקדושה חלה על הסוכה רק לאחר שישב בה פעם אחת, שכן אם הזמינה ועוד לא ישב בה, עדיין לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא היא. ע"כ. (יסוד ההלכה בסנהדרין מח, א, ושו"ע או"ח מב, ג). ומאז שישב בסוכה, הקדושה חלה עליה עד סיום החג (ברכי יוסף תרלח, ג, בשם מהר"י מולכו; בכורי יעקב תרלח, ח; מנחת שלמה לרשז"א א, י; ב, נד). אמנם בפועל הסוכה היא מוקצה כבר מכניסת החג, שכן אסור ליטול ממנה דבר משום איסור סותר, וגם הקישוטים בטלים לסוכה, ואסור ליטול מהם דבר. ולכן אמרו שאם רצה שהקישוטים לא יהיו מוקצה, חייב להתנות עליהם לפני בין השמשות (ביצה ל, ב). ואם לא ישב בסוכה במשך החג, משעה שהסתיים היו"ט הראשון, הסוכה מותרת, וכ"כ שועה"ר תרלח, טו; ערוה"ש תרלח, ט; באו"ה תרלח, א, 'לא', בשם מור וקציעה.

מנגד יש אומרים, שלאחר שאדם הקים סוכה לכבוד החג, כבר בעצם כניסת החג, הקדושה חלה על הסוכה, למרות שלא ישב בה. כן מובא בשיטה מקובצת ביצה ל, ב, 'אבל', בשם הריטב"א והרדב"ז. וכך משמע מעוד ראשונים.

טז,ד – מה אסור ומה מותר

כל מה שרגילים לעשות בבית מותר לעשות גם בסוכה, ולכן מותר לתלות בגד לייבוש על הסוכה, כפי שעשו עבדיו של רב אשי (סוכה י, ב). וכן מותר להישען עליה, ולהשעין עליה חפצים. אבל אסור ליהנות ממנה באופן שמבטל אותה, כגון שלוקח ממנה קרש לבניין או לשריפה או אפילו נוטל ממנה קיסם לחצוץ שיניו. וכ"כ תוס' שבת כב, א, 'אבוהון'; רא"ה, ריטב"א, ט"ז תרלח, ג; שועה"ר ה, מ"ב ד.

ויש שחלקו וסברו שאסור ליהנות מהסוכה הנאה שאינה לשם מצוותה, ולכן אסור להיכנס לסוכה כדי להתגונן מהגשם או השמש (ר"ן יח, ב, 'הדס' בפירושו הראשון; שו"ת עונג יו"ט מט; ספר החיים תרלח, ט, לרבי שלמה קלוגר). ואין חוששים לדעתם.

כתב רמ"א תרלח, ב: "אם סיכך בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי, מותר להריח בו, דלא הוקצה מריח, רק שלא יגע בו, דאסור בטלטול. ויש אוסרים בהדס (ר"ן ס"פ לולב הגזול) כדלקמן סימן תרנג". טעם האוסרים, שמא יטול את ההדס מהסכך כדי להריח בו, וכפי שאסרו להריח בהדס שבד' מינים. והמתירים לא חששו לזה. וכך פסקו ט"ז ג, ודה"ח, ומ"ב תרלח, כו. אמנם ליטול את ההדסים מהסכך כדי להריח, ברור שלכל הדעות אסור (שעה"צ ל).

מותר להשתמש במקרר או בארון שעשו אותו כדופן לסוכה, מכיוון שזו הנאה שאינה ממעטת את המקרר או הארון מלהיות סוכה (חזון עובדיה עמ' פג).

כתב בשו"ת חלקת יעקב ח"ב, קכז (רכח בדפוס החדש), שגם מנורה שהוכנסה לסוכה כדי להאיר ולא לצורך קישוט, אסורה מדין נוי סוכה.

טז,ה – האם מותר להסיר סתם עצים מהסוכה או קישוטים

לכאורה כל מה שלמדנו שאסור הוא להשתמש לצורך אחר, אבל להסיר דברים מהסוכה אין איסור. וכן כתב בספר הסוכה השלם עמ' תמט: "שמעתי מפי הגרשז"א שליט"א שמותר להסיר את הנוי ואת הסדינים בחול המועד מפני הגשמים – בין נוי הדפנות בין נוי הסכך גם ללא תנאי. כי מה שהצריכו הפוסקים תנאי בזה היינו לענין יום טוב ושבת, מטעם מיגו דאתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא ואסורים בטלטול. מה שאין כן בחול המועד אין האיסור אלא השימוש וההנאה דרך ביטול המצווה, כגון להסיק את העצים בתנור או ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו וכדומה. אם כן, בהסרת הנוי והסדינים ללא שימוש בהם, לא מצינו שום איסור בזה בימי חול המועד, שכן מעיקר ההלכה לא מצינו איסור בעצם סתירתם מהסוכה ללא שימוש בהם אלא ביום טוב ושבת בלבד".

אבל נלענ"ד שאסור להסיר מהסוכה או נויה דברים שיפגמו בה, גם כשאין משתמשים בהם לצורך אחר. שכן יסוד הדין נלמד ממה שנאמר: "חג הסוכות שבעת ימים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה" (סוכה ט, א), הרי שהעיקר הוא שעצי הסוכה נתקדשו לשם מצוות סוכה, והיאך יבטל אותם ממצוותם. וגם איסור הקישוטים הוא ענף מכך, ומשום ביזוי מצווה, והסרתם סתם אכן מבזה את המצווה. ולכן כתבתי שמותר להסיר מהסוכה ונויה רק דברים שמפריעים ופוגמים במצווה, וגם אז אסור להשתמש בהם לצורך אחר.

טז,ו – סוכה זמנית ודין כלי רכב ששימשו דפנות לסוכה זמנית

פשוט שמותר לפרק סוכה במהלך החג כדי להקים סוכה אחרת, וכ"כ בהלח"ב יח, ג, הע' 6.

מותר להקים סוכה באמצע חול המועד (שו"ע תרלז, א). וגם סוכה זו מתקדשת.

אם הקימו סוכה ארעית בין כלי רכב, כאשר כלי הרכב משמשים דפנות. נראה פשוט שכלי הרכב לא התקדשו, מפני שרק כאשר הדפנות נועדו לסוכה בלבד, התקדשו, אבל אם עיקרם כלי רכב, ורק כדרך אגב סייעו להקמת הסוכה, לא התקדשו.

טז,ז – תנאי מועיל בנוי

תנאי מועיל בקישוטים, כמבואר בביצה ל, ב: "ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו. אביי ורבא דאמרי תרוייהו: באומר איני בודל מהם כל בין השמשות, דלא חלה קדושה עלייהו". וכן מובא בשו"ע תרלח, ב, והוסיף שגם אם אמר: "אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה, מהני, שגם בין השמשות בכלל".

אמנם בסוכה עצמה התנאי אינו מועיל, ובאר רש"י, שהואיל ויש איסור סותר בסוכה, אינו יכול להתנות שישתמש בה, אבל על הקישוטים אפשר להתנות. ואם לא התנה, בטלו לסוכה.

כתב הט"ז תרלח, ח, שקישוטים חשובים שיש חשש שיגנבו, מותר להוריד בלא תנאי, מפני שברור שכבר מעת תלייתם לא התכוון שישארו תמיד בסוכה, שמא יגנבו. וכך פסק הרמ"א לעניין סדינים שרגילים להוציא מפני הגשם, שאינם מוקצה. ומ"מ כתבו האחרונים שטוב להתנות גם עליהם (מ"ב תרלח, כד). ונראה שעיקר החידוש בזה הוא לשבת ויו"ט שמותר לטלטלם, אבל בחול, אם רוצים לשומרם כדי להמשיך לקשט בהם אח"כ את הסוכה, פשיטא שמותר להורידם.

טז,ח – אחרי החג

מגילה כו, ב: "תנו רבנן: תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין. ואלו הן תשמישי מצוה: סוכה, לולב, שופר, ציצית…". אמנם כתבו הפוסקים שאסור לנהוג בהם בזיון, כגון לפסוע עליהם (שו"ע תרסד, ח, מ"ב שם כח; מ"ב כא, ו; תרלח, כד).

במ"ב תרלח, כד: "עוד כתבו: דאף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה… על כן יש למחות באנשים שזורקים אחר סוכות עצי הסכך לחוץ במקום שרבים רגילים לפסוע עליהן, ואפילו אינו מקום אשפה". כתבתי בספר שהאיסור הוא לפסוע עליהם דרך ביזיון, כגון שיש שם בוץ והניחו דופן מהסוכה לדרוך עליו. אבל נראה שאם יעשה מעצי הסוכה כעין גשרון ללכת עליו, אין זה דרך ביזיון.

לאחר החג מותר לעשות בקרקע הסוכה בית הכסא, משום שהצואה נשטפת בצינורות ואין בזה כ"כ ביזיון (שערים המצויינים בהלכה קלד, יג).

פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות סוכה | עם התגים | כתיבת תגובה