ארכיון תגיות: הרב יונדב זר

ג – ניפוי קמח ולש

ג,א – שיעור הפרשת חלה

בספר מדות ושיעורי תורה לרב בניש, יז, כב, כתב ששיעור חלה במידות ימינו לשיטת הרב חיים נאה הוא 1.666 ק"ג, וזה מפני ששיעור מ"ג ביצים וחומש הוא נפח 2.5 ליטר, אלא שהרמב"ם (פהמ"ש עדויות א, ב) כתב שמשקל הקמח קל מן המים בשליש, הרי ששיעור זה הוא 1.666 ק"ג, שהם ממלאים כלי בנפח של 2.5 ליטר. אמנם שיעור זה הוא לאחר שדופקים בשולי הכלי, ועל ידי כך מתמעכים החללים שבקמח, אבל במילוי רגיל נכנסים בכלי של 2.5 ליטר רק 1.250 ק"ג, ולכן ראוי לבעל נפש להחמיר לכתחילה בלא ברכה ממשקל זה.

ולחזו"א מפרישים בברכה משיעור 2.250 ק"ג קמח, שבנפח הוא 4.320 ליטר. וגם לשיטתו יש להפריש בלא ברכה מקילו ורבע.

ולא כתב שם כמה יצא השיעור לפי שיטת הרמב"ם, שכבר ביאר שחישוב ר"ח נאה מוטעה, מפני שהתבסס על דרהם שהוגדל בימי התורכים. ולפי ערך שיעור הפרשי הדרהם, יוצא שיש להפריש חלה בברכה ממשקל – 1471.6 גרם. ואם חוששים לחישוב מילוי הקמח בלא שמכים על שולי הכלי יש להפריש כבר מ-1.080 ק"ג.

פורסם בקטגוריה פרק ד - מלאכות המאכלים | עם התגים | כתיבת תגובה

ט – הסוכה צריכה להיות תחת כיפת השמיים

ט,א – דין סוכה תחת האילן והדין כשהשפילו את ענפי האילן

משנה ט, ב: "העושה סוכתו תחת האילן – כאילו עשאה בתוך הבית". ובגמרא: "אמר רבא: לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצלתו – כשרה. וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי? הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר? אמר רב פפא: בשחבטן".

כאשר ענפי האילן ניצבים מעל הסכך ומופרדים ממנו, אזי (כמובא בהערה 12), לדעת תוס' ורא"ש כל זמן שצל הסוכה כשר מצד עצמו גם בלא סיוע הצל שמהעץ, וצל העץ מועט מחמתו, הסוכה כשרה. ולדעת ראבי"ה ור"ן, יש לנכות את כל הסכך שעומד תחת ענפי העץ, ואם עדיין צילו של השאר מרובה מחמתו, הסכך כשר. והזכיר בשו"ע תרכו, א, את שתי הדעות כשני יש אומרים, ועפ"י כללי השו"ע, הלכה כדעה השנייה המחמירה. וכ"כ בבאו"ה 'ויש אומרים', אלא שהוסיף שכתבו האחרונים, שבשעת הדחק אפשר לסמוך על המקילים (א"ר תרכו, ה; פמ"ג א"א ד; שועה"ר י, ומשמע שאף יברכו. ועיין בהלח"ב י, 12, שכתב שרבים מהראשונים החמירו, ולכן לא יברכו).

כאשר 'חבטן' – היינו שענפי האילן הושפלו להיות יחד עם הסכך: לדעת תוס' ורא"ש, למרות שאין בסכך הכשר רוב צל, צל האילן שהוא המיעוט מצטרף לצל הסכך הכשר שהוא הרוב, כדי שביחד יהיה צל הסוכה מרובה מחמתה. וזה בתנאי, שענפי האילן מעורבים בסכך הכשר באופן שאינם ניכרים. אבל אם הניח את ענפי האילן מעל הסכך הכשר הרי הם ניכרים ואינם מצטרפים להכשיר את הסוכה (פמ"ג, באו"ה תרכו, א 'ויערבם'). ולדעת ראבי"ה ור"ן, אם צל הסוכה מרובה מחמתה, וצל האילן חמתו מרובה מצילתו, הסוכה כשרה. וכיוון שאין צל האילן מצטרף להכשיר את הסוכה, אין צורך שיהיה מעורב בסכך הכשר, אלא גם כשהוא מעליו, כיוון ש'חבטן' אינו פוסל את הסכך שתחתיו (מ"ב תרכו, ח).

ט,ב – כאשר הסכך הכשר מעל הסכך הפסול

לדעת המגיד משנה (ה, יב), אין הבדל בין אם הסכך הפסול הוא העליון או שהסכך הכשר הוא העליון, וכן נראה מלשון רמב"ן וראבי"ה (סוכה ט, ב). אולם לדעת הריטב"א (שם) שסובר כראבי"ה, רק כאשר צל האילן מעל הסכך, הוא מבטל את הסכך שתחתיו, ומשמע שאילו צל האילן היה מתחת, לא היה פוסל את הסכך. וז"ל: "לפי שכיוון שצל האילן שהוא פסול עומד למעלה הרי הוא מבטל צל הסכך כשר שלמטה ממנו, שהצל מן העליון הוא חשוב אע"פ שהוא מאוחר, ורואין התחתון שתחתיו כאילו אינו כלל". אמנם להלכה כתב ערוה"ש תרכו, כג, כדעת המגיד משנה.

ט,ג – הערה 12 – חישוב אחוזי הצל הכשרים

עיין בהערה בדעת ראב"יה ור"ן, שסוברים שצריך לנכות את הסכך הכשר שעומד תחת ענפי העץ, ואם הנותר צילו מרובה מחמתו כשר. לפיכך, אם צל העץ מכסה כ-20% משטח הסכך, הרי שצריך לכאורה שהסכך הכשר יתן 71% צל, כדי שאחר ניכוי 20% עדיין יהיה צילו של הנותר מהסכך הכשר מרובה מחמתו. אמנם האמת שאפשר לנסות לדייק יותר בחשבון, שאם הצל מסוכך על כל השטח בתפזורת שווה, הרי שאם הסכך הכשר מכסה 63% מהשטח, אזי אם נוריד ממנו 20% אחוז שמעליו יש צל עץ, נשאר עם 50.4%. ואולי אם יש ספק אם צל האילן מפוזר באופן שווה על הסכך, אפשר לצרף את דעת רש"י ותוס' לקולא.

ט,ד – חוטי חשמל וחבלי כביסה אינם פוסלים סכך שתחתיהם

כאשר בונים סוכה בתוך בית, ומסירים את הרעפים, לדעת הב"ח (תרכו, ה), יש לחוש ללבוד בעצי השלד של התקרה שנותרו במקומם והם מעל הסכך. ולכתחילה חוששים לדעתו (עיין שעה"צ תרכו, כג). אבל לעניין חוטי חשמל וכביסה, אין חוששים, מפני שגם אם החוטים יעמדו יחדיו לא יהיה בהם רוחב ד' טפחים (מקראי קודש א, יב, עפ"י המובא במ"ב תרלב, כ). וגם יש לחלק, שעצי התקרה עומדים להסתם ולהיות גג, ואילו חוטים אלו אינם עומדים להסתם (מנחת שלמה צא, יט). וכ"כ להיתר חזו"ע (עמ' סט), קנין תורה (ג, צב), תפלה למשה (סימן לב). וכיוצא בזה כתבו לעניין רשת נחושת הפרוסה מעל הסוכה גינת ורדים (ד, ח), לב חיים (ב, לה). (אמנם במנחת יצחק ח, נו, החמיר).

ט,ה – הערה 12 – הרחבה לדין ענפי אילן שהרוח מביאה אל מעל לסכך

כתב מהרש"ם בדעת תורה תרכו, ג, שאין ענפי האילן שהרוח מביאה אל מעל הסוכה פוסלים את הסוכה. ואף שבאותה שעה צילם מרובה, הואיל ואינם קבועים שם אלא מתנועעים ברוח, אינם נחשבים אוהל לטומאה (אהלות ח, ה), וממילא אינם חוצצים בין הסכך לשמים. וביאר שגם לדעת פני יהושע סוכה כא, שסובר שאין חפיפה בין דיני אוהל לענין טומאה לדיני אוהל לעניין סוכה, לא אמר זאת אלא לגבי גוף הסוכה, ולכן מיטה שהיא פחותה מעשרה, שהיא אהל לענין טומאה, אינה חוצצת בין הסכך לישן תחתיה. אבל גם הוא יסכים שלפסול סוכה מדין אוהל שמעליה, הוא על פי כללי דיני אוהל לענין טומאה.

והרב פרנק במקראי קודש א, כג, הסתפק בזה, שאולי גם בשעה שהענפים אינם מעל הסכך, הסוכה פסולה, הואיל והיא עתידה להיפסל ברוח מצויה. ומקובל להורות שלכתחילה יש לקצוץ את הענפים הללו, אבל אם לא קצץ הסוכה כשרה (סוכה כהלכתה עמ' 75, הובא בפס"ת תרכו, ב, ומילואים לספר הסוכה עמ' שנג).

ט,ו – שלג על הסוכה

בגינת ורדים ד, ז, כתב שבמקומות הקרים שיורד שלג על הסכך ונעשה כעין תקרה – הסוכה כשרה. וכ"כ שערי תשובה תרכו, א, ששלג אינו חוצץ בפני הטומאה, וכ"כ בכורי יעקב תרכו, ז, והביא ראיה ממס' אהלות, וכ"כ בית שואבה; מועד לכל חי כא, כ; כה"ח ד, ועוד.

אמנם בערוה"ש תרכט, ב, חלק על ראיות הבכורי יעקב, וכתב שבעת שהשלג רב על הסוכה אין לברך 'לישב בסוכה'. ע"כ. והלכה כרוב הפוסקים שהקילו.

פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות סוכה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

ג – צילתה מרובה מחמתה

ג,א – דין צילתה מרובה מחמתה

משנה סוכה ב, א: "ושחמתה מרובה מצילתה – פסולה". ובמשנה כב, א: "ושצילתה מרובה מחמתה – כשרה". ובגמרא כב, ב, הקשו שמדיוק המשנה הראשונה משמע שכאשר החמה והצל שווים – הסוכה כשרה, ומדיוק המשנה השנייה משמע, שכאשר החמה והצל שווים – הסוכה פסולה. ותירצה הגמרא: "לא קשיא, כאן מלמעלה, כאן מלמטה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כזוזא מלעיל, כאיסתרא מלתחת".

אמנם בפועל, כאשר למעלה יהיה הצל מעט יותר מהחמה, למטה החמה תהיה הרבה יותר מהצל, והשאלה על פי מה הולכים. והרגילים להתבונן יודעים שבסוכות רבות כך המצב, שכאשר מסתכלים למעלה הסכך נראה רוב, וכאשר מסתכלים למטה קרני החמה מכסות את רוב השטח. ונראה למעשה שהולכים לפי הסכך שלמעלה, שכך הוא עיקר הדין, שהסכך יכסה את הרוב. ומה שנראה למטה שהחמה מרובה, הוא מפני שקרני החמה מתרחבות, אבל בתוך כך הם נעשות קלושות יותר. כלומר בתוך החמה שלמטה מעורב צל, כך שבאמת כיוון שצילתה בסכך מרובה מחמתה, גם למטה, אחוז הצל מרובה מאחוז החמה, אלא שחלקו הוא צל גמור, וחלקו מעורב בקרני החמה ומקליש אותן. וכ"כ בשו"ת תפילה למשה ד, נ.

באג"מ או"ח א, קפב, כתב שלכאורה סכך כזה היה צריך להיות פסול כיוון בפועל יש כאן רוב חמה, אלא שבגמרא עולה במפורש, שאם הסכך למעלה רוב, לא יתכן שלמטה תהיה החמה מרובה, ולכן סכך זה כשר. אבל לא ביאר איך בפועל רואים בסוכות רבות שהחמה למטה מרובה. ובערוה"ש תרלא, א, כתב שהולכים אחר המצב למטה, ולכן צריך שלמעלה הסכך ימלא שטח רב בהרבה מהשטח הפנוי. וכן מובא בשם הר"ח קנייבסקי בספר סוכת חיים עמ' קפ. ועל פי מה שכתבתי דבריהם תמוהים.

ג,ב – דין מחצה על מחצה בדפנות ובסכך

סוכה טו, א: "משנה: המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן – כשרה… גמרא: לימא תיהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע. דאתמר (לגבי מחיצה): פרוץ כעומד, רב פפא אמר: מותר, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר: אסור. אמר לך רב הונא בריה דרב יהושע: מאי כמותן? בנכנס ויוצא. – והא אפשר לצמצם! אמר רבי אמי: במעדיף. רבא אמר: אפילו תימא בשאין מעדיף, אם היו נתונים שתי – נותנן ערב, ערב – נותנן שתי".

בעירובין טז, ב, נפסקה הלכה כרב פפא שפרוץ כעומד מותר. וכן פסק למעשה הרי"ף, ולדעתו, כל תירוצי הגמרא אצלנו הם לשיטת רב הונא בריה דרב יהושע, שאין הלכה כמותו.

אבל לדעת רוב הראשונים (ראב"ד, ריטב"א, רא"ש, ר"ן, רא"ה וכ"כ הטור), למרות שהלכה כרב פפא, שפרוץ כעומד כשר, בפועל אי אפשר לצמצם, ותירוצי הגמרא אצלנו הם להלכה, ולכן אמר רבי אמי שחייבים להעדיף את העומד, כדי לוודא שאכן מחצה עומד. ולדעת רבא "אם היו נתונים שתי – נותנן ערב, ערב – נותנן שתי".

וכן נפסק להלכה בשו"ע תרלא, ח: "סככה בשפודין שהם פסולין לסכך בהם… והניח בין שפוד לשפוד כמלא שפוד ונתן שם סכך כשר, פסול, שאי אפשר לצמצם שימלא כל האויר מסכך כשר, ונמצא הפסול מרובה. אבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול, או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב, או איפכא, כשר, שאז מתמלא כל האויר מסכך כשר".

ג,ג – "אם היו נתונים שתי – נותנן ערב"

לרש"י, הסכך הכשר נשען על השיפודים הפסולים, ולכן למרות שהשיפודים מכסים מחצית מהגג, בפועל הסכך הכשר הוא רוב, שכן הוא מכסה את החללים שהם מחצית משטח הגג ועוד מכסה קצת את השיפודים, והשיפודים בטלים ברוב.

והקשו על רש"י, שהואיל והסכך הכשר והשיפודים אינם מעורבים, אין השיפודים בטלים ברוב (תוס'). ופירש הר"ן, שהואיל והסכך הכשר חייב להישען על השיפודים, הרי שהוא מכסה את כל החלל שביניהם, ועל ידי כך ברור שהסכך הכשר הוא מחצה, והלכה כרב פפא שפרוץ כעומד מותר.

ג,ד – החצי הכשר אינו מכוסה הרמטית

השיפודים מטבעם מכסים באופן מוחלט את מחצית הגג, אבל סכך כשר לא יכול לעשות צל מלא בחצי שלו, שהרי הוא עשוי בדרך כלל מעצים שאינם מעובדים (פסולת גורן ויקב), ורואים דרכו כוכבים, ולכן חייבים לומר שבכך שהסכך הכשר ממלא את רובו של החצי הריק, הוא נחשב כמחצה על מחצה. וכ"כ שועה"ר תרלא, יא: "ואפילו אם סכך הכשר הוא קל וקלוש כדינו בעניין שהכוכבים נראים מתוכו וסכך הפסול אין הכוכבים נראים מתוכו [כיצד כגון שסיכך בשפודין שהן סכך פסול והניח ריוח בין שפוד לשפוד כמלא שפוד ונתן שם סכך כשר קל וקלוש כדינו ונמצא שסכך הפסול הוא מרובה על הכשר כשיעור האורך שבסכך הכשר שהכוכבים נראים מתוכה, מכל מקום כיוון שאורך ורוחב מקום המסוכך בסכך כשר הוא כאורך ורוחב מקום המסוכך בסכך פסול] הרי זו כשרה מן התורה".

וכן מבואר בשו"ת הרדב"ז (ו, ב אלפים רנז): "שאלת ממני על סוכה שסמכוה במכבדות של תמרה ובהם תמרים וכיוצא בהם והיה הפסולת מרובה על האוכל ויש בה אויר אם יצטרף האוכל עם האויר לפסול: תשובה… תדע דהא אי אפשר לצמצם שלא יהיה שם אויר כל דהו ותניא אם הפסולת מרובה על האוכל מסככין בו, וכתבוה כל הפוסקים, ואי איתא הוה להו לפרושי ובתנאי שלא יהיה שם אויר כלל…"

אמנם בחזו"א קנ, יא, כתב שצריך שלא יהיה שום רווח או נקב בחלק המסוכך בין השיפודים, כדי שצל השיפודים וצל הסכך הכשר יהיו שווים. וז"ל: "אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה – נראה דמיירי כשאין נקבים בסכך הכשר, דאילו יש נקבים בסכך הכשר אף שיש כנגדן נקבים בסכך הפסול, מכל מקום כיון שאין צלתה מרובה מחמתה אלא בצירוף סכך פסול, פסולה". וקשה עליו מאוד, מפני שאף שהראשונים לא דקדקו לכתוב כרדב"ז ושועה"ר, וגם מפירוש אחד של הב"י בדעת הרמב"ם (תרלא, ח) עולה כמותו. מ"מ מוכרחים לומר כדעת הרדב"ז ושועה"ר, שכן זה טבעו של סכך כשר שאינו הרמטי, ואם צריך שצילו יהיה שקול לצל השיפודים, היו הפוסקים חייבים לומר זאת.

ג,ה – אלו כוכבים צריכים להיראות לכתחילה

משנה כב, א: "המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה". משמע כשרה בדיעבד, אבל לכתחילה צריך שהכוכבים ייראו מהסוכה. ובברייתא כב, ב: "אין כוכבי חמה נראים מתוכה, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין". משמע שהכוכבים שצריך לראות לכתחילה הם כוכבי חמה. אמנם אפשר לומר, שאם כוכבי חמה אינם נראים בית שמאי פוסלים, אבל לכתחילה צריך שייראו גם כוכבי לילה. ויש שלמדו כך מהירושלמי (ב, ג): "הדא אמרה צריכין הכוכבים להיות נראים מתוכה. א"ר לוי בר חמא בכוכבי חמה שנו". ובארו שיש מחלוקת, לדעה הראשונה צריכים שכוכבי לילה ייראו, ולדעת ר' לוי מספיק שיראו כוכבי חמה (כך סוברים הב"ח תרלא, ג, בדעת הטור, וקרבן נתנאל ב, כ).

לדעת רוב הפוסקים צריך שייראו מהסוכה רק כוכבי חמה. ונחלקו מהם כוכבי חמה. לדעת רש"י; רא"ה; ריטב"א (כב, ב); ר"ן (י, ב, בדפי הרי"ף); ומאירי (כב, א), הם קרני חמה. ויש סוברים שהם הכוכבים הגדולים שנראים ביום, וכך דעת רמב"ם (ה, כא) ורבינו מנוח, וכ"כ בשו"ע תרלא, ג.

למעשה, כתבו האחרונים שלכתחילה טוב שייראו כוכבי לילה, וגם אם יראו כוכבי יום הסוכה כשרה לכתחילה (מ"ב תרלא, ה). אמנם לדעת המהרי"ל (הובא בדרכי משה תרלא, ב), אפשר לעבות את הסכך, למרות שלא ייראו דרכו כוכבים בלילה, אלא רק קצת קרני חמה. וכתב בביכורי יעקב תרלא, ג, שבמקומות קרים – המיקל כמותו לא הפסיד, והביאו להלכה במ"ב תרלא, ה.

עוד במ"ב תרלא, ה: "ועיין בפמ"ג (א"א ב) שכתב דאפשר לענין ראיית הכוכבים די בכל הסוכה אם הוא רואה רק במקום אחד, משא"כ באם היה מעובה הרבה מאוד עד שאין הגשם יכול לירד בתוכו, למאן דאמר דפסולה כל שיש ד' טפחים ביחד, סכך פסול מקרי".

ג,ו – עובי הסכך – כשהגשם אינו חודר

חידש ר"ת (מובא במרדכי תשלב), שאם הסכך מעובה עד שאין הגשמים יכולים לחדור לתוך הסוכה, הסוכה פסולה, מפני שהיא דירת קבע. שכן משמע שסתם סוכה היא מקום שיורדים בו גשמים, ולכן גשמים בחג סימן קללה (תענית ב, א), וכאשר תסרח המקפה פטורים מהסוכה (סוכה כח, ב), ואם היה מותר לסכך באופן שחוסם את הגשם, כך היה צריך לסכך, כדי לקיים את המצווה גם בזמן הגשמים. וכ"כ תוס' (ב, א, 'כי'); הגהות סמ"ק (צג, לב); ולבוש (תרלא, ג).

ויש ראשונים שכתבו שרק מלכתחילה יש לחוש לדעת ר"ת, וכ"כ ראבי"ה (ב, תריא), הגה"מ (ה, ט), או"ז (ב, רפה).

בפשטות, לר"ת סוכה זו פסולה מדאורייתא כמו כל תקרת קבע, וכך משמע בתוס' (וכך דייק פמ"ג תרלה, מ"ז ב, בתוס'), וכ"כ לבוש (תרלא, ט), בית שואבה (תרלא, ו), ישועות יעקב (תרלא) וערוך לנר. וכן נראה מהגהות הסמ"ק (שאין מסככין בנסרים אפילו פחותים מד' "דלמא אתי לסכך בענין שלא יהא מטר יורד", ואם האיסור מדרבנן בלבד הוי גזירה לגזירה). וכן משמע בב"ח, ושועה"ר. מאידך, הט"ז (תרלה, ב) כתב, שלר"ת הפסול מדרבנן, וכן נראה מחיי אדם (קמו, יח), ומ"ב (תרלא, ו), שכתבו יש להחמיר ולפסול "משום גזירת בית".

מהר"ח או"ז (קצד), הקשה על ר"ת מדין חתן ושושביניו שפטורים מהסוכה משום שהחתן מצטער לעשות את חופתו בסוכה שאינה מרווחת מספיק, ולמה יפטר ממצוות סוכה, הרי יכול לבנות סוכה מרווחת יותר, "אלא התורה לא חייבה לעשות סוכה כמין בית להציל מן הגשמים ומן החמה, ולרוחב כל בני החופה ושיהא נוח לחולה לישן כמו בבית", אבל מותר לבנות סוכה כזו אם ירצה. וכ"כ היראים (קכג) "מדקתני כמין בית שמעינן ולא כבית ממש, למדנו שיכול לסככה מעובה כרצונו אך שתראה סוכה". וכ"כ שיבולי הלקט (של). ויש שהבינו כך מרש"י (מרדכי, ראבי"ה ועוד), וכך הבינו מהרל"ח והב"ח את דעת הרא"ש. וכן נראה מדעת שאר הראשונים שלא הזכירו את חידושו של ר"ת.

בשו"ע (תרלא, ג) לא הזכיר את תנאו של ר"ת, ודייקו ברכ"י (תרלא, ב), מאמ"ר (תרלא, א), וערוה"ש (תרלא, ו), שדעתו להתיר גם שהגשם אינו יכול לחדור לסוכה. מאידך, הפמ"ג (תרלא, מ"ז ב) דייק ממה שכתב שו"ע שסוכה מעובה כשרה "אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה", משמע שכשמטר אינו יכול לחדור פסולה, שהיה לשו"ע להזכיר את הרבותא טפי. וכן הסביר הגר"א את טעמו של השו"ע תרכט, יח, שנהגו לא לסכך בנסרים כלל, "דלמא אתי לסכך בענין שלא יהא מטר יורד".

הקשה הט"ז (תרלה, ב) על ר"ת מדין חוטט בגדיש ששם תקרת הסוכה אינה חדירה לגשמים, והפסול הוא רק משום תעשה ולא מן העשוי? ותירץ "וי"ל דהפסול משום מטר אינו אלא מדרבנן שלא יהא כמין בית, ולא אסרו אלא כשיש לו דמיון לבית, משא"כ בגדיש דלא הוה דומה לבית כלל". (וכך אפשר להסביר את שו"ע תרכט, יח, שהחמיר בנסרים פחות מד' כי יש לו דמיון לבית).

ג,ז – הלכה למעשה

הרבה אחרונים פסקו כר"ת, כ"כ ב"ח (תרלה, א); ט"ז (תרלה, ב); שועה"ר (תרלא, ה); אלף המגן (תרכו, יז); בכורי יעקב (תרלח, ד); ברכי יוסף (תרלא, ב); חיי אדם (קמו, יז); מ"ב (תרלא, ו); וערוה"ש (תרלא, ו).

אמנם כאשר אין אפשרות לדלל את הסכך באופן שהגשם יחדור לתוכו, לדעת רבים מהמחמירים אפשר לצאת ידי חובה גם בסוכה זו, כ"כ ברכי יוסף ומ"ב. וכ"כ ח"א וערוה"ש שבשעת הדחק יוצאים בסוכה כזו, וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ז, ס. ולגבי ברכת 'לישב בסוכה', יש שהחמירו לא לברך מחמת הספק (כה"ח תרלא, י; מטה אפרים קונטרס אחרון תרכו, טו), אבל למעשה יש לברך, על פי הרדב"ז (מובא גם בברכ"י תרמג, א) שסובר שכאשר יש ספק בנוגע לקיום מצווה וההכרעה לקולא, ממילא גם מברכים על קיומה. וכ"כ שבט הלוי וחזו"ע (עמ' לז).

לבית השואבה תרלא, ו, יש להחמיר אפילו בדיעבד מכיוון שלדעת ר"ת ותוס' הפסול מדאורייתא, וספיקא דאורייתא לחומרא.

לעומת זאת, יש שפסקו כמו שהבינו בפשט השו"ע שסוכה שאין הגשם חודר לתוכה כשרה (חזו"ע עמ' לד).

ג,ח – מה הדין כשחלק מהסכך מעובה ואין הגשם חודר לתוכו

יש שכתבו שלפי ר"ת יש להקפיד שלא יהיו ד' טפחים סכך מעובה שאין הגשם יכול לחודרו, שהואיל והוא פסול הוא עלול לפסול את הסוכה (כאשר בעטיו לא יהיו ג' דפנות), כ"כ פמ"ג (א"א תרלא, ב); אלף המגן (תרכו, יז); ומ"ב (תרלא, ה; ושעה"צ ה). ויש סוברים, שכל שיש בסוכה מקום של ז' על ז' טפחים סכך רגיל שהגשם חודר בו, כל שאר הסוכה כשרה (שו"ת כנף רננה סז; פתחא זוטא תרלא, א). ויש שהציעו שבמקום שהגשמים מצויים, טוב שיעשה סוכה מעובה, וישאיר ז' על ז' טפחים שהגשם חודר בהם, וכך יוכל לקיים מצוות ישיבה בסוכה גם בשעת הגשמים (פס"ת תרלא, ב). ועל פי מה שלמדנו לכתחילה מחמירים כר"ת, ובשעת הדחק סומכים על המיקלים.

ג,ט – נסרים כעין מרזבים שחוסמים גשם ואינם אטומים לקרני השמש

יש שהציעו לסכך בשתי מערכות זו מעל זו של נסרים צרים מטפח שעשויים כעין מרזבים, והמערכת התחתונה מונחת כנגד הרווחים שבמערכת העליונה, ושתי המערכות מונחות באלכסון מסוים, כך שכל הגשם שיורד על הסוכה זורם דרך הנסרים אל מחוץ לסוכה, והסוכה נותרת יבשה. אבל מבין הנסרים ניתן לראות קרני חמה ואולי גם כוכבים.

יש אומרים שסוכה זו פסולה, מפני שהלכה כר"ת וכל סוכה שהגשם אינו יכול לחדור לתוכה פסולה. כ"כ בשו"ת קנה בשם ב, כו-כז, והביא שם תשובה מבעל המנחת יצחק שהסכים עמו להחמיר. וכ"כ שו"ת להורות נתן ה, מג; חוט שני עמ' ריז.

ויש אומרים, שהואיל וגשמי זעף יחדרו לסוכה, סכך זה כשר. וכך דעת רשז"א (ספר סוכת חיים עמ' קפט); וכ"כ הרב קרויזוירט, והרב קנייבסקי (ספר הסוכה השלם עמ' רצה). וכך דעת הרב אלישיב, ובאר שסוכה שהגשמים אינם חודרים בה פסולה משום שהיא קבועה כעין תקרה, אבל אין תנאי לכשרות הסוכה שהגשמים יחדרו לתוכה (קובץ תשובות א, סא). ובשבט הלוי ז, ס, כתב שמעיקר הדין הסוכה כשרה אבל עדיף שלא להתחכם ולשנות ממה שנהגו. והובא גם בפס"ת תרכט, יז. ובהלח"ב עמ' ריד, 12, כתב שלכל הדעות יש להתיר אם גשמים שיורדים באלכסון נכנסים לסוכה.

למעשה, נראה שהעיקר שסוכה זו כשרה, שכן גשמי זעף חודרים לתוכה, וממילא גם לר"ת היא כשרה.

ג,י – חישובי צל וחמה בסכך מדובלל

אמר שמואל (סוכה כב, א), סוכה מדובללת כשרה. כלומר, כאשר כמות הסכך מספקת כדי שאם היו מניחים את הסכך כמשטח אחיד, צילתה היתה מרובה מחמתה, אלא שהניחו את הסכך באופן שחלק מהענפים גבוהים וחלקם נמוכים, עד שבפועל חמתה מרובה מצילתה. ואזי הדין הוא שמחשבים את כל הענפים הנמצאים בתוך עובי של ג' טפחים כאילו הם נמצאים במשטח אחד. או במילים אחרות רואים כאילו החמה עומדת בדיוק באמצע השמים, שאם באופן זה צילתה תהיה מרובה מחמתה, זוהי הסוכה המדובללת הכשרה. וכן נפסק להלכה כשמואל, כמבואר ברמב"ם, רא"ש, עיטור ור"ן.

ואם יש ענפים העולים מעל ג' טפחים, רק אם יש בהם רוחב טפח, ומתחתם כנגדם יש רווח, אומרים 'חבוט רמי', כלומר, מחשיבים אותם כאילו הם מושלכים על הסכך התחתון, ואם בחישוב זה צילתה מרובה מחמתה – הסוכה כשרה.

לגבי רוחב הרווח שבסכך התחתון נחלקו הראשונים: לדעת רמב"ם (ה, כא), צריך שיהיה הרווח בסכך התחתון רחב כדי שהסכך העליון יוכל להיכנס לתוכו (עי' שועה"ר תרלא, ז, ושלא ככה"ח יט). ולדעת ר"ן די שיהיה רוחבו טפח, גם כאשר העליון רחב יותר. ולדעת רש"י ותוס' אפילו כשהרווח פחות מטפח. כתב באו"ה (תרלא, ה, 'טפח') שהשו"ע פסק כרמב"ם, ורמ"א פסק כר"ן.

פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות סוכה | עם התגים | כתיבת תגובה