יש אומרים שאין לומר פיוטים שיש בהם פנייה אל המלאכים, כגון "מכניסי רחמים, הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים", וכן "מלאכי רחמים משרתי עליון, חלו נא פני אל במיטב הגיון", וכן "מידת הרחמים עלינו התגלגלי, ולפני קונך תחינתנו הפילי, ובעד עמך רחמים שאלי". וזאת משום שרק אל ה' יש לפנות בתפילה ולא אל המלאכים. וכן אמרו חכמים (ירושלמי ברכות ט, א), שהקב"ה אינו כמו מלך בשר ודם, שפונים אליו דרך שליחים, אלא אמר הקב"ה: "אם בא על אדם צרה – לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד". וזה העיקר החמישי משלושה עשר עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם: "שהבורא יתברך שמו, לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו" (לעיל א, כ). ואף שבמשך דורות רבים נהגו ישראל לומר פיוטים אלו שיש בהם פנייה למלאכים, והפיוט 'מכניסי רחמים' אף נזכר בסדר הסליחות של רב עמרם גאון, היו שהורו שלא לאומרם (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ר"ע). ויש ששינו את הגרסה באופן שאין הבקשה מופנית למלאכים, אלא לה' שיורה למלאכים שמעלים את התפילות, להעלות את תפילותינו אליו, כגון: "מכניסי רחמים יכניסו רחמינו" (מהר"ל נתיב העבודה יב). ויש שלא רצו לבטל את המנהג כדי שלא להוציא לעז על הדורות הראשונים, אך בפועל השתמטו בחשאי מלומר פיוטים אלו (חת"ס א, קסו).
מנגד, רוב הרבנים והפוסקים קיימו את המנהג, ואמרו שאין בו בעיה של תפילה לכוחות זרים זולת ה', הואיל וידוע לַכל שהתפילות מכוונות אל ה', והבקשה מהמלאכים היא שיעבירו בקשתנו ועתירתנו אליו יתברך, כי הוא מחיֶה הכל ומשגיח על הכל. והזכירו מדרש בו נאמר שכנסת ישראל מבקשת מהמלאכים: "הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקב"ה, ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי על הזדונות ועל השגגות" (תניא רבתי עב; שבה"ל).
ובדברי חכמים (שבת יב, ב) מצינו מעין מקור לכך שניתן להיעזר במלאכים, ועל כן אמרו שאין להתפלל בלשון ארמית, מפני שמלאכי השרת אינם מבינים לשון זו, ולא יסייעו לתפילה לעלות. ורק במקום שהשכינה שורה, כמו במניין או לפני חולה, אפשר להתפלל בארמית כי אין צורך שמלאכי השרת יסייעו לתפילה לעלות (שו"ע או"ח קא, ד). כיוצא בזה אמרו (סנהדרין מד, ב): "לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו, ואל יהו לו צרים מלמעלה", ופירש רש"י: "שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה". אמנם אפשר לטעון, שלא אמרו חכמים לפנות אל המלאכים שיבקשו עבורנו, אלא רק הורו לומר את התפילה בלשון המובנת להם, כדי שיוכלו למלא את תפקידם להעלות את התפילות ולא יקטרגו עליהן. אולם אחר הכל, מדברי חכמים עולה שהמלאכים מסייעים להעלאת התפילה, ואם כן אפשר גם לומר פיוטים שבהם מבקשים מהמלאכים לסייע בהעלאת התפילות לפני ה'.
לסיכום, מותר לומר את כל הפיוטים שנהגו ישראל לומר מדורי דורות, אף שיש בהם פנייה למלאכים, מפני שברור שהתפילה עצמה מכוּונת לה' בלבד. והרוצה שלא לאומרם רשאי, כי אין חובה לומר את הפיוטים, אבל לא ימחה בנוהגים לאומרם.<[10]
ורבים כתבו שאין בעיה באמירת פיוטים אלו, ומהם: שו"ת מהר"י ברונא רע"ה; שיבולי הלקט סדר ר"ה רפב; שו"ת שמש צדקה או"ח כג; יהודה יעלה (אסאד) ח"א או"ח כא; רבי יחזקאל פנט (מראה יחזקאל מועדים ר"ה); שדי חמד יב, מערכת ראש השנה א, ב; ציץ אליעזר יד, מח, ועוד רבים. ולכן אף שהרוצה שלא לאומרם רשאי, אל ימחה בנוהגים לאומרם. עי' בספר מועדים לשמחה אלול-תשרי עמ' לז-סב.
