מחמת כל זה הזהירו הרבנים וחכמי הסוד את העוסקים ב’קבלה מעשית’, בין אם על ידי שמות קדושים ובין אם על ידי השבעת מלאכים, שהם מסתכנים בנפשם. שאם הם משתמשים בשמות קדושים בכוונה שאינה טהורה, הם מחללים את השם ומזיקים לעצמם בעולם הזה ובעולם הבא. על אחת כמה וכמה כאשר קרוב לוודאי שנפלו שיבושים בשימושי השמות. גם כאשר הם מנסים לפעול בעולם נמוך יותר, בהשבעת מלאכים ולא בשמות, וממילא פוגמים פחות בכבוד שמיים, כיוון שהם מתערבים בהנהגת ה’ בעולם שלא כדרך הטבע, הם מעוררים על עצמם קיטרוגים. בנוסף, הואיל ופעולתם ב’עולם העשיה’, שהוא הנמוך שבעולמות, הרע שבו מעורב יותר בטוב וממילא השפעת המזיקים בו גדולה יותר. לכן גם כאשר הם משביעים מלאכים לעשות מעשים טובים, מתערב בהם ובמעשיהם רע. וכיוון שאותו רע נכנס שלא כדרך הטבע, קשה להתמודד עמו ולהתגונן מפניו, ולכן אף אם בתחילה יצליחו להועיל, בהמשך, הרע שמעורב בכך יגבר ויזיק יותר (שערי קדושה ח”ג ו).
וכן כתב בספר חסידים (רה): “מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים… לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו. ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה… כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם… ואין טוב לאדם אלא להתפלל להקב”ה. ואם יצא בדרך, לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך, אלא יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בכל צרכיו, ורחום וחנון הוא ונִחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפילה עמדו. אמרו: אם לא ישמע תפילתנו – נדע שאין אנו ראויים להנצל. ולא היו עושים אלא בתפילה”. עוד כתב (תתשעב): “אין המזיקים מתגרים אלא במי שמתגרה בהם”, כגון שעוסק בהשבעות וכיוצא בזה.
אחר כל הדברים הללו, אם נמצא מי שעוסק ב’קבלה מעשית’ ואינו סובל מייסורים, כפי הנראה הוא רמאי ומעשיו אינם משנים דבר בעולמות הרוח, וממילא המזיקים לא התעוררו נגדו.[4]