ד – סכנה בשימוש ב’קבלה מעשית’

[4]. כתב רדב”ז (מגן דוד ו): “והזהר בני מאד ושמור נפשך מלהשתמש בשמות, כי תאבד את עולמך ולא תועיל ולא תציל, ותוציא לעז על השמות, כי אין מי שיודע בזה דבר. ומה שתמצא מזה כתוב בספרים, אין שם דבר ראוי לסמוך עליו, כי העיקר הניחו אותו ולא כתבוהו, לפי שהם דברים נמסרים מפה אל פה… אין יודע ואין מבין הדבר על בוריו. גם כי אין להטריח אדם את קונו… וכתבתי זה לפי שראיתי בזמני מקצת בני אדם משתמשים בשמות הנמצאים כתובים בספרים בלי קבלה מפה אל פה, והנה גמלו לנפשם רעה, ויָגעו לריק וילדו לבהלה, ואִבדו את עולמם…”. וכ”כ רמ”ק בפרדס רמונים כא, א: “עוד היתה סיבה אל הקבלה המעשית אשר היתה גלויה בימי הרמב”ן ע”ה… וכן בימי הגאונים… וכל זה גרמו עונותינו, כי הם בעצמם לא רצו לגַלותם, לפי שראו אנשי חסד נאספים ונתמעטו אנשי מעשה, וחששו שמא ישתמש בהם אדם שאינו הגון, כמו שראינו כמה שהיו אחריהם הרבה, וקרובים אלינו כמו יוסף דילא ריינא וכיוצא בו, רבים המחריבים בית אלוהינו ומרחיבים את פרצותינו. ולטעם זה לא נחקור אחר שמושי השמות עם היותם נמצאים בספרי הקדמונים, זולת בביאורם ממה שיועיל אל העיון”.עוד כתב בספר חסידים רו: “אם תראה שמתנבא אדם על משיח, דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם… ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים…”. וכ”כ בסוף ההקדמה לספר הפליאה: “כי אין ראוי לכל אחד ללמוד זאת החכמה הקדושה אשר מעיני כל חי נעלמה ונסתרה. וגם יש בו סכנת נפשות. כל שכן אלו האנשים אשר הולכים אחר שמות ופעולות וקמיעות, ובודאי שאין ראוי לאדם להשתמש בהם, כי יכַּרתו חייו ח”ו, וכל שכן מי שעושה השבעות המלאכים, הם מפסידים את עצמם בעולם הזה ובעולם הבא. וראיה לדבר, כי אין להם במעשה ידיהם ברכה כלל, אלא הם הולכים ומתדלדלים ועניים כל ימיהם…”. וכ”כ חיד”א (פתח עיניים לאבות א, יג): “וְיען בדור יתום כזה, בלכתם ילכו אחרי סגולות והשבעות בשמות ופעולות, ולא עוד אלא שעושים כן להנאת ממון. על כן לְזַכות את הרבים אמרתי להודיע לעם כי כתב מהרח”ו זצ”ל דאסור להשתמש בקבלה מעשית כי בהכרח ידבק ברע, ומלבד שמטמא נפשו יענש בגהינם. וגם בעולם הזה – קבלה בידינו כי יעני או יחלה בחלאים, וישתמד הוא או בניו או ימות הוא ובניו…”. וכ”כ ש”ך קעט, יח, בשם הלבוש, “אשר לא נמצא זה בדורות הללו בעוונותינו הרבים”, מי שיתעסק בשמות הקדושים “בקדושה ובטהרה”, “ואפילו בזמניהם מצינו שנענש ישעיהו על זה, וכל שכן בזמן הזה שאי אפשר לנהוג בטהרה ובקדושה, ורחמנא ליבא בעי”.