ארכיון הקטגוריה: פרק כו – קריאת שמע על המיטה

א – סדר קריאת שמע שעל המיטה

אמרו חכמים (ברכות ס, ב): "הנכנס לישן על מיטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע, ואומר ברוך המפיל חבלי שינה וכו'". וכן אמר רבי יהושע בן לוי: "אע"פ שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצווה לקרותו על מטתו". וסמכו דבריהם על הפסוק (תהלים ד, ה): "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (ברכות ד, ב).

רבי יהושע בן לוי היה נוהג להוסיף לומר לפני שנתו את המזמורים: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא), "ה' מָה רַבּוּ צָרָי" (שם ג), שהם מועילים כנגד המזיקים (שבועות טו, ב). ורבים נוהגים כמותו. במשך הדורות נהגו רבים להוסיף עוד מזמורים ופסוקים ותפילות, וכיוון שמדובר בתוספות מאוחרות, יש במנהגים אלו הבדלים בין נוסחי העדות. ויש אומרים שטוב לומר גם את פרשת "והיה אם שמוע", ויש אומרים שטוב לומר את שלוש הפרשות.[1]

לסיכום, על פי תקנת חכמים צריך לומר לפני השינה את פרשת 'שמע' וברכת 'המפיל', אבל את שאר המזמורים אין חובה לומר, אלא שרבים נוהגים לאומרם על פי מנהגו של רבי יהושע בן לוי, שהיה מוסיף מזמורים כדי להגן מפני המזיקים (עי' מ"א רלט, ב).[2]

יש מדקדקים לומר את ברכת 'המפיל' סמוך לשינה, אחר 'שמע' וכל שאר הפסוקים. ולמנהג המקובלים מקדימים ברכת 'המפיל' ל'שמע' ושאר הפסוקים. ומי שחושש שירדם, יתחיל ב'שמע' ו'המפיל', וכך יהיה בטוח שיספיק לומר לפני שירדם את מה שתיקנו חז"ל (עי' מ"ב רלט, ב).


[1]. תקנת חכמים לומר לפני השינה פרשת 'שמע' בלבד, וכ"כ רי"ף (ג, א), רמב"ם ורא"ש (א, ו). אמנם הרא"ש בפ"ט כ"ג מביא את דעת ר"ח שקוראים גם את פרשת 'והיה אם שמוע', ואולי הבין את הגמ' שעד 'והיה אם שמוע' כולל אותה. ובדברי חמודות ס"ז פירש שהתכוון למקום שמתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים, כדי לקיים את מצוות ק"ש צריכים לומר את שתי הפרשות. ורבנו ירוחם (נתיב ג' ח"ב), ורבנו יונה בספר היראה, כתבו לומר את שלוש הפרשות, שיש בהן רמ"ח תיבות ויש בזה סגולה כנגד המזיקין.

[2]. בברכות ה, א: "אמר רב נחמן: אם תלמיד חכם הוא, אין צריך (כי לימודו משמרו). אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון (תהלים לא, ו): בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵ-ל אֱמֶת". הרי"ף ורא"ש הזכירו שת"ח אינו חייב. אבל הרמב"ם ושו"ע לא הזכירו זאת, ומשמע שלדעתם גם ת"ח חייב. ואולי מקורם מהירושלמי (פ"א ה"א) שמספר על תלמידי חכמים שהיו רגילים לקרוא ק"ש כמה פעמים כדי להירדם מתוך ק"ש. ומ"מ לגבי הפסוקים הנוספים, שאין חובה לאומרם, נראה שת"ח יכול להעדיף ללמוד לפני שנתו בספר או במחשבה, ומתוך כך להירדם. ובכה"ח רלט, א, כתב שבסדר ק"ש עפ"י האר"י נעשה תיקון, וגם ת"ח צריך לאומרו.

פורסם בקטגוריה פרק כו - קריאת שמע על המיטה | כתיבת תגובה

ב – ברכת המפיל

היו שחששו לברך 'המפיל' שמא לא ירדמו ונמצאה ברכתם לבטלה. אבל למעשה מעצם זה שחכמים תקנו לברך 'המפיל' משמע שלא חששו לזה. והטעם, מפני שהיא ברכת הודאה לה' על השינה, ואף מי שלא הצליח לישון, ההודאה שאמר אינה לבטלה
(ח"א לה, ד). אלא שמלכתחילה תקנו חכמים ברכה זו למי שמתכוון לישון, ומי שאינו מתכונן לישון באותו לילה, לא יברך באותו הלילה 'המפיל'.

ועל שינה של יום אין מברכים 'המפיל'. ויש אומרים שטוב לומר לפני שינת יום 'ויהי נועם' (מ"ב רלט, ח, ועי' באו"ה 'סמוך'). וגם על שינת עראי בלילה אין מברכים 'המפיל'. אבל שינה על המיטה לחצי שעה ומעלה כבר נחשבת שינת קבע (א"א רלט; בית ברוך לה, י).

הלך לישון בלילה ובירך 'המפיל', ואח"כ קם לעיסוקיו ושוב חזר לישון, לא יחזור לברך 'המפיל', שאין מברכים 'המפיל' אלא פעם אחת בלילה (בית ברוך לה, ט, ועי' פס"ת רלט, א, 4). נרדם בלא לברך 'המפיל' והתעורר באמצע הלילה ומתכוון להמשיך לישון, יברך לפני שירדם בשנית. ואם אינו רוצה לקום ממטתו, יכול לשפשף ידיו בשמיכה ולברך (שו"ע או"ח ד, כג, מ"ב סא; ושלא כפס"ת רלט, א, שמחייב נטילת ידיים).

יש שלמדו על פי קבלת האר"י ז"ל, שרק מי שהולך לישון לפני חצות לילה יברך 'המפיל', אבל מי שהולך לישון אחר חצות לא יאמרנה. וכן נוהגים רבים מהספרדים, שאם הולכים לישון אחר חצות אומרים 'המפיל' בלא שם ומלכות (כה"ח רלט, ח, ועי' יחו"ד ד, עמ' קכב-קכד). אבל למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, כל זמן שהולכים לישון לפני עמוד השחר – מברכים 'המפיל'.

פורסם בקטגוריה פרק כו - קריאת שמע על המיטה | כתיבת תגובה

ג – דינים נוספים

מי שנצרך לדבר אחר שאמר 'שמע' ו'המפיל' – רשאי. וכן אם נצרך לאכול או לשתות או לסדר דבר מה דחוף – רשאי, מפני שאין ברכת 'המפיל' כברכת הנהנין שאסור להפסיק בין הברכה להנאה, אלא היא ברכת שבח על שינת הלילה. אלא שלכתחילה טוב להצמיד את קריאת שמע שעל המיטה לשינה (עי' רמ"א רלט, א; ציץ אליעזר ז, כז, יחו"ד ד, עמ' קיח-קכב, פס"ת רלט, ג. אמנם במ"ב רלט, ד, מחמיר אחר 'המפיל').

אפשר לומר את סדר קריאת שמע שעל המיטה בשכיבה, אבל יקפיד להטות על צידו.[3]

כתבו בעלי המוסר, שטוב לאדם לערוך לעצמו חשבון נפש לפני השינה, ואם נזכר שחטא, יתוודה על חטאו, ויקבל על עצמו שלא יחטא בו יותר. גם ראוי לאדם שימחל לפני שנתו לכל מי שחטא כנגדו וציערו, כדי שלא יענש אדם בסיבתו, ובזכות זה יאריך ימים (מ"ב רלט, ט).


[3]. מפני כמה טעמים אמרו חכמים שאסור לגבר לישון פרקדן, היינו כשפניו כלפי מעלה או כלפי מטה (שו"ע אה"ע כג, ג; מ"ב רלט, ו). ועיין באז נדברו ו, נ, שסובר שגם לפני שגבר עומד להירדם, עליו להיזהר שלא לשכב פרקדן, אבל כשאין חשש שירדם – מותר, ושלא כדברי 'שונה הלכות' שהחמיר גם בזה. ולענ"ד עיקר האיסור לשכב פרקדן על הגב היה כשלא נהגו ללבוש תחתונים (החלו לייצרם וללובשם לפני כמאה שנה), שאז היה חשש שמא תזוזת השמיכה תגרום לגירוי (תוס' נדה יד, א, 'לייט': "ורשב"ם פירש שבגדיו נופלין על אמתו ומתחמם"), או שיתגנה בשנתו (פירוש רש"י ברכות יג, א; נדה יד, א). ורק לפירוש האחרון המובא בגיליון התוס' נדה שם, יש מקום לחוש גם עם תחתונים, אלא שדבריו שם אינם מובנים. לפיכך, הרוצה להקל רשאי, ובוודאי שהלומד או קורא רשאי להקל אף שיש חשש שיירדם.

פורסם בקטגוריה פרק כו - קריאת שמע על המיטה | כתיבת תגובה