היו שחששו לברך 'המפיל' שמא לא ירדמו ונמצאה ברכתם לבטלה. אבל למעשה מעצם זה שחכמים תקנו לברך 'המפיל' משמע שלא חששו לזה. והטעם, מפני שהיא ברכת הודאה לה' על השינה, ואף מי שלא הצליח לישון, ההודאה שאמר אינה לבטלה
(ח"א לה, ד). אלא שמלכתחילה תקנו חכמים ברכה זו למי שמתכוון לישון, ומי שאינו מתכונן לישון באותו לילה, לא יברך באותו הלילה 'המפיל'.
ועל שינה של יום אין מברכים 'המפיל'. ויש אומרים שטוב לומר לפני שינת יום 'ויהי נועם' (מ"ב רלט, ח, ועי' באו"ה 'סמוך'). וגם על שינת עראי בלילה אין מברכים 'המפיל'. אבל שינה על המיטה לחצי שעה ומעלה כבר נחשבת שינת קבע (א"א רלט; בית ברוך לה, י).
הלך לישון בלילה ובירך 'המפיל', ואח"כ קם לעיסוקיו ושוב חזר לישון, לא יחזור לברך 'המפיל', שאין מברכים 'המפיל' אלא פעם אחת בלילה (בית ברוך לה, ט, ועי' פס"ת רלט, א, 4). נרדם בלא לברך 'המפיל' והתעורר באמצע הלילה ומתכוון להמשיך לישון, יברך לפני שירדם בשנית. ואם אינו רוצה לקום ממטתו, יכול לשפשף ידיו בשמיכה ולברך (שו"ע או"ח ד, כג, מ"ב סא; ושלא כפס"ת רלט, א, שמחייב נטילת ידיים).
יש שלמדו על פי קבלת האר"י ז"ל, שרק מי שהולך לישון לפני חצות לילה יברך 'המפיל', אבל מי שהולך לישון אחר חצות לא יאמרנה. וכן נוהגים רבים מהספרדים, שאם הולכים לישון אחר חצות אומרים 'המפיל' בלא שם ומלכות (כה"ח רלט, ח, ועי' יחו"ד ד, עמ' קכב-קכד). אבל למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, כל זמן שהולכים לישון לפני עמוד השחר – מברכים 'המפיל'.
