א,א – הזכרת השבת בעת הקניות לשבת
דברי הרמב"ן שמות כ, ח, שחלק ממצוות 'זכור' להזכיר את השבת בימות החול, ובעת ההכנות לשבת. וכתב זאת על פי מכילתא, וכך ביאר את הנהגת שמאי הזקן, והזכרתי מקצת מדבריו לעיל א, ט, ב. והם היסוד למה שאמר האר"י, כמובא בדברי האחרונים.
ואף שבדרך כלל הלכה כהלל, כתב הרמב"ן שם, שכאן הלכה כשמאי, כי גם הלל מסכים לדבריו, אלא שהוא היה בעל ביטחון מיוחד, והיה בטוח באמת שימציא לו ה' את הנאה ביותר לשבת.
וראייה שככלל יש לנהוג בזה כשמאי, מדברי הגמרא בשבת קיט, א: "אמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שולחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים (תהלים כד): לה' הארץ ומלואה וגו', וכשמסלקין אותו אומרים (תהלים קטו): השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת. אמרתי לו: [אשריך שזכית], וברוך המקום שזיכך לכך".
