הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יא – קורע

יא,א – כאשר הקריעה היא תיקון

כתב בבאו"ה שמ, יד, 'ולא נתכון', וכן שמ, יג, 'אין', בדעת הרמב"ם, שמלאכת 'קורע' היא גם כשאין קלקול בקריעה אלא היא עצמה מתקנת את שני החלקים שהוא קורע זה מזה. ולכן כתב הרמב"ם (י, י) דין הפותח בית הצוואר בשבת בכלל מלאכת 'קורע', אף שאין שם קלקול אלא רק תיקון. ועפ"י זה הקורע נייר לשני חלקים, חייב משום 'קורע'. אבל אם אינו צריך לשני החלקים, אינו עובר על 'קורע' אלא רק אפשר שיעבור על 'מכה בפטיש' – תיקון כלי. אמנם רש"י כתב שהפותח את בית הצוואר חייב משום 'מכה בפטיש', וביאר באו"ה 'ולא' (לקראת הסוף), שסברתו "דלא שייך שם קורע כי אם כשהוא מקלקל בעת הפעולה, אלא שהוא מכוון בשביל איזה תיקון". ובחזו"א נא, ד, וסא, ב, כתב שאין הכרח שהרמב"ם חולק על רש"י, שכן הרמב"ם לא כתב במפורש שהפותח בית הצוואר חייב משום 'קורע'. ועיין באשמרה שבת ח"א עמ' עד-עז.

ובמנו"א ח"ג טז, בהקדמה, כתב כשיטת רש"י, שאיסור 'קורע' הוא רק כאשר מקלקל כדי לתקן אח"כ. לפי"ז הסיק (טז, ט-י, 25, 29) שמותר לקרוע נייר טואלט, כי אין בזה שום קלקול. ורק משום מראית עין אין להקל. ולא ראיתי מי שכתב כמותו. ודבריו תמוהים. שכן גם אם לא יהיה בזה איסור קורע יהיה איסור מתקן מנא, כמו שמבואר במשנה ביצה לב, ב, שאסור לקרוע נייר לצורך צליית דג. וכיוצא בזה כתב בשו"ע שמ, יג. וכ"כ בארח"ש יא, הערה לב.

יא,ב – דעת שועה"ר

לשועה"ר שמ, יז, רק מי שקורע גופים שונים שנתחברו חייב, כגון: בגד שארוג מחוטים רבים או שתי חתיכות שחוברו בתפירה או דבק, אבל הקורע נייר שלם, לא שייך בזה איסור קורע, ולכן מותר לקרוע עור שעל פי חבית, ואם תיקן בקריעתו יהיה אסור משום מתקן מנא. ויש עוד כמה אחרונים שכתבו כמותו (ע' מנו"א ח"ג טז, 9). אבל לדעת רוב הפוסקים אין הלכה כמותם, וכפי שהוכיח בבאו"ה שמ, יג, 'אין', מהירושלמי שבת ז, ב, שיש איסור קורע בעור. אמנם כאשר ממילא הדין נוטה לקולא, מחזקים את ההיתר על ידי צירוף דעת שועה"ר. (למשל הזכירו את דבריו לעניין קריעת נייר טואלט בשינוי בשעת הדחק כמובא בילקוט יוסף ח"ה ע' קמו).

יא,ג – הוצאת חוטים מבגד חדש – מכה בפטיש

שבת עה, ב, המסיר חוטים שנותרו בבגד אחר אריגתו ומכערים אותו, עובר באיסור 'מכה בפטיש'. ואם הסירם כמתעסק פטור. וכ"כ בשו"ע שב, ב. כיוצא בזה אסור מהתורה להוציא חוט מכליב, משום 'מכה בפטיש'. וכן אסור לקרוע את הכיסים החיצוניים שבחליפה שסגורים בתפירה. וכ"כ בארח"ש יא, לב.

יא,ד – תפירה לזמן וקריעת תפירה זו

נחלקו אם תפירה לזמן וקריעת תפירה כזו אסורות. היינו האם דין תפירה כקשירה, שלזמן קצר אין איסור, או שיש לה דין אחר. לדעת מרדכי (שסח), רבנו פרץ (הגהת סמ"ק רפב, טז), שיבולי הלקט (קח), הגהת מרדכי (תנז) בשם ריב"א ועוד, אסור לתפור בשבת תפירה שאינה של קיימא וכן אסור להסירה. ורוה"פ ביארו שאיסור זה מדרבנן לשיטתם (לבוש שמ, ז;  שועה"ר יג; טל אורות תופר עמ' רסב; מנח"י ח, לא, 'ואתאן'; שבט הלוי ה, נ; מנו"א ח"ג טו, 6. אמנם בשו"ת גינת ורדים ג, יז-יט כתב שהאיסור מהתורה וכ"כ הארח"ש יא, לג).

לעומתם, ראבי"ה (רו), רבנו יואל, רשב"ם (הובאו בהגהת מרדכי) ועוד, כתבו להתיר תפירה שאינה של קיימא.

והב"י והרמ"א שיז, ג, הביאו את שתי הדעות, ומשמע שהקילו לקרוע תפירה זמנית שלא בפני עם הארץ. אולם בסי' שמ, ז, העתיק השו"ע רק את דעת המחמירים. וביאר בתהלה לדוד שמ, ו, שבתפירה החמיר ובקריעה התיר שלא בפני עם הארץ. וכ"כ במנח"י (ח, לא) ואשמרה שבת (עמ' רכד). ועיין בארח"ש יא, לג, ובהערה מג. ויש סוברים שגם הרמ"א מיקל בקריעה ומחמיר בתפירה (תהלה לדוד שמ, ו; ריש"א בארח"ש מג; מנח"י ושבט הלוי ה, נ). ויש סוברים שהרמ"א מיקל גם בתפירה זמנית רק שלא יעשה זאת בפני עם הארץ (ציץ אליעזר טז, ו, אות ג 'ויש עוד'; שש"כ טו, הערה רלז, וכן בפרק לה, הערה סז; אשמרה שבת עמ' רכד).

ולדעת המקילים בתפירה זמנית, דינה כדין קשירה זמנית (וכן מבואר במנו"א ח"ג טו, 17, וארח"ש י, לד). ולעניין קשירה יש מקילים עד כ"ד שעות, ויש מקילים עד שבעה ימים (רמ"א שיז, א). וכתב בבאו"ה שיז, ד, 'שאינם', שבמקום הצורך אפשר להקל יותר מיום אחד.

ועוד קולא ישנה, כדברי הלבוש שיז, ג, שאם זה קשר שנועד להתקיים עד שיבוא בעל הבית לקחתו, גם אם ישאר זמן רב, הוא נחשב זמני. וכן נראה משו"ע שיז, ג, ולכך נוטה מ"ב שיז, כא. וכ"כ שש"כ ט הערה ס. וכמדומה שזה יסוד היתר פתיחת תפירה ארעית שמתקיימת יותר משבוע, כמובא ביחו"ד (ו, כד), וציץ אליעזר (טז, ו, אות ד-ה).

יא,ה – קריעת חוט הנמשך מבגד (הערה 8)

כדעת באו"ה שאין איסור קריעה בחוט כתב גם בפמ"ג שיז, א"א כ. ויש אומרים לפי"ז שמותר לקרוע חוט הנמשך מבגד (ארח"ש יא, הערה כו, בשם הר"נ קרליץ). ואמנם אשה שאורגת ומקטעת את הנימים היוצאים מן האריגה חייבת משום 'מחתך', שחותכתן בדייקנות בקצה הבד (ירושלמי והובא בבאו"ה שמ, יג, 'אין'). אולם חוט שכבר נפרד אינו נחשב לדעתם חלק מהבגד, ואין איסור בקריעתו.

ואין נראה, מפני שקריעת חוט זה היא תיקון הבגד, ולכן יש לאוסרו משום 'מכה בפטיש', וכ"כ במנו"א טז, ח.

ואם נוטלים חוטים שנתרופפו בסוף הבגד, יש לחוש למלאכת פוצע, שהיא הוצאת חוט מתוך האריג. שכן מלאכת 'פוצע' היא הוצאת חוטי שתי או ערב מן הבגד (רמב"ם ט כ). וכ"כ בשש"כ טו, ע, שאסור להוציא חוטים שבקצה התחבושת שיוצאים במקצתם מן האריג.

עוד כתב בשש"כ טו, עב, שאסור להסיר כפתור מן הבגד אפילו אם נתרופף החוט המחברו, וכן אסור להסיר את חוטי התפירה שנשארו אחרי נשירת הכפתור.

יא,ו – הערה 8 – הסרת תווית של מכבסה מהבגד

תווית שמהודקת על ידי סיכה בשני מקומות נחשבת כתפורה מהתורה. אלא שהתווית משמשת לכך שידעו במכבסה של מי הבגד. וכתב בארח"ש יא, יג, שאם היא במקום שמיד מסירים אותה כי היא מכערת את הבגד, הרי היא תפירה לזמן, שאין משאירים אותה יותר משבעה ימים, ואפשר להקל להסירה שלא בפני עם הארץ. ועוד יש לצרף את דעת הלבוש שקשר שעומד עד שבעל הבית יגיע, אינו נחשב קשר של קיימא. ע"כ. אמנם לט"ז הוא קשר של קיימא, אולם לשו"ע שיז, ג, ומ"ב שיז, כא, משמע שהעיקר כלבוש. עוד הוסיף בארח"ש שגם מצד מוקצה אפשר לסמוך בשעת הדחק על החזו"א מז, טו, שמתיר.

אבל תווית שמהדקים בתוך הבגד ואין רגילים להסיר, הרי זה כתפור לזמן רב, ואין היתר להסירה.

יא,ז – פתיחת מעטפה של מכתב (הערה 8)

לדעת פר"ח יו"ד קיח, וקול אליהו ח"א או"ח יח, אסור מהתורה לפתוח או לקרוע מכתב, משום 'קורע'. וכ"כ במ"ב שמ, מא, ובאו"ה 'הנייר'. ורק לצורך גדול התיר על ידי גוי. וכ"כ בשש"כ כח, ו.

לעומת זאת לדעת מהרי"ל בהל' יו"ט מותר לפתוח את המכתב, וכ"כ הט"ז תקיט, סוסק"ה, ומ"א תקיט, ד. וכ"כ חכם צבי סו"ס לט, ובנו בשאלת יעבץ ב, קמ. והעניין שלדעתם הדבקה לזמן קצר, אין בה איסור 'תופר' (עיין בהרחבה הבאה). וזאת בצירוף דעת הלבוש שיז, ג, שאם התפירה נועדה עד שיבוא בעל הבית, הרי זה נחשב שאינו של קיימא ומותר (ונטה לזה בשו"ע שיז, ג, ומ"ב כא). וכ"כ בהרחבה ביחו"ד ו, כד.

והחזו"א סא, ב, התיר את קריעת המעטפה באופן שלא תהיה ראויה יותר לשימוש. אבל אם המכתב עצמו מודבק, אולי אין איסור מחמת 'קורע', כי אין בזה קלקול, אבל מ"מ אסור משום מתקן מנא. ועיין שש"כ כח, ו. ארח"ש יא, כג,

ולעניין קריעת אריזות (ע' בונה טו, יב) למדנו שהלכה כמקילים.

ולעניין מוקצה ומכתבי חול, עיין להלן בהרחבות כב, יב, יד.

יא,ח – צמר גפן

כתב בשש"כ לה, כ: "רצוי להימנע מקריעת צמר גפן בשבת". וכתב בהערה, שבספר מנוחה נכונה אסר משום 'פוצע' שהיא הפך 'אורג'. ובשו"ת צור יעקב כתב שהוא 'קורע'. ובחוט שני אסר משום מתקן מנא, כמובא בארח"ש יא, כ. ומנגד רשז"א פקפק אם יש בזה איסור, כי אינו נחשב בגד, ואין בזה 'פוצע', וגם לא 'קורע', כי אין לזה מספיק חשיבות. אמנם בשש"כ שם הערה נ, כתב שאין להתיר. ובמנו"א טז, יא, מתיר בשעת הצורך. ובילקוט יוסף ח"ד עמ' קעה, וח"ה עמ' קמז, נטה להחמיר אם לא בשעת הדחק, כשהכאב גדול מאוד. ובשו"ת דברי בניהו ט, קכא, סיכם את הסוגיה באופן מקיף, וסיכם שמלכתחילה צריך לחתוך את צמר הגפן מערב שבת ובשעת הצורך אפשר לסמוך על המתירים ובלבד שלא יכוון למידה מסוימת. וכ"כ במלאכת שבת לרב טהרני דוד עמ' ע'.

ובשעת הצורך יש לקרוע בשינוי, שבזה יהיה ספק דרבנן ולקולא.

יא,ט – הוצאת בגד מקוצים

בגד שנתפש בקוצים, מותר להסירו בנחת, תוך השתדלות שלא לתלוש קוצים, שהואיל ואין ביטחון שיתלשו קוצים הוא דבר שאינו מתכוון ומותר. כ"כ בילקוט יוסף ח"ה עמ' קמז-קמח.

תפריט