יב,א – טיטולים שנסגרים על ידי סרטי הדבקה
בשש"כ טו, פז, התיר להדביק טיטול ולפותחו, גם כשהדבקיות מדבק, כי זו תפירה וקריעה שאינה של קיימא. אבל אסר לפתוח את המדבקה בראשונה, כי היתה דבוקה זמן רב, ולכן צריך לפותחה בערב שבת. ע"כ. אמנם לפי הלבוש שיז, ג, נראה שמותר, כי נועדה להתקיים רק עד שיקנו את הטיטולים. ובשש"כ לה הערה סז, חזר בו וכתב להתיר משום שאין על חיבור זה שם הדבקה שהרי אין כוונתו לחברם יחד אלא רק לשמור בינתיים על הדבק שלא יתייבש. וכ"כ ארח"ש הערה מו בשם הרב קרליץ.
וביחו"ד ו, כד, ביסס את היתר השימוש בטיטולים עם דבקיות של דבק, על שו"ע שיד, י: "דלת של בור הקשורה בחבל, אם נעשה לקיום על מנת שלא להסירו בשבת, אסור להפקיע ולחתוך החבל בשבת, אבל אם אינו עשוי לקיום כלל מותר. ומטעם זה מותר להתיר ולסתור דף שמשימים אותו בפני התנור מערב שבת וטחים אותו בטיט לשמור חומו, מפני שאינו עשוי לקיום". ואף ההדבקות בטיטולים אינן לקיום. וכן המ"א שמ, יח, התיר להפריד דפים שנדבקו, "כיוון דלא נעשו לקיום". וכן היא דעת הראשונים הסוברים שמותר לקרוע תפירה שאינה של קיימא. וכ"כ בפחד יצחק שמותר להפריד אגרת שנדבקה, הואיל והדבקתה נעשתה על דעת להפרידה. וכ"כ ט"ז ומ"א בסי' תקיט בשם מהרי"ל. ואגרת שבאה ממדינת הים יכולה להישאר דבוקה למעלה מחודש, ובכל זאת התירו לפותחה משום שאינו של קיימא (ונראה שזה כסברת הלבוש). ואמנם בקול אליהו, ופר"ח וזרע אמת א, נ, ומ"ב שמ, מא, אסרו לפתוח מכתב. אולם מנגד החכם צבי סו"ס לט, ושאלת יעבץ ב, קמ, התירו. ואף שמהשו"ע שמ, ז, משמע שהחמיר בתפירה שאינה של קיימא. וכ"כ בתהלה לדוד שמ, ו (ורק בקריעה נטה להתיר בב"י שיז, ג). מ"מ רבים הקילו גם בתפירה שאינה של קיימא, ומהם אור זרוע, ראבי"ה, ר"ן ומאירי (שבת עה, א). ואף שיש ראשונים רבים שהחמירו, בהדבקת בגדים שאין דרך תפירה בכך, יש להקל.
ובארח"ש יא, לה, הזכיר שתי דעות לגבי פתיחת המדבקות בתחילה. ושם יא, לו, הוסיף צד של היתר בהדבקת הטיטול, שהואיל וניתן לפותחה ולחזור ולסוגרה דינה ככפתור וסקוטש שאין בו איסור כלל. וכך דעת רשז"א, הרב ואזנר, והרב קרליץ (אמנם ריש"א מחמיר). והזהיר שלאחר הסרת הטיטול המלוכלך – לא יסגור אותו בהדבקה, כי היא תפירה של קיימא. אמנם על פי דברי רשז"א שש"כ לה, הערה סז, כיוון שהתועלת בהדבקה זו היא רק לשעה, עד שהפח יסולק למזבלה, הרי זו תפירה שאינה של קיימא.
כל מה שעסקנו עד כאן הוא בטיטולים שסרטי ההדבקה שלהם נדבקים על ידי דבק, וקשה להדביק אותם פעמים רבות, אבל כשסרטי ההדבקה נדבקים על ידי סקוטש, כיוון שהם יכולים להידבק פעמים רבות, דינם ככפתור, ומותר להדביקם גם למשך זמן רב.
כתב באשמרה שבת עמוד רכה, שכיום מצויים טיטולים שנחתכים בבית החרושת על ידי חום ומצוי ששני קצות הטיטול נשארים מחוברים במקצת. ואין איסור להפרידם, שזה דומה למה שהתירו מ"א שמ, יח, ומ"ב מה, להפריד דפי ספר שנדבקו זה לזה בשעת הכריכה, משום שהדבקתם נעשתה שלא בכוונה ולא על מנת לקיימה.
בשו"ת אול"צ (ב, כט, ו) החמיר להצריך להדביק את המדבקות פעם אחת מבעוד יום כדי ליצור לטיטול צורת מכנס, שאל"כ יהיה אסור משום מכה בפטיש. ושאר הפוסקים לא חששו לזה. ובאשמרה שבת ביאר שהטיטול כבר מוכן ורק חסרה הדבקה שהיא חלק מהשימוש, והרי זה כסגירת כפתורי חולצה בפעם הראשונה.
כתב חוט שני (עמ' קלט), שמותר לאשה להדביק פד על הבגד התחתון כדי לקבל את הדמים, כיוון שאינו עשוי לקיום כלל.
