להערה 2 – נראה השל"ה ודעימיה סברו, שהואיל ובזמנם היו גזירות, מן הראוי להחמיר בג' הצומות, אלא שלא נהגו כן, ולכן יחידים המסוגלים טוב שיחמירו. וכ"כ בשער הציון ט "דהאידנא מצוי גזרות". ומה שהיקל להם בשאר עינויים, מפני שדינם מעיקרא קל יותר, שאף ביו"כ אינם מהתורה להרבה פוסקים. ובמ"א ומ"ב תקנ, ו, כתבו שרק בנעילת סנדל לא יחמירו משום שנראה כחוכא ואיטלולא, אבל מרחיצה וסיכה וכדומה משמע שטוב להחמיר. (ועי' בהל' בין המיצרים לרב קארפ פ"א 8, שדייק בדברי הגר"א, אך לענ"ד לא דק בדברי השל"ה והאחרונים, שסבר שהחמירו גם במצב הביניים, ונראה שהחמירו רק מפני הגזירות. אגב, גם הרב קארפ עצמו מודה שלא נהגו להחמיר לצום מבעו"י משום חולשת הדור. וע"ע בפס"ת תקנ, ו-ז, 22).
על פי המבואר בהערה 2, אין מקום להחמיר בג' הצומות לצום יממה שלימה ולהתענות בשאר עינויים כבתשעה באב. ושלא כמו שכתבו בתורת המועדים א, ד; והרב קארפ א, ג.
להערה 3 – תורת המועדים א, ו. לעניין נישואין, מקראי קודש הררי ג, ט-י ובהערות; פס"ת תקנא, ז.
