יתרו – מקורות

הלכה ב – יתרו

שמות רבה כז, ו

דבר אחר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" הדא היא דכתיב (משלי יט, כה) לץ תכה ופתי יערים וכן הוא אומר (שם, כא) בענוש לץ יחכם פתי. עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה. כשראה יתרו שאבד הקדוש ברוך הוא את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא, תוהא ועשה תשובה, שכן כתיב למעלה 'כי מחה אמחה את זכר עמלק' ואח"כ 'וישמע יתרו'. אמר אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל ומנין אתה למד שעמלק והמדינים צריהם של ישראל? שנאמר (במדבר כב, ז) 'וילכו זקני מואב וזקני מדין' וכן (שופטים ו, ג) 'מדין ועמלק ובני קדם' וכן בלעם הרשע אומר (במדבר כד, כ) 'וירא את עמלק' שלא חזר בו, וכשראה ליתרו שעשה תשובה, מה אמר? (שם, כא) 'וירא את הקיני'. משל לצייד שהיה צד צפרים. צד את הראשונה, בא לצוד את השניה, הלכה וישבה לה על איקונין של מלך. עמד לו הצייד תוהא בה, אמר לה: 'אם אזרק עליה אבן – אני מתחייב בנפשי, ואם אתן את הקנה – מתיירא אני שלא יגע באיקונין של מלך, איני יודע מה אומר לך. אלא למקום יפה ברחת ונפלטת'. כך בלעם ראה ליתרו ועמלק בעצה. עמד על עמלק ומחה שמו, בא לראות יתרו – מצאו שעשה תשובה. אמר לו 'למקום יפה ברחת', הוי 'איתן מושבך' כאברהם, הוי 'לץ תכה זה עמלק ופתי יערים זה יתרו'. ו'הוכח לנבון' זה משה שהוכיחו יתרו כשראהו יושב ודן את ישראל כל היום. אמר לו 'מדוע אתה יושב לבדך' 'נבול תבול'. אמר לו 'מדעתי לא תעשה כן, אלא המלך בהקדוש ברוך הוא' שנאמר (שמות יח, יד) 'ועתה שמע בקולי איעצך', מה כתיב אחריו? 'וישמע משה לחותנו ויעש כל אשר אמר'.

סוטה יא, א

א"ר סימאי: שלשה היו באותה עצה: בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נידון ביסורין, יתרו שברח – זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית. שנאמר (דברי הימים א ב, נה) 'ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב' וכתיב (שופטים א, טז) 'ובני קיני חתן משה' וגו'.

שמות רבה א, לב

'וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר' – קלט דרך אבות. שלשה נזדוגו להם זווגיהם מן הבאר: יצחק יעקב ומשה. ביצחק כתיב (בראשית כד סב) 'ויצחק בא מבוא באר' וגו', ועוד שנזדוגה רבקה לאליעזר למעין. יעקב – (שם כט, ב) 'וירא והנה באר בשדה'. משה – וישב על הבאר. 'וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת' – והלוא הקדוש ברוך הוא שונא עבודת כוכבים, ונתן מנוס למשה אצל עובד עבודת כוכבים? אלא אמרו רבותינו: יתרו כומר לעבודת כוכבים היה וראה שאין בה ממש ובסר עליה והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה, וקרא לבני עירו ואמר להם 'עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני. בחרו לכם כומר אחר'. עמד והוציא כלי תשמישי עבודת כוכבים ונתן להם הכל. ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו. וביקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו, לפיכך הוציא בנותיו. 'וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה' – מלמד שהיו מקדימות לבוא מפני פחד הרועים. 'וַיָּבֹאוּ הָרוֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם' – אפשר הוא כהן מדין והרועים מגרשים בנותיו? אלא ללמדך שנדוהו וגרשו בנותיו כאשה גרושה, כמה דאת אמר (שם ג, כד) 'ויגרש את האדם'. 'וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁיעָן' – מלמד שישב להן בדין. אמר 'דרך אנשים דולים ונשים משקות, וכאן נשים דולות ואנשים משקים'? 'ויצילן' לא נאמר, אלא 'ויושיען'. רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: דבר של גלוי עריות באו לעשות עמהן, ועמד משה והושיען. נאמר כאן 'ויושיען', ונאמר להלן (דברים כב כז) 'צעקה הנערה המארשה ואין מושיע לה', מה להלן גלוי עריות, אף כאן גלוי עריות. ורבנן אמרי: מלמד שהשליכו אותן למים והוציאן משה, ואין 'ויושיען' אלא לשון הצלת מים, שנאמר (תהלים סט ב) 'הושיענו אלוהים כי באו מים עד נפש'. 'וישק את צאנם' – מלמד שדלה משה להם והשקה את צאנם כשם שעשה יעקב לרחל. 'ותבאנה אל רעואל אביהן' – זה יתרו. ולמה נקרא שמו רעואל? שנעשה רע לאל. 'ויאמר מדוע מהרתן בא' – מכאן אתה למד שכל הימים באחרונה היו באות. 'ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים' – וכי מצרי היה משה? אלא לבושו מצרי והוא עברי. דבר אחר: 'איש מצרי' – משל לאחד שנשכו הערוד והיה רץ ליתן רגליו במים, נתנן לנהר וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים ושלח ידו והצילו. אמר לו התינוק 'אלולי אתה כבר הייתי מת'! אמר לו: 'לא אני הצלתיך אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו הוא הצילך'. כך אמרו בנות יתרו למשה: 'יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים'. אמר להם משה: 'אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם'. ולכך אמרו לאביהן 'איש מצרי', כלומר, מי גרם לזה שיבוא אצלנו? איש מצרי שהרג. 'דָּלֹה דָלָה' – דליה אחת דלה והשקה את כל הצאן שהיו שם ונתברכו המים על ידו. הדא הוא דכתיב 'וישק את הצאן', 'צאננו' לא נאמר, אלא 'הצאן', שאף צאן הרועים השקה. ומה 'לנו'? שאף לנו דלה, שהרועים השליכונו למים והוא הוציאנו. 'וַיֹּאמֶר אֶל בְּנוֹתָיו וְאַיּוֹ' וְגוֹ' – אמר להם: 'סימן שאתם אומרות שדלה והשקה את כל הצאן – זה מבני בניו של יעקב, שעמד על הבאר והבאר מתברכת בשבילו'. 'לָמָּה זֶה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ' וְגוֹ' {קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם} – 'שמא ישא אחת מכם', ואין אכילת לחם האמור כאן אלא אשה, ודומה לו (בראשית לט ו) 'כי אם הלחם אשר הוא אוכל'. מיד רצתה צפורה אחריו כצפור והביאה אותו. ולמה נקרא שמה צפורה? שטהרה הבית כצפור.

מכילתא יתרו יח, ו-ז

ו. 'ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה' – ר' יהושע אומר: כתב לו באגרת. ר' אלעזר המודעי אומר: שלח לו ביד שליח ואמר לו: 'עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני – עשה בגין אשתך, ואם לאו – עשה בגין בניך', לכך נאמר 'ויאמר אל משה' וגו'. ר' אליעזר אומר: נאמר למשה 'אני', 'אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק', שנאמר (ירמיה כג) 'האלוה מקרוב אני נאם ה' – ולא אלוהי מרחוק? אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה, כשיבא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים – אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו'. מכאן אתה למד, שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב, ולא כשם שעשה אלישע לגחזי ודחפו לעולם.

ז. 'ויצא משה לקראת חתנו' – אמרו: יצא משה אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל [ואחריהם כל ישראל,] ויש אומרים: אף שכינה יצאת עמהם. 'וישתחו וישק לו' – איני יודע, מי השתחוה למי, או מי נשק למי, כשהוא אומר: וישאלו איש לרעהו לשלום, מי קרוי איש? הלא משה, שנא' (במדבר יב) 'והאיש משה עניו מאד', הוי אומר: לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו. מכאן אמרו שיהא האדם מוכן לכבוד חמיו. 'ויבאו האהלה' – זה בית המדרש.

שמות יח, א – יב

א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹוהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. ב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. ג וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. ד וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹוהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. ה וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹוהִים. ו וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ. ז וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה. ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'. ט וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. י וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. יא עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹוהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. יב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹוהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹוהִים.

רש"י שמות יח, ז

'ויצא משה' – כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה. כיון שיצא משה – יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אילו יוצאין ולא יצא?

שמות רבה כז, ב

דבר אחר 'וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ' – הה"ד (משלי ג, לה) 'כבוד חכמים ינחלו' – זה יתרו בשעה שבא אצל משה. מה כבוד נחל? 'ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך' – רבי יהושע אומר: שלח לו ביד שליח. רבי אליעזר אומר: שלח לו אגרת ואמר 'עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני – עשה בגין אשתך, ואם אין אתה עושה בגינה – עשה בגין בניך'. דבר אחר, אומר הקדוש ברוך הוא אמר לו 'צא'. 'ויאמר אל משה' – א"ל הקדוש ברוך הוא: 'אני הוא שאמרתי והיה העולם' שנאמר (תהלים נ, א) 'אל אלוהים ה' דבר ויקרא ארץ – אני הוא שאני מקרב, אני הוא שאני מרחק', שנאמר (ירמי' כג, כג) 'האלוהי מקרוב אני נאם ה'? אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו, אדם זה שבא אצלי – לא בא אלא לשם שמים ולא בא אלא להתגייר, אף אתה קרבהו אל תרחיקהו'. מיד: 'ויצא משה לקראת חותנו'. אמרו: יצא משה, יצא אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויש אומרים: אף ארון יצא עמהם. לכך נאמר: 'כבוד חכמים ינחלו'.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל ח

[לז, א] 'ויעש בצלאל את הארון עצי שטים' – לפי שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שישראל חוטאים בשטים, לכך תקן להם הקב"ה שטים לכפר על מעשה שטים. 'ויצף אותו זהב טהור' – אלו התלמידים בני תורה, כי כמו שמתכבד העץ בזהב, יותר ויותר מתכבדין התלמידים בתורה, שהיא בתוך לבם, וכמו שיאמרו אנשים 'זהב טהור' כך מטהר התורה לבן וכליותן של תלמידי חכמים, שכך כתיב: 'הנחמדים מזהב ומפז רב' (תהלים יט). 'ויעש בצלאל' – אנו מוצאין כשאמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן, אמר לו על כל דבר ודבר 'ועשית', ועל הארון אמר 'ועשו', למה? אלא שצוה הקב"ה לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר שאני נתתי הרבה בארון לפיכך אני לומד הרבה, ואני יש לי בו יותר ממך, ואתה לא נתת בארון כלום אלא מעט לפיכך אין לך חלק בתורה. ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר (ישעיה נה) 'הוי כל צמא לכו למים', כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו 'למדני תורה למדני דבר זה', וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה לומד בלא מחיר ובלא כסף, שנא' (שם /ישעיהו נ"ה/) 'לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר'. ולמה נתנה התורה במדבר? לומר מה המדבר מופקר לכל בני אדם אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד, שלא יהא אדם אומר 'אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי, ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו', לכך כתיב (דברים לג) 'מורשה קהלת יעקב' – לכל מי שמתקהל ביעקב. אפי' הגרים שעוסקין בתורה שקולים הם ככהן גדול, שנאמר (ויקרא יח) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' אלוהיכם' – 'כהן ולוי וישראל' לא נאמר, אלא 'אדם'. לפיכך 'תורה אחת ומשפט אחד יהיה' וגו' (במדבר טו). ראה מה כתיב בבני יתרו 'ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים (ד"ה =דברי הימים= א ב). 'תרעתים' – שהיו יושבים בלשכת הגזית, 'שמעתים' – שהיו כל ישראל שומעים הלכה מפיהם, 'שוכתים' – שנסתוככו ברוח הקדש, ומי הם? 'המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב מבני קני חותן משה'. ושמעיה ואבטליון בני בניו של סיסרא היו ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה, כל כך למה? שהתורה נתנה לישראל, לפיכך כתיב 'את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם' (דברים ה), וכתיב 'ועשו ארון עצי שטים', אמר רבי שמעון בר יוחאי: שלשה כתרים, הם כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות, כתר תורה מנין? שכך כתיב בארון 'ועשית זר זהב', כתר כהונה – שכך כתיב במזבח 'זר זהב', כתר מלכות – שכך כתיב בשלחן 'זר זהב', ולמה כתוב 'זר' וקורין 'זר'? ללמדך: זכה אדם – נעשה לו זר זהב, לא זכה – נעשה זר בתוכם מהם. ומפני מה בכלם כתוב ועשית ובארון כתיב ועשית עליו? ללמדך: אם זכה לתורה – זכה לכולם, וכן הוא אומר: 'ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות' (במדבר ג), ללמדך שאין לך גדול מן העוסק בתורה.

תנא דבי אליהו רבה ו

…מפני מה זכה יתרו לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה ממה שעתיד ליתן לצדיקים לעולם הבא? מפני שנהג בחכמה לשמה. לפי שכל אותן השנים שהיה משה בביתו של יתרו וראה את כל מעשים שעשה ולא עשה לו כל דבר, עד שבא למצרים ובא לידו דבר גדול. אמר: 'אלו כל אותם המעשים שעשה זה בתוך ביתי והן מביאין אותי לחיי העולם הבא, ואני איני יודע מה'! עמד ועשה דבר גדול מעצמו – 'ויקח יתרו חתן משה וגו' ואת שני בניה' (שמות י"ח ב' וג'). שיגר אצלו שליח. אמר לו: 'משביע אני עליך בשני בניך, שהיו אומרים לך, מפני מה אתה קורא שם האחד גרשום? אמרת: גר הייתי בארץ נכריה (שם /שמות י"ח/), ומפני מה אתה קורא האחד אליעזר? אמרת: כי אלוהי אבי בעזרי (שם /שמות י"ח/). משביע אני עליך באלוהי אביך שתצא לקראתי ותקבלני בסבר פנים יפות'. ועדיין לא יצא לקראתו עד שאמר לו הקב"ה: 'משה משה צא לקראתו וקבלהו בסבר פנים יפות'. ומיד יצא משה, שנאמר: 'ויצא משה לקראת חתנו' וגו' (שם שם /שמות י"ח/ ז'). בוחן לבות וכליות הוא אמר לו: 'יתרו אתה באתה להקביל פניו של אותו צדיק? לא יהו בתי מדרשות בטלים מזרעך לעולם', שנאמר 'וירא את הקני' וגו' (במדבר כ"ד כ"א), מיכן אמרו: יתן אדם את בתו לתלמיד חכם אפילו נותן כל ממונו עליה, שכן מצינו ביתרו שלא זכה אלא על ידי משה, ישא אדם בת תלמיד חכם אפילו לקחה בדמים, ומניין? תדע לך שכן, צא ולמד מדרך ארץ, נשא אדם בת תלמיד חכם – אפילו מת או גולה – הווין לו לבסוף בנים תלמידי חכמים. נשא אדם בת עם הארץ – אם מת או גולה – סוף הווין לו בנים עמי הארץ. משל לענבי הגפן בענבי הסנה וענבי הסנה בענבי הגפן – הרי זה דבר מכוער ואינו מתקבל. אבל ענבי הגפן בענבי הגפן וענבי הסנה בענבי הסנה – דבר טוב ומתקבל, וזה הוא מנהגו של עולם…

שיר השירים רבה א, ג

"עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" אמר לו הקדוש ברוך הוא הא לך עלמות הרבה דכתיב (בראשית יב, ה): "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן". והלא אם מתכנשים כל העולם לבראת יתוש אחד אינן יכולים לבראתו אלא אלו הגרים שגיירו אברהם ושרה. לכך נאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן". אמר רבי חוניא אברהם היה מגייר אנשים ושרה הנשים. ומה תלמוד לומר "אשר עשו בחרן" מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה. הא למדת שכל המכניס בריה אחת לתוך כנפי השכינה מעלין עליו כאלו הוא בראו ויצרו וריקמו. אמר רבי ברכיה אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ממה שאתה מביא אורה לעולם שמך מתגדל בעולם. ומה היא האורה גאולה. שבשעה שאת מביא לנו אורה הרבה גרים באים ומתגיירים ונוספים עלינו כגון יתרו ורחב יתרו שמע ואתא רחב שמעה ואתייא. אמר רבי חנינא בשעה שעשה הקדוש ברוך הוא נס לחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו. דכתיב (ישעיה, כט): "כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי". מה כתיב בתריה "וידעו תועי רוח בינה".

סנהדרין צד, א

(שמות יח, י) ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה' ויחד יתרו רב ושמואל רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו ושמואל אמר שנעשה חדודים חדודים כל בשרו אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה

תנחומא יתרו ד

וישמע יתרו – שבעה שמות יש לו: יתר, שיתר פרשה בתורה פרשת הדיינין. חובב, שחבב את התורה. כשבא לארץ, נתנו לו דושנה של יריחו, ואמר: כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי, אלא ללמוד תורה. ועכשיו אני זורע וקוצר, אימתי אני לומד תורה?! אמרו לו: יש אדם לומד תורה בעיר, וזה המקום ציה הוא, מדבר הוא ואין שם חטים. כיון ששמעו כך, הלכו להן, שנאמר: ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם (שופטי' א טז). הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש והכוהנים והלווים והמלכים יושבים עמו, וכל ישראל יושבין שם. אמרו לו: אנו גרים, היאך נשב שם עם אלו? ישבו להן על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים, שנאמר: ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים (דה"א ב נה). מהו תרעתים? שהיו יושבין על השער. שמעתים, שהיו שומעין ולומדים. שוכתין, שהיו ישראל מסכין להם. דבר אחר: מהו תרעתים? בשעה שישראל נכנסין לצרה, מתריעין והן נשמעין. ומי הם הקינים? הבאים מבני בניו של יתרו, ובני קיני חתן משה. עליהם נאמר: שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (קהל' יא א). בשכר קראן לו ויאכל לחם ונאמר במשה: כי מן המים משיתיהו, זכו בני בניו של יתרו לישב בלשכת הגזית. אמר שלמה: ושבח אני את המתים שכבר מתו (שם ד ב). וחזר ואמר: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת (שם ט ד). אמרו לו: שלמה, אתה חולם ואתה פותר. אמש אמרת: ושבח אני את המתים, ועכשיו אתה אומר: כי לכלב חי הוא טוב?! אמר: אני אומר לכם?! הנביא צווח: העצמות היבשות שמעו דבר ה' (יחז' לז ד). והן שומעין. והנביא צווח לחיים: שמעו דבר ה' בית יעקב (ירמ' ב ד), ולא שמעו ולא הטו את אוזנם. ואומר: כי עם מרי המה בנים כחשים בנים לא אבו שמוע תורת ה' (ישעיה ל ט):