גיטין נו, ב – נז, א
אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב (איכה א, ה) היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל במאי דפסיק אנפשיה כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי אזל אסקיה לבלעם בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאידבוקי בהו א"ל (דברים כג, ז) לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בשכבת זרע רותחת אזל אסקיה [הוספה מחסרונות הש"ס: ליש"ו] בנגידא (לפושעי ישראל) א"ל מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א"ל טובתם דרוש רעתם לא תדרוש כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז תניא אמר רבי אלעזר בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו:
תנחומא משפטים ה
ואלה המשפטים – זה שאמר הכתוב: מגיד דבריו ליעקב וגו', לא עשה כן וגו' (תהילים קמז יט-כ).
אונקלוס הגר בן אחותו של אדריאנוס, היה מבקש להתגייר והיה מתיירא מן אדריאנוס דודו. אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה. אמר לו: שמא אתה חסר כסף וזהב, הרי אוצרותי לפניך. אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות. אמר לו: כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואת משתכר. בא לו לארץ ישראל ולמד תורה. לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע, ראוהו פניו משתנות. אמרו זה לזה: עקילס לומד תורה. כיון שבא אצלם, התחיל לשאול להם שאלות הרבה, והן משיבין אותו. עלה אצל אדריאנוס דודו. אמר לו: ולמה פניך משתנות, סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך, או שמא הצר לך אדם? אמר לו: לאו. אמר לו: אתה קרוב לי ואדם מצר לי. אמר לו: ולמה פניך משתנות? אמר לו: שלמדתי תורה, ולא עוד, אלא שמלתי את עצמי. אמר לו: ומי אמר לך כך? אמר לו: בך נמלכתי. אמר לו: אימתי? אמר לו, בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי, כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך ועסוק בה, שסופה להתעלות. חזרתי על כל האומות ולא ראיתי אומה שפלה נתונה בארץ כישראל, וסופה להתעלות. שכן אמר ישעיה: כה אמר ה' גואל ישראל קדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך (ישעי' מט ז). אמר ליה סקנדרוס שלו: עתידין אלו שאמרת, שיהו מלכים עומדים מפניהם, שנאמר: מלכים יראו וקמו. הכהו אנדריאנוס על לחיו, אמר ליה: יש נותנין רטיה אלא על גב המכה. עכשיו אם רואין גילורר אחד אין עומדין מלפניו, שהיית אומר שהמלכים רואין אותם ועומדין בפניהם. אמר ליה סקנדרוס: אם כן מה תעשה? טמנהו, הואיל ונתגייר הרגהו. אמר ליה: עקילס בן אחותי, עד שהוא במעי אמו היה ראוי להתגייר. מה עשה סקנדרוס שלו? עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקודש צווחת: כן יאבדו כל אויביך ה' (שופטים ה לא). אמר ליה אנדריאנוס: הרי מת סקנדרוס, אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה. אמר ליה: שבקשתי ללמוד תורה. אמר לו: היה לך ללמוד תורה ולא לימול. אמר לו עקילס: נתת לאסטרטלירוס אנונה, אלא אם כן נטל זינו שלו.
עבודה זרה יא, א
אונקלוס בר קלונימוס איגייר. שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה – משכינהו בקראי, איגיור. הדר שדר גונדא דרומאי אחרינא אבתריה, אמר להו: לא תימרו ליה ולא מידי. כי הוו שקלו ואזלו, אמר להו: אימא לכו מילתא בעלמא, ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, קומא – מי נקט נורא מקמי אינשי? אמרי ליה: לא. אמר להו: הקב"ה נקט נורא קמי ישראל, דכתיב: (שמות יג, כא) 'וה' הולך לפניהם יומם' וגו'. איגיור כולהו. הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה, אמר להו: לא תשתעו מידי בהדיה. כי נקטי ליה ואזלי – חזא מזוזתא דמנחא אפתחא, אותיב ידיה עלה, ואמר להו: מאי האי? אמרו ליה: אימא לן את! אמר להו: מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה – עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: (תהלים קכא, ח) 'ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם'. איגיור. תו לא שדר בתריה.
בראשית רבה ע, ה
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש – עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר אמר לו: הרי כל שבחו של גר, שנאמר (דברים י): ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה?! אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן, שנאמר: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ובא זה והושיטו לו בקנה. נכנס אצל רבי יהושע אמרו לו תלמידיו: רבי! דבר שנתחבט עליו אותו זקן, את מושיטו לזה בקנה! התחיל מפייסו בדברים. לחם, זו תורה, דכתיב (משלי ט): לכו לחמו בלחמי. שמלה, זו טלית, זכה אדם לתורה, זכה לטלית, ולא עוד אלא, שהן משיאין את בנותיהם לכהונה, והיו בניהם כהנים גדולים, ומעלים עולות על גבי המזבח. דבר אחר: לחם, זה לחם הפנים. ושמלה, אלו בגדי כהונה, הרי במקדש. אבל בגבולים, לחם, זו חלה. ושמלה, זו ראשית הגז. אמרו: אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס, היה חוזר לסורו, וקרא עליו (שם טז): טוב ארך אפים מגבור:
דברים י, יח – תרגום אונקלוס
עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.
עָבֵיד דִּין יִיתַם וְאַרְמְלָא וְרָחֵים גִּיּוֹרָא לְמִתַּן לֵיהּ מָזוֹן וּכְסוּ.
מגילה ג, א
א"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מ"ט משום דאית ביה קץ משיח ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב (נחמיה ח, ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורת שכחום וחזרו ויסדום
קידושין מט, א וברש"י
"תניא ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף".
המתרגם פסוק כצורתו – שבא לחסר תוספת התרגום שלנו לומר לא אתרגם פסוק זה אלא כצורתו כגון לא תענה על ריב (שמות כג) לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי:
והמוסיף עליו – שבא לומר הואיל וניתן רשות להוסיף אוסיף גם אני בכל מקום שארצה:
הרי זה מחרף – מבזה את המקום משנה את דבריו ואונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו כדאמרי' במגילה (דף ג.) ושום שכל זה תרגום:
ירושלמי מגילה א, ט
רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא תירגם עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע וקילסו אותו אמרו לו (תהילים מה, ג) יפיפית מבני אדם.
ליקוטי מוהר"ן יט, ד-ו
ד – וְדַע, שֶׁאֵשֶׁת כְּסִילוּת הַזּאת שֶׁהוּא כְּלָלוּת הָרָע שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִינק מֵאִשָּׁה חֲכָמָה מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ הַנַּ"ל אֶלָּא עַל יְדֵי בְּחִינַת 'עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע' שֶׁעַל יָדוֹ הוּא מְפַתֶּה אֶת הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ וּמֵטִיל בָּהּ זֻהֲמָא וְעֵץ הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי כּחוֹת, שֶׁהֵן טוֹב וָרָע הוּא אֶמְצָעִי בֵּין לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה חֲכָמָה שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וּבֵין לָשׁוֹן שֶׁל שִׁבְעִין עֲמָמִין שֶׁכֻּלּוֹ רַע וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע זֶה לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ וּבֵין לָשׁוֹן שֶׁל שִׁבְעִין עֲמָמִין. וּלְשׁוֹן עֲמָמִין כְּשֶׁרוֹצִים לִינק מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִינק מִמֶּנּוּ אֶלָּא עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם לְשׁוֹן תַּרְגּוּם הוּא בְּחִינַת "אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" בְּחִינַת 'מַשְׂכִּיל עַל יְדֵי תֻּרְגְּמָן' כִּי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם יֶשׁ בּוֹ טוֹב וָרַע לִפְעָמִים הוּא בְּחִינַת מַשְׂכִּיל וְלִפְעָמִים הוּא בְּחִינַת מְשַׁכֵּל וְאֵשֶׁת כְּסִילוּת הַזּאת הִיא מְפַתָּה אֶת הָאִשָּׁה חֲכָמָה עַל יְדֵי אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת. כִּי עִקַּר תִּגְבּרֶת הַקְּלִפָּה אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם בִּבְחִינַת: "אֲרַמִּי אבֵד אָבִי" וּבִבְחִינַת: "מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק" שֶׁהוּא לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם מִתְעוֹרְרִים לִינק מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְעִקַּר בִּנְיָנָהּ וּשְׁלֵמוּת שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁמַּפִּילִין הָרַע שֶׁל הַתַּרְגּוּם וּמַעֲלִין אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ. וְלָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁהוּא אֲרַמִּי אבֵד אָבִי הַנַּ"ל רָצָה לִינק מֵהַקְּדֻשָּׁה עַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם וְעַל כֵּן קָרָא לוֹ "יְגַר שָׂהֲדוּתָא" וְיַעֲקב הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ וְעַל כֵּן קָרָא לוֹ "גַּל עֵד" בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ וְזֶה: "וַיַּפֵּל ה' אֱלהִים תַּרְדֵּמָה" מִסְפַּר תַּרְגּוּם כַּמּוּבָא כִּי עַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם עִקַּר בִּנְיָנָהּ שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ וְעַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ וּמַפִּילִין הָרָע שֶׁבּוֹ נוֹפְלִין כָּל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן בִּבְחִינַת 'לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן' "וַיַּפֵּל" נוֹטָרִיקוֹן: "פֶּ'ה לָ'הֶם וְ'לא יְ'דַבֵּרוּ" כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר בִּנְיָנָהּ שֶׁל חַוָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבּוֹ וּמַפִּילִין הָרָע שֶׁבּוֹ כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִין כָּל הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן בִּבְחִינַת "פֶּה לָהֶם וְלא יְדַבֵּרוּ" רָאשֵׁי תֵּבוֹת וַיַּפֵּל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְיוֹסֵף, עַל יְדֵי שֶׁהָיָה לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ עַל יְדֵי זֶה הָיָה יָכוֹל לְפַשַּׁר חֶלְמִין כִּי עִקַּר הַחֲלוֹם הוּא בְּשֵׁנָה הַיְנוּ בְּתַרְדֵּמָה וּשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ הוּא עַל יְדֵי תַּרְדֵּמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן יוֹסֵף שֶׁזָּכָה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ עַל יְדֵי תַּרְדֵּמָה כַּנַּ"ל. עַל כֵּן הָיָה יוֹדֵעַ לְפַשֵּׁר חֶלְמִין שֶׁבַּתַרְדֵּמָה [כִּי זָכָה לְבָרֵר אֶת בְּחִינַת לְשׁוֹן הַתַּרְגּוּם אֶת בְּחִינַת הַתַּרְדֵּמָה דְּהַיְנוּ לְהַעֲלוֹת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ לִלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ וּלְהַפִּיל הָרָע שֶׁבּוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן הָיָה יוֹדֵעַ לִפְתּר הַחֲלוֹם שֶׁבְּשֵׁנָה וְתַרְדֵּמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם כִּי הָיָה יוֹדֵעַ לְבָרֵר הַטּוֹב וְהָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בְּהַחֲלוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה, בְּחִינַת תַּרְגּוּם כִּי הוּא זָכָה לְבָרֵר אֶת לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ עַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם שֶׁזָּכָה לָזֶה כַּנַּ"ל]
ה – וְזֶה בְּחִינַת מִקְרֵה לַיְלָה שֶׁהָרוּחַ סְעָרָה הַיְנוּ הָרוּחַ שְׁטוּת הַיְנוּ הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן עוֹלֶה עַל יְדֵי תַּרְגּוּם עַל יְדֵי תַּרְדֵּמָה עַל יְדֵי שֵׁנָה וְיוֹנֵק מִלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ מֵרוּחַ הַקּדֶשׁ מִבְּרִית קדֶשׁ כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ מְקָרֵר אֶת חֲמִימוּתוֹ בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ בִּבְחִינַת "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי וְכוּ', דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי" שֶׁמְּקָרֵר חֲמִימוּתוֹ בְּדִבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ בִּבְחִינַת: "זאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי" 'מִכָּאן שֶׁנִּתְקָרְרָה דַעְתּוֹ בְּחַוָּה' אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ אֲזַי הָרוּחַ סְעָרָה מְקָרֵר אוֹתוֹ בְּמִקְרֵה לַיְלָה בַּשֵּׁנָה בִּבְחִינַת "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ", לְשׁוֹן קְרִירוּת 'בַּדֶּרֶךְ' הוּא בְּחִינַת: "כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת" שֶׁהָרוּחַ סְעָרָה הוֹלֵךְ דֶּרֶךְ הַתַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת נגַהּ וְיוֹנֵק מִן הַחַשְׁמַ"ל הַנַּ"ל וֶאֱלִישָׁע הָיָה יוֹרֵשׁ מֵאֵלִיָּהוּ רוּחַ הַקּדֶשׁ וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ בִּבְחִינַת: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" פִּי שְׁנַיִם, הַיְנוּ לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כִּי 'שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם' עַל יְדֵי זֶה כְּתִיב בֵּהּ: "אִישׁ קָדוֹשׁ עבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד" 'שֶׁלּא רָאֲתָה קְרִי עַל סְדִינוֹ' כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ נִצּוֹלִין מִמִּקְרֵה לַיְלָה כַּנַּ"ל כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ זוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ הוּא עַל יְדֵי תַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה וְשֵׁנָה דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין אֶת בְּחִינַת הַתַּרְגּוּם בְּחִינַת הַתַּרְדֵּמָה כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן אָז נִצּוֹלִין מִמִּקְרֵה לַיְלָה שֶׁבַּתַּרְדֵּמָה כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד: "ראשׁ מְסִבָּי עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יְכַסֵּמוֹ" "ראשׁ מְסִבָּי" הוּא בְּחִינַת: "נגַהּ לוֹ סָבִיב" שֶׁהוּא ראשׁ הַמְסַבְּבִין אֶת הַקְּדֻשָּׁה "עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יְכַסֵּמוֹ" הֶעָמָל וְהָרָע שֶׁבּוֹ יִתְבַּטֵּל וְעַל שְׁאָר לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת מְדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין הַנַּ"ל "יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים" "כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תּאכְלֵם" הַיְנוּ כִּי בְּחִינַת נגַהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם צְרִיכִין שֶׁיִּתְבָּרֵר שֶׁיִּפּל הָרָע שֶׁבּוֹ וְהַטּוֹב שֶׁבּוֹ יִתְבָּרֵר וְיַעֲלֶה וְיִהְיֶה נִכְלָל בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה הַיְנוּ בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם כַּנַּ"ל וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת רַע גָּמוּר צְרִיכִין לְכַלּוֹתָם לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת "יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים וְכוּ'" כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא הַיּוֹרֶדֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַל ראשׁ הַקְּלִיפּוֹת שֶׁלּא יֻכְלְלוּ בְּנגַהּ לִינק מֵהַקְּדֻשָּׁה פֵּרוּשׁ, כִּי בְּעֶרֶב שַׁבָּת בִּכְנִיסַת שַׁבָּת נִכְלָל נגַהּ בַּקְּדֻשָּׁה וְאָז רוֹצִין גַּם שְׁאָר הַקְּלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי לַעֲלוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְאָז יוֹרֵד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא עַל ראשָׁם וְנוֹפְלִים לְמַטָּה שֶׁזֶּהוּ סוֹד כַּוָּנַת רְחִיצַת מַיִם חַמִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כַּמְבאָר בַּכַּוָּנוֹת וְזֶהוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת נגַהּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם שֶׁהֵם בְּחִינַת רַע גָּמוּר צְרִיכִין לְהַפִּילָם וּלְבַטְּלָם לְגַמְרֵי הַיְנוּ כַּנַּ"ל
ו – וּכְשֶׁמַּעֲלֶה הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם וּמַשְׁלִים אֶת הַלְּשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרְרִין וְנִתְגַּדְּלִין הַכּחַ שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כִּי כָּל דָּבָר יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת שֶׁבּוֹ נִבְרָא זֶה הַדָּבָר וְעַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרְרִין וְנִתְגַּדְּלִין הַכּחַ שֶׁל אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר וזה: "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כּחַ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמר" "לֵאמר" דָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְּדוּרָה שֶׁל שִׁבְעִין כּוֹכְבִין הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּאֲוָות נִיאוּף שֶׁנִּתְבַּטֵּל עַל יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל וְזֶהוּ: "כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמר" הַיְנוּ כְּפִי הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁעַל יָדוֹ נֶאֱסַר עֲרָיוֹת וְנִתְבַּטֵּל תַּאֲוָות נִיאוּף כַּנַּ"ל כְּמוֹ כֵן יִגְדַּל כּחַ ה' כִּי כְּפִי הַשְּׁלֵמוּת שֶׁמַּשְׁלִים אֶת הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת וּבִּיטּוּל תַּאֲוָות נִיאוּף כֵּן נִתְגַּדֵּל וְנִתְעוֹרֵר כּחַ ה' שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל
שולחן ערוך אורח חיים רפה, ב
סעיף א – אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום, אפילו "עטרות ודיבון".
סעיף ב – אם למד הפרשה בפירוש רש"י – חשוב כמו תרגום. וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י.
שמות רבה יט, ד
דבר אחר "זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח" הדא הוא דכתיב (ישעי' נו, ג) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו אמר איוב (איוב לא, לב) בחוץ לא ילין גר שאין הקדוש ברוך הוא פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס לכך הוא אומר בחוץ לא ילין גר כנגד (דברים לא, יב) וגרך אשר בשעריך (איוב, שם) דלתי לאורח אפתח כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא סובל בריותיו אמר רבי ברכיה כנגד מי אמר בחוץ לא ילין גר אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבית המקדש שנאמר (ישעי' יד, א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב ואין ונספחו אלא כהונה שנאמר (ש"א ב, לו) ספחני נא אל אחת הכהונות שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים לפי שבנותיהן נישאות לכהונה וכן שאל עקילס הגר את רבותינו אמר להם מה שכתוב (דברים י, יח) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה אמר לו יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקדוש ברוך הוא (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקדוש ברוך הוא וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל אלא אמר יעקב הבטיחני הקדוש ברוך הוא שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה שנאמר ונתן לי לחם לאכול זה לחם הפנים ובגד ללבוש אלו בגדי כהונה שנאמר (שמות מ, יג) והלבשת את אהרן את בגדי הקדש וכן כאן ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כלומר שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה הוי בחוץ לא ילין גר אמר הקדוש ברוך הוא אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר הוי ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו'.