ט – גיורת לכהן | הרב אורי שראל

סיכום לסיכום

הערה: בסיכום לסיכום התאמצתי שלא לחלק יותר מידי, ולכן לפעמים הכנסתי כמה פוסקים באותה דעה, למרות שיש ביניהם הבדל בניואנסים, וממילא התיאור בדעת חלק מהם לא לגמרי מדויק.

גיורת שנבעלה בגיותה – דינה כדין זונה והיא אסורה לכהן מהתורה. וכפי שבמשנה, בתגובה לדעת רבי יהודה שאמר שאיילונית היא "זונה האמורה בתורה", אמרו חכמים ש"אין זונה אלא גיורת…", והכוונה (לכל הפחות) למקרה שנבעלה בגיותה. ונראה שכך הדין אם נתגיירה אחרי גיל שלוש גם אם לא ידוע שנבעלה בפועל.

(הערה: לכאורה, לגויה פנויה אין איסור להיבעל לגוי. כלומר, היא תיחשב זונה למרות שלא עברה איסור, כיוון שנבעלה לגוי ואחרי גיורה אינה יכולה להינשא לגוי).

אם נתגיירה לפני גיל שלוש, נחלקו הראשונים:

• לדעת התוספות – היא אסורה לכהן מדאורייתא, וכלולה באיסור זונה גם אם לא נבעלה, כי הגויים שטופים בזימה ומאז לידתה היא עומדת לזנות. וכ"כ רא"ש, מהר"ם מרוטנבורג, סמ"ג ומרדכי, וכן המבי"ט, יש"ש ועוד.
• לדעת הראב"ד והרשב"א – היא לא כלולה באיסור זונה, אלא איסורה נלמד מהפסוק ביחזקאל, שכהנים יתחתנו רק עם "בתולות מזרע בית ישראל". וכ"ד המאירי. הראב"ד והרשב"א כתבו שהאיסור מדאורייתא.
• הרמב"ם כתבו שהיא כלולה באיסור זונה לכהן, וכ"כ שו"ע. וכ"ד הריטב"א (וגם שהאיסור דאורייתא), מ"מ וטור. ונחלקו האם לדעת הרמב"ם האיסור מהתורה:
  • הרמב"ם התיר גיורת לכהן פצוע דכא (ואסר לו ממזרת כי איסורה מהתורה), ומזה יש שלמדו שלדעתו כאשר לא נבעלה האיסור אינו מהתורה. כ"כ הרב דוד מועטי, יביע אומר. וכך נראה שדעת המגדל עוז.
  • אמנם מפשט דבריו אצלנו משמע שהאיסור מהתורה. וכ"כ הריטב"א, מנחת חינוך, ערוה"ש, הרב גורן, להורות נתן. וכ"מ מהמ"מ.
  • מצד הסברה –
    • הרשב"א כתב שדעת הרמב"ם כרש"י (ומשמע שלדעתו כשלא נבעלה האיסור דרבנן לרמב"ם, אבל לא ראיתי מי שדקדק כך), וכך ביאר בערוך לנר, שכשלא ידוע שנבעלה אסורה מספק.
    • בתוספות יו"ט כתב שדעתו כתוספות ורא"ש, שהאיסור גם כשלא נבעלה וכלולה באיסור זונה כי הגויים שטופים בזימה. וכ"כ המבי"ט.

• מרש"י משמע שגם לפני גיל שלוש יש חזקה שנבעלה ולכן היא אסורה. ונחלקו מה דעתו כאשר לא נבעלה:
  • הרשב"א והריטב"א הבינו שלדעת רש"י האיסור מדרבנן, וחלקו עליו. כך הבינו את דעת רש"י גם ערוה"ש, הרב הרצוג, ויביע אומר.
  • המ"מ ביאר שלדעת רש"י אסורה משום זונה גם אם לא נבעלה. וכדעה זו כתב נימוק"י, והזכיר שהאיסור מהתורה. וכ"כ הרב אלישיב והרב יועזר אריאל שדעת רש"י כתוספות ורא"ש, ושהאיסור מהתורה.
  • יש שביארו שכאשר לא נבעלה רש"י מסכים לדעת הראב"ד והרשב"א, שהאיסור אינו משום זונה אלא מהפסוק ביחזקאל. כ"כ הרב יצחק מינקובסקי בקרן אורה (1788-1851), המנחת חינוך, הרב גורן ו'להורות נתן' (והוסיפו שהאיסור מהתורה). וכך משמע שפירש מהרש"ק.

לסיכום: לדעת התוספות והרא"ש תוקף האיסור מדאורייתא, וכן דעת הראב"ד והרשב"א. בדעת הרמב"ם וכן בדעת רש"י – יש מחלוקת, ונראה שהדעה המרכזית היא שהאיסור מהתורה.

הערה: שני אחרונים חשובים כתבו שהאיסור מדרבנן בלי להביא דעות שהאיסור דאורייתא, והם: ארעא דרבנן, והרב צירלסון. כמה אחרונים תמהו עליהם, שכן במקורות שאליהם הם הפנו לא כתוב שהאיסור דרבנן.

גמרא

במשנה ובברייתות יש דעות רבות מה בדיוק ההגדרה של 'זונה' שנאמר בתורה שאסורה לכהן, ודעת חכמים (שהלכה כמותה) שזונה כוללת גיורת. יש להזכיר במיוחד את דעת רשב"י, שגיורת שנתגיירה לפני גיל שלוש כשירה לכהונה, אמנם למרות שבתחילה פסקו כמותו, נראה שמסקנת הגמרא שהלכה לא כדעתו.

במשנה בקידושין מובאות דעות שונות לגבי בת גרים אם מותרת לכהונה, והגמרא מסבירה שהם נחלקו בדרשת הפסוק ביחזקאל, שכהנים יכולים להתחתן רק עם "בתולות מזרע בית ישראל", ורשב"י מיקל יותר ודורש שהכוונה מי שנזרעו בתוליה בישראל, ולכן אם נתגיירה לפני גיל שלוש כשירה לכהונה.

יבמות סא, א

מתני'. כהן הדיוט לא ישא אילונית – אלא א"כ יש לו אשה ובנים; רבי יהודה אומר: אע"פ שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה: וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות.

יבמות סא, ב

והתניא: זונה – זונה כשמה (שטועה מתחת בעלה לאחרים… אשת איש. רש"י), דברי רבי אליעזר; רבי עקיבא אומר: זונה – זו מופקרת; רבי מתיא בן חרש אומר: אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך – עשאה זונה; רבי יהודה אומר: זונה – זו אילונית; וחכמים אומרים: אין זונה – אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות. ר' אליעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה.

יבמות ס, ב

תניא, ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד – כשירה לכהונה, שנאמר: וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, והרי פנחס עמהם. ורבנן? לעבדים ולשפחות. אי הכי, בת שלש שנים ויום אחד נמי! כדרב הונא… (שביאר שהציווי היה להרוג מי שראויה ליבעל) אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך? מאי כללא? דאמר ר' יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער, ושגר רבי את רבי רומנוס ובדקה, ומצא בה בת גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה רבי לכהונה; אמר ליה: בפירוש שמיע לי. ואי מכללא מאי? דלמא שאני התם, הואיל ואנסיב – אנסיב, דהא רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא – נשוי! הכי השתא, בשלמא התם סופה להיות בוגרת תחתיו, סופה להיות בעולה תחתיו, הכא סופה להיות זונה תחתיו? רב ספרא מתני לה מכללא, וקשיא ליה, ומשני ליה הכי. ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אמר ליה ר"נ בר יצחק: מאי האי? אמר ליה, דאמר רבי יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר"ש בן יוחאי: אמר ליה: זיל אפיק, ואי לא, מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאונך.

משנה קידושין עז, א

רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה דאחד גר ואחד עבדים משוחררים אפי' עד י' דורות עד שתהא אמו מישראל ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה:

קידושין עח, א

תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד – כשרה לכהונה, שנאמר: וכל הטף בנשים… החיו לכם, והלא פינחס היה עמהם. ורבנן? החיו לכם – לעבדים ולשפחות. וכולן מקרא אחד דרשו: ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל – רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע מישראל, רבי אליעזר בן יעקב סבר: מזרע – ואפילו מקצת זרע, רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל, רבי שמעון בן יוחי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל.

למה (ומתי) גיורת נקראת 'זונה'?

כמובן שההגדרה של זונה עוסקת בקשר לביאה בעייתית.2 והשאלה שנראה שהעסיקה חלק מהראשונים, היא מה הקשר בין גיורת לזונה.

כיוון אחד של תשובה הוא, שאכן גיורת אינה בכלל 'זונה' שנאמרה בתורה, אלא איסורה נלמד מהפסוק ביחזקאל, שהכהנים יתחתנו דווקא עם מי שהיא "מזרע בית ישראל". וכ"כ הראב"ד והרשב"א.

כיוון מרכזי אחר, הוא להסביר שיש קשר בין עצם זה שהיא (היתה) גויה לבין זנות, כי הגויים שטופים בזימה. אבל הדין הוא שגם אם לא נבעלה – היא בכלל זונה שנאסרה בתורה. וכ"כ תוס' ורא"ש. וכך נראה לענ"ד שדעת הרמב"ם.

כיוון שלישי הוא דעת רש"י, שאכן עיקר האיסור במקרה שהיא אכן נבעלה (ובסתמא חזקה שנבעלה).3

רמב"ם איסורי ביאה יח, ג

הרמב"ם מדגיש שגיורת היא בכלל זונה, גם אם נתגיירה לפני גיל שלוש. צריך להביא את הרמב"ם בהלכה א, אי אפשר לראות את זה במנותק.

וכן הגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן.

ראב"ד בהשגות שם

הראב"ד חולק, וסובר שגיורת אינה בכלל זונה שנאסרה בתורה, אלא המקור לאיסור הוא מהפסוק ביחזקאל.

אינה משום זונה אלא משום דכתיב בתולות מזרע בית ישראל והכי איתא בקידושין.

רא"ש יבמות ו, ו

הרא"ש, וכן התוספות, מבארים שגיורת נקראת זונה גם אם לא נבעלה, והסיבה היא שהגויים שטופים בזימה, והפסול שבהם עובר לבניהם.4

(התוספות ועוד ראשונים הקשו, שאם גיורת היא זונה אז לכאורה גם גויה נחשבת זונה, ומה היא גזירת נשג"ז (ז – זונה), הרי האיסור מהתורה! וענו שכל זמן שהיא גויה עדיין לא שייך בה בכלל חילול, שמשמע מהפסוק שתלוי באפשרות של 'קיחה'. [ולשיטת רבא (תמורה כו, א) שכהן הבא על גויה לוקה משום זונה – הגזירה היא במקרה שלא בא עליה]).

לדעתם האיסור מהתורה, וכפי שכתבו התוספות שמשמע שהאיסור דאורייתא, וכן מוכח ממה שכתב בתוספות הרא"ש שהאיסור מטעם זונה ויחזקאל בא והסמיך אותו לפסוק (הבאתי בהערה).

וגיורת דקאמר היינו אפילו נתגיירה פחותה מבת ג' דאין הלכה כר"ש בן יוחאי דאמר גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים כשרה לכהונה כדאמרינן לעיל (דף ס א) ההוא כהנא דנסיב גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד א"ל רב נחמן מאי האי א"ל דאמר ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל הלכה כר"ש בן יוחאי א"ל זיל אפקה ואי לא אפיקנא לך רבי יעקב בר אידי מאונך ואע"פ שלא נבעלה קרויה זונה לפי שהמצרים שטופי זמה הם ובניהם ילדי זנונים המה והלכתא כחכמים.

תוספות יבמות סא, א

אין זונה אלא גיורת ומשוחררת – אפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה כדאמר לעיל (דף ס:) גבי עיר אחת שהיתה בא"י כו' וטעמא לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה אע"ג דבפרק בתרא דקידושין (דף עח.) דריש לה מקרא דיחזקאל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מ"מ בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה ואתא יחזקאל ואסמכה אקראי והקשה ה"ר משה מפונטייש"א דהכא משמע דגיורת אסורה לכהן מדאורייתא מטעם זונה ובפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו:) אמר דב"ד של חשמונאי גזרו דהבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"ז פי' אם הוא כהן חייב משום זונה ואיכא למ"ד משום נש"ג אבל משום זונה לא דנשייהו לא מפקרי ולאביי (בתמורה כט:) ניחא דאעובדת כוכבים לא מחייב משום דכתיב לא יקח ולא יחלל ובעובדת כוכבים לא קרינן בה לא יקח דלא תפסי בה קידושין ולא שייך נמי בה חלול זרע שאין הזרע מתייחס אחריו אבל לרבא דפליג עליה וקאמר אחד זה ואחד זה פירוש בין זונה עובדת כוכבים בין זונה ישראלית אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה משום זונה קשה ויש לומר דרבא לא פליג אלא היכא דזינתה דיליף לה מזונה ישראלית כדקאמר רבא אבל לא זינתה מודה דלא מיתסרא משום זונה כדקאמר אביי משום דכתיב לא יחלל והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור אבל גיורת דשייך בה קיחה וחילול אסורה משום זונה אע"ג דלא זינתה.

רש"י – האיסור בגלל שנבעלה

רש"י הסביר שהאיסור של גיורת לכהן הוא בגלל שחזקה שהיא נבעלה קודם לכן בהיותה גויה. רש"י לא אומר מה הדין אם לא נבעלה. ומכאן יש דיונים רבים בשיטתו בדברי האחרונים.

יש לשים לב, שבמקרה שנתגיירה מעל גיל שלוש, רש"י מסכים שהיא אסורה לכהן למרות שלא נבעלה (כך יוצא מהסברו את דעת רשב"י שמקל יותר, ולכן לכאורה כך גם דעת חכמים).

הערה: רש"י מסביר שהפסול של גיורת הוא חלק מההגדרה הפשוטה של זונה, שנבעלה למי שאין לה אפשרות להנשא לו (אמנם יש בזה חידוש, שזה למרות שנבעלה בגיותה).

רש"י מסכת יבמות דף סא עמוד א

אלא הגיורת והמשוחררת – דביאת עכו"ם ועבד פסלה.

רש"י מסכת יבמות דף סא עמוד ב

אלא גיורת – דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים וכן משוחררת דעובד כוכבים ועבד הואיל ולאו בני קדושין נינהו פסלי.

רש"י יבמות עו, א (על השאלה אם כהן פצוע דכא מותר בגיורת)

כהן – [אבל כהן] כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה שנבעלה מקודם.

רש"י מסכת קידושין דף כא עמוד ב

כהן – אסור בגיורת שהיתה זונה קודם.

רש"י מסכת קידושין דף סט עמוד א

לויי וישראלי חללי גירי וחרורי מותרים לבא זה בזה – אבל כהנים בחללי גירי וחרורי לא שחללה בלאו וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה.

קידושין עח, א

רש"א כו' – … ור' שמעון אפי' גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה.

רש"י יבמות ס, ב (בהסבר דעת רשב"י)

בראויה ליבעל - אע"פ שלא נבעלה.

רשב"א יבמות ס, ב

הרשב"א הקשה על פירוש רש"י כמה קושיות.

1. שביאה לפני גיל שלוש לא נחשבת, ולכן אם התגיירה לפני גיל שלוש ודאי שלא נבעלה.

1. איך ייתכן שזהו רק חשש וממילא דין דרבנן, והרי זהו דין דאורייתא! שכך נראה בסוגיה וכי למדו אותו מפסוק (ביחזקאל), והראיה שהקשו על זה ממלחמת מדין.

ודעת הרשב"א היא שהאיסור הוא מגזירת הכתוב ביחזקאל, ולמרות שאלו דברי קבלה תוקף האיסור מהתורה. וכן הזכיר במקום אחר (יבמות עו, ב), וביאר שמזה שמוכיחים מפסוקים משמע שהאיסור מהתורה.

הערות שלי (אורי): א. ביחס לקושיה השנייה רש"י כבר ענה, שהיא בחזקת זונה וזה לא רק חשש (כלומר גם רש"י מודה שאיסורה מהתורה). ב. קשה על הרשב"א (וכן על הראב"ד), שכן חכמים אמרו שגיורת היא בכלל זונה!5

אמר ר' שמעון בן יוחאי גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה, פירש"י ז"ל דלא מחזיקינן לה כזונה, ונראה שהזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כן מדאמרינן עלה לקמן הכי השתא בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו הכא סופה להיות זונה תחתיו אלמא רבנן דפליגי עליה דר' שמעון בן יוחאי טעמייהו משום זונה. ותמיהא לי טובא דהא ביאת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אינה ביאה ואם בא עליה אחד מן הפסולין לא פסלה וכדתנן בנדה פרק יוצא דופן (מ"ד ב'), ועוד דהא ודאי בדאורייתא פליגי כדאיתא התם בהדיא ואי משום זונה אינה אלא מדרבנן דחיישינן דלמא בא עליה גוי דסתמן זונות הן, ועוד דהא אמרי' בהדיא בפרק עשרה יוחסין דבפירושא דקרא פליגי דתניא התם גבי ר' אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת א"ר שמעון בן יוחאי גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה שנאמר וכל הטף בנשים וכו' ורבנן החיו לכם לעבדים ולשפחות א"ר יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל ר' אלעזר בן יעקב סבר מזרע ואפי' מקצת זרע ור' יוסי סבר משנזרעו מישראל ר' שמעון בן יוחאי סבר משנזרעו בתוליה מישראל, אלמא בגזרת הכתוב תליא מלתא ובפירושא דקרא פליגי ולא בגזרת זונות דרבנן, ואע"ג דדברי קבלה הן דאורייתא נינהו אלא דאתא יחזקאל וגלי וכדאמרינן בעלמא (מו"ק ה' א') הא עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא דאורייתא ואתא יחזקאל ופירשה, וההיא דלקמן לטעמיה קאמר ליה כלומר לטעמיך דאמרת הואיל ואנסיב אנסיב ומדמית לה לדרב ור' יוחנן אלמא סבירא לך דטעמא לאו משום דאיפסלא לה מדאוריתא אלא מדרבנן ומשום גזרת זונה דאי מדאורייתא אפילו כנס יוציא כממזרת ונתינה וחללה, וקא טעית נמי וסבירא לך דביאת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אע"פ שאינה ביאה פסלה לכהונה ושויא זונה, אפ"ה לא דמיא לדרב ור' יוחנן דהתם סופה להיות בעולה תחתיו אבל הכא אין סופה להיות זונה תחתיו ומיהו קושטא דמלתא לאו משום זונה הוא כדאמרן כנ"ל. אח"כ מצאתי להרמב"ם ז"ל שכתב כדברי רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל תפס עליו בהשגות וז"ל א"א אינה משום זונה אלא דכתיב בתולות מזרע בית ישראל והכי איתא בקדושין ע"כ.

חידושי הרשב"א מסכת יבמות דף עו עמוד ב

… דהא משמע דגיורת אסורה לכהן דבר תורה מדפליגי רשב"י ורבנן לעיל בפרק הבא על יבמתו (ס' ב') בגיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד דרשב"י דשרי לה מייתי לה מדכתיב וכל הטף בנשים החיו לכם והרי פנחס עמהם ורבנן דפליגי עליה אמרו החיו לכם לעבדים ולשפחות אלמא בדאורייתא פליגי.

שו"ת הרשב"א חלק א סימן אלף רלא

הרשב"א כתב את אותם דברים בתשובה, ושם חלק מהדברים בהירים יותר. ציטטתי חלקית.

… וכן פירש רש"י ז"ל. אבל אין פירושו מחוור דליכא מאן דפסיל לה משום זונה. דמקרא דבתולות מזרע ישראל הוא דדרשי ובגזירת הכתוב היא דתלו לה וכמו שכתבתי וכמו שהוא בירושלמי. והדברים מוכרחין ממתניתין דיוצא דופן וכמו שכתבתי דאפילו פסולי לא פסלוה. ועוד דאי משום זונה הא לא איפשר דתהוי זונה דאורייתא אלא מדרבנן דחשו לה שמא בא עליה ואינהו דדרשי להו מקרא משמע מדאורייתא קאמרי ולא מדרבנן. ותדע לך דהא קא דייקי ממדין דכתיב (במדבר ל"א) החיו לכם ופנחס עמהם ומאן דאסר אמר החיו לכם לעבדים ולשפחות.

ראשונים נוספים

זונה בגלל שנבעלה – רש"י

רוב הרשימה שלהלן (וכן רש"י עצמו), לא אמרו מה הדין כשלא נבעלה ובפרט כשנתגיירה לפני גיל שלוש, אלא אמרו את העיקרון – היא נקראת זונה בגלל שנבעלה.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת אמור

במדרש לקח טוב, רבי טוביה בן אליעזר, בן דורו של רש"י, כתב בדומה לרש"י אבל מעט שונה, שגיורת נחשבת זונה כי לא היתה בחזקת שימור. צ"ע אם זו אותה שיטה כרש"י או שההגדרה מעט שונה.

כן כתב גם במדרש אגדה (בובר)

כנראה מדובר באחד הראשונים, אבל לא ברור מי.

[כא, ז] אשה זונה. רבנן אמרי אין זונה אלא גיורת ומשוחררת לפי שלא היתה בחזקת שימור ושנבעלה בעילת זנות.

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אמור פרק כא

אשה זונה. אמרי רבנן אין זונה אלא גיורת ומשוחררת לפי שלא היתה בחזקת שימור ונבעלה בעילת זנות:

ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן תריב

התשובה הזו של ר"ת קשה מאוד להבנה. אתאר את מה שיוצא ממנה לענייננו כפי שאני הבנתי (לפי זה יוצא שדעתו כרש"י, וכשלא נבעלה אסורה על פי הפסוק ביחזקאל – אמנם זה עדיין לא אומר מה תוקף האיסור).

המשנה ביבמות שאין זונה אלא גיורת עוסקת בגיורת שנבעלה לגויים רבים. המחלוקת של רשב"י וחכמים היא כאשר מדובר בגיורת מתחת גיל שלוש שממילא לא נבעלה. גזירת חכמים של נשג"ז מתייחסת למקרה של גויה שנשמרה (ומוכרחים לומר שזה לדעת ר"ש. כך גם הציעו מכון ירושלים כאפשרות בהערות על המרדכי).

ע"ז (לו, ב). השיב רבינו אדקשיא לך בנשג"ז דזונה גויה דאוריתא אפי' נתגיירה ואם כן מאי גזור ואין זונה אלא גיורת וכו' דהא דיבמות לאו פירכא היא דכל שכן דחייב לא הוה ליה לשיורי תיקשי לך למאן דאמר משום נשג"א מההוא מתניתא דאין זונה אלא גיורת דנהי דאישות אית ליה זונה לית ליה (כדאמרין) [כדאמרינן] בסנהדרין נשייהו לא אפקרי. אלא בעל כרחך הכי פירושא ההיא דיבמות דאין זונה אלא גיורת כו' בנבעלת ודאי לרוב גוים ולא דרך אישות דאפי' למאן [דאמר] אישות לית להו דרך אישות הוי כפנוי הבא על הפנוייה דלית הילכתא ולא בזונה מופקרת דברייתא דיבמות ופנויות או נשואות ודינו קודם לכך וההיא דר' שמעון בן יוחאי ורבנן בדמינטרי ולא נבעל כדמפרש בשילהי קידושין. וההי' דנשג"א משום דמינטרי כשהם פנויות ובנשואות בעל כרחך מדקאמר נשייהו לא מפקרי. ופי' נשג"א נידה משום אשתו נדה שפחה משום דמיחלפי גויה ושפחה דשריין אהדדי כדאמרי' רב ששת מסר להו לערבאי גויה בצינעא משום בעל בת אל נכר זונה בפרהסיא משום דמיפקרי. ולכהן דנשג"א נמי לאו בכל נשים אלא נשואות ולאו זונה דאורית' דמדאוריתא לא מיפקרי בשבוייה והיינו דפליג רב דימי דאמר נשג"א דנשייהו לא מיפקרי ואפי' דאוריתא ליתה לפירכא דידך אלא פירכא דידי.

תוספות מסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב

תוספות במסכת ע"ז הזכיר כפירוש יחיד שהסיבה שגיורת היא זונה האמורה בתורה היא שבאים עליה בגיותה.

משום נשג"ז – פירוש כהן הבא עליה חייב משום זונה ומפ' בפ' הנשרפין (סנהדרין דף פב.) ואידך דאמר משום נשג"א קסבר נשייהו לא מפקרי בזנות ומשום הכי לא מחייב משום זונה והקשה הרב רבי משה מפושטוי"ש דאמר הכא בבית דין של חשמונאי גזרו בעובדת כוכבים משום זונה ותנן בפרק הבא ביבמות (דף סא🙂 וחכ"א אין זונה אלא גיורת או משוחררת ושנבעלה בעילת זנות וזו היא זונה האמורה בתורה ומפרש טעמא לפי שבאין עליה בנכריותה אלמא בעובד' כוכבים שייך זנות ויש לדחות דהתם בגיורת שאני משום דהשתא היא בת קיחה וקיימא באיסור חללה וזונה לא יקח אבל בעובדת כוכבים דלית בה קיחה ליה בה משום זונה לא יקח ולא משום חילול זרעו שאינו מתייחס אחריהן…

פסקי רי"ד מסכת יבמות דף ס עמוד ב

גם הרי"ד פירש שגיורת פסולה בגלל שנבעלה לגוי.

וחכמ' אומ' אין זונה אלא הגיורת והמשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. פי' הגיורת והמשוחררת מפני שנבעלה לגוי ולעבד שביאתו פוסלת.

תוספות ר' יהודה מבירינא (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב

גם ר' יהודה מבירינא הזכיר בדבריו שגיורת נחשבת כזונה בגלל שנבעלה.

וחכמים [אומרים] אין זונה אלא גיורת ומשוחררת, דהויא זונה משום שנבעלה בגויותה.

ריב"ן (בשיטת הקדמונים) מסכת יבמות דף סא עמוד א

הריב"ן נקט כדברי רש"י, שהסיבה שגיורת פסולה לכהן היא כי מסתמא נבעלה לגוים.

אלא הגיורת והמשוחררת. וביאת גוי ועבד פסלוה.

ריב"ן (בשיטת הקדמונים) מסכת יבמות דף סא עמוד ב

אלא גיורת. דסתמא נבעלה בגויותה לגוים.

הר"ן על הרי"ף מסכת קידושין דף ל עמוד א

הר"ן ציטט את רש"י, שגיורת אסורה בגלל שהיא בחזקת זונה.

לויי וישראלי חללי גרי וחרורי מותרין לבא זה בזה אבל כהני בחללי וגרי וחרורי לא שחללה בלאו וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה הם:

נימוקי יוסף מסכת יבמות דף יט עמוד א

הנימוק"י כתב כרש"י, שגיורת פסולה לכהונה כי מחזיקים אותה שנבעלה לגוי. וכתב שכן גם דעת הריטב"א והרמב"ם.

יש להדגיש, שהנימוק"י אומר את זה על מי שנתגיירה לפני גיל שלוש, שבכל זאת מחזיקים אותה שנבעלה (שזו המחלוקת בין רשב"י וחכמים).

[גיורת פחותה מבת ג'] כשרה לכהונה. דלא מחזקינן לה כזונה ואפי' לכהן גדול כשרה דהא הוה תמן פנחס [במלחמת מדין וכתיב (במדבר לא) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם] וכבר נתכהן פנחס ולרבנן דפסלי לה היינו משום דמחזקינן לה כזונה שנבעלה לעובד כוכבים ואפילו לכהן הדיוט מפסלה ופסיק רי"ף ז"ל דלית הלכתא כר"ש בן יוחאי דאמרינן ההוא כהנא דנסב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אמר ר"נ מאי האי א"ל דא"ר יעקב בר אידי אריב"ל הלכה כר"ש בן יוחאי אמר ליה זיל אפיק ואי לא מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאוניך: וכתב הריטב"א ז"ל דגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד פסולה מן התורה משום זונה וכן פי' בעל ספר המצות ועולה יפה לפי מה שפירשה ולא כמו שהקשה הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל הרי מפרש מכאן דכהן הדיוט אסור בגיורת אפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דהא א"ל ר"נ זיל אפיק ואי לא וכו' כלומר משמתנא לך ותפקה על כרחך וכה"ג בימי רב נחמן לא הוה אלמא בכהן הדיוט מיירי…

אלא גיורת וכו'. דביאת עובד כוכבים ועבד פוסלה:

נימוקי יוסף מסכת יבמות דף כד עמוד א

מותרין בגיורת. דאע"ג דכהן כשר אסור בגיורת ומשוחררת היינו לפי שהיא זונה שנבעלה בכותיותה.

מהפסוק ביחזקאל ולא משום זונה – ראב"ד ורשב"א

מאירי

המאירי דחה את דעת הרמב"ם ורש"י שגיורת אפילו אם נתגיירה לפני גיל שלוש אסורה משום זונה, וסובר שהיא אסורה על פי הפסוק ביחזקאל.

בנוסף, המאירי מפרש על דברי חכמים ש'אין זונה אלא גיורת', שהסיבה היא שהוחזקה ליבעל בהיותה גויה, ודין זה הוא אפילו אם לא נבעלה כיוון שהוחזקה לכך.

בית הבחירה (מאירי) מסכת יבמות דף ס עמוד ב

הגיורת אפילו נתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד פסולה לכהונה ולא משום זונה כמו שכתבו גדולי המחברים ואף שגדולי הרבנים מסכימים בה לפי פירושיהם שהרי אין ביאתה ביאה אלא מדכתיב ביחזקאל בתולה מזרע ישראל כמו שביארנו באחרון של קדושין ע"ח א' אם כן זה שנאמר במדין וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם לא להתירן לכהונה וממה שאף פנחס היה בכלל אלא לעבדים ולשפחות ואשר לא ידעו פירושו שאין ראויות לידע כגון שהן פחותות מבת שלש.

בית הבחירה (מאירי) מסכת יבמות דף סא עמוד א

וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת שהוחזקה ליבעל לפסול לה ואפילו לא נבעלו הואיל והוחזקו לכך ואפילו בפחותה מבת שלש שנים שאין שם זנות פסולות כמו שהתבאר למעלה.

בית הבחירה (מאירי) מסכת קידושין דף עז עמוד א

הא גיורת עצמה אפילו פחותה מבת שלש ויום אחד פסולה ולא משום זונה שהרי אין ביאתה ביאה אלא משום דכתוב בתולות מזרע ישראל.

משום זונה – רמב"ם

ספר החינוך פרשת אמור מצוה רסו

בספר החינוך סתם שכל שאינה בת ישראל היא בכלל זונה, והוסיף טעם שזה נחשב זימה כי קידושין לא תופסים בהם.

במנחת חינוך פירש שהחינוך מדבר כאן על גויה, ולא הביא דין גיורת, אולי כי הוא סובר כראב"ד שאיסור גיורת לכהן אינו חלק מאיסור זונה. אמנם מלשון החינוך לא נראה כך (מתייחס למשנה שדיברה על גיורת, משתמש בלשון הרמב"ם בסוגייתנו 'כל שאינה בת ישראל').

מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה [יבמות ס"א ע"א] שהזונה האמורה כאן היא כל שאינה בת ישראל, דכולן בכלל זונות הן, ועוד שכיון שאין קידושין תופשין בהן זימה היא.

חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף ס עמוד ב

הריטב"א מביא את פירוש רש"י, לפיו הסיבה שגיורת פסולה לכהונה היא כי מחזיקים אותה שנבעלה, ומדגיש שלרש"י זו הסיבה גם כשנתגיירה בת פחות משלוש שנים. אך הוא מקשה על רש"י, בנוסף לקושיות שהקשה הרשב"א עוד שתי קושיות: 1. שביאה על בת פחות משלוש שנים זה דבר לא מצוי אפילו בגויים. 2. שמהגמרא נראה שאפילו אם נתגיירה מיד אחרי שנולדה היא אסורה לכהן.

ודעת הריטב"א שחכמים פוסלים גיורת לכהן מגזירת הכתוב, וזה דאורייתא ולמדו מהפסוק ביחזקאל שזה כלול באיסור זונה שבתורה. וכ"כ הרמב"ם.

והא דאמרינן דכתיב החיו לכם והא הוה תמן פנחס. מפני שכבר נתכהן פנחס, ופרש"י ז"ל כשרה לכהונה דלא מחזקינן לה בזונה, פי' לפירושו דלא מחזקינן שנבעלה לגוי שהיא זונה, ולפי דבריו ז"ל רבנן דפסלי לה היינו משום דמחזקינן לה בבעולה והויא זונה ואפילו לכהן הדיוט מפסלא כאילו היא יתירה על שלש שנים ויום אחד, וסוגיין לקמן מוכחא בהדיא דלרבנן אפילו לכהן הדיוט פסולה מעובדא דההוא דנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ובדורו של רב נחמן כ"ג לא הוה, וכן מההיא דהכשירה רבי לכהונה ואמרינן ודלמא כיון דאנסיב אנסיב ובדורו של רבי כ"ג לא הוה כדאיתא לעיל (נ"ט ב'), ומיהו איכא למקשי על פירושו ז"ל כי מחזקינן לה בנבעלה מאי הוי דהא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אין ביאתה כלום ואם בא עליה אחד מן הפסולים לא פסלה כדמוכח במתני' דמייתי' לעיל (נ"ז ב'), ועוד דהא בקדושין אמרינן בהדיא דפליגי רשב"י ור' יוסי ור' אליעזר בדרשא דכי אם בתולות מזרע ישראל דסבר ר' יוסי דבעי שנזרעו בתוליה בישראל דאלמא פסולא דאורייתא ולא משום חששא שמא נבעלה, ועוד דהא ביאת (בן) [בת] שלש שנים ויום אחד מילתא דלא שכיחא היא ואפילו בגוי, ועוד דלר' יוסי דפסיל מפני שלא נזרעו בתוליה בישראל אפילו הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה פסיל דליכא חשש בעילה, ואפילו לשיטת הירושלמי שמפרש שנולדו בתוליה בישראל ומכשר כשלידתה בקדושה מ"מ כל שלא נולדה בישראל מפסל פסיל ואפילו נתגיירה לאלתר שנולדה בפנינו.

לכ"פ רבותי ז"ל דלאו משום חשש בעולה פסלי לה רבנן הכא אלא בגזירת הכתוב פליגי כדאיתא התם בקדושין, ור"ש מייתי ראיה לדרשא דידיה דהתם מדכתיב החיו לכם ומדאורייתא היא ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא כדאמרינן בעלמא, ומיהו אכתי ק"ל דהא קרא דכי אם בתולות מזרע ישראל דעליה פליגי רבנן ור"ש בכ"ג מישתעי כדמוכח קרא בהדיא, והכי אמרינן התם בהדיא דרישיה דקרא בכ"ג וסיפיה בכהן הדיוט, וא"כ מהיכא פסלינן לה בשמעתין אפילו לכהן הדיוט ומפקינן לה מיניה אפילו היכא דאינסיב, ואמרינן דמפקינן מאוניה לר"ש למאן דעבד כוותיה ולא משמע דליהוי האי פסולא דרבנן, וי"ל דקרא דיחזקאל אסמכתא בעלמא הוא והכי גמירי לה דפסולה מדאורייתא משום זונה וכדאמרי רבנן בברייתא דלקמן אין זונה אלא גיורת ומשוחררת וכל גיורת במשמע ואפילו פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, וקרא דיחזקאל ה"ק כי אם בתולות מזרע ישראל שנזרעו בתוליה בישראל שאילו לא נזרעו זונה גמורה היא ורמיזא בעלמא היא דמדאורייתא גמירי לה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דגיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד פסולה מן התורה משום זונה, וכן פי' בעל ספר המצוות, ועולה יפה לפי מה שפי' ולא כמו שהקשה הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל כנ"ל.

מגיד משנה הלכות איסורי ביאה יח, ג

המ"מ ביאר שהרמב"ם מפרש שמהפסוק ביחזקאל למדו שגיורת כלולה באיסור התורה של זונה. וכתב שנראה לו עיקר כדעת הרמב"ם ורש"י.

מדברי המ"מ משמע שהראב"ד והרשב"א מסכימים שאם נתגיירה מעל גיל שלוש היא אסורה מטעם זונה שכתובה בתורה, ושזה מה שנאמר במשנה 'אין זונה אלא גיורת'. הוא מביא ראיה לרמב"ם מזה שלא חילקו בין גדולה לקטנה.

צ"ע אם ניתן להוכיח מהמ"מ, שלדעת רש"י יש איסור תורה גם בגיורת שלא נבעלה. שאחרי שהוא אומר שדעת רש"י כרמב"ם, הוא מסביר שזונה בתורה הכוונה פגומה ולכן גיורת נקראת זונה. כלומר, הוא מתמודד עם הקושיה למה היא נקראת זונה למרות שלא נבעלה, ועונה שהיא 'פגומה', הרי שהאיסור מהתורה למרות שלא נבעלה. אמנם אפשר לדחות, שכוונתו למי שנתגיירה לפני גיל שלוש, שגם אם נבעלה זה לא נחשב ביאה, ועל זה הוא עונה שבכל זאת היא נחשבת פגומה.

וכן הגיורת וכו'. מסקנא דגמ' בפ' הבע"י (דף ס':) שאין הלכה כר"ש בן יוחאי דאמר גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום א' כשירה לכהונה ואפילו עבר ונשאה מוציאין מידו לפי שאין סופה להיות זונה תחתיו כדאי' התם. ובהשגות א"א אינה משום זונה וכו' ובאמת ששם בפרק י' יוחסין (דף ע"ח) אמרו וכולן מקרא אחד דרשו והביאו פסוק זה ומיהו דעת רבינו דלאו דברי קבלה נינהו דא"כ הו"ל למימר עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא א"ו מאן דאסר סבר דבכלל זונה דקרא היא וילפינן לה מקרא דיחזקאל דאי לאו יחזקאל לא הוה אסר להו ובפירוש אמרו בגמרא בפרק הבע"י גבי גיורת פחותה מבת שלש שנים הכא אין סופה להיות זונה תחתיו ואמרו שם (דף ס"א) וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות ולא פליג בין גדולה בין קטנה אלמא משום זונה אסרינן להו ובכלל זונה דקרא הוא וזה דעת רש"י ז"ל וטעמא משום דזונה דקרא פגומה קאמר וכמ"ש רבינו למטה והרשב"א הסכים לדעת הר"א ז"ל ונראין לי דברי רבינו ורש"י ז"ל עיקר:

מגדל עוז הלכות איסורי ביאה פרק יח הלכה א-ג

מהמגדל עוז משמע שהאיסור מדרבנן, וכלול בגזירת נשג"ז. והוא לא סובר כתירוץ התוספות ודעימיה, שלמרות שבגויה האיסור יהיה מדרבנן בגיורת האיסור מדאורייתא, אלא כתב שאיסור הגויה שגזרו עליה משום נשג"ז לא פחות חמור מאיסור גיורת.

ולא ירדתי לסוף דעתו של הראב"ד ז"ל במה חולק עמו בהני כללי שהרי בחלל מודה הוא ובחייבי כריתות כ"ש שהוא מודה בעכו"ם ועבד הוא מודה מאי איכא שאינה בת ישראל כבר היא מפורשת במסכת תמורה פרק כל האסורים וגם אמרו במסכת ע"ז ובשאר המקומות שכתבתי למעלה שגזרו עליה משום נשג"ז והזי"ן היא זונה ולא גריעא איסורה מגיורת ומשוחררת המפורשת פרק הבע"י (דף ס"א)…

ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא בפרק החולץ ובפרק הבע"י (דף ס') והעומדים בשיטת ר"מ ורבותינו ז"ל מפרשי לההיא דקידושין נמי משום זונה וכמו שכתבתי שגזרו עליהן משום נשג"ז דעכו"ם חשידי בין כדרכן בין שלא כדרכן כדאיתא פרק אין מעמידין (דף ל"ו) ובכמה מקומות בתלמוד:

אורחות חיים הלכות ביאות אסורות

האורחות חיים כתב כלשון הרמב"ם.

וכן גיורת ומשוחררת. ואפילו נשתחררה פחותה מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן.

טור אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ו

מהטור נראה כרמב"ם, שהגיורת כלולה באיסור זונה שנאמר בתורה.

גיורת משוחררת אפילו נתגיירו ונשתחררו פחותות מבת ג' שנים ויום אחד הויין כזונות ואסורות לכהונה:

משום זונה כי הגויים שטופים בזימה – תוספות ורא"ש

תוספות מהר"ם מרוטנבורג (בשיטת הקדמונים) מסכת יבמות דף סא עמוד א. וכן מצוטט בתוס' ר' פרץ.

מהר"ם מרוטנבורג התקשה בשאלה למה גיורת נחשבת כזונה, למרות שמדובר גם אם נתגיירה לפני גיל שלוש שאין ביאתה ביאה. וענה שבכל זאת היא נחשבת כזונה, שבסתמא הגויים שטופי זימה ולכן היא עומדת לזנות מאז לידתה.

אין זונה אלא גיורת. ואע"ג דלכאורה מיירי אפילו בפחותה משלש שנים, דלעיל קאמר ר' שמעון דגיורת פחותה מבת שלש פסולה (נראה שצ"ל: כשרה. אורי) לכהונה ופליגי רבנן עליה, ואם כן אמאי הויא זונה, והלא אין ביאתה ביאה. וי"ל דאע"פ [כן] הויא זונה, דסתם גוים שטופי זימה ומשנוצרה לכך היא עומדת.

ספר מצוות גדול לאוין סימן קכא

הסמ"ג כתב כדברי התוספות.

וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת (ע"פ יראים סי' לח) (שם סא, א תד"ה אין), פירוש ואפילו נתגיירה פחותה מבת שלש שנים לפי שבא(ת)ה מן הגוים השטופים בזמה.

תוספות ישנים השלם יבמות סא, א

בתוספות ישנים הקשו על רש"י, וכתבו כתוספות שכיוון שהגויות לא רגילות להישמר כולם נחשבות כזונות. צ"ע, שמלשונו משמע קצת שזוהי החלטה של חכמים וזהו דין דרבנן.

אין זונה אלא גיורת. פ"ה דחיישי' שמא זינתה בגיותה. ותימה היכא דנשתמרה בגיותה מאי איכא למימר וע"ק דליכא מאן דסבר גיורת פחותה מבת ג' שנים כשירה לכהונה רק ר' שמעון ואמאי פליג שום אדם עליה הא לאו הוי טעמא אלא משום דחיישי' שמא זינתה וכיון דפחותה מג' שנים אין ביאתה ביאה. ונר' לומ' משום שהם ילדי זנונים ואין רגילות להשתמר עבדינן כולן כזונות אע"ג דנשתמרו היטב.

מרדכי מסכת יבמות פרק הבא על יבמתו רמז מו

המרדכי כתב כתוספות. הוא הקשה איך נקראת זונה אם נתגיירה לפני גיל שלוש, ותירץ שכיוון שבאה מהגויים השטופים בזימה, אפילו גויות שידוע שנשמרו נקראות זונות.

וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת כו' הא דאמר גיורת אפילו פחותה מבת ג' שנים ויום א' כדאמר לעיל ותימה כיון דלאו בת ביאה היא אמאי קרי לה זונה דאפילו בא עליה אדם ודאי לאו כלום הוא וי"ל הואיל [ובאה מן העובד כוכבים] השטופים בזימה [*דבני זימה וזנות] כולהו מיקרו זונות אפילו אותן שידוע לנו שנשתמרו.

רבי אברהם מן ההר (מהד' בלוי) מסכת יבמות דף סא עמוד א

רבי אברהם מן ההר חולק על רש"י שהסיבה לפסול הוא שהיא נבעלה, שהרי גם אם נתגיירה לפני גיל נפסלה. ולדעתו היא אסורה משום זונה גם בלי שנבעלה, כי הגויים הם 'בני זנונים'.

גיורת ומשוחררת. פירש רבינו שלמה דביאת גוי ועבד פסלוה. ולא נהיר, דהא אסיקנא לעיל דגיורת פחותה מבת שלש ויום אחד, שאין ביאתה ביאה, פסילה לכהונה. והעיקר דהואיל והיא גיורת או משוחררת, הואיל והיו גויות או שפחות אף על פי שלא נבעלו בגויותן אסורות לכהן משום זונה, דבני זנונים הם.

תוספות יום טוב מסכת יבמות פרק ו משנה ה

כתב כדעת הרא"ש, וכתב שכך גם דעת הרמב"ם. מנגד, בקידושין כתב כרש"י שגיורת אסורה כי היא בחזקת זונה, אמנם כתב שם לעיין ביבמות.

גיורת ומשוחררת – לפי שהעובדי כוכבים שטופי זימה הן ובניהם ילדי זנונים המה ולפיכך סתם תנן אע"פ שלא נבעלה אפילו פחותה מבת שלש ויום א' הרמב"ם והרא"ש.

תוספות יום טוב מסכת קידושין ד, א

לויי ישראלי חללי גרי כו' – אבל כהני בחללי גירי וחרורי לא. שחללה בלאו וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה. רש"י. כדתנן במ"ה פ"ו דיבמות. ועיין מ"ש שם:

תלמוד ירושלמי קידושין ד, ו; יבמות ח, ב; ביכורים א, ה

המסקנה לכאורה מהירושלמי היא, שאיסור גיורת לכהן (מדובר כשנתגיירה לפני גיל שלוש) הוא מצוות עשה בתורה, ונלמד מהפסוק "כי אם בתולה מעמיו ייקח אשה"!

בירושלמי מובא (שלוש פעמים!) המעשה שרבי שלח לבדוק ייחוס של נכדה של גיורת שנישאה לכהן, ולמרות שהגיורת נישאה לכהן (לפני גיל שלוש, אבל זה לכו"ע) התיר את נכדתה לכהונה, כי בת של גיורת לכהן כשרה לכהונה, כי המקור של האיסור איננו מלאו שנאמר בתורה אלא דיוק ממצוות עשה של 'כי אם בתולה מעמיו יקח אשה', שמזה למדו שאסור לכהן לישא גיורת.6

כך הגרסה בירושלמי לפנינו (בכל המקומות, וכך ציטט תוספות סנהדרין פב, א), וכך פירש הפני משה. אולם קשה, מדוע הראשונים לא הביאו ראיה מהירושלמי הזה, אלא הביאו רק את הלימוד מהפסוק ביחזקאל?

בקרבן העדה שינה את הגרסה (בכל המקומות), שבמקום הפסוק שבתורה "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה", הלימוד יהיה מהפסוק ביחזקאל "כי אם בתולה מזרע בית ישראל".

הסבר אחר הוא שיש בזה מחלוקת בין הבבלי לירושלמי. כך ביאר במראה הפנים (להלן).

ר' יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי מעשה בשפחה בדרום שהיו קורין עליה ערר ושלח רבי את רומינוס לבודקה ובדק ומצא שנתגיירה זקינתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד והכשירה לכהונה. רב הושעיה אמר כרבי שמעון הכשירוה אמר רבי זעירה דברי הכל היא הכא. דאמר רבי זעירא בשם רב אדא בר אחוה רבי יודן מטי בה בשם רב רבי אבהו בשם רבי יוחנן וולד בוגרת כשר שהוא בלא תעשה שהוא מכח עשה [ויקרא כא יג] והוא אשה בבתוליה יקח לא בוגרת. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. ודכוותה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה לא גיורת כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. התיב רבי הושעיה הרי דור שני של מצרי הרי הוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. חזר רבי הושעיה ואמר לא דומה עשה שבישראל לעשה שבכהנים. עשה שבישראל אסור בכל. עשה שבכהנים אסור בכהנים ומותר בלויים ובישראל:

מראה הפנים מסכת יבמות פרק ח [דף מח עמוד ב]

במראה הפנים ביאר שיש מחלוקת בין הבבלי לירושלמי מה לומדים מהפסוק 'כי אם בתולה מעמיו'. בנוסף, הוא כותב שמשמע מהרמב"ם שגיורת לכהן היא לא מד"ת (נראה לי שכוונתו לרמב"ם בסוגיית פצוע דכא).

בתולה מעמיו יקח אשה ולא גיורת. משמע מהכא דגיורת ד"ת היא אבל בבבלי פירקין דף ע"ז דריש לה לדרשא אחריתא עמיו מעמיו להביא בתולה מב' עממין שהיא כשירה לכהונה ואפי' עמוני שנשא בת ישראל וכן משמע משיטת הרמב"ם ז"ל דגיורת לכהן לאו מד"ת היא כמ"ש לעיל במראה ד"ה כמה דאמר תמן:

חידושי האור שמח על הירושלמי קידושין ד, ו (נדפס ב'השלמה לירושלמי', 133 באוצר)

האור שמח מסביר שהירושלמי מדבר כשנתגיירה לפני גיל שלוש, אבל אם נתגיירה אחרי גיל שלוש, ודאי פשוט שנחשבת זונה וכלשון המשנה.

פירוש דוודאי גיורת עצמה שנתגיירה פשוט דהויא זונה, כמבואר במס' יבמות אין זונה אלא גיורת וכו', וכפסק הרמב"ם ז"ל, אבל הכא שנתגיירה פחות מג' שנים הוי כבת גרים שנולדה בקדושה דבוודאי לאו זונה הוואי, אף למאן דפסיל עד שיהיה אמו מישראל, או אביו, דהך שנתגיירה לאחר ג' שפיר דקודם לקי עלה כהן משום זונה ה"נ כי מתגיירה, אבל פחותה מבת ג' הוי כמו שנולדה בקדושה ואינו נכלל רק ב[ש]עה דאינו מזרע ישראל ודו"ק.

דין גיורת לכהן פצוע דכא – בקיצור

בגמרא (יבמות עו, א-ב) נראה שכהן פצוע דכא מותר בגיורת.

(מהלך הסוגיה בקיצור: שאלו האם כהן פצוע דכא עומד בקדושתו ואסור בגיורת, או שאינו עומד בקדושתו ומותר בגיורת. רב ששת ענה שמותר, והוכיח מפצוע דכא ישראל שמותר בנתינה. רבא הקשה על הנימוק, אבל חזר בו והסכים שמותר. רב יוסף הקשה על ההוכחה של רבא, והגמרא תירצה את קושייתו).

הרמב"ם פסק שכהן פצוע דכא מותר בגיורת, אבל פצוע דכא (אפילו ישראל) אסור בממזרת ודאית שהרי היא אסורה מהתורה.

הראב"ד הקשה על הרמב"ם, ואחת מהוכחותיו היא שגיורת לכהן אסורה מדאורייתא ובכל זאת התירו אותה לכהן פצוע דכא, הרי שפצוע דכא אינו בקדושתו המקורית, וכך צריך להיות גם בממזרת לישראל פצוע דכא, כי אינו בקדושתו.

כמה הסברים נאמרו מה דעת הרמב"ם, ואחד ההסברים שנאמרו הוא שהרמב"ם סובר שדין גיורת לכהן הוא בספק האם זהו איסור תורה או איסור מדברי חכמים.7

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טז הל' א-ב

פצוע דכא וכרות שפכה… מותרין לישא גיורת ומשוחררת ואפי' כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת לפי שאינו בקדושתו, ואפילו נתינה או אחד מן הספיקות מותרת לו. הואיל ופצוע דכא אסור לבוא בקהל לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספיקות, אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית שהרי אסורה מן התורה.

+/השגת הראב"ד/ בממזרת ודאית וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ וברייתא זו הביאהו לומר כך פצוע דכא מותר בנתינה ולא אמר בממזרת אלמא אסור בממזרת והאי סברא לא נהירא חדא דמתני' קתני ואינן אסורים אלא מלבא בקהל וממזרת לאו קהל הוא ועוד פצוע דכא כהן שמותר בגיורת דרב ששת הכי פשט להו והלא גיורת לכהן אסורה מדאורייתא היא ושריא ליה דלאו בקדושתיה קאי וה"ה לישראל פסול בממזרת ואי אמרת אמאי קאמר בנתינה ליתני בממזרת אימא לך רבותא קמ"ל דאפילו לרבי יהודה דאמר קהל גרים אקרי קהל גר כשר אבל הני דפסולים לא וכ"ש ממזרת דלאו קהל הוא כלל עכ"ל.+

הדיונים בסוגיה בקיצור

דברי הראשונים המובאים להלן בהסבר דעות הראשונים המוקדמים – הובאו לעיל, כל אחד במקומו. ואילו דברי האחרונים יובאו לקמן.

הסבר דעת רש"י

הרשב"א והריטב"א הסבירו שלדעתו במקרה שלא נבעלה האיסור מדרבנן, וכיוצ"ב הבינו תוס' ישנים ור' אברהם מן ההר. כל אלה הקשו על רש"י וחלקו עליו. כך נראה שהסביר הב"ש את דעת רש"י, וכך הסבירו הרב הרצוג, צי"א ויביע אומר. ויש שהסבירו שמעל גיל שלוש אסורה מדאורייתא גם אם לא נבעלה, ומתחת גיל שלוש האיסור מדרבנן, כ"כ מהרש"ק וערוה"ש.

המ"מ ביאר שדעתו כדעת הרמב"ם, ש'זונה' הכוונה פגומה, כלומר שהיא כלולה באיסור זונה שבתורה גם אם לא נבעלה. וכן ביאר הרב איסר זלמן מלצר שהסיבה שהיא עומדת לזנות, וכ"כ הרב אלישיב.

הנימוק"י הסביר שגם לפני גיל שלוש היא אסורה כי מחזיקים אותה כזונה, ושכן כתב הריטב"א ושאיסורה מן התורה, ושכן כתב הרמב"ם. ב'להורות נתן' ביאר ונימק שלרש"י ביאה מתחת גיל שלוש נחשבת ביאה אצל הגויים.

אחרונים רבים ביארו שכאשר לא נבעלה רש"י סובר שהאיסור מכח הפסוק ביחזקאל ולא מאיסור זונה. וביניהם: מנחת חינוך, הרב גורן, להורות נתן. ובקרן אורה תלה את זה בגיל שלוש.

הסבר דעת הרמב"ם

הריטב"א כתב שלדעת הרמב"ם האיסור מהתורה (אמנם במקום אחר כתב שהאיסור מדבריהם, אבל נראה שהכוונה שהאיסור מהתורה. הסברים לסתירה בהערה8).

הרשב"א הזכיר שדעת הרמב"ם כרש"י (אחרי שהקשה על רש"י, שפירש שהאיסור שנבעלה), נראה שהוא מבין שכוונת הרמב"ם שהגיורת נחשבת זונה – שמניחים שבפועל היא זנתה. וכ"כ שכשלא נבעלה האיסור דרבנן: ערוך לנר, יביע אומר, וכך משמע מדברי הרב דוד מועטי. והרב הרצוג כתב שהרמב"ם הסתפק בתוקף האיסור. הרוגצ'ובר כתב שכאשר היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, הרמב"ם מסכים לדעת הראב"ד שהיא לא אסורה מטעם זונה אלא מהפסוק ביחזקאל.

בתוספות יו"ט כתב את הרמב"ם יחד עם הרא"ש, שהם סוברים שהגויים שטופים בזימה ובניהם ילדי זנונים, ולכן נקראת זונה. וכ"כ המבי"ט, ערוה"ש, הרב איסר זלמן מלצר, להורות נתן והרב אלישיב.

במרכבת המשנה הסביר שכיוון שגיורת לכהן לא נאמרה במפורש היא קלה יותר ואין לוקים עליה.

תוספת ביאור לדעת התוספות והרא"ש

התוספות והרא"ש פירשו שהאיסור משום זונה גם כשלא נבעלה, שכן הגויים שטופים בזימה ובניהם ילדי זנונים. המהר"ם מרוטנבורג חידד יותר, וכתב ש"משנולדה לכך היא עומדת", וכן ביאר באריכות הרב איסר זלמן מלצר באבן האזל שכיוון שהיא עומדת לזנות היא נחשבת זונה. יותר ברור כתב את זה הרב אברהם סתיו, שעצם זה שהזנות היא אופציה מעשית נוכחת בחייה – מגדיר אותה כזונה.

צ"ע מה הדין כאשר המציאות אינה כזו, והזנות נחשבת לדבר לא מקובל ולא ראוי בחברה שבה היא חיה. ניתן לומר שלא יהיה בזה איסור תורה לדעת התוספות והרא"ש, וייתכן שהרב הרצוג התכוון לרמוז לאפשרות כזו.

אולם לענ"ד נראה שהסברה של התוספות והרא"ש קשורה בכך שלגויה פנויה אין שום איסור בזנות, ולכן היא נחשבת כ'עומדת לזנות'.

נפק"מ בשאלה אם אסורה משום זונה או מטעם הפסוק ביחזקאל. מביא כאן מה שאספתי, למרות שזה חלקי מאוד.

המנחת חינוך כתב שיש נפק"מ בשאלה האם הולד יהיה חלל, שאם האיסור משום זונה הולד יהיה חלל וכך דעת הרמב"ם, ואם האיסור לא משום זונה אלא מהפסוק ביחזקאל וכדעת הראב"ד – הולד לא יהיה חלל מהתורה ואולי גם לא מדרבנן.

דאורייתא או דרבנן – סיכום מפורט

בתוספות מפורש שהאיסור דאורייתא, וכך משמע שדעת שאר הפוסקים שבשיטתם.

ברשב"א מפורש שהאיסור דאורייתא גם כשנתגיירה לפני גיל שלוש, וכך כתב גם הראב"ד (אמנם ניתן לדחוק ולומר שהוא אומר שהאיסור דאורייתא רק כשנתגיירה מעל גיל שלוש, אבל לא ראיתי מי שכתב כך וזה דחוק מאוד).

בדעת הרמב"ם נחלקו (כאשר לא נבעלה):

המפרשים שהאיסור דרבנן (רובם למדו זאת מההיתר לכהן פצוע דכא): יבי"א. וכך משמע מהרשב"א, מגדל עוז והרב דוד מועטי. ויש שפירשו שהדין בספק: ערוך לנר, הרב הרצוג,

המפרשים שהאיסור דאורייתא: ריטב"א (וכך גם דעתו), מבי"ט, מרכבת המשנה, מנחת חינוך, ערוה"ש, תרומת הגורן, להורות נתן, דברי יציב, הרב אלישיב והרב יועזר אריאל. וכך מוכח מהמ"מ, וכך משמע מהנימוק"י והתוס' יו"ט.

גם בדעת רש"י נחלקו, כאשר לא נבעלה (ונתגיירה לפני גיל שלוש):

המפרשים שהאיסור דרבנן: רשב"א, ריטב"א, (וחלקו על רש"י גם בגלל זה), ערוה"ש, הרב הרצוג, יבי"א, . וכך משמע מהב"ש.

המפרשים שהאיסור דאורייתא: תרומת הגורן, להורות נתן, דברי יציב, הרב אלישיב והרב יועזר אריאל. וכך מוכח מהמ"מ, . וכך סבר הנימוק"י (אמנם לא הזכיר את רש"י, אבל הוא בשיטתו).

מהירושלמי משמע שהאיסור דאורייתא, והוא 'לאו הבא מכלל עשה'.

ארעא דרבנן והרב צירלסון כתבו שהאיסור דרבנן כשלא נבעלה (כמעט בלי להתייחס לראשונים שלעיל, ובמקורות שהביאו זה לא כתוב).

הוכחות שכאשר נבעלה אחרי גיל שלוש אסורה משום זונה מהתורה לכל הדעות

יש מקרה שבו גיורת לכהן אסורה מהתורה משום זונה

כך מוכח מלשון המשנה (יבמות סא, א): "רבי יהודה אומר… לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה. וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות". הרי שלדעת חכמים גיורת היא זונה האמורה בתורה. (את הראיה הביא הרב נתן גשטטנר ב'להורות נתן', מופיע לקמן).

ראיה נוספת שיש בזה איסור דאורייתא היא מדין אשת יפת תואר לכהן, שנחלקו רב ושמואל בדינה (קידושין כא, ב). לפי אפשרות אחת בגמרא המחלוקת היא על ביאה שניה, ולדעת רב כיוון שהותרה הותרה, והכוונה שהותרה מהתורה. ולפי האפשרות השניה – לדעת שמואל כיוון שסופה להיות אסורה היא אסורה כבר בביאה ראשונה, והכוונה מהתורה כי הוא לומד את זה מהפסוקים, וגם רב התיר רק כי 'לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע'. (את הראיה הביא הרב יועזר אריאל. ציטוט הגמרא בהערה9).

כאשר נבעלה מעל גיל שלוש

המקרה הכי 'קלאסי' לפרש שבו האיסור מהתורה הוא כאשר נבעלה לגוי, ולא ראינו מי שפירש שבמקרה כזה לא אסורה משום זונה ואילו במקרה אחר כן אסורה משום זונה – לכן מוכרחים לומר שבמקרה כזה כולם יודו שהיא אסורה משום זונה.

זה 'חידוש' בעיקר בשיטת הראב"ד והרשב"א, לכן אביא כאן ראיות בשיטה זו: כך מוכח מהמאירי10. וכך הבין המ"מ את הראב"ד11. וכ"כ ארעא דרבנן, יבי"א, דברי יציב.

אמנם, יש שהבינו את דעת חלק מהראשונים לא ככה, ולכן הקשו עליהם: מרכבת המשנה (את הראב"ד והקשה עליו), ועוד.

ביחס למקרה שנתגיירה מעל גיל שלוש ולא ידוע לנו שנבעלה – נראה שכולם יודו שאיסורה מהתורה: 1. כי במשנה שכתוב 'גיורת' לא הוזכר שנבעלה, אלא אדרבה, המקרה שבו 'נבעלה בעילת זנות' נזכר כמקרה שונה. 2. כי כך הסבירה הגמרא את דעת רשב"י שמוכיח מהפסוקים שמתחת גיל שלוש 'החיו לכם' ומותרת לכהונה, שמי שמעל גיל שלוש (שהיא ראויה ליבעל) הציווי היה להרוג למרות שיש אפשרות לבדוק אם היא בעולה. ומסתבר שחכמים שמחמירים יותר מרשב"י בנתגיירה מעל גיל שלוש, יסכימו לדעת רשב"י שבנתגיירה אחרי גיל שלוש אסורה מהתורה. (את הראיה הזו הביא מהרש"ק)

וכ"כ האור שמח. וכך טרחו לבאר (כלומר, זה ה'חידוש' בדבריהם): אבן האזל, מנחת יצחק והרב יועזר אריאל.

אפשר לפרש אחרת, שגם אם נתגיירה אחרי גיל שלוש אם לא נבעלה אינה אסורה מהתורה. כך פירשו הרב הרצוג והרב עובדיה את דעת רש"י.

המחלוקת היא בעיקר כשנתגיירה לפני גיל שלוש – שביאתה אינה ביאה, ובזה נתקשו הראשונים. יש שתירצו שבכל זאת היא זונה (הטעם המרכזי הוא שהגויים שטופים בזימה), ויש שתירצו שבמקרה כזה אסורה לא מטעם זונה.

אחרונים

רוב דברי האחרונים כאן הופיעו לעיל בקיצור, כל אחד במקומו ובהקשרו.

שולחן ערוך אבן העזר ו, ח

וכן הגיורת והמשוחררת, אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים, הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן.

קרית ספר הלכות איסורי ביאה פרק יח

המבי"ט פירש את הרמב"ם כתוספות והרא"ש, שהיא נחשבת זונה כי מהגויים שהם שטופים בזימה. וכתב שלמדנו מהפסוק ביחזקאל שהגיורת אסורה לכהן מדאורייתא.

אזהרת קיז. שלא ישא כהן זונה דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ומפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל שהרי אינה בת קידושין ואפילו היא גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד הויא בכלל זונה דקרא לוקה עליה משום זונה לפי שבאת מן הנכרים השטופים בזמה…

וגיורת ומשוחררת נמי אפילו פחותה מג' שנים ויום אחד הויא זונה ופסולה לכהן דהוי בכלל זונה דקרא כיון דבאת מן הנכרים השטופים בזמה וילפינן נמי מקרא דיחזקאל כי אם בתולות מזרע בית ישראל דמשמע דמזרע בית ישראל בעינן ואי לא הוה גמיר לה יחזקאל דמדאוריתא אסירן לא הוה אסר להו.

ים של שלמה מסכת יבמות פרק ו

ואע"פ שלא נבעלה קרויה זונה, לפי שהגוים שטופי זימה הם, א"כ חשבינן בניהם בילדים זנונים.

בית שמואל ו, כ

הב"ש הציג בקצרה את הסוגיה, ומדבריו נראה שלדעת רש"י אם לא נבעלה אין איסור, או לפחות אין איסור באותה חומרת איסור שיש לדעת ראשונים אחרים.

גם כתב בסוף דבריו, שיכולה להיות נפק"מ האם גיורת כלולה באיסור התורה של זונה, לעניין פצוע דכא אם מותר בגיורת. (משמע שמסביר שלכל הדעות האיסור דאורייתא). אמנם אפשר לפרש שכוונתו רק למחלוקת הרמב"ם והראב"ד.

וכן גיורת. הנה רש"י פי' שם בפ' הע"י דאיירי דנבעלה לעכו"ם ותו' והרמב"ם פי"ח והרא"ש ס"ל אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מג"ש קי"ל דאסורה לכהן ועיין ר"ס ט"ז וטעמם לפי שבאה מן העכו"ם השטופין בזמה, ולדעת הראב"ד ורשב"א ילפי' מקרא' דיחזקאל בתולו' מזרע בית ישראל כמ"ש סוף קידושין וכן הוא דעת תו' שם דף ס"א ולדעת הרמב"ם ילפינן מקרא זונה האמורה בתורה ומקרא דיחזקאל ילפינן דפי' הקרא כך הוא ועי' מ"ש המגיד ר"פ ט"ו גיורת אין מפורש בתורה ונ"מ מזה מ"ש רס"ה ע"ש:

ארעא דרבנן מהדורה בתרא מערכת אות ג סימן לז

הרב ישראל יעקב אלגאזי (1680-1756), כתב שהתוספות כתבו שגיורת אסורה לכהן מדרבנן כשלא זינתה. (זה לא כתוב בתוס' שם, ואולי כוונתו לתוס' בסנהדרין פב, א שהביאו את רש"י. בהערות שם הפנו למנחת עני שהקשה עליו. גם ביבי"א ב, אה"ע ג חלק עליו).

גיורת דאסורה לכהן. כתבו התוס' פרק הבא על יבמתו [יבמות] דף ס"א [ע"א] ד"ה אין, דאיסור גיורת לכהן אין איסורא אלא מדרבנן, והא דמשמע בסוגיא דהתם דאסורה מן התורה משום זונה היינו כשנודע שזינתה דוקא.

מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות איסורי ביאה פרק טז הלכה ב

רבי שלמה מחעלמא (1716-1781) פירש את דעת הרמב"ם שגיורת אינה נחשבת לגמרי כמו זונה, אלא היא רק כמו זונה, שאמנם היא אסורה מדאורייתא, אבל לא חייבים עליה מלקות.

בנוסף, הוא מקשה על הראב"ד מהמשנה, שאמרו בפירוש שגיורת היא זונה.

והנושא נתינה עובר בלאו דלא תתחתן בם משום לא תסור דמחמת הפקר בי"ד חרם של דוד חשיב דאורייתא מלאו דלא תסור ומדמה לה הש"ס לאיסור כהן בגיורת דהוי נמי כעין דבר תורה ולא דאורייתא ממש כמבואר ממ"ש רבנו פי"ח מהל' איסו"ב ה"ב שכתב דגיורת ומשוחררת ה"ז זונה ואסורה לכהן משמע רק איסור דבר תורה הוא דאיכא ואינו לוקה עליה וכן משמעות לשונו פי"ח מהל' איסו"ב ה"א שכתב איזה זונה האמורה בתורה כל שאינה בת ישראל דמשמע דוקא שלא נתגיירה ודלא כמ"ש המ"מ שם אלא דוקא גויה אבל גיורת אינה זונה האמורה בתורה. וכ"כ פי"ט מהל' איסו"ב הי"א כהן זכר שהוא אסור לישא זונה וחללה אסור לישא גיורת ומשוחררת שהיא כזונה כמ"ש דמשמע כזונה ולא זונה ממש ובפי"ז מהל' איסו"ב ה"ו דקדק וכתב כל כהן הבא על העכו"ם בין כהן גדול ובין כהן הדיוט לוקה משום זונה אלמא דליכא מלקות אלא בגויה וכ"כ פי"ב מהל' איסו"ב ה"ג דדוקא על העכו"ם לוקה משא"כ בגיורת. אלא דמ"מ גיורת אסורה לכהן דבר תורה כדין תורה שבעל פה לדעת רבנו.

מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות איסורי ביאה יח, ג

וכן הגיורת. עיין בהשגות ודבריו כבדים דהא מפורש במתני' דף ס"א דגיורת ומשוחררת משום לתא דזונה וכן בתוספות ד"ה אין זונה העלו דלא כדעת הראב"ד.

לבב דוד הלכות איסורי ביאה פרק טז, הלכה א

הרב דוד מועטי (1796-1876) כותב שמדברי הרמב"ם שכהן פצוע דכא מותר בגיורת משמע שאיסור גיורת לכהן אינו מהתורה. ומוסיף שמה שכתב הרמב"ם שגיורת בכלל זונה, זה לא נקרא שהיא מהתורה, כי זה לא מפורש בתורה אלא נלמד מפסוק ביחזקאל. צ"ע בכוונתו, ולי נראה שכוונתו שאיסור גיורת קל יותר, ולכן אין בו מלקות, ולכן אפשר להקל בו בכהן פצוע דכא. (ראיתי הפניה שהרב קאפח כתב דברים דומים, לעיין שם)..

[א – ב] פצוע דכא וכו' אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית שהרי אסורה מן התורה. מכאן משמע דגיורת לאו מן התורה היא ולפי זה מ"ש רבינו בפי"ח הלכה ג' וז"ל וכן הגיורת וכו' הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן ע"כ, לאו מדאורייתא מקריא כיון דאינה מפורשת בקרא כמו הממזרת, דאיסור הגיורת אע"ג שהוא משום זונה וזונה מפורש בתורה מ"מ האיסור אינו מפורש אלא ילפינן מקרא דיחזקאל דגיורת בכלל זונה כן נראה לענ"ד.

קרן אורה מסכת יבמות דף סא עמוד א

הרב יצחק מינקובסקי (1788-1851) ביאר שלדעת רש"י שגיורת פסולה לכהונה משום בעילת זנות, אם נתגיירה לפני גיל שלוש אינה בכלל זונה, אלא זה רק 'איסור עשה' מהפסוק ביחזקאל. ולדעת הרמב"ם גם מתחת גיל שלוש היא בכלל איסור זונה.

משנה וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת. כבר העירותי לעיל במחלוקת הראשונים ז"ל בטעמא דגיורת ומשוחררת. דרש"י ז"ל והרבה מהראשונים ז"ל כתבו דמשום בעילת זנות הוא דמיפסלא, ואם כן גיורת פחותה מבת ג' לא שייך האי טעמא, ולא הויא בכלל זונה, ואין עליה אלא איסור עשה, דכי אם בתולה מזרע בית ישראל. והרמב"ם ז"ל כתב (ה' איסו"ב פי"ח ה"ג) דגיורת פחותה מבת ג' גם כן בכלל זונה היא, וכסתמא דתלמודא לעיל, הכא סופה להיות זונה תחתיו.

חכמת שלמה אבן העזר ו, ח

מהרש"ק תמה על הב"ש, שמשמע מדבריו שלדעת רש"י אם לא נבעלה אינה אסורה לכהן. הוא מוכיח מדעת רשב"י שאם נתגיירה אחרי גיל 3, אסורה (מהתורה) אפילו אם לא נבעלה. נראה לי מדבריו, שהוא סובר שלדעת רש"י אם נתגיירה לפני גיל שלוש, אסורה מכח הפסוק ביחזקאל ולא מצד 'זונה'.

וכן הגיורת והמשוחררת וכו' . נ"ב הנה הב"ש כתב בשם רש"י דאיירי דנבעלת לעכו"ם וכו' והנה אחר המחילה קיצר בשיטת רש"י ונתן מכשול למעיין הנה אין כוונת רש"י לומר דאין גיורת אסורה לכהן רק בידוע שנבעלה דוודאי ז"א רק סתם גיורת נמי אסורה והיינו מכח דסתם גיורת יותר מבת ג' היא בחזקת שנבעלה וכדמוכח בפ"ק דכתובות ופרק אלו נערות שיש להם קנס רק רש"י מיירי בדס"א ע"ב במ"ש חכמים דאין זונה אלא גיורת ע"ז כתב רש"י דעיקרא דמילתא וודאי הוי משום ביאה דאין זונה אלא בנבעלה אבל מ"מ לענין איסור גם בלא ידע שנבעלה אסורה ואין היתר רק בידוע שלא נבעלה ועוד כוונת רש"י בע"כ הוי על פחות מבת ג' אז תליא מילתא בנבעלה אבל ביתר מבת ג' אפי' בידוע שלא נבעלה אסורה וכן מוכח להדי' בש"ס ד"ס ע"ב גבי תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש כשרה לכהונה ופריך א"ה אפי' יתירא מבת ג' וכו' עיי"ש בפרש"י מוכח להדיא דאף לר"ש דס"ל פחותה מבת ג' שנים כשרה מ"מ מודה ביותר מבת ג' דפסולה אפי' בידוע שלא נבעלה א"כ מכש"כ לרבנן דס"ל אפי' פחותה מבת ג' שנים פסולה דבאפי' בלא נבעלה פסולה ובע"כ מ"ש רש"י בדס"א ע"ב בנבעלה היינו פחותה מבת ג"ש בזה בעינן שנבעלה אבל ביתר מבת ג"ש מודה רש"י דלא בעינן שנבעלה ואין לומר דכוונת רש"י על פחותה מבת ג' הרי בזה אין ביאתה ביאה והאיך שייך לומר דעשאה זונה אך א"כ נאמר ולטעמך מכש"כ דקשה דא"כ כיון דאנן קיי"ל כרבנן דאפי' פחות מבת ג"ש פסולה לכהונה א"כ בע"כ אין הטעם משום ביאה רק כדעת שאר המפורשים ולכך לכאורה הי' נראה דבאמת הני חכמים דקאמרו אין זונה אלא גיורת היינו ר"ש דס"ל פחותה מבת ג"ש כשרה לכהונה לכך י"ל דבביאה תלי' מילתא אך לדידן דקיי"ל דפחותה מבת ג"ש נמי פסולה בע"כ מודה רש"י דלא הוי טעמא מכח ביאה אך לפי האמת ז"א דהרי כבר כתבנו דמוכח לעיל ד"ס ע"ב דלר"ש נמי אסורה ביתר מבת ג' אפי' לא נבעלה והאיך כתב רש"י דנבעלה ובע"כ דכוונת רש"י רק דמשום זונה לא נאסרה רק בנבעלה אבל מ"מ אף בלא נבעלה אסורה מטעם אחר מכח בתולת מזרע בית ישראל ותימא שה"ה כתב בפי"ח מהל' א"ב שדעת רש"י כהרמב"ם ולפמ"ש אין ראיה משם דכוונת רש"י דמשום זונה לא נאסרה רק בנבעלה אך מ"מ אסורה מטעם אחר כנ"ל ועכ"פ לא הו"ל להב"ש להעתיק דעת רש"י לדינא כיון דעכ"פ אנן קיי"ל אפי' פחותה מג"ש אסורה א"כ בוודאי אין הטעם רק מכח שנבעלה רק מטעם אחר ואם נאמר דס"ל להב"ש דאף בפחותה שייך ביאה לשווי' זונה לענין זה א"כ שוב י"ל כדברינו בתחלה דדוקא בפחותה מבת ג"ש הוא דבעינן שנבעלה והיינו דבזה כיון דאינה ראויה לביאה בעינן ביאה ממש אבל ביותר מבת ג"ש כיון דראויה לבעול נעשה זונה וכדעת הרמב"ם וכדמוכח ביבמות ד"ס ע"ב הנ"ל גם אף לפי הבנת הב"ש דהכל תלוי בנבעלה וגם משמע לי' דכוונת רש"י דוקא בידוע שנבעלה הנה זה וודאי הוי כפחותה מג"ש דאז אינה מן הסתם בחזקת בעולה רק בידוע שנבעלה אבל בתר מבת ג"ש וודאי עכ"פ הוי בחזקת בעולה כדמוכח בכמה דוכתא.

מנחת חינוך פרשת אמור מצוה רסו

המנחת חינוך תמה על רש"י, שמדבריו משמע שאם לא נבעלה אין איסור, וזה לא כאף דעה בגמרא. ופירש שדעת רש"י כראב"ד, שגיורת לא כלולה באיסור זונה אם לא נבעלה, אלא אסורה על פי הפסוק ביחזקאל, וכשנבעלה היא בכלל זונה שנאסרה בתורה.

במקום אחר הזכיר המנחת חינוך נפק"מ לדין ולד של גיורת מכהן, שלדעת הרמב"ם הוא חלל מהתורה, ולדעת הראב"ד הוא לא חלל מהתורה, ואולי אפילו לא מדברי חכמים. (שדווקא באיסור זונה הבת חללה)12.

והנה הר"מ פי"ז מה' אישות כ' דהגיורת והמשוחררת אפי' פחות מג"ש חייב הכהן עלי' משום זונה ודעתו כדעת התוס' ביבמות דהיא בכלל זונה דקרא ורק יחזקאל אסמכי' אקרא…

והנה גיורת ומשוחררת פסקינן אף אם נתגיירה פחות מג"ש וי"א אסורה לכהונה דלא כרשב"י דרשב"י סובר דפחותה מבת ג"ש וי"א כשרה לכהונה ועי' ביבמות שם דף ט' ע"ב ובקדושין ס"ח מבואר דאף רשב"י לא מכשר גיורת לכהונה רק פחות מבג"ש דאינה ראוי' לביאה כלל אבל אם נתגיירה מבג"ש ומעלה אע"פ שלא נבעלה בגיותה מ"מ מודה רשב"י דפסולה לכהונה ע"ש ביבמות דבראוי' לבעל הרגו במדין ועי' בקדושין דהוא דריש בתולת ישראל דכתיב ביחזקאל דהיינו שנזרעו בתולי' מישראל דהיינו קודם ג"ש אבל לאחר ג"ש לא נזרעו בתולי' בישראל עי"ש ברש"י. ולפ"ז תמוהין לי דברי רש"י ביבמות דף ס"א במשנה כה"ד כו' בד"ה אלא הגיורת שפירש"י שם וכן בע"ב דלמא נבעלה וביאת נכרי ועבד פסלה ל"ל מחמת דביאתם פסלי חדא הא קי"ל דלא כרשב"י דאפי' פחותה מבג"ש וי"א אף דלא חזיא לבעילה פסולה לכהונה ואפי' לרשב"י הגיורת והמשוחררת אפי' לא נבעלה כיון דלא נזרע בתוליה בישראל ונתגיירה לאחר ג' פסולה לכהונה א"כ למה פירש"י החשש דנבעלה דליתא אליבא דכ"ע ועבמ"מ פי"ז ה' על דין זה דגיורת שכ' שם דדעת רש"י כהר"מ דאפי' פחותה מבת שלש היא בכלל זונה דקרא ומביא ראי' מהמשנה ג"כ וחכ"א אין זונה אלא גיורת ולא מפליג בין גדול' ובין קטנה ובאמת דברי רש"י במשנה הם בהיפך דמטעם נבעלה כתב רש"י והב"ש בסי' ו' מביא ד' רש"י דאין פסולה אא"כ נבעלה ע"ש בסק"כ וכ' דהתוס' והר"מ חולקין דאפי' לא נבעלה. ובאמת ד' רש"י תמוהין לפ"ד דליכא למ"ד הכי בגמ' דלכ"ע אף לרשב"י פסולה אף לא נבעלה רק נתגיירה פחותה מג"ש כמ"ש ע"ש בגמ' ותבין. ולולא ד' הרה"מ הייתי אומר דאדרבא שיטת רש"י כהראב"ד דגיורת אינה בכלל זונה דקרא רק הוא דברי קבלה רק בזינתה בגיותה הוי זונה ואסור' מה"ת מטעם זונה ע"כ פירש"י על החכמים דמיירי אקרא דזונה הטעם דנבעלה אבל בלא נבעלה אינו רק מדברי קבלה כנ"ל לולא דהה"מ לא כ' כן בודאי מצא שיטת רש"י באיזה מקום הנעלם מאתי אבל דברי הב"ש שמביא ד' רש"י לדינא ואח"כ מביא שיטת הראב"ד נראה דלשיטת רש"י אינו אסור כלל בלא נבעלה בודאי תמוהין דליכא למ"ד הכי בש"ס וצ"ע.

מנחת חינוך פרשת אמור מצוה רסז

ואם כהן בא על גיורת ומשוחררת לדעת הר"מ והתוס' דהיא זונה דקרא א"כ הבנים חללים מה"ת ער"מ אבל להראב"ד שהבאתי לעיל שהוא רק דברי קבלה מקרא דיחזקאל בתולת בת ישראל א"כ הוולד אינו חלל אלא מדרבנן ואפשר דאפי' מדרבנן אינו חלל כי הוא איסור חדש ולא מטעם זונה ואפשר דל"ג שיחלל כלל…

ערוך לנר מסכת יבמות דף עו עמוד א

הערוך לנר מסביר שלדעת הרמב"ם גיורת אסורה בגלל שנבעלה, ואם לא ידוע שנבעלה היא אסורה מספק. ולכן בכהן פצוע דכא שיש ספק אם עומד בקדושתו התיר לו הרמב"ם גיורת, כי זה ספק ספיקא, ספק אם עומד בקדושתו וספק אם נבעלה. את אותו דבר כתב גם בתשובה (בניין ציון החדשות עח).

אכן העיקר קושיא על הרמב"ם היא מה שהקשה הראב"ד עוד דמ"ש ממזרת מגיורת לכהן דתרווייהו איסורי דאורייתא הן, ועוד הקשו הראשונים דאמרינן בפי' בירושלמי דמ"ד דאוסר בממזרת מדאסורה גיורת לכהן משמע דהא בהא תלי', ונ"ל דהרמב"ם והראב"ד בזה לשיטתייהו אזלי דהנה עוד הקשה הרשב"א על הרמב"ם דמתיר גיורת לכהן כיון דהוא פסק כלישנא קמא א"כ האיבעי' לא אפשיטה ואיך פסק להקל באיסור תורה וכן הקשה הרב המגיד ותירץ בדוחק, ונ"ל דהנה (בפי"ח מהל' איסו"ב ה"ג) כתב הרמב"ם הטעם דגיורת אסורה לכהן משום דנבעלה בנכריותה לכותי ונעשה זונה והוא כמו שכתב רש"י לעיל (ס א סא א ד"ה שהיא) והראב"ד השיג עליו דהטעם אינו משום זונה אלא משום קרא דיחזקאל דמזרע בית ישראל, והנה התוס' לעיל (סא א ד"ה אין) ס"ל ג"כ דהטעם משום זונה רק דפליגי בזה על רש"י דכתב טעם זנות שנבעלה בנכריותה והם כתבו הטעם דבאים מעכו"ם שטופי זמה, והנה בהרמב"ם אין הכרע אי כרש"י אי כתוס' ס"ל ויש נפקותא בין רש"י לתוס' דלהתוס' הוי זונה ודאי אבל לרש"י לא אסור רק מספק שמא נבעלה וספק דאורייתא לחומרא, והשתא י"ל דס"ל להרמב"ם כתי' רש"י ולכן לא אסורה גיורת לכהן רק מספק והשתא כיון דלא נפשטה האבעי' אי בקדושתייהו קיימו או לא לכן אמרינן דזונה ודאי אסורה לכהן דליכא אלא חדא ספיקא אבל גיורת שרי לכהן פ"ד מטעם ספק ספיקא שמא לא בקדושתייהו קיימו ואת"ל קיימו שמא לאו זונה היא דלא נבעלה כלל ושרי לי' וכן שייך ספק ספיקא זה בספק ממזר ולכן התיר הרמב"ם גם ספקן אבל בממזרת דליכא אלא חדא ספיקא שמא בקדושתייהו קיימי לא מותרת מספק ולכן למ"ד בירושלמי דפשיטא לי' דאסור בגיורת משום דבקדושתו קאי כש"כ דאוסר בממזרת אבל אפכא ליכא ראי' ולכן א"ש פסק הרמב"ם, וכל זה לא שייך רק לשיטת הרמב"ם דטעם גיורת מטעם ספק זונה אבל הראב"ד דס"ל דגיורת דאורייתא הוא מדברי קבלה ואתי יחזקאל ואסמכי' אקרא א"כ גם בגיורת ודאי איסור דאורייתא הוא וכיון דגיורת מותרת גם ממזרת מותרת לו דלשיטה זו אין חילוק בין גיורת לכהן לממזרת כלל ולכן שפיר השיג הראב"ד להתיר בשניהן מדשרי גיורת לכהן כמו שפשט רב ששת ועיין מש"כ לעיל (נז א):

מערכי לב עב (142 באוצר)

הרב צירלסון נשאל על גיורת וכהן שחיים יחד, ורגע לפני חתונתם הרב גילה שהוא כהן וסירב לחתנם, והסיפור עשה הרבה רעש, וכן הגויים זועמים על שקוראים לגיורת 'זונה' בגלל שהיתה גויה למרות שלא היה עליה שום רינון. בתשובתו הוא עוסק בעיקר בשאלה אם להתיר איסור כדי שהיהודי לא יחטא.

הוא כותב שאיסור סתם גיורת הוא דרבנן, כשלא ידוע שנבעלה לגוי. הוא מביא שכך כתבו התוספות (איני יודע איך הבין כך בתוספות, שמשמע מהם להיפך), הרשב"א (שכתב כך בדעת רש"י והקשה וחלק עליו), המ"מ (גם ממנו משמע שהאיסור מהתורה), המגדל עוז והארעא דרבנן, ומוסיף שגם הראב"ד שאומר שזה מדברי קבלה בעצם סובר שזה דרבנן.

נראה לי שהוא מבין שכשאומרים שהאיסור הוא בגלל שהיא זונה – הכוונה היא שבפועל היא זנתה ולכן יש איסור, אבל אם היא לא זנתה אז האיסור לא נמצא כאן (זה עדיין לא הסבר מספיק, אבל מסביר את עיקר העניין).

והנה, אם המורם מכל זה עולה אפילו היה האיסור, שאנו דנין עליו הפעם דאורייתא, כל שכן כשהאיסור הזה של סתם גיורת (דהיינו כשאינו ידוע אם נבעלה לנכרי או לעבד), שדינה כזונה, אינו באמת אלא דרבנן, כדברי התוספות ביבמות והרשב"א בחידושיו, והרב המגיד והמגדול עוז בדבריהם על הרמב"ם, והארעא דרבנן.

ואפילו להראב"ד המשיג על הרמב"ם וסובר, דגיורת "אינה (אסורה) משום זונה, אלא משום דכתיב (ביחזקאל): בתולות מזרע בית ישראל", אכתי הרי נקטינן דדברי קבלה כדרבנן דמי, כמו שפסק הרמב"ם, והכי משמע להדיא מהראב"ד גופיה בהשגתו שם, דעל עצם הנחה זו לא קא פליג. ובשיטה זו (שדברי קבלה הם דרבנן. אורי) קיימי הרבה רבוותא, שהובאו בס' שדי חמד.

צפנת פענח הלכות איסורי ביאה פרק יח הלכה ג

הרוגצ'ובר פירש את שיטת הרמב"ם שאמנם אם נתגיירה לפני גיל שלוש אסורה משום זונה, אבל אם לידתה היתה בקדושה אסורה מכח הפסוק ביחזקאל ולא מטעם זונה.

וכן הגיורת כו'. עיין בהשגות וכ"כ בזה ועי' בירושלמי פ"ד דקדושין ה"א דקרא לה זונה אך יהיה נ"מ לדידן דס"ל לקמן פי"ט הי"ב דגר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. והנה שם משמע מדברי רבינו דמעוברת שנתגיירה בתה אסורה לכהונה ועיין בבה"ג דמבואר שם ג"כ כן ע"ש בהל' מיאון בה י"ל דאינה אסורה משום זונה רק מטעם מזרע ישראל וכ"כ בזה:

ערוך השולחן אבן העזר ו, כב

הרב אפשטיין סיכם את הסוגיה בלי לפרט הרבה. הוא כותב שאפילו כשנתגיירה לפני גיל שלוש, לדעת הרא"ש האיסור מהתורה כי נולדה מהגויים ששטופים בזימה, ושכן דעת הרמב"ם, ולראב"ד והרשב"א האיסור אינו מהתורה אלא מהפסוק ביחזקאל (נראה לי שכוונתו שלא מדין זונה שבתורה אלא מהפסוק ביחזקאל, אבל תוקף האיסור מדאורייתא, כי: 1. אם זה היה דרבנן הוא היה כותב דרבנן, וכפי שכתב על דעת רש"י משפט אח"כ. 2. הראב"ד, ועוד יותר הרשב"א, כתבו בפירוש שהאיסור דאורייתא13).

הוא מסביר שלדעת רש"י האיסור מהתורה הוא כשנתגיירה אחרי גיל שלוש, ולפני גיל שלוש האיסור נלמד מהפסוק ביחזקאל והוא מדרבנן. [הוא מדייק זאת מרש"י בקידושין עח, א, שמסביר שרשב"י מכשיר גיורת מתחת גיל שלוש, שתצא מכלל זונה, והוא מפרש שהכוונה שתצא מכלל איסור תורה של זונה]. לא הבנתי לגמרי למה הוא נצרך להסביר שהאיסור לרש"י מדרבנן, ונראה שזה בגלל שהוא רוצה שההסבר יתאים לדברי הב"ש.

וגיורת ומשוחררת אפילו פחותה מבת ג' שנים ויום אחד להרמב"ם והרא"ש היא זונה דאורייתא אע"פ שלא נבעלה משום דאתיין משטופי זמה ואף שלמדנו מקרא דיחזקאל כמ"ש בסימן ה' סעי' ו' מ"מ ס"ל דמן התורה נאסרו לכהן ואתא יחזקאל ואסמכינהו אקרא כהרבה דינים דגמרינהו יחזקאל והם מן התורה [זבחים י"ח ב] והראב"ד והרשב"א סוברים דאין איסורן מן התורה [פי"ט מאיסורי ביאה ה"ג] ודעת רש"י ז"ל נ"ל דכשהיא יתירה מג' שנים ויום אחד איסורה מן התורה ופחותה מזה הוי מדרבנן [עי' רש"י שם ס"א ד"ה אלא ובקדושין ע"ח. ד"ה ר"ש ע"ש בסה"ד ולפמ"ש א"ש דביבמות כוונתו להראויה לביאה ובקדושין כוונתו דר"ש מכשיר עד שתצא מפסול דאורייתא ודו"ק] [עי' ב"ש סק"כ ודברי הח"מ סק"י משובש בדפוס]:

שו"ת היכל יצחק אבן העזר א סימן יז-יח

הרב הרצוג נשאל על אישה הנשואה לכהן, שגדלה כיהודייה, וכעת עולה ספק שאולי אינה יהודייה. בדבריו הכריע שאם אכן יש בזה ספק מציאותי, ניתן לגייר אותה מספק ולהתירה לכהן. הוא מחשיב זאת כשעת הדחק שבה יש מקום לסמוך על דעת יחיד, ומוסיף לזה שהכהנים בימינו בספק, וכן שיש סוברים שאיסור גיורת לכהן כשלא ידוע שנבעלה הוא מדרבנן.

בסימן הבא ביאר מי הסוברים שהאיסור מדרבנן.

הוא מסביר שלדעת רש"י האיסור הוא מדרבנן כשלא נבעלה (ומוכיח שזה בודאי אסור, שהרי הוא מסכים שיש איסור כשנתגיירה לפני גיל שלוש), ושבמקרה המדובר ודאי שחזקתה שלא נבעלה14. הוא דן באריכות בדיוקים שונים ובתירוץ מקורות שונים, את הלימוד מהפסוק ביחזקאל הוא מסביר כמשקף את גזירת חכמים שכבר נגזרה לפני כן.

גם בדעת הרמב"ם הוא לומד מההיתר לכהן פצוע דכא לשאת גיורת, שאיסור גיורת לכהן הוא מדרבנן. הוא דן באריכות בראיות ומקורות שונים, אבל קשה לו כי הרמב"ם לא אמר שום דבר בזה, ולכן כתב שיותר נראה לו שלרמב"ם לא היה ברור האם האיסור מהתורה או מדרבנן.

שאלה: כהן נשא עלמה בערכאות וכשבא אח"כ לישא אותה בחו"ק יצא קול שהיא נולדה מנכרית. כעת באה אם העלמה לפני הבי"ד ואמרה שאמנם אביה (היינו הסבא של העלמה) היה נכרי אבל אמה (היינו סבתא של העלמה) היתה ישראלית. נתברר ג"כ שאם העלמה החזיקה עצמה כישראלית, נישאה ליהודי, בניה נימולו, למדו בת"ת וחגגו חגיגת הבר מצוה. דא עקא שהורי העלמה נישאו רק בערכאות ולא יכלו לתת הסבר למה לא נישאו כדמו"י, וזה מעלה חשד שמא האם נכריה, ומגידולם של הבנים כיהודים אין שום ראיה על האם שכן מעשים בכל יום במדינתנו בנישואי תערובת שמחנכים הילדים בדת האב. ועל נאמנות אם העלמה אין לסמוך שרצונה כעת לטהר את בתה. כעת מבקשת אם העלמה לגייר אותה וכל צאצאיה בכדי לצאת עי"כ מכל סבך הספקות אף שלדבריה היא יהודיה…

(ג) ואמנם כ"ג שליט"א העיר שיש פוסקים שאעפ"י שהיא בחזקת שלא נבעלה לנכרי גיורת אסורה לכהן מן התורה וספיקא דאורייתא לחומרא, ודאי שכך הוא. ואם כי מהעובדא שהכלה נתחנכה כיהודית ושאביה הוא יהודי והיא עצמה היינו אמה עכ"פ מיום שנישאה לישראל החזיקה את עצמה בתור יהודית, ומלה את בניה וכו', יש להניח שבתה איננה בחזקת עכו"ם שטופי זימה וחזקתה שלא נבעלה, אבל הדין דין אמת שלאלו הפוסקים היא ספיקא דאורייתא, אך אם עכ"פ יקבע אצלכם שמידי ספיקא לא יצאה, כבר יש לדון בזה...

והנה על היסוד שיקבע בדעתכם שהיא עכ"פ ספק ישראלית יש כאן מקום לדון לגיירה. אמת שלדעת כמה מהפוסקים ז"ל גיורת לכהן אסורה מן התורה כנ"ל וספיקא דאורייתא לחומרא, וכמו שהעיר כ"ג, ויש חשש ספק זה לדורות הבאים. ומאן ספין ומאן רקיע להכריע בין ההרים הגדולים ועפר ואפר אני תחת כפות רגליהם. אולם הט"ז ז"ל באה"ע סי' י"ז בספק פלוגתא במסיח לפי תומו מסתמך על הרא"מ ז"ל להקל כנגד פסק הרמ"א ז"ל משום שבשעת הדחק גדול יש לאמר כדאי לסמוך על דברי היחיד ומכש"כ בספק פלוגתא השקול. וכאן הוא ענין של ספק פלוגתא השקול שלפי השיטות שגיורת לכהן אינה אלא מדרבנן אפשר להתיר בספק גיורת בשעה"ד גדול כזה, אלא שהש"ך ז"ל ביור"ד סימן רמ"ב בכללי הפוסקים חולק על הט"ז ואומר שכדאי היחיד לסמוך עליו בשעת הדחק שייך רק באיסור דרבנן, יעויי"ש…

אכן כאן בעובדא שלפנינו אם יוחלט אצלכם שמידי ספק לא יצאה, הרי יש ספק בגוף הדבר, שמא אינה גיורת אלא ישראלית ומותרת לכהן ואת"ל שהיא גיורת שמא הלכה כמ"ד שהכהנים ספק ושגיורת מדרבנן, ומותרת מטעם ספיקא דרבנן לקולא, ואף שאין זה ספק ספיקא, אבל צד וסניף לקולא יש כאן עד כדי לאמר שבזה יודה גם הש"ך ז"ל שבשעה"ד כזה כדאים המקילים לסמוך עליהם...

שו"ת היכל יצחק אבן העזר א סימן יח

יסוד האיסור של גיורת לכהן (המשך לתשובה הקודמת).

א [שיטת רש"י באיסור גיורת לכהן] (א) הגאון מהרש"ק ז"ל בנימוקיו לאה"ע סי' ו' מביא (לענין ספק גיורת לכהן) שיש פוסקים הסוברים שגיורת לכהן אינה אלא איסור דרבנן.

ולכאורה לא מצינו דבר זה בפירוש, שמהרמב"ם (איס"ב פי"ח) משמע שזוהי ממש בכלל זונה האמורה בתורה ואף פחותה מבת ג' שנים ויום אחד אסורה מטעם זונה, והראב"ד והרשב"א ז"ל ג"כ אומרים שהוא מדאורייתא אעפ"י שהם סוברים שמקור האיסור הוא מקרא דיחזקאל. אכן זוהי דעת רש"י ז"ל כפי שהבין הב"ש ז"ל באה"ע סי' ו' ס"ק כ' יעויי"ש, שלרש"י גיורת בכלל זונה דוקא כשנבעלה לעכו"ם בגיותה. [ובאמת מצינו בכל מקום כשמובא דין זה של גיורת לכהן רש"י מוסיף שנבעלה לעכו"ם, הרי דווקא כשנבעלה או כשחזקתה שנבעלה אסורה לכהן מטעם זונה מן התורה]. והנה ודאי שאין רש"י ז"ל חולק על המפורש בגמרא דלית הלכתא כרשב"י, ואם כן בנתגיירה פחותה מבת ג"ש ויום אחד הרי לא שייך נבעלה לעכו"ם שאין ביאתה ביאה כלל ואעפי"כ אסורה, ומההכרח הגמור לאמר שרש"י ז"ל מודה דאף בידוע שלא נבעלה אסורה והיינו מדרבנן, וא"כ אף בפחותה מג"ש יש איסור דרבנן, אבל מדאורייתא אינה אסורה אלא א"כ ידוע שנבעלה. ועוד אני אומר שאפילו בספק אם נבעלה אינה אסורה מן התורה… (שיש לה חזקת הגוף) אבל כל שאינו ידוע אינה אסורה אלא מדרבנן.

וא"כ בנדון דידן, לא מיבעי שהנכרים שבימינו ובמקומות ההם אינם בחזקת שטופי זימה והם גדורים בעניני עריות, ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא, אלא שזו שאביה ישראל ואמה החזיקה עצמה לישראלית ודאי שחזקתה שלא נבעלה מנכרי. וכן כתב הגאון החסיד ז"ל בספר סדרי טהרות למסכת אהלות שבכגון זה חזקה שלא נבעלה, ונמצא שלדעת רש"י ז"ל ודאי שאין כאן אלא איסור דרבנן, וכיון שאמה ספק נכרית ספק ישראלית הרי היא אינה אלא ספק גיורת ולפיכך יש לצרף שיטת רש"י לסניף להקל.

… (כאן דן בראיות שונות, ואיך זה מסתדר עם כל המקורות)

(ה) לכאורה נפלאה ממנו שיטת רש"י ז"ל, שהרי יש לנו מקרא מפורש ביחזקאל כי אם בתולות מזרע בית ישראל… לישב פליאה זאת עלינו לחקור תחילה אם אפשר לגזירת חכמים שתהא נשנית בדברי הנביא ברוה"ק, ולכאורה זה נראה מוזר, אבל באמת אין הדבר כך, שמצינו לריב"ל האומר שלשה דברים עשו בי"ד מדעתם והסכימה בי"ד של מעלה על ידם (מכות כ"ג ע"ב), וחדא מינייהו מעשר ירק ומעשר אילן שתיקנו חכמים ובא מלאכי וחיזק תקנתם בנבואה בשם ה', יעויי"ש ברש"י ותוספות. ואם כן לא נפלאת היא ולא רחוקה היא, שכבר קודם ליחזקאל גזרו בי"ד על הגיורת ואסרו גם בת גרים, (למ"ד שגם זו אסורה מדברי הנביא), אלא שעל הראשונה הטילו שם זונה באופן שהיא מתחללת ובניה מתחללים ועל השניה גזרו איסור סתם, ובא יחזקאל וחיזק הדבר ברוה"ק...

(יא) והנה יש כאן מקום עיון מפורסם בשיטת הרמב"ם… (ביחס לכהן פצוע דכא. ומסביר ש:) בפ"ד כהן לא גזרו עליו שלא ישא גיורת, שאין עושין משמרת למשמר, שאפילו אם ישא כהן שאינו פ"ד גיורת לא יעשה איסור תורה, שהוא ז"ל סובר שגיורת לכהן דרבנן והוא הדין לישראל פ"ד בנתינה שאינה אלא דרבנן אף לישראל שאינו פ"ד, והוא הדין לספק ממזרת, שאף לישראל שאינו פ"ד אינה אסורה אלא מדרבנן, ולא שייך כאן ממ"נ, שאם היא ממזרת הרי הוא מותר בה מן התורה, תאמר שמא היא כשירה, הרי זה ספיקא ומדרבנן ולא גזרו.

(יב) וממוצא הדברים ישבנו הפליאה שעל הרמב"ם בענין פצוע דכא כהן על היסוד שגיורת לכהן אינה אסורה אלא מדרבנן.

… (ודן באריכות בדיוקים שונים ברמב"ם, ואיך יסתדר עם המקורות השונים)

(יט) איברא אחרי כל המו"מ הזה אני נתקל בשני דברים (א) שבשום מקום אין רבינו אומר שגיורת לכהן מדבריהם או מדברי סופרים כשם שהוא אומר בחלוצה, (ב) שאעפ"י שלא מצינו לו בשום מקום שיאמר שכהן הבא על הגיורת לוקה, לא מצינו לו ג"כ שיאמר שמכין אותו מכת מרדות כשם שהוא אומר בחלוצה, החלוצה אסורה לכהן מד"ס מפני שהיא כגרושה, (ואמנם הלשון כזונה האמור בגיורת משתווה עם הלשון כגרושה האמור כאן היינו כגרושה, והיינו רק מד"ס), ומכין אותו מכת מרדות מדבריהם. ולפיכך דעתי מתישבת עלי לכאורה שהרמב"ם ז"ל נמנע מזה מפני שסוף סוף לא נמצא בדברי חז"ל מפורש שאינה אלא מדבריהם, והוא נמשך תמיד אחרי המפורש בחז"ל. אך זה אינו מסתבר כ"כ שאם משום כך היה הרמב"ם ז"ל אומר יראה לי שאין איסורה אלא מדבריהם, כדרכו בכמה מקומות.

ויותר מסתבר שהרמב"ם ז"ל ספוקי מספקא ליה, שלא נתברר לו עיקר זה כל צרכו, וא"כ נזהר משני הצדדים: לא אמר שהוא מדברי סופרים, ולא אמר שזהו בכלל איסור זונה המפורש בתורה. וכן לא אמר שהבא על ספק גיורת מכין אותו מכת מרדות, כדין הבא על אסורה מספיקא דאורייתא... ובכל אופן אפילו תימא הכי יש בזה משום סניף להקל בצירוף אומדנות בספק גיורת שהדעת נוטה יותר שהיא ישראלית ובצירוף הספק בכהני זה"ז.

אבן האזל הלכות איסורי ביאה פרק טז הלכה ב

הרב איסר זלמן מלצר פירש שהראב"ד מסכים שאם נתגיירה מעל גיל שלוש היא כלולה באיסור זונה, וכל המחלוקת היא כאשר היא קטנה מגיל שלוש. ומוסיף שכ"כ המאירי והגר"א (איני יודע למה כוונתו בגר"א).

ובשיטת הרמב"ם שגם אם נתגיירה לפני גיל שלוש נחשבת זונה, כך שזה בלי קשר לשאלה אם נבעלה, פירש שדין זונה הוא לא בגלל שזינתה בפועל אלא שעומדת לזנות, ובעצם היינו אוסרים את הזונה גם לפני שזינתה, ובנכרית כיוון שהיתה עומדת לזנות היא כלולה באיסור זונה. ובזה תירץ את הקושיות הרבות על רש"י.

אלא דבאמת נראה לי פי' אחר דהראב"ד השיג על הרמב"ם רק בגיורת פחותה מבת שלש וסובר דהא דגיורת הוי זונה משום דהיא בחזקת זונה, ומצאתי שכן כתב המאירי וכן הוא בביאור הגר"א.

והנה באמת מצינו דרש"י פי' כן להדיא במתני' דקתני אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ופרש"י דביאת כותי ועבד פסלה, ותוס' פרשו שם דאפילו נתגיירה פחותה מבת ג' אסורה משום זונה. והביאו ראי' מהא דאמר לעיל דף ס' ע"ב לרבנן הכא סופה להיות זונה תחתיו…

והנה בטעמא דשיטת הרמב"ם דגיורת פחותה מבת ג' הוי זונה לכאורה צריך לומר דסובר דכל כותית הוי זונה בלא טעמא דנבעלה כלל… אכן נראה עוד לומר בדעת הרמב"ם דסובר דדין זונה אינו בשביל שזינתה אלא בשביל שהיא מזנה, ומיושב בזה מה שהקשה הרשב"א בדף ס' אהא דאמר ר"ש בן יוחאי גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה ופרש"י דלא מחזיקינן לה כזונה ותמה הרשב"א דאיך הוי ס"ד דפחותה מבת ג' שנים הוי זונה, ועוד תמה דאיך אפשר דמדאורייתא תהי' כותית בחזקת שזינתה, ועוד קשה יותר דתינח כותית אשת איש אבל פנוי' הא קייל"ן דלא הוי זונה ומה שנבעלה לכותי לכאורה לא שייך בנכרי ובהדיא כתיב בקרא ובת ישראל כי תהי' לאיש זר, וע"כ דמה דתנן דגיורת הוי זונה היינו שעומדת לזנות ולכן גם פחותה מבת ג' הוי זונה דעומדת לזנות.

וביאור הדבר דזונה אינו אשה שזינתה אלא דכיון שזינתה פעם אחת יש לה שם מזנה, ובפעם אחת שזינתה אסרה הכתוב משום מזנה, ונמצא דאם הי' אפשר להטיל על אשה שם זונה גם קודם שזינתה היתה אסורה, אלא דלפני שזינתה אין לה שם זונה, אבל נכרית הוי זונה גם קודם שזינתה שודאי עומדת היא לזנות, ומבואר לפ"ז דמש"כ רש"י דלא מחזיקין לה כזונה אינה שזינתה דפחות מבת ג' אין ביאתה ביאה, אלא שאין אנו מחזיקין אותה בחזקת מזנה.

שו"ת יביע אומר חלק ז – אבן העזר סימן יא

הרב עובדיה דן בבת של גיורת, שלא מספיק ברור אם גם היא התגיירה עם אימה או שהיא נולדה אחרי הגיור, והיא כבר נשואה שנים רבות לכהן. הוא לומד מדברי הרמב"ם (והשו"ע) שכהן פצוע דכא מותר בגיורת – שהאיסור בגיורת שלא ידוע שנבעלה הוא איסור דרבנן, ולומד שכך גם דעת רש"י, אבל דעת הראב"ד והרשב"א והריטב"א והתוספות שהאיסור מדאורייתא.

ומסיק למעשה שבעדויות שהיא נתגיירה אין לאוסרה על בעלה הכהן, וכל שכן אם נצרף את דעת רש"י ורמב"ם שהאיסור דרבנן, וכן יש לצרף את הטענה שאין ודאות שמי שמוחזק כיום לכהן – באמת כהן.

(בחלק ב אה"ע ג, כתב גם תשובה בנושא, והדברים שכאן כוללים אותה, לכן לא הבאתיה)

ראשית נדעה נרדפה לדעת אם איסור גיורת לכהן הוא מן התורה או רק מדרבנן. וזו לשון הרמב"ם... וכלשון הזה כתב מרן בשלחן ערוך (סימן ה' סעיף א'). ולכאורה מוכח שגיורת לכהן אינה אסורה מן התורה, ולכן פצוע דכא כהן הואיל ואינו בקדושתו מותר לו לישא גיורת, שאיסורה מדרבנן, ורק בממזרת שהיא מן התורה אסור, שאם לא כן למה יהיה אסור בממזרת, והרי גם היא אינה בכלל קהל ה', ומאי שנא מגיורת. אלא ודאי שחילקו בין גיורת שאיסורה מדרבנן, לממזרת שאסורה מן התורה. ובאמת שהראב"ד כתב להשיג על דברי הרמב"ם... ואפשר דהיינו טעמא דהרמב"ם משום דסבירא ליה שהטעם שגיורת אסורה לכהן היינו שמא נבעלה בגיותה לעכו"ם, והו"ל ספק זונה, וספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן.

והנה באמת גם רש"י ביבמות (סא ע"א וע"ב) כתב, כי מה שאמרו חכמים שם, אין זונה אלא גיורת ומשוחררת, היינו משום שמא נבעלה לעכו"ם בגיותה, שעכו"ם ועבד שאינם בני קידושין פוסלים בביאתם. וכן כתב הרשב"א בחידושיו ליבמות (ס ב), שדעת הרמב"ם בזה כדברי רש"י, אך הקשה שם על שיטת רש"י, שאם כן גיורת פחות מג' שנים למה אסורה לכהן... ועוד הרי רבי שמעון בר יוחאי וחכמים בדאורייתא פליגי, דרשב"י מייתי ראיה מקרא דכתיב החיו לכם, ופינחס היה עמהם, ורבנן ההוא לשפחות, ואם איסור גיורת משום זונה הוא, הרי אינה אלא מדרבנן, משום דחיישינן שמא בא עליה עכו"ם שסתמן זונות הן... ושוב ראיתי להגאון רבי שלמה קלוגר בחכמת שלמה אבן העזר (סימן ו' סעיף ח'), שהקשה מדנפשיה על רש"י הנ"ל, שאם כן איך הביא ראיה רשב"י מפסוק החיו לכם, והרי עיקר האיסור הוי רק מדרבנן, ויישב על פי דברי הט"ז, שדבר המפורש בתורה אין ביד חכמים לאוסרו. ע"ש... וכן מצאתי בשו"ת היכל יצחק (חלק אבן העזר סימן יח, דף צב ע"א בד"ה ועוד), שהסביר שהטעם שגיורת אסורה מספק שמא נבעלה לעכו"ם, הוי רק מדרבנן, כמו שכתב הריטב"א (צ"ל הרשב"א), היינו לפי שיש לה חזקת הגוף, ואף על גב דשכיח זנות בעכו"ם אין זה אלא דבר המצוי, כנגד חזקה, ואין זה מן התורה, וכל שאין ידוע שנבעלה לעכו"ם אינה אסורה אלא מדרבנן. ע"ש...

ועל כל פנים דעת הראב"ד והרשב"א והריטב"א שאיסור גיורת לכהן הוא מן התורה. וכן דעת התוספות יבמות (סא א) ד"ה אין זונה... ולפי דרכנו למדנו שעל כל פנים לא יצאנו ממחלוקת הראשונים בדבר, שרש"י והרמב"ם נראה דסבירא להו שאיסור גיורת לכהן מדרבנן, ושאר פוסקים סבירא להו דהוי דאורייתא.

… (והאריך לדון שאין לסמוך על העדויות שהיא נתגיירה, וסיכם:) ולכן גם מה שאמרה כיום הדודה של המבקשת, ששמעה כן מפי הסבתא, וכן דברי הדוד שלה, אין בהם ממש לאסור את המבקשת לבעלה הכהן, כי הכל עדות של פסולים לעדות ועד מפי עד, ואין בהם כל ממש. וכל שכן אם נצרף דעת רש"י והרמב"ם שאיסור גיורת לכהן אינו אלא מדרבנן, וכן יש לצרף לסניף מה שכתב המהרשד"ם (חלק אבן העזר סימן רלה), שכהני דורינו שאין להם כתב היחס אינם בחזקת כהנים ודאי.

שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן מז

רב אחד שאל את הציץ אליעזר על כהן שהשתדך עם בת של גיורת, שהורתה היתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה.

בהצעת השאלה הוא דן בתוקף איסור גיורת לכהן, ומביא שלהרבה ראשונים האיסור מהתורה וכך נראה מהשו"ע, ולדעת הראב"ד והרשב"א מדברי קבלה, ובדעת רש"י כתבו שכאשר לא נבעלה האיסור מדרבנן.

הרב ולדנברג בתשובה מסכים לדבריו שיש מחלוקת בתוקף האיסור, אבל למעשה עונה שאין בכל הטיעונים שהוא הביא בכדי להתיר. (בהערת אגב, מעניין לציין שהרב ולדנברג הדפיס בספר את סוף הסיפור, שהשואל הראה את התשובה לאותו כהן, והוא השתכנע והצליח לשכנע את משודכתו, והם נפרדו והוא התחתן עם כשרה).

לרב גדול ור"מ אחד שאלה. למע"כ ידידי הרב הגאון הגדול חו"ב עצום פאר הדור מוהר"ר אליעזר י. וולדינברג שליט"א גאב"ד ירושלים ת"ו.

בנדון השאלה שהובאה לפני בבחור כהן (לפ"ד והוחזק כאן בזה) אשר בא בקשרי שידוכין עם בחורה מארה"ב שאביה ישראל ואמה נכרית שהתגיירה לפני לידת אותה בת (הכוונה שהורתה היתה שלא בקדושה. אורי).

א. מפורש בגמ' יבמות דף ס' ע"ב ברי"ף ורא"ש וכו' דפוסקים כרבנן דאפילו גיורת פחותה מג"ש אסורה לכהן. האם האיסור מדאורייתא או מדרבנן, ברמב"ם משמע מדאורייתא "הואיל ואינה בת ישראל הויא כזונה" כמ"ש בפי"ח ה"ג מה' איסורי ביאה, וכ"כ התוס' ביבמות ס"א ע"א ד"ה אין, ובמ"מ שם כתב דכן דעת רש"י והכריע כוותייהו, דלא כרשב"א יבמות שם וראב"ד בהשגות דמשמע דהאיסור מדברי קבלה משום זרע ישראל, וגם בריטב"א יבמות מפורש דהוא מה"ת יע"ד הרמב"ם, ובשו"ע אה"ע סימן ו' פסק כהרמב"ם.

ב. ועיי"ש בב"ש סק"כ שכ' דהפסול לרש"י דוקא שידוע שנבעלה, ואמנם יש לדון הרבה בה לפי המבואר בחי' הרשב"א והריטב"א ביבמות ובריטב"א קדושין ע"ח דמשמע דבריהם דלרש"י אסורה אפילו לא נבעלה משום חשש, ומדרבנן, ובריטב"א קדושין פי' דעת רש"י גם אופן אחר שלא יקשה מסוגיא דקדושין על מ"ש ביבמות ונראה דהוי דאורייתא, וגם בחכמת שלמה כאן באה"ע ס"ח דן בדעת הב"ש בשיטת רש"י, ובערוך השלחן כאן כתב בדעת רש"י דפחות מג"ש אסורה מדרבנן עיי"ש.

ג. ועכ"פ במקום הדחק כמו במקרה דנן שמיירי בבחור שבור וכו' ובעל תשובה וכו', וכן האשה, יש מקום להגדיר האי שעת הצורך כדיעבד, וכבר האריכו בזה הפוסקים בכמה ענינים דשעת הדחק הוא כדיעבד.

ד. ולפי"ז הגם שבשו"ע פסק דגיורת אסורה כזונה ומשמע מן התורה עכ"פ יש ראשונים שס"ל דאינו אלא דברי קבלה, ואולי יש לצרף גם שיטת רש"י לפי הב"ש, וא"כ הכא שודאי לא נבעלה אין איסור גיורת כלל, ולהערוה"ש הוי רק דרבנן.

…

תשובה. ב"ה. י"א טבת תשמ"ו לפ"ק. ירושלים עיה"ק תוב"א. אל הוד כבוד ידידי הרב הגאון הגדול חסידא ופרישא וכו'.

אחדשהד"ג.

עברתי על פני הדברים די שדר לן מר אודות בחור כהן שרוצה לבוא בקשר שידוכין עם בחורה מארה"ב שאביה ישראל ואמה היתה נכרית שהתגיירה לפני לידת אותה בת.

וכתר"ה כותב כמה צדדי היתר עפ"י מה שיש לצדד לומר בשיטת כמה מהראשונים ביסוד איסור גיורת לכהן ובהיכי שברור שלא נבעלה בגיותה, ועפ"י הדברים שמברר רוצה גם להחשיב הנידון שלפניו כבמקום הדחק כי מיירי בבחור שבור וכו' ובעל תשובה וכו', וכן האשה, ולהגדיר האי שעת הדחק כדיעבד, ולצרף לזה גם כסניף דעת המהרשד"ם, היות ובחכמת שלמה באה"ע סי' ו' סעי' ח' לא ס"ל לצרף דעתו מפני דס"ל דאין כאן ספק כהן, וכהני אחרונים שדחו הרשד"ם, אבל בנידון דידן גם הוא יודה כי המדובר בכהן מארה"ב שיחוסי כהונה שם אינם מבוררים כל צרכם בקרב היהודים שאינם אורתודוכסים מדורות.

א) הנה אם כי נגידים ידבר, בכל זאת לפענ"ד נראה שאין לפנינו בכל האמור פתח פתוח של היתר להאי בחור לישא אשה זו, ודלא כפי שנוטה בזה כתר"ה.

ואפתח במאי דסליק, והוא מדברי החכמת שלמה באה"ע שם, ואומר דבעיון בדבריו אנו רואים שזה שכותב הנימוק דאין לצרף דעת הרשד"ם מפני דס"ל כהני אחרונים דאין כאן ספק כהן, זה כותב רק בתחילת הדברים, אבל לאחר מיכן מוסיף עוד וכותב, דמלבד זה, הם דיברו רק בנשא חלוצה דהוי ודאי דרבנן בזה, יש סמך להקל, אבל בגיורת דיש עוד כמה דיעות דס"ל דהוי מה"ת א"כ הוי ס"ס לאיסורא דילמא הוי מה"ת ואת"ל דרבנן דילמא הלכה כרוב הפוסקים דגם בזה"ז דין כהן גמור יש לו לכך אין מקום להקל בזה כלל ע"ש, ואם כן גם בנידון שלפנינו ישנו הס"ס לחומרא הנז', והרי כתר"ה בעצמו כותב בראש דבריו שלפ"ד הבחור הוא כהן ושהוחזק כאן בזה, וא"כ ישנו עכ"פ ספק בזה ואיכא ממילא ס"ס לאיסורא.

ב) כעת, והוא העיקר... הרי כבו' בעצמו כותב בדבריו שהמה לא ספיקות ממש אלא איזה סניפים, ואיך נוכל איפוא לעקור משום כך הלכות גדולות ומפורשות ברמב"ם ובשו"ע ובנו"כ דלא קיי"ל בכזאת להלכה? הרמב"ם בפי"ח מה' איסו"ב ה"ג פוסק מפורש דהגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן, וכך נפסק בשו"ע אה"ע סי' ו' סעיף ח', והבית שמואל בסק"כ בפסק ההלכה סובר דלמעשה אסורה אפילו לא נבעלה, וכך פוסק במפורש הלבוש באה"ע שם סעיף ט' דאפי' נתגיירו ונשתחררו פחותות מבת ג' שנים ויום אחד חשובות כזונות ואסורות לכהונה מפני שהגוים שטופי זמה הם ובניהם ילדי זנונים המה ונקראו זונות אפי' בלא בעילת איסור עיי"ש.

…

בשולי התשובה. הדר"ג השואל שליט"א העביר תשובתי הנ"ל לאיסורא לידי המדובר, ואחרי שלמד אותה בעיון רב, החליט בדעתו לציית לפסק דיני, ובשידולים השפיע על המדוברת כי לטובתה גם היא יהא הדבר, ועזבו אחד את משנהו בשלום, כל אחד הלך לדרכו, והצליח להשתדך עם אשה הכשירה לו.

שו"ת מנחת יצחק חלק ב סימן נז

הרב יצחק יעקב וייס ביאר שמחלוקת הראשונים היא כשנתגיירה לפני גיל שלוש, אבל אם נתגיירה אחרי גיל שלוש יש לחשוש שנבעלה, והיא אסורה משום זונה לכל הדעות.

(ד) מ"מ כ"ז בנתגיירה בפחות מבת ג' שנים, אבל בנתגיירה אחרי ג' שנים, יש לחוש דזינתה ואסורה משום זונה לכ"ע, דכי פליגו הפוסקים הנ"ל, רק היכא דלא זינתה קודם שנתגיירה, דבזינתה לא עדיפא מזונה נכרית, דהלכתא כרבא (בתמורה כ"ט ע"ב), דס"ל דכהן חייב גם בזונה נכרית, וכמבואר באריכות בזה בתוס' שם וביבמות (ס"א ע"א) ובסנהדרין (פ"ב ע"א) ובשאר מקומות, וכ"פ בש"ע /אה"ע/ (סי' ט"ז סעי' א') ועי' ב"ש שם, וכן דייק הגר"א שם דוקא בבפחות מג' שנים עיי"ש, ומכ"ש היכא דזינתה בודאי דודאי אסורה לכהן לכ"ע משום זונה.

שו"ת תרומת הגורן חלק א סימן כד

הרב גורן הוכיח שגם לדעת הראב"ד איסור גיורת לכהן מדאורייתא, למרות שהוא נלמד מהפסוק ביחזקאל. את שיטת רש"י הוא מפרש שכשמוחזקת שנבעלה אסורה מטעם זונה, וכשלא נבעלה אסורה מכח הפסוק ביחזקאל וזה איסור דאורייתא.

וסיכם, שלכל הדעות איסור גיורת לכהן מהתורה, והמחלוקת היא רק אם משום זונה או מהלכה למשה מסיני שיחזקאל הסמיך על הפסוק.

והנה בגיורת לכהן סובר הרמב"ם בהל' איסורי ביאה (פי"ח ה"ג) שהיא אסורה עליו כזונה מן התורה. והראב"ד שם כתב שאינה אסורה עליו משום זונה אלא משום דכתיב ביחזקאל "בתולת מזרע בית ישראל" (יחזקאל מד, כב). ולכאורה משמע שלדעת הראב"ד אסורה רק מדברי קבלה ולא מן התורה... ברם, לאחר העיון נראה שגם לדעת הראב"ד איסור גיורת לכהן הוא מן התורה, שכן הראב"ד בהשגותיו בהל' איס"ב (פט"ז ה"ב) כתב במפורש: "והלא גיורת לכהן אסורה מדאורייתא". הרי שגם להראב"ד גיורת לכהן אין האיסור מדברי קבלה כי אם מן התורה…

לכאורה לרש"י ישנה שיטה שונה בהסברת הפסול של גיורת לכהן

ולכאורה יש לרש"י שיטה שונה בזה, שמדבריו ביבמות (סא, א) ד"ה "אלא הגיורת" וכו'. משמע שגם בגיורת גדולה יש לחלק בין נבעלה בנוכריותה לגוי, שאז דינה לכהן כזונה "דביאת עכו"ם ועבד פסלה", לבין לא נבעלה, שאינה אסורה אלא מטעם "כי אם בתולת מזרע בית ישראל" כמבואר במס' קידושין הנ"ל. אולם ממה שכתב שם (ס, ב), משמע שגם אם לא נבעלה דינה כזונה. כמו שמוכיח כן הרשב"א שם ביבמות ד"ה "אמר רשב"י" מדברי רש"י, שכתב שם על דברי רשב"י "גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשירה לכהונה, שנאמר 'וכל הטף'" וגו' (במדבר לא, יח), ופירש"י שם ד"ה "כשרה": "לא מחזקינן לה כזונה", משמע שגדולה שנתגיירה מוחזקת כזונה, אע"פ שלא ידעינן שנבעלה...

היוצא מדברינו, שגיורת אסורה לכהן מן התורה לכל הדעות והשיטות, אם משום זונה כשיטת הרמב"ם ורוב הפוסקים והם רש"י, התוס' והרא"ש, הטור והשו"ע, ואם כשיטת הראב"ד שהיא אסורה לכהן משום המקרא של יחזקאל "כי אם בתולת מזרע בית ישראל" שגם איסור זה הוא מן התורה שבע"פ, אלא שבא יחזקאל ואסמכה אקרא.

… (בהמשך הדברים דן בדברי המנחת חינוך, ושגם המאירי והריטב"א סוברים שהאיסור דאורייתא, ולא הבאתי כאן את הדברים).

שו"ת להורות נתן חלק ח סימן פז-פח

הרב נתן גשטטנר (1932-2010) ביאר שלשיטת רש"י יש כאן שני איסורים, ואיסור זונה שייך במקרה שנבעלה (או שחזקה שנבעלה), וכשלא נבעלה האיסור מכח הפסוק ביחזקאל ולא משום זונה. ולדעת התוספות והרמב"ם בכל אופן אסורה משום זונה (בתחילה ביאר גם את הרמב"ם כרש"י, אך כתב שלא משמע כך מתוספות ומ"מ).

הוא מדגיש, שלכל השיטות האיסור מהתורה, וכפי שכתב במפורש הרשב"א (ולכן אין לחשוב שהראב"ד חולק עליו), וזה גם כשלא נבעלה.

בנוסף, בדבריו תירץ את קושיית הראשונים על רש"י, למה מי שנתגיירה לפני גיל שלוש נחשבת זונה, והרי גם אם נבעלה זה לא נחשב. הוא מסביר (ומביא ראיות), שכיוון שההלכה שביאה לפני גיל שלוש לא נחשבת היא הלכה למשה מסיני, היא לא שייכת בגויים.

עוד דיוק חשוב שהוא מביא, זה מהמשנה שבה רבי יהודה אומר שאיילונית "היא זונה האמורה בתורה. וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת…", הרי מפורש שחכמים אומרים שגיורת היא זונה האמורה בתורה, וממילא ברור שהאיסור מהתורה.

בס"ד. קרית אגו"י בני – ברק, ה' טבת תשנ"ב לפ"ק.

החיים והשלו', למע"כ הרה"ג החו"ב טובא השוקד על דלתי התורה מוה"ר שמחה בונם לייזרזון יחי' לאי"ט, בעיה"ק ירושלים ת"ו.

יקרת קונטרסו הגיעני, ע"ד השאלה בדבר כהן שאינו שומר תורה ומוצאו מארץ יון, וגם אביו אינו שומר תורה ומטמא למתים, ורוצה להתחתן עם בת גיורת אשר אמה התגיירה בשעה שהיתה מעוברת עם בת זו…

ב) ולכאורה דברי רשיז"ל אתיין שפיר מאוד, דסבירא ליה דבגיורת לכהן איכא שני איסורים, חדא משום לאו דזונה והוא איסור דאורייתא שלוקין עליו, ועוד מהא דאיתא בקידושין (עח א) מקרא דיחזקאל (מ"ד) אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל עיי"ש, ואיסור זה הוא מדברי קבלה ולאו משום זונה, והוא כדעת הראב"ד (פי"ח מאיסורי ביאה ה"ג) עיי"ש. וסבירא ליה לרשיז"ל, דלאו דזונה שלוקין עליו ליכא אלא בנבעלה בנכריותה לעכו"ם. ועל כן בסוגיא דיבמות (סא א) אשר שם מיירי באיסור זונה דאורייתא, וכמו שאמרו במשנה שם כהן הדיוט לא ישא איילונית וכו' שהיא זונה האמורה בתורה וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת, הרי דמיירי בזונה דאורייתא, בזה פירש רש"י שפיר דמיירי בגיורת שבא עליה עכו"ם, וכן שם (סא ב). וכן שם (עו א) אהא דאיבעיא להו מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת ומשוחררת, פירש"י "אבל כהן כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה שנבעלה מקודם", ופירש דמיירי בנבעלה, משום דאיבעיא להו להתיר פצוע דכא כהן אף לישא זונה האסורה מן התורה ולא רק מדברי קבלה, והיינו כשנבעלה. והא דפליגו תנאי בקידושין (עח א) בקרא דכי אם בתולות מזרע ישראל, התם לאו מדין זונה אתינן עלה, אלא שהוא איסור מדברי קבלה מקרא דיחזקאל…

ג) ברם באמת שיטת רש"י עדיין צריכה ישוב, דהא כתב רש"י יבמות (ס ב) אהא דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה, שנאמר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם והרי פנחס עמהם. ופירש"י, כשרה לכהונה "לא מחזקינן לה כזונה". ומשמע דהני תנאי החולקים על רשב"י וסבירא להו דאף בפחותה מבת ג' שנים אסורה, סבירא להו דאסורה משום שמחזקינן לה כזונה, וזה קשיא, דהא בפחותה מבת ג' שנים אין ביאתו ביאה ואיך תיאסר משום זונה... וא"כ אזדא ליה מה שכתבנו דס"ל לרש"י דבפחותה מבת ג' ליכא משום זונה אלא מקרא דיחזקאל, דהא משמע מרש"י יבמות (ס ב) הנ"ל דגם בפחותה מבת ג' שנים איכא משום זונה, אלא דרשב"י דמתיר סובר דלא מחזקינן לה בזונה ותנאי דאסרי ס"ל דמחזקינן בכך, וקשיא קושיית הרשב"א והריטב"א והמאירי דהא בפחותה מבת ג' אין ביאתה ביאה ולא שייך איסור זונה.

ד) אולם נראה לענ"ד ליישב שיטת רשיז"ל ורמב"ם ז"ל, דהנה מבואר בש"ס נדה (מה א) דהא דבפחותה מבת ג' שנים ויום אחד אין ביאתה ביאה, הוא הלכה למשה מסיני… וכן כתב בהדיא בתשו' הרא"ש (כלל ט"ז סי' א') דזהו בכלל הא דאמרו שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני עיי"ש. ועל פי זה נראה לחדש ולומר, דבנכרים הוי ביאתה ביאה אף בפחותה מבת ג' שנים ויום אחד, דהא כתב הרמב"ם (פ"ט ממלכים ה"י) דבן נח חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד, וכתב הרדב"ז שם בפירושו דהדבר ידוע שכל השיעורים הלכה למשה מסיני והללמ"ס לא ניתנה אלא לישראל עיי"ש. וא"כ כיון דהא דבפחותה מבת ג' שנים ויום אחד אין ביאתה ביאה לא ידעינן אלא מהלכה למשה מסיני, ממילא בעכו"ם הוי ביאתה ביאה אף בפחותה מבת ג' שנים ויום אחד, דהא לא נתנו שיעורין לבני נח...

ח) ויסוד האיסור בבת גר וגיורת אף כשהורתה ולידתה בקדושה, הנה בראב"ד (פי"ח מאיסורי ביאה ה"ג) כתב דאפילו גיורת פחותה מבת ג' אין איסורה משום זונה אלא משום דכתיב בתולות מזרע בית ישראל וכקידושין (עח א) עיי"ש, ומשמע דאיסורן רק מדברי קבלה. ואף להרמב"ם שכתב דאסורה משום זונה, נראה דהיינו דוקא כשנולדה שלא בקדושה אלא שנתגיירה בפחות מבת ג', דכיון דהיתה ראויה לביאה משנולדה לכן דינה כזונה, והיינו כמו שכתבנו לעיל דבבן נח גם בפחותה מבת ג' ביאתה ביאה. וכן נראה דעת רשיז"ל וכנ"ל. אבל כשנולדה בקדושה ומכל שכן היכי שהיתה הורתה בקדושה, י"ל דגם רמב"ם ורש"י מודים דאיסורה רק מקרא דיחזקאל. וכן מצאתי בס' צפנת פענח על הרמב"ם (פי"ח מאיסו"ב ה"ג) דאף דמשמע ברמב"ם דמעוברת שנתגיירה בתה אסורה לכהונה – והיינו משום דבעינן גם הורתה בקדושה – מ"מ יש לומר דאינה אסורה משום זונה רק מטעם זרע ישראל עיי"ש. אולם בתוס' יבמות (סא א) ד"ה אין כתבו, דאפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה, וטעמא לפי שבאה מן העכו"ם השטופים בזימה, ואע"ג דבקדושין (עח א) דריש לה מקרא דיחזקאל לכל מר כדאית ליה, מ"מ בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה ואתא יחזקאל ואסמכה אקראי עיי"ש. ומבואר דאף בהורתה ולידתה בקדושה אסורה משום זונה, ומשום שבאה מעכו"ם שטופי זימה, ודבר זה גילה קרא דיחזקאל. וכן כתב הרב המגיד ז"ל (פי"ח מאיסו"ב ה"ג) בדעת הרמב"ם ז"ל, דמה שאמרו בקדושין (עח א) וכולן מקרא אחד דרשו והביאו פסוק דיחזקאל, לאו דברי קבלה נינהו דא"כ הו"ל למימר עד דאתא יחזקאל מאן אמרה, אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא, אלא ודאי מאן דאסר סבר דבכלל זונה דקרא היא, וילפינן לה מקרא דיחזקאל דאי לאו יחזקאל לא הוה אסור להו עיי"ש, ומבואר דלמאי דקיי"ל כרבי יוסי דכל שלא היתה הורתה ולידתה בקדושה אף בדיעבד אסור, היינו משום דהו"ל בכלל זונה דקרא. והוא כדעת תוס' הנ"ל דכל הני אסורין משום זונה ואסירי מדאורייתא. ובחידושי הרשב"א יבמות (ס ב) כתב דכל הני דילפינן מקרא דיחזקאל לאו משום זונה הוא, ואע"ג דדברי קבלה הוא דאורייתא נינהו אלא דאתי יחזקאל וגלי עיי"ש. ולפ"ז יתכן דגם הראב"ד שחולק על הרמב"ם וכתב דכל הני אסורין לאו משום זונה אלא מקרא דיחזקאל, מ"מ מודה דאסורין מדאורייתא אלא דאתי יחזקאל וגלי. וכן נראה מהרב המגיד שם שכתב דהרשב"א הסכים להראב"ד עיי"ש. ומשמע דתרוייהו סברי דהוי דאורייתא אלא דלאו מדין זונה אלא דילפינן מקרא דיחזקאל. ובחי' הריטב"א יבמות (ס ב) מסיק כהרמב"ם דאסירי מדין זונה עיי"ש.

שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן קסח

הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, הציג את עיקרי הסוגיה, וסיכם שלכל הראשונים איסור גיורת לכהן הוא דאורייתא ורק נחלקו אם הוא כלול באיסור זונה, ואפילו לסוברים שהאיסור לא דאורייתא – זה דווקא כשלא נבעלה, אבל אם נבעלה כולם מודים שהאיסור מהתורה.

(הוא מתייחס לסוגיה באופן חלקי גם באה"ע כד, ולא הבאתי כאן).

ע"ד השאלה בכהן הדר עם הנכרית ובאה להתגייר, האם מקבלין אותה, אי הוי קבלת עול מצוות שלה קבלה כיון שממשכת לדור עם הכהן.

א) תחלה יש לברר איסור גיורת לכהן. והנה ביבמות דף ס"א ע"א בתוד"ה אין זונה, אפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה וכו', והקשה הר"מ מפונטייש"א דהכא משמע דגיורת אסורה לכהן מדאורייתא מטעם זונה ובפרק אין מעמידין אמר דב"ד של חשמונאי וכו', וסיימו התוס' דלרבא היכא דלא זינתה הוצרכו לגזור אבל גיורת דשייך בה קיחה וחילול אסורה משום זונה אע"ג שלא זינתה עיי"ש. ומבואר שדעת התוס' דאיסור גיורת לכהן היא גם בכה"ג שודאי לא זינתה, ואסורה לכהן מה"ת משום זונה. וכ"כ ברמב"ם פי"ח מאיסו"ב ה"ג, וכן הגיורת וכו' הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן. אבל בראב"ד שם כתב דאינה משום זונה אלא משום דכתיב בתולות מזרע בית ישראל עיי"ש, נראה שרק מדברי קבלה הוא [ועיין מנ"ח מצוה רס"ו ומצוה רס"ז]. אמנם הראב"ד גופיה בפט"ז מאיסו"ב ה"ב סתם בלשונו, והלא גיורת לכהן אסורה מדאורייתא היא עיי"ש. ואולי התם כשנבעלה וכמ"ש רש"י ביבמות דף ע"ו ע"א ד"ה כהן עיי"ש. ואפשר גם משום דס"ל דדברי קבלה כד"ת דמיין [ר"ה י"ט ע"א].

ושם בפט"ז ה"ב כתב הה"מ דלא מפורש לאויה בקרא, ובפי"ח ה"ג כתב דהרשב"א הסכים להראב"ד שאינה בכלל זונה דקרא ושרש"י ס"ל כהרמב"ם. ועיין בבית שמואל סי' ו' ס"ק כ' דלרש"י בפרק הבא על יבמתו דוקא בנבעלה לעכו"ם, ותוס' ורמב"ם והרא"ש ס"ל אפי' לא נבעלה אסורה לכהן, ולדעת הראב"ד והרשב"א ילפינן מקרא דיחזקאל, וכ"ה דעת תוס' בדף ס"א, ולדעת הרמב"ם ילפינן מקרא זונה האמורה בתורה עיי"ש. וצ"ב מ"ש שדעת התוס' מקרא דיחזקאל, דבתוס' דידן שם [בד"ה אין] נראה שהוא בכלל זונה דקרא אלא דאתי יחזקאל ואסמכיה אקראי וכהרמב"ם עיי"ש.

וגם מ"ש דהרשב"א ס"ל כהראב"ד דיליף מקרא דיחזקאל. הנה ברשב"א שלפנינו שם ביבמות דף ס' ע"ב ד"ה ארשב"י, ואע"ג דדברי קבלה הן דאורייתא נינהו אלא דאתי יחזקאל וגלי, אלא דס"ל דאינה מטעם זונה וע"ז הביא שם מהראב"ד בפי"ח מאיסו"ב הנ"ל עיי"ש, ומזה הוציא הב"ש דהרשב"א ס"ל כהראב"ד, אך מ"מ הרי כתב דדאורייתא נינהו, וכן בראב"ד גופא שמה בפט"ז מאיסו"ב, הרי שגם הראב"ד דיליף מקרא דיחזקאל קרי ליה דאורייתא. וגם בריטב"א שם [בע"א סוד"ה והא] כתב שאיסור גיורת לכהן מה"ת הוא ואתי יחזקאל ואסמכיה ומטעם זונה ולא כמ"ש הראב"ד עיי"ש. ובנתיבות לשבת סי' ו' ס"ק י"ב, דגם להראב"ד הוי גיורת מה"ת מהללמ"ס ואתי יחזקאל ואסמכיה אקרא עיי"ש, ולפי"ז א"ש מאד מ"ש הראב"ד בפט"ז מאיסו"ב הנ"ל, אלא שלהראב"ד אין הכהן לוקה עליה דלא עדיף מבעולה לכה"ג דכתיב בתורה כי אם בתולה מעמיו, וכמ"ש בנתיבות לשבת שם עיי"ש.

ב) ועכ"פ נתבאר לנו באיסור גיורת לכהן בלא נבעלה בודאי בגיותה, שי"ל דלכו"ע הוי דאורייתא אלא שנחלקו אי הוה בכלל הלאו דזונה דקרא…

ג) ואמינא עוד דאפי' להסוברים דגיורת אינה זונה דאורייתא, זה דוקא בלא נבעלה, אבל בכה"ג שבעלה בא עליה בנכריותה, עשאה זונה דאורייתא, וכו"ע מודי בזה דהך גיורת זונה מה"ת הוה ודו"ק.

הרב אלישיב

הרב אלישיב ביאר את רש"י ואת הרמב"ם באופן דומה לתוס' ורא"ש, שגם אם נתגיירה קטנה כיוון שנולדה בפסול זנות קבעה התורה שהיא נחשבת כזונה. הוא מביא שיש מפרשים את רש"י כראב"ד, וזה לא מוכרח.

הערות הגרי"ש אלישיב מסכת קידושין דף כא עמוד ב

רש"י ד"ה כהן. אסור בגיורת שהיתה זונה קודם, ר"ל שהיה לה שם זונה קודם, וכרבנן דלא כר"ש

הערות הגרי"ש אלישיב מסכת קידושין דף סט עמוד א

רש"י ד"ה לויי וישראלי וכו'. וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה.

נ"פ דאין כוונת רש"י דאיסור גיורת לכהן הוא משום דמוחזקת לזונה דפשוט הוא דאע"פ דידוע שלא זינתה נמי אסורה לכהן, וכבר נת' בירושלמי, והכי קיי"ל דגיורת אפילו פחותה מבת ג' שנים אסורה לכהן אע"פ דאין כאן מוחזקת לזונה דהרי בתוליה חוזרין אלא הכוונה דהתורה קבעה דין הגיורת כודאי זינתה והטילה התורה עליה דין זונה.

הערות הגרי"ש אלישיב מסכת קידושין דף עד עמוד ב

שם. והנה להלכה גיורת פחותה מבת ג"ש אסורה לכהונה. וברמב"ם משמע דהוא מטעם זונה והיינו דכל שנולדה בפסול זנות ואף שאיננה בעצמה מזנות או זינתה מ"מ כל שנולדה בשם זנות דזהו פסול העכו"ם הוי לה שם זונה. והראב"ד פליג דוודאי אין מלקות מטעם זונה, והאיסור הוי מדברי קבלה דיחזקאל המובא ברש"י ד"ה הכי קאמר. ובמ"מ דגמ' דילן משמע כהרמב"ם, שהרי אין נביא רשאי לחדש וכו'.

ומצינו בכ"מ דהק' הגמ' ועד יחזקאל מאן אמרה ותי' דהלמ"מ ואתא יחזקאל אסמכה אקרא. ובגמ' הכא ל"ק הכא וע"כ כהרמב"ם. עיי"ש. ולכ' י"ל כהא דמעביר ד"א ברה"ר בשבת דהוי הלמ"מ ומ"מ סוקלין ע"ז, דהוי גילוי שהוא בכלל מלאכת הוצאה, וה"נ י"ל דגיורת הוי הלמ"מ והוא גילוי שהיא בכלל זונה.

רש"י ד"ה הכי קאמר וכו'. יש מדייקים מרש"י כהראב"ד דלעיל ואינו מוכרח.

בית דין טבריה (תשע"ו)

חברי בית הדין: הרב חיים בזק – אב"ד, הרב ינון בוארון, והרב יועזר אריאל. (הדברים התפרסמו גם כמאמר בתחומין לז, עמ' 175).

הרב יועזר אריאל כתב את נימוקי פסק הדין שדן בכהן שרצה לשאת גיורת. בדבריו פרס חלקים עיקריים מהסוגיה, וכפי שהבאתי לעיל. את דעת רש"י הוא מבאר שהוא סובר כשיטת התוספות, שבכל אופן אסורה משום זונה כי הגויים שטופים בזימה, אמנם בהמשך הדברים הביא את הרשב"א וערוה"ש שפירשו שלרש"י האיסור מדרבנן כשלא נבעלה.

סיכום הדברים לשיטתו, שכל הפוסקים סוברים שהאיסור מהתורה, ואפילו מי שאמר שהאיסור מדרבנן (רשב"א וערוה"ש בדעת רש"י) – מודה כשהיא גדולה מגיל שלוש.

יש לבאר את שיטת רש"י כשיטת התוספות: גיורת אסורה משום זונה בגלל שהנשים הנכריות מוחזקות שנבעלו לנכרי. אך גם אם הגיורת לא נבעלה לעכו"ם, או שאינה ראויה להיבעל לעכו"ם, כגון שהיא פחות מג' שנים, אעפ"כ היא אסורה, בגלל שהיא חלק בלתי נפרד מכלל האומה הנכרית השטופה בזימה. לכן אין אנו דנים עליה כאישיות פרטית בודדת, אלא דינה כדין כלל העם הנכרי שממנו היא נולדה.
ביאור זה בדברי רש"י עולה גם מדברי המגיד משנה (איסורי ביאה פי"ח, ה"ג) שכתב, שלדעת רש"י גיורת אסורה מהתורה משום זונה – גם אם לא זינתה, כי "זונה דקרא פגומה קאמר".

…………

לסיכום:

א. לכהן אסור לשאת גיורת מהתורה לכל הדעות. גם לדעת ערוך השולחן שכתב, שלדעת רש"י גיורת פחות מג' שנים אסורה מדרבנן, אין ללמוד מדבריו על הגיורת הנידונת כאן, שהתגיירה בגיל שתים עשרה, כי לכל הדעות גיורת גדולה אסורה מהתורה.

הרב אברהם סתיו – מתוך פורטל הדף היומי

הרב אברהם סתיו מעלה שאלה, למה מי שנתגיירה אחרי גיל שלוש נחשבת זונה גם אם לא נבעלה? ומדייק מהגמרא שמי שפניה מוריקות הרי זה סימן לעבירה אף אם היא רק ראויה ליבעל!

הוא עונה, שעצם הימצאותה בחברה כזו, שביאת זנות היא אופציה רלוונטית ונוכחת בחייה – כבר מגדיר אותה כזונה, גם אם לא נבעלה בפועל. (הוא אמר את זה בדעת ר"ש, אבל לכאורה זה יהיה לכו"ע).

קושיית הגמרא היא על הראיה שהביא רבי שמעון ממלחמת מדיין, והיא מיישבת שההיתר שנאמר במלחמת מדיין התייחס רק לנשים שלא היו ראויות לביאה כלל, היינו בנות פחות משלוש שנים ויום אחד. אך שאלת הסברה עומדת בעינה: וכי מה אכפת לן שהגיורת התגיירה לאחר גיל שלוש, אם ידוע לנו בוודאות שלא נבעלה לנוכרי?

שאלה זו מתחדדת לאור המשך הגמרא, שבו מתוארת הבדיקה שבעזרתה גילו אם בנות מדיין ראויות לביאה:

"מנא ידעי? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ, כל שפניה מוריקות – בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות – בידוע שאינה ראויה ליבעל. אמר רב נחמן: סימן לעבירה – הדרוקן".

כאשר אישה הראויה לביאה הייתה עוברת לפני הציץ היו פניה מוריקות, ורב נחמן מסביר זאת בכך שקיים קשר בין עבירה למחלת ההדרוקן, הכוללת הורקת הפנים (עי' תוספות). אך לכאורה דבריו אינם מובנים: הלוא אותה אישה לא עברה עבירה מעולם, אלא רק הגיעה לגיל שלוש, שבו היא נחשבת ראויה לביאה! מדוע שיהיה בכך כדי להוריק את פניה?

לאור זאת נראה לומר שלדעת רבי שמעון לא עצם הביאה פוסלת את הגיורת והופכת אותה לזונה, אלא מציאות החיים בחברת הגויים: עצם קיומה של אישה ראויה לביאה בחברה פרוצה המלאה בזנות מגדיר אותה כזונה, משום שהאופציה של ביאת זנות נוכחת באופן משמעותי בחייה. ממילא, פניה של אישה כזו מוריקים כשהיא עוברת לפני הציץ, ואין היא יכולה להינשא לכהן.