דברי הרמב"ם והשו"ע – ולד כהן וגיורת חלל
רמב"ם איסורי ביאה יט, ג: "כיצד כהן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הגרושה או על הזונה, וכהן גדול שבא עליהן או על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה הרי אלו נתחללו לעולם,".
ופירש יותר באיסורי ביאה יט, ו: " וכן כהן הבא על הגיורת והמשוחררת חללה וזרעו ממנה חללים".
והביא דבריו בשו"ע אה"ע ז, יב: " איזו היא חללה, זו שנולדה מאיסורי כהונה, כגון כהן הדיוט שבא על הזונה או על הגרושה". וגם הוא פירש יותר בשו"ע אה"ע ז, יד: "אבל הבא על הגיורת ומשוחררת, אפילו נתעברה מביאה ראשונה, הולד חלל".
השאלה האם דברי הרמב"ם והשו"ע מוסכמים. רוב הדעות ברמב"ם הן שהוא סובר שגיורת אסורה לכהן מדאורייתא דין זונה, ולכן בנה מהכהן יהיה חלל. יש לברר מה יגידו הסוברים שגיורת אסורה לכהן מדרבנן מדין זונה, האם היא חללה מדרבנן. וכן יש לברר האם יש סוברים שגיורת לא אסורה משום זונה אלא משום הפסוק ביחזקאל והאם לפי שיטתם הולד כלל לא חלל.
מגיד משנה – גם לראב"ד הולד חלל
המגיד משנה (איסורי ביאה יט, ו) מסביר את הרמב"ם שיש חללות לוולד של כהן וגיורת מפני שהיא זונה שהתורה אמרה שמי שבא עליה הולד חלל. ומוסיף שגם לדעת הראב"ד שלומד מהפסוק ביחזקאל הולד חלל כיון שבכל זאת מדובר באיסור מיוחד לכהונה:
"זה נמשך אחר מה שנתבאר פרק יח שהגיורת אסורה משום זונה וכן המשוחררת וכל שבא עליהן הרי הולד חלל. ואפילו לדברי מי שסובר שאסורין משום [דכתיב בתולות מזרע בית ישראל] כמ"ש שם מכל מקום כיון שאיסור המיוחד בכהונה איפשר שהולד חלל מהן כמו משאר איסורי כהונה:"
נעיר הערה: המגיד משנה לא כתב בנחרצות, הוא כותב "איפשר שהולד חלל".
כדברי המגיד משנה כתב בביאור חדש מספיק על הרמב"ם.
הגר"א ומנחת חינוך – לחולקים על הרמב"ם הולד לא חלל
בביאור הגר"א אה"ע ז, נו דחה את דברי המגיד משנה, וכתב שמי שלא לומד מ"זונה" הולד לא חלל:
"מתני' דיבמות ס"א א' אין זונה כו' (אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות.) ולשיטת הרמב"ם שאף פחות מבת ג' שנים כמ"ש לעיל סימן ו סעיף ח. אבל לדעת הפוסקים דפחות מבת ג' שנים אף דפסולה אינה זונה. ומה שכתב המגיד משנה דאף לדבריהם כיון שפסולה לכהונה אפשר שהולד חלל, ליתא דא"כ חייבי לאוין יהא הולד פגום לכהונה אף מישראל מקל וחומר דאלמנה, כיון שהיא נפסלת לכהונה. אלא דוקא בזונה ולכן דוקא חייבי כריתות שהיא זונה:"
זאת אומרת, שהיה אפשר לומר קל וחומר מאלמנה לכהן גדול שאסורה רק לכהן גדול וזרעה חלל, קל וחומר לכל שאר איסורים, אבל הגמרא דוחה קל וחומר זה, ורק בזונה יש חלל.
הסביר בברכת אליהו (ספר על ביאור הגר"א) את הגר"א:
"והוא הדין בבא על הגיורת ומשוחררת דוקא אם היא זונה הוה הבן חלל, ובפחות מבת ג' שנים לרמב"ם דהיא זונה הולד חלל, ולדעת הפוסקים שאיננה זונה אף דהיא פסולה, הולד אינו חלל".
וכ"כ במנחת חינוך רסז שלדעת הראב"ד הולד של כהן וגיורת הוא חלל מדרבנן. אך מוסיף שיש סברא לומר שהוא בכלל לא חלל, שאיסור כהן וגיורת הוא איסור חדש ולא מטעם זונה, ומפני שלא דומה לאיסור תורה מוכר לא גזרו בו חללות:
"ואם כהן בא על גיורת ומשוחררת לדעת הרמב"ם והתוס' דהיא זונה דקרא א"כ הבנים חללים מן התורה, עיין רמב"ם. אבל להראב"ד שהבאתי לעיל שהוא רק דברי קבלה מקרא דיחזקאל בתולת בת ישראל א"כ הוולד אינו חלל אלא מדרבנן. ואפשר דאפילו מדרבנן אינו חלל כי הוא איסור חדש ולא מטעם זונה. ואפשר דלא גזרו שיחלל כלל דבשלמא חלוצה כיון דגזרו רבנן אטו גרושה א"כ השוו גזירתם לשל תורה והוי גרושה מדרבנן אם כן הוולד חלל מדרבנן אבל זה אפשר דהוא איסור חדש ולא גזרו עליו כלל ענין חילול כמ"ש לעיל לענין הנבעלת מחייבי לאוין ע"ש והוי כמו בוגרת ומוכת עץ דלא גזרינן חילול כלל כמבואר לקמן אף דשם אם כנס אינו מוציא וכאן אף בדיעבד מוציאה מכל מקום אפשר דחללה לא גזרו כיון דלא דמי לאיסור תורה כלל וצ"ע:"
הרב דוד פרידמן – לחולקים על הרמב"ם הולד חלל מדרבנן
בפסקי הלכות יד דוד ב השמטות לדף ט, ב לרב דוד פרידמן כתב שלדעת הסוברים שגיורת אסורה מדרבנן, הולד הוא חלל מדרבנן:
"ועיין בהריטב"א ביבמות שדעתו בדעת הרמב"ם דגיורת שלא נבעלה בגיותה אינה אסורה לכהן אלא מדרבנן מקרא דיחזקאל ואינה זונה וכן מטין דברי רש"י… וכן דעת הראב"ד בפרק יא מאיסורי ביאה. אי הכי וצריך עיון גדול בזה למעשה שגם חומרא יוצא מדבריהם לענין אם עבר ונשאה שהבנים לדעת הרב ז"ל [כמו שהבין דבריו המגיד משנה והראב"ד] נעשה הבן חלל ומותר לטמאות עצמו למתים ולישא גרושה מה שאין כן לדעת בעלי סברא זו לא נעשה הבן חלל. ואם ירצה ה' בהלכות איסורי ביאה אאריך בזה אם יגמור ה' עלי בביאור דינם אלה, וכן הארכתי בזה בשאו"ת (שאלות ותשובות לכאורה, ולא מצאתי)."
וכ"כ הרב הלל פוסק בקונטרס גאלי הכהונה ב, יב שכתב כדי לחלוק על הרב צירלסון שהתיר משום פיקוח נפש לכהן לישא גיורת. בסוף התשובה הרב צירלסון כותב שהבנים חללים, והרב הלל פוסק חולק שיש דעה שהם חללים מדרבנן:
"וגם בגמר דבריו אדם גדול נתפס שתקן תקנה גדולה : להודיע להחתן שכל זרעיו מגיורת זו עד סוף כל הדורות יהיו חללים פה לא הועילו חכמים בתקנתן כלום, ותקנתא זו רק לקלקולא היא ומילתא דפשיטא כל כך לגאון זה, הניח בצריך עיון הגאון האמיתי מופת הדור בעל פסקי הלכות יד דוד עי"ש בח"ב בהשמטות בסוף וז"ל: וצע"ג בזה למעשה שגם חומרא יוצא מדבריהם לעניין אם עבר ונשאה שהבנים לדעת הרב ז"ל (הרמב"ם) [כמו שהבין דבריו המגיד משנה והראב"ד] נעשה הבן חלל ומותר לטמאות עצמו. למתים ולישא גרושה מה שאין כן לדעת בעלי סברא זו (שהזכיר מקודם שהריטב"א ביבמות דעתו בדעת הרמב"ם דגיורת שלא נבעלה בגיותה אינה אסורה לכהן אלא מדרבנן מקרא דיחזקאל ואינה זונה וכן מטין דברי רש"י והראב"ד) לא נעשה הבן חלל עכ"ל". ואיך החליט הרה"ג מהרי"ל שליט"א ככה בפשיטות, ויוצא מזה שעדותו שלא נשמע עליה שום רינון הוא לגבי הבנים לגריעותא שאינם בודאי חללים לדעת כמה פוסקים ואסורים בכל הדברים הנ"ל ויש גם נפקא מינה טובא לענין פדיון הבן במת האב תוך שלשים יום עי' יו"ר ש"ה. או לענין קדושין על מנת שאני כהן או איני כהן או לענין נדרים וכדומה, וצריך ליתן עליהם חומרי כהנים וחומרי ישראל כדין ספק חלל עי' רמב"ם הא"ב פי"ט ה"י."
הכריעו להלכה כשו"ע
כ"כ הלבוש ז, יד:
"אבל כהן הבא על הגיורת והמשוחררת אפילו נתעברה מביאה ראשונה הולד חלל, דהא קיימא לן דבחזקת זונות הן ומאיסורי כהונה הן כמו שכתבנו למעלה."
וכן העתיקו את לשון השו"ע ולא העירו: חיי הלוי ט, סימן סו, כז; ישועות כהן מושגים למסכת יבמות יג, יז; תולדות אדם א סימן ז, ח.
וכ"כ ב בארו של אברהם ד עמ' שלג:
"ובאמת דאף אי נימא דאינו אלא חלל מדרבנן וכדהוה משמע מדברי הראב"ד, כבר כתב המג"א בסימן קכ"ח ס"ק ס"ג דה"ה נמי דחלל מדרבנן אינו נושא כפיו, וכ"כ הא"ר שם ס"ק ע"ח ועוד. ואמנם לפי מש"כ המנ"ח בדעת הראב"ד דהוא איסור חדש ולא גזרו בו חילול אכן יכול לישא כפיו, ולא יהא אלא ספק ובספק חלל דרבנן כתב הפמ"ג בא"א שם דנושא כפיו. אלא דמדברי הרמב"ם והשו"ע חזינן דפשיטא להו דבכגון דא הוי חלל דאורייתא ואינו נושא כפיו ולא שבקינן פשיטותיה דהרמב"ם והשו"ע מפני ספקו דהמנחת חינוך".
וכ"פ במשפטי עוזיאל ב, יו"ד נה שנשאל מכהן שנשא גיורת מה דין ילדיו. לאחר שהרב עוזיאל כותב לו שכנראה הגיור של אשתו פסול כי הוא נעשה בפני חכם אחד ללא בית דין, כתב שגם אם היה גיור כהלכה ילדיו חללים:
"ובכל אופן אפילו אם נניח שאמם נתגירה כדין וכהלכה בניה הם חללים לכהונה וכמו שפסק מרן ז"ל: הבא על הגיורת ומשוחררת אפילו נתעברה מביאה ראשונה הולד חלל. (אה"ע סי' ז סעיף יד). וכיון שכן אינו נושא את כפיו כמו שפסק מרן ז"ל: החלל אינו נושא כפיו. (אורח חיים סי' קכח סעיף מב). לא הוא לבדו ואף לא עם כהנים אחרים, ואפילו אם עלה ירד משום איסור עשה דכה תברכו את בני ישראל ולא זרים. (או"ח סי' קכח סעיף א' בהגה ומג"א וטו"ז). וכיון שכן יש בו משום אסור של ברכה לבטלה. (פר"ח שם סעיף מב דף ח)."
וכ"פ בשו"ת משנה הלכות י, רכג שדן בקצרה בסוגיא ומסיים:
"והנה כל זה כתבתי להשתעשע בדבריו היקרים אבל לעיקר דינא הרי הדבר מפורש בש"ע א"ע סי' ז' סי"ד כהן שבא על אחת מהעריות או על יבמה לשוק ונתעברה מביאה ראשונה אין הולד חלל וכו' אבל הבא על הגיורת ומשוחררת אפילו נתעברה מביאה ראשונה הולד חלל ע"כ הרי מבואר דגם הולד חלל וממילא גם אביו חייב שלא לעלות לתורה ופסול לכהונה ומחרימין אותו עד שיגרשנה".
במערכי לב אה"ע עב הרב צירלסון דן בנוצריה שהתגיירה ורצונה להתחתן עם כהן, ומפני שהיה מדובר במקרה של פיקוח נפש התיר לרב לסדר קידושין. והוסיף שיודיע לחתן שזרעו חללים:
"זולת זאת, על כבוד תורתו להודיע מתחלה להחתן שמיום שאחר החופה הנהו פסול לדוכן ולעליה ראשון לתורה וכדומה. כדנקטינן בשו"ע, ושכל זרעו מגיורת זו עד סוף כל הדורות יהיו חללים".
אולם אפשר לטעון שהוא סובר שהם חללים מדרבנן, שנראה שנוטה לומר שאיסור כהן וגיורת הוא מדרבנן. מצד שני, אם הם היו חללים מדרבנן היה צריך לומר לאותו חתן, ומזה שסתם לו שהם חללים משמע לגמרי.
פסקו כשו"ע במפורש גם לקולא
בשו"ת שרגא מאיר (לרב שרגא פייביש שיינבאלג) ח סימן כז נשאל מבן של כהן וגיורת לפדיון הבן, והנחת המוצא שלו בתשובה שהוא נחשב חלל, שהביא את השו"ע וכתב: "ואם כן הבן הזה שנולד מכהן וגיורת הוא חלל". ובסימן מו הרחיב יותר שנשאל על בן של כהן וגיורת האם מותר לו להינשא לגיורת. הוא דן בקצרה בסוגיא (מנחת חינוך ומגיד משנה) והכריע שיכול מפני שנחשב חלל:
"וכיון שהטור והמחבר פסקו להלכה..הגיורת והמשוחררת וכו' הרי זו זונה ואסורה לכהן. וכן פסק בסימן ז סעיף יד הבא על גיורת ומשוחררת אפילו נתעברה מביאה ראשונה הולד חלל עכ"ל היינו שפסקו כהרמב"ם ולא הביאו שיטת הראב"ד להלכה כלל, והרמ"א לא הגיה כלום ומשמע שהסכים להלכה כהמחבר, וכן פסקו רוב הראשונים. ממילא גם בנידון דידן האי בן שנולד מכהן וגיורת מותר לישא גיורת".
וכן הכריעו בפס"ד ירושלים (דיני ממונות ובירורי יוחסין ז עמ' שצז-שצח. אב"ד הרב אברהם דב לוין) אשר דן האם בן של כהן וגיורת יכול להינשא לגרושה. והביא את דברי הרב חיים מבריסק שיש שני עניינים פגם החללות וגם משפחת הכהונה, ומוסכם גם לראב"ד שהבא על הגיורת מפני שהיא אסורה לו, ילדיו כבר לא במשפחת הכהונה (למרות שאין בהם פגם חללות) ולכן יכולים להינשא לפסולות:
"והשו"ע סי' ז סעי' יד פסק דהבא על הגיורת ומשוחררת אפי' נתעברה מביאה ראשונה הולד חלל. לפי"ז להלכה, אותו ולד מותר באיסורי כהונה. והנה בהיתר החלל באיסורי כהונה, ביאר בחי' הגר"ח על הש"ס בענין "לו ולא לזרעו" (עמ' קעג) דהא דבן גרושה מותר בפסולי כהונה לא הוי דין בפ"ע, אלא דהדין פסול גורם זה, דכיון דנפסל לכהונה ואין עליו קדושת כהונה ע"כ מותר הוא בפסולי כהונה, ונמצא דהקולא של בן גרושה נובע מהחומרא והפסול. עיין שם. אמנם לפי מש"כ בחי' רבינו חיים הלוי על הרמב"ם אסו"ב פי"ז ה"ב י"ל דההיתר בפסולי כהונה אינו נובע מהדין פסול שיש בו, אלא תוצאה של הפקעת משפחת כהונה שנעשה החלל כזר, שהרי ביאר שם דבחלל יש שני ענינים: הענין הראשון הוא דין משפחה, שנתחלל והופקע ממשפחת הכהונה, וכמש"כ והענין השני דין פגם ופסלות של חללות, הפוגם ואוסר את הבת מלהנשא לכהן, ושני דינים חלוקים הם, דהרי דין משפחה של חילול והפקעת כהונה לא שייך רק במשפחת כהונה, משא"כ דין פסלות של חללות הא נוהג גם בזרים, וכדחזינן דכל הנבעלת באיסור כהונה משוי לה חללה. עיין שם. ולפי"ז בגיורת, לדעת הרמב"ם דאיסורה לכהן הוא מדין זונה, הבנים יש בהם את שני הענינים שנאמרו בחלל, גם הפקעה ממשפחת הכהונה, וגם דין פגם ופסול, וממילא מותר באיסורי כהונה, ואילו לדעת הראב"ד שהוא איסור חדש ולא בפרשת זונה, יש לפרש דהבן כהן כשר בין לדין משפחה ובין לדין פגם ופסול, וממילא אינו מותר באיסורי כהונה, אבל יש לפרש שאף אם לדעת הראב"ד לא נעשה חלל, היינו רק דלא נפסל בפגם של חלל, אבל דין משפחת כהונה אבד ממנו, כיון שנשואי אביו הכהן עם הגיורת היו בעבירה המיוחדת לכהונה, ואם כן, אינו אסור באיסורי כהונה, כיון שהוא כזר. ויתכן לומר שהמ"מ שכתב בדעת הראב"ד שנעשה חלל, אין כוונתו לפסול ופגם, אלא לדין משפחה. ולולי דברי הגר"א י"ל כן גם בדעת השו"ע דפסק דבניה של הגיורת חללים, ולא פירש כהרמב"ם דאיסורה משום זונה, דאמנם אין איסורה משום זונה, ואין הבנים נפגמים בפסול חללות, אבל דין משפחת כהונה אבד מהם, וממילא מותרים באיסורי כהונה. מסקנה: לפי ההלכה הרי הוא חלל ומותר בגרושה".
