ריבית לגרים

ריבית

הִלווה בגויותו

נחלקו התנאים בישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית ואחר כך התגייר:

דעה א': יש סוברים שאם זקפן עליו במלווה קודם הגיור – גובה את הקרן ואת הרבית,

ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה – גובה את הקרן ולא את הרבית.

בבא מציעא עב, א: תנו רבנן: ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר, אם קודם שנתגייר זקפן עליו במלוה – גובה את הקרן וגובה את הרבית, ואם לאחר שנתגייר זקפן עליו במלוה – גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית.

והסביר רש"י (שם) שהטעם הוא שהזוקף במלוה וכתב שטר שהוא חייב כך וכך הרי זה כגבוי, ולפיכך אם זקף במלוה לפני שנתגייר, שוב אין כאן איסור רבית משנתגייר.

דעה ב': יש סוברים בין שזקפן עליו במלוה קודם שנתגייר ובין שזקפן לאחר שנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית,

תוספתא בבא מציעא ה, כא: "ישראל שלוה מעות מן הגוי, וגוי שלוה מעות מישראל, ונתגייר, בין שזקפן עליו עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו משנתגייר, גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית – דברי ר' מאיר.

והסביר פני משה בירושלמי (ב"מ ה, ה), שהזקיפה לא מועילה, כי "בתר השתא אזלינן".

והר"א פולדא (על הירושלמי שם) הסביר שכיון שזקפן תחילה ואחר כך נתגייר יש בו משום מראית העין, שיאמרו הואיל והיה בדעתו להתגייר זקפן עליו תחילה כדי שיגבה הרבית אחר שיתגייר.

דעה ג': יש סוברים אפילו זקפן לאחר שנתגייר – גובה את הקרן ואת הרבית.

והטעם (כפי שביארו רשב"א ופני משה בדעת בר קפרא), לפי שאם אתה מבריחו מן הרבית – אף הוא נעשה גר שקר, ושמא יחזור לסורו.

פסקו רמב"ם ושולחן ערוך כדעה הראשונה:

רמב"ם מלוה ולוה ה, ו: "ישראל שלוה מעות מן הגוי בריבית, וזקפן עליו במלוה, ונתגייר, אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה, גובה את הקרן ואת הריבית, ואם משנתגייר זקפן, גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית". וכן הוא בשולחן ערוך (יו"ד קעא, א).

זקיפה במִלווה קודם שהתגייר מועילה גם לריבית שהחוב צובר לאחר הגיור, וגובה גם את הריבית שנצברת לאחר הגיור. (כן כתבו תרומת הדשן סי' שג ע"פ הרא"ש ב"מ שם סי' נז והר"מ במרדכי שם סי' שלד; וכן הבין ב"י בדברי טור, ב"ח שם, ש"ך שם ס"ק א).

ויש מי שכתב שלא מועילה, וגובה רק את הריבית שנצברה עד הגיור (כן כתב מהרי"ק שורש קלו בדעת רא"ש).

אם זקף במִלווה אחר הגיור, אינו גובה אפילו את הריבית שהצטברה לפני הגיור (רא"ש שם; טור שם; ש"ך ס"ק ב), ויש שכתבו שמצד הדין רשאי לגבות, אלא שתקנו חכמים ללכת אחר הזקיפה לחומרא (מ"מ שם בשם ראיתי מי שפירש).

אם לא זקף במִלווה כלל, יש אומרים שאין לגבות ריבית, אפילו מה שהצטבר לפני הגיור (ב"ח וש"ך ס"ק ב), ויש אומרים שיכול לגבות את הריבית שהצטברה עד הגיור, כי רק אם זקף אחרי הגיור גזרו חכמים שמא יגבה גם את הריבית שהצטברה לאחר הגיור (פרישה קעא ס"ק ב).

לווה בגויותו

אף בנכרי שלוה מישראל ברבית, נחלקו תנאים:

לדעת ת"ק אם זקפן במִלווה קודם הגיור גובה קרן וריבית, ואם זקפן לאחר הגיור – גובה רק את הקרן. ואילו לדעת ר' יוסי בכל מקרה גובה גם את הקרן וגם את הריבית.

בבא מציעא עב, א: "וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר, אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה – גובה את הקרן וגובה את הרבית. אם משנתגייר זקפן עליו במלוה – גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית.

רבי יוסי אומר: נכרי שלוה מעות מישראל ברבית בין כך ובין כך גובה את הקרן וגובה את הרבית. אמר רבא אמר רב חסדא אמר רב הונא: הלכה כרבי יוסי. אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוסי? כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה".

איך התירו חכמים איסור 'כדי שלא יאמרו'?

כתב שיטה מקובצת (בבא מציעא עב, א) שיש כח ביד חכמים להפקיר ממונו וליתנו לזה, לפי העיקרון 'הפקר בית דין – הפקר'. ורא"ש כתב שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפילו במקום עבירה.

וריטב"א (בבא מציעא עב, א) כתב שהאיסור הוא מדרבנן, "וכיון שאין האיסור אלא מדרבנן ומפני מראית העין בעלמא, יש לנו להתיר מהאי טעמא דר' יוסי, וכן הלכה".

ויש סוברים בין זקפן במלוה עד שלא נתגייר ובין זקפן במלוה משנתגייר לעולם אינו גובה אלא את הקרן ולא את הרבית.

כך דעת תנא קמא במסכת גרים א, י: "ישראל שהלוה לעובד כוכבים ועובד כוכבים שהלוה לישראל ואח"כ נתגייר, גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית".

פסקו רמב"ם ושולחן ערוך כדעת ר' יוסי:

רמב"ם (מלוה ולוה ה, ו): "אבל גוי שלוה מישראל בריבית, וזקף עליו את הריבית במלוה, אף על פי שזקפן עליו אחר שנתגייר, גובה את הקרן ואת הריבית, שלא יאמרו, בשביל מעותיו נתגייר זה. וגובה הישראלי ממנו אחר שנתגייר כל מעות הריבית שנתחייב בהן כשהיה גוי". וכ"כ שולחן ערוך (יו"ד קעא, א).

ואמנם כתב רא"ש שגובה מהגר גם את הריבית שהצטברה אחרי הגיור, אך רמב"ם (הובא לעיל) חולק ופסק שגובה רק את הרבית שהצטברה עד הגיור, וכן פסק שו"ע.

אם לא זקפן במִלווה כלל – כתב רשב"א שגובה את הריבית כי הטעם 'שלא יאמרו' קיים גם בלי זקיפה, והזקיפה אחר הגיור לא יוצרת שום קולא.

אמנם הביא גם דעה חולקת שבלי זקיפה אין גובים את הריבית, וכתב ש"ך (יו"ד קעא ס"ק ג) שטוב להחמיר.

חלק מהמקורות בפנים

יורה דעה קעא, גוי שהלווה ליהודי בריבית והתגייר

בבא מציעא עב, א

רא"ש בבא מציעא פרק ה סימן נז

ת"ר ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר. אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואין גובה את הרבית. ואפילו הרבית שעלה על המלוה קודם שנתגייר. דכיון דלא זקפן עליו במלוה קודם שנתגייר השתא הוא דקשקיל מיניה רביתא. וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר. אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואת הרבית. ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואין גובה את הרבית. ואפי' הרבית שעלה עליהן בעודו נכרי. ר' יוסי אומר נכרי שלוה מעות מישראל ברבית ונתגייר בין כך ובין כך גובה את הקרן וגובה את הרבית. אמר רב סחורה אמר רב הונא הלכה כרבי יוסי. אמר רבא מ"ט דרבי יוסי. שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה הלכך שקיל מיניה אפילו רבית שעלה עליהן משנתגייר עד שעת פרעון אע"ג דאיסורא דאורייתא קעביד יש כח בחכמים לעקור דבר מן התורה ואפילו במקום עבירה. ת"ר שטר שיש בו רבית קונסים אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית ד"ר מאיר. וכן בבבא קמא פ' המניח:

רמב"ם מלוה ולווה ה, ו

(ו) ישראל שלוה מעות מן הגוי בריבית, וזקפן עליו במלוה, ונתגייר, אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה, גובה את הקרן ואת הריבית, ואם משנתגייר זקפן, גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית:

אבל גוי שלוה מישראל בריבית, וזקף עליו את הריבית במלוה, אף על פי שזקפן עליו אחר שנתגייר, גובה את הקרן ואת הריבית, שלא יאמרו, בשביל מעותיו נתגייר זה. וגובה הישראלי ממנו אחר שנתגייר כל מעות הריבית שנתחייב בהן כשהיה גוי:

מגיד משנה

ישראל שלוה מעות מן העכו"ם וכו' – ברייתא שם (דף ע"ב) ופירש"י ז"ל זקפן עליו במלוה לאחר זמן חשב עמו על הרבית וזקף הכל ביחד במלוה וכתב לו שטר עליהם כך וכך אני חייב לפלוני וגובה את הרבית דמשעת זקיפה היא כגבוי עכ"ל. וראיתי מי שפירש שמן הדין כל מה שעלה הרבית קודם שנתגייר אע"פ שזקפן במלוה יכול לגבות ממנו אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר:

אבל עכו"ם שלוה מישראל ברבית וכו' – מחלוקת באותה ברייתא ופסק הלכה בגמרא כן וכר' יוסי וכתב הרשב"א ז"ל דאפילו לא זקפן כלל ה"ז גובה את הרבית שנתחייב בהן קודם שנתגייר ויש אומרים דדוקא זקפן אחר שנתגייר אבל לא זקפן כלל לא וכ"נ דעת רבינו:

טור

ישראל שלוה מעות מעכו"ם בא"י ונתגייר – אם עד שלא נתגייר זקפו עליו במלוה, גובה את הקרן ואת הריבית, שהרי קודם שנתגייר חזר כולו כקרן, דמשעת זקיפה חשוב כגבוי. ואם לאחר שנתגייר זקפן במלוה, גובה הקרן ולא הריבית.

ופירש אדוני אבי הרא"ש ז"ל דאפילו ריבית שעלה קודם שנתגייר אסור ליקח.

ועכו"ם שלוה מישראל בריבית ונתגייר – אפילו לא זקפן במלוה עד לאחר שנתגייר, גובה קרן וריבית, שלא יאמר בשביל מעותיו של זה נתגייר זה. והוא הדין נמי לא זקפן עליו במלוה, כיון שלוה כשהיה עכו"ם צריך לפרוע הריבית.

וכתב הרמ"ה שאינו נותן אלא ריבית שעלה קודם שנתגייר אבל לא מה שעלה לאחר שנתגייר. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שנותן אפילו ריבית שעלה לאחר שנתגייר עד שעת פירעון.

בית יוסף

ישראל שלוה מעות מעכו"ם וכו' כל סימן זה בגמרא פרק איזהו נשך (עב.) ובהרא"ש עלה קמ"ה ד"ג. ואהא דתניא אם עד שלא נתגייר זקפו גובה את הקרן ואת הרבית. כתב מהרי"ק בשורש קל"ו דלהרא"ש כי זקפן עד שלא נתגייר דאמרינן דגובה רבית היינו דוקא רבית שעלה עד שלא נתגייר אבל לא רבית שעלה משנתגייר ובעל תרומת הדשן בסימן ש"ג חולק עליו דס"ל דלהרא"ש אף רבית שעלה משנתגייר גובה דמשעה שזקפו עליו במלוה הו"ל כוליה כקרן ולזה נוטין דברי רבינו ודעת ר"ם בתשובת המלצר שכתב המרדכי דאף רבית שעלה משנתגייר גובה דמשעה שזקפו חשיב כקרן:

ופי' א"א ז"ל וכו' כ"נ מדברי ה"ה שכתב בפ"ה מה"מ די"מ דמן הדין גובה כל מה שעלה הרבית קודם שנתגייר אע"פ שלא זקפו עליו במלוה יכול לגבות אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר:

וה"ה נמי לא זקפן וכו' כ"כ בנמק"י ובמגיד פ"ה בשם הרשב"א וכתב עוד המגיד שי"א שאם לא זקפן כלל אינו גובה אותם ושכן נראה מדברי הרמב"ם:

וכתב הרמ"ה שאינו נותן וכו' כן דעת הרמב"ם בפ"ה מה' מלוה ולוה וכ"נ שהוא דעת תלמידי הרשב"א:

וא"א ז"ל כתב שנותן וכו' בעלה הנזכר ונתן טעם דאף ע"ג דאיסורא דאורייתא קא עביד יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ואפי' במקום עבירה ולענין הלכה נקיטינן כהרמב"ם והרמ"ה ותלמידי הרשב"א דרבים נינהו וכל שכן דמסתבר טעמייהו:

בית חדש

ישראל שלוה מעות מעכו"ם ונתגייר כו' ברייתא פ' א"נ (דף ע"ב):

ומ"ש ופי' א"א הרא"ש דאפי' רבית שעלה קודם שנתגייר אסור ליקח נראה מדהוצרך הרא"ש לבאר שלא נפרש בסיפא דדוקא שמה שעלה אחר שנתגייר הוא דאסור אלמא דברישא בזקפו עד שלא נתגייר מותר ליקח אף הרבית שעלה אחר שנתגייר דאל"כ אין חילוק בין זקפן קודם שנתגייר לזקפן אחר שנתגייר וליכא למימר דדוקא לפי הס"ד דבזקפן לאחר שנתגייר אינו אסור אלא במה שעלה אחר שנתגייר התם ודאי צ"ל דבזקפן קודם שנתגייר מותר לגמרי אבל למאי דמסיק דבזקפן לאחר שנתגייר אסור לגמרי א"כ בזקפן קודם שנתגייר נמי לא שרי אלא במה שעלה קודם שנתגייר הא ליתא דאם כן אמאי נקט הרא"ש לפרש טפי סיפא דברייתא מרישא דברייתא אלא ודאי מסתברא ליה להרא"ש דהרבית שעלה כבר קודם שנתגייר פשיטא דמותר לו ליקח וא"כ רישא דברייתא לא אצטריך אלא להתיר אף במה שעלה אחר שנתגייר מטעמא דכיון שזקפן עליו קודם שנתגייר חשוב כולו כגבוי אף במה שעלה אחר שנתגייר אבל בסיפא דסד"א דאינו אסור אלא במה שעלה לאחר שנתגייר הוצרך הרא"ש לבאר דבסיפא נמי אסור ליקח אף במה שעלה קודם שנתגייר וכך הבין בתרומת הדשן וכך הוא העיקר ודלא כמו שהבין מהרי"ק בשורש קל"ו וזה פשוט דהיכא דלא זקפן כל עיקר דאין צ"ל דאסור אף במה שעלה קודם שנתגייר דהשתא הוא דקשקיל ריביתא:

ועכו"ם שלוה כו' שם (דף ע"ב) ברייתא פלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי ופסק רב הונא הלכה כר' יוסי דבין כך ובין כך גובה את הקרן ואת הרבית:

ומ"ש וה"ה נמי לא זקפן כו' נראה דס"ל דלפי הטעם דקאמר רבא כדי שלא יאמרו כו' משמע דאין חילוק כלל דאפי' לא זקפן כלל נמי מותר ור' יוסי דקאמר בין כך ובין כך דמשמע דמיירי בזקיפה איידי דתנא קמא דמחלק בין זקפן קודם שנתגייר לזקפן אחר שנתגייר נקט ר' יוסי בין כך ובין כך ולעולם אפי' לא זקפן כל עיקר נמי שרי:

ומ"ש וכתב הרמ"ה כ"כ גם הרמב"ם בפ"ה מה' מלוה וכך פסק ב"י ודלא כהרא"ש והכי נקטינן וכן פסק בש"ע:

דרכי משה

(א) ע"ל ס"ס קע"ג אי מה שלא עלה עדיין חשוב נמי כקרן לאחר זקיפה:

לבוש

ישראל שלווה מעות מגוי בריבית, וזקפן עליו במלוה ונתגייר, אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה – גובה את הקרן ואת הריבית; דהואיל שזקפן עליו במלוה קודם שנתגייר – נעשה כולו קרן משעת זקיפה וחשוב כגבוי.

ואם לאחר שנתגייר זקפן עליו במלוה – גובה את הקרן ולא את הריבית. ואפילו הריבית שעלו קודם שנתגייר – אסור ליקח, הואיל וזקפו אחר שנתגייר.

וגוי שלווה מישראל בריבית ונתגייר, אף על פי שזקפן עליו אחר שנתגייר – גובה קרן וריבית, שלא יאמרו: "בשביל מעותיו נתגייר זה". מיהו אחר שנתגייר אינו גובה ממנו אלא הריבית שעלה עליו בעוד שהיה גוי. אבל ריבית שעלה אחר שנתגייר – אינו צריך ליתן, שהרי ישראל הוא, ואסור לקבלו ממנו.

ולאו דווקא זקפן עליו במלוה. אלא אפילו בלא זקיפה, נמי דינא הכי הוא גבי גוי שלווה מישראל בריבית. אבל ישראל שלווה מגוי – דווקא בזקיפה הוה דינא כמו שכתבנו. אבל בלא זקיפה יכול לגבות אחר שנתגייר הריבית שעלה קודם שנתגייר עד שנתגייר, אלא שבזקיפה אחר שנתגייר החמירו עליו מדרבנן. ואפשר לומר דגם בלא זקיפה לא יגבה אפילו הריבית שעלה קודם שנתגייר שאסרו לו חכמים; ולא משום חומרא אלא משום כבודו, כדי שלא יזכרו לו שֵם דגויות בגירות. ויש לו לחוש לכבודו.

שולחן ערוך

א. ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן ולא הרבית.

אבל עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וזקף עליו את הרבית במלוה אע"פ שזקפן עליו אחר שנתגייר — גובה את הקרן ואת הרבית שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה עובד כוכבים:

ש"ך

(א) גובה קרן ורבית. אפי' רבית שעלה משנתגייר דמשעה שזקפו עליו במלוה ה"ל כולי' קרן כמו שנתבאר בסוף סי' הקודם. ת"ה והאחרונים:

(ב) ולא הרבית. אפילו רבית שעלה קודם שנתגייר. הרא"ש וטור. וכתב הה"מ מן הדין יכול לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר ע"כ ומ"ש אחר זקיפה להחמיר לרבותא קאמר וכ"ש לא זקפו כלל דאסור אף במה שלא נתגייר וכ"כ הב"ח ועט"ז ולא כהפרישה:

(ג) אע"פ שזקפן עליו כו'. וה"ה נמי לא זקפן כלל. טור ויש פוסקים. אבל ה"ה כ' שי"א דלא זקפן לא וכ"נ דעת הרמב"ם ע"כ ולשון המחבר הועתק מהרמב"ם וטוב להחמיר:

ט"ז

גובה קרן ורבית. שהרי קודם שנתגייר חזר כולו כקרן דמשעת זקיפה חשוב כגבוי:

ולא הרבית. ואפי' מה שעלה קודם שנתגייר והטעם דכיון דלא זקפן עליו במלוה קודם שנתגייר השתא דקא שקיל מיניה רביתא כו' כן כתב הרא"ש. וכתב המגיד משנה דאף דמדינא מותר מכ"מ להחמיר הלכו אחר הזקיפה:

באר היטב

(א) ורבית: אפילו רבית שעלה משנתגייר דמשעה שזקפה עליו במלוה ה"ל כוליה קרן אבל אם זקפה אחר שנתגייר אפילו הרבית שעלה קודם שנתגייר ג"כ אינו גובה הרא"ש והטור וכתב הרב המגיד דמן הדין יוכל לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר וכתב הש"ך דלרבותא קאמר דכ"ש אם לא זקפה כלל דאסור אף במה שלא נתגייר וכ"כ הב"ח ולבוש ודלא כפרישה עכ"ל.

(ב) וזקף: ואם לא זקפן כלל יש פלוגתא בין הפוסקים אי גובה או לא וטוב להחמיר. ש"ך.