משנת יהושע (ברית מילה ופדיון הבן) ב, יב (לרב יהושע חילו) כתב שבן גרה יפדה את עצמו:
"גיורת שנתגיירה כשהיא מעוברת וילדה בן בכור, הרי הוא חייב בפדיון, שאף שהורתו היתה שלא בקדושה, מ"מ כיון שלידתו בקדושה נקרא פטר רחם בישראל, וחייב בפדיון, ויפדה את עצמו כשיגדלו."
וכ"כ אות הברית יד, ט, והוא הוסיף גם שכך הדין ביהודי שבעל נכרית:
"אם נתגיירה הגויה בעודה מעוברת, ואחר כך ילדה בן זכר והוא פטר רחם, חייב בפדיון, אף שהורתו היתה שלא בקדושה, כיון שלידתו היתה בקדושה. אבל אביו הגוי אינו חייב לפדותו, אף אם נתגייר עם אשתו. וכן אם היה אביו מישראל (שבעל נכרית ואח"כ נתגיירה) פטור האב מלפדותו." אלא ימתינו לו עד שיגדל ויגיע לעול מצות, ויפדה את עצמו".
ושם בהערה 18 כתב לדמות דין מעוברת שנתגיירה לדין בכור יתום:
" וכמו שהאריך בשו"ת יביע אומר (ח"ח יו"ד סימן לא) עפ"ד רבותינו האחרונים בדין פדיון יתום מאב, וה"ה לכל האופנים בהם אין שם אב החייב בפדיונו שאין האם חייבת לפדותו, ואף אם רוצה לפדותו אינה יכולה, כשם שב"ד אינם יכולים לפדותו."
וכ"כ ברית הלוי א סימן קיו, ו:
"מן האמור יוצא. שגויה שנתגיירה כשהיא מעוברת דבנה חייב בפדיון. יפדה את עצמו כשיגדיל, כיון דאין על אביו הגוי חיוב. ואפילו אם נתגייר גם האב, אין עליו חיוב לפדותו כיון שאינו מתייחס אחריו. עיי' רש"י (בכורות מו,א ד"ה נתגיירה). וכן ישראל שבא על הגויה ונתעברה, ואח"כ נתגיירה וילדה. כיון שאינו חשוב כבנו, יפדה את עצמו כשיגדיל."
ילקוט גבריאל – פדיון הבן (שו"ע שה, כ ס"ק א):
"ונראה לומר ע"פ מה שכתב בהליכות עולם (?) (ח"ג עמ' יג) שבכור יתום יפדה עצמו כשיגדל, ה"ה יהיה בגויה שנתגיירה, שבנה הגר יפדה עצמו כשיגדל."
חוקת הגר טו, לד:
" נכרית שנתעברה מישראל שהוא לוי, מחויב הבן לפדות עצמו כשיגדל. משום שאינו מתיחס אחרי האב"
פדיון הבן כהלכתו ג, ה:
"גיורת שנתגיירה כשהיא מעוברת, וילדה בכור הרי הוא חייב בפדיון. שאף שהורתו היתה שלא בקדושה, מכל מקום בשעת לידה הרי פטר רחם של ישראלי. ויפדה את עצמו כשיגדיל אבל אביו הנכרי אינו מצווה עליו לפדותו, אף אם גם הוא נתגייר."
בית דין יכול לפדות
בספר פדיון הבן עמ' 21 (לרב יואל שוורץ) הציע את שתי האפשרויות שהבן יפדה עצמו כשידיל או שבית יפדו:
"גיורת שנתגיירה בהיותה בהריון, בנה חייב בפדיון ודינו כמו יתום שעושים לו סימן שידע שהוא לפדות את עצמו בגדלותו. או שבית דין מזכים לו פדיון וכאמור למעלה בקטן."
בשו"ת והרים הכהן (לרב ירמיהו מנחם כהן) ד יו"ד סב נשאל על בן של יהודיה וגר שהתגייר בגיור קונסרבטיבי, והציג את המחלוקת בדין בכור יתום וכתב שמפני שלא ברור שהילד יגדל להיות שומר מצוות וסביר שלא יפדה עצמו כשיגדל, יפדו אותו ללא ברכה בית הדין. בנוסף מציע שהאב והאם ישתתפו בהקנאת הכסף לקטן:
"ופי מה שהבאנו הוה מחלוקת עצומה בכל הנידון. ויש הרבה במה לפלפל בכל הראיות המובאות אבל היות וכבר עמדו בזה גדולי הדורות לא נוסיף עוד כהנה. רק יש לנו לדון בנידון דידן היות ויש ספק גדול איך יגדל נער הזה. והאם הוא יפדה עצמו. לכן אין לנו ברירה אלא ללכת בדרכי הדברי יציב והאגרות משה. וכן לעשות פדיון אבל ללא ברכה, ולזכות המעות לקטן. וגם על דעת בית דין לזכות המעות מקטן לכהן… חושבני שאם יתנו הכסף לאב שהוא רוצה מאד בפדיון ילד זה. וילד זה נולד וגודל אצלו. הרי לכאורה יהיה מועיל אפ הוא וגם האם יקנו לקטן גם כן הכסף, וגם יתנו שניהם לכהן. האם בתורת אם, ולא בתור פודה כי עליה אין המצוה, והאב הזה בתור מקצת אבהות שיש לו לו כלעיל. ולא בתור פודה בנו, ואולי מספק הוא נחשב יהודי כלעיל."
