ייהרג ואל יעבור ביחוד
על גבי המחלוקת האם גם על אביזרייהו של גילוי עריות אומרים ייהרג ואל יעבור, כתבו כמה פוסקים שגם ייחוד נכלל באביזרייהו של גילוי עריות וייהרג ואל יעבור. בדורות מאוחרים יותר הכריעו הרבה פוסקים שעל יחוד לא אומרים ייהרג ואל יעבור, ונאמרו בזה טעמים שונים.
ייחוד דוחה פיקוח נפש
כמה אחרונים כתבו כדבר פשוט שגם ייחוד הוא כאביזרייהו וממילא בייחוד דאורייתא ייהרג ואל יעבור. כ"כ זרע אברהם, שם אריה (אמנם לדעתו באביזרייהו יעבור), צור יעקב ופסקי תשובה. וכ"כ בירורי הלכות, אשר חנן ובארות יצחק, ולכך נטה באת צנועים חכמה.[1]
ר' שלמה קלוגר הוסיף הסתייגות, שאשה תעבור כי היא קרקע עולם, ולא נחשב שעשתה מעשה אם חייבת בכך על פי דין תורה והיא כאנוסה (וכפי המקרה שם שהולכת להצלת נפשות עם גוי).
זרע אברהם (יצחקי, נפטר תפ"ט. יו"ד ד סוף עמ' 76 באוצר החכמה)
"… הרי לך דעל נגיעה פורתא שכתב בעל המאור ז"ל דאפי' על יחוד אמרי' יהרג ואל יעבור, דכל הני הרחקות אביזרייהו דג"ע נינהו, והרי הוא בכלל הקריבות שאסרה תורה".
שם אריה (אבן העזר לג עמ' 95 באוצר החכמה)
"נשאלתי במעשה שהיה באשה אחת מבני הכפרים אשר בהקשותה בלדתה שלחה לעיר ביום השבת להביא מילדת עברית, והעגלון היה א"י, ונסתפקו איך לעשות. אם תסע המילדת בעצמה עם הא"י יש כאן איסור יחוד, ואם יסע עמה שומר ישראל נמצא השומר מחלל שבת… והשבתי… איסור יחוד לא ניתן לדחות מפני פ"נ דלאו דווקא גלוי עריות ממש, רק אינהו וכל אביזרייהו וכמ"ש הר"ן… וא"כ לפ"ז נראה דאפילו בחול אם לא היה מי שיסע עם המילדת והיה צריכה לעבור על איסור יחוד, י"ל דלא תסע… אבל איסור יחוד לא הותר כלל, אף מפני פ"נ, ואינה רשאי המילדת לעבור באיסור יחוד מפני פ"נ. כן השבתי לפום ריהטא. אמנם נ"ל דכ"ז אם המילדת היא בעולת בעל… אבל יחוד דפנויה דהוא רק מגזירת דוד וב"ד, וודאי לאו בכלל גלוי עריות היא ולא הוי אביזרייהו דג"ע… וכל זה אני כותב לשיטת הרמב"ן והר"ן הנ"ל שפסק בש"ע סי' קנז כמותם דג"ע לאו דווקא רק אינהו וכל אביזרייהו. אמנם לע"ד היה נראה לומר בזה דדווקא גלוי עריות ממש דהוא באיסור כרת אבל בשאר קריבות דג"ע דהוא רק בלאו ומכ"ש יחוד דעריות ודאי דנדחה מפני פ"נ".
צור יעקב (סימן טז עמוד כה, 35 באוצר החכמה)
"… וכן יש להוכיח מש"ס שבת בר' יהושע שהלך למטרוניתא… ואיך הותר לו ליחד עם הנכרית? וא"ל דהיה חשש סכנה בזה שהוצרך למטרוניתא דהרי מבואר ביו"ד סי' קנ"ז דאפי' באביזרייהו דג"ע יהרג ואל יעבור… ע"כ דבעלה עמה ליכא משום יחוד, והיה בעלה עמה."
פסקי תשובה (פיוטרקובסקי. חלק א יג, א בהערה. עמוד 32 באוצר החכמה)
"… הוכחתי בראיות ברורות דגם על איסור יחוד יהרג ואל יעבור, והודו לי, וכעת מצאתי שכ"כ בת' טוטו"ד מהד"ק (סי' קצ"ב) ובת' שם אריה (סי' ל"ה)".
טוב טעם ודעת (מהדורא קמא, קצב. עמוד תל, 458 באוצר החכמה)
"הנה ע"ד שאלתו באשה אחת מבני הכפרים בהקשותה בלידתה שלחה לעיר ביום השבת בשביל מילדת ישראלית והעגלון היה נכרי ונסתפקו איך לעשות מפני חשש יחוד ואם יסע ישראל עמה הרי הוא יחלל שבת… והנה האריך רו"מ לפלפל בזה… והנה כל דבריו דכרי חכמה ונכונין, אך לא ידעתי למה אשתמיט מיניה דבר אחד הגלוי וידוע דבאשה ודאי תעבור ואל תהרג דקרקע עולם היא וא"כ בזה ודאי פ"נ דוחה אותו ואין לאחר לחלל שבת עבור כך. אך היה מקום לחלק כיון דמה דאשה קרקע עולם היינו רק בלא עשתה מעשה… וא"כ ה"נ כיון דמתיחדת לכתחלה עם הנכרי הוי כעושית מעשה הגורם לזנות… מיהו יש לחלק בזה, די"ל כיון דמן התורה מחוייבת ליסע להציל נפשות א"כ אין היחוד שלה רצון רק אונס, דלא גרע אונס של התורה מאונס אחר".
פיקוח נפש דוחה ייחוד
הפוסקים שפיקוח נפש דוחה ייחוד, נצרכו להסביר מה ההבדל בין ייחוד לשאר אביזרייהו דעריות. ראיה לזה הביאו הזר זהב והרב אונטרמן, מדברי הגמרא על חסיד שוטה שנמנע מלהציל אישה שטובעת בנהר משום צניעות, ולא מסתבר שאסור שיציל אותה משום כשאין שם אחרים משום ייחוד.
הרב אונטרמן, שבט מיהודה (ב, אה"ע כ עמוד רפח, 304 באוצר החכמה ; זר זהב על איסור והיתר הארוך נט, ב עמוד תפג (482) במהדורה החדשה באוצר החכמה)
"וראיה לזה מדברי הגמרא (סוטה כא, ב) שאמרו שם: איזה חסיד שוטה? "כגון דקא טבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה". ושם אין הנגיעה בה מאביזרייהו מפני שאינה כלל דרך חיבה, אבל האם ייתכן לומר שכשאין איש אחר שם אסור להצילה מפני שכשיוציאה מן הנהר יעבור על איסור יחוד? אתמהה".
וכ"פ שיחוד נדחה מפני פיקוח נפש: זר זהב, הרב אונטרמן, צי"א, ר' דוד פוברסקי (מובאים בהמשך), דרך ישראל, מנחת איש, הרב אלישיב, הרב אוירבך, הגרז"נ, גן נעול ושו"ת במראה הבזק (דבריהם בהערה)[2].
טעם ראשון – באביזרייהו אם אין כוונה לאיסור, יעבור ואל ייהרג
במקרה שהמטרה היא לא האיסור אלא הייחוד מגיע 'על הדרך', כתב הצי"א שכולם יודו שאין בזה ייהרג ואל יעבור. וכיו"ב כתב זר זהב על סמך הגמרא ש'ימות ואל יספר עימה', שכיוון שזו דרך חיבה אסור, ולכן בייחוד רק אם הכוונה לייחוד בדרך חיבה ייהרג ואל יעבור. דומה לזה כתב הרב אונטרמן שכיוון שבייחוד אין קריבה לעריות זה לא כלול באביזרייהו, שהם כשיש הנאה מזה כדברי הרז"ה, מדבריו נראה שלעולם אין בייחוד ייהרג ואל יעבור.
צי"א (חלק ו סימן מ א, יד)
"אימתי אמרינן להאי דינא דאפילו אאביזרייהו דגילוי עריות יהרג ואל יעבור – זהו דווקא היכא דהעבירה הזאת של האביזרייהו היא המטרה של המבוקש, כגון שהמכוון של הכופה שיעבור ע"ז, או שהדבר כשלעצמו הוא המטרה לרפואה להתרפאות מזה, וכל כדומה לזה, אבל היכא שזה רק אמצעי כדי להגיע אל המטרה, ואין על העבירה הזאת כשלעצמה שום כפיה של עבירה על דת, וגם אינה שלעצמה שום מטרה לרפואה להתרפאות על ידה, אזי בכה"ג כו"ע יודו דאין ע"ז דינא דיהרג ואל יעבור".
זר זהב (על איסור והיתר הארוך נט, ב עמוד תפג (482) במהדורה החדשה באוצר החכמה. הודפס בשנת תרנ"א)
"ואפשר עוד לומר משום דלכאורה קשה על שיטת הר"ן שהביא ראיה דהני שלושה עבירות וכל אביזרייהו אין מתרפאין בהן מהא דסוף פרק בן סורר ימות ואל יספר עמה וכו', וקשה התם נימא דהאיסור לדבר עם אשה או להסתכל בה כל כך גדול שיהרג ואל יעבור והלא מעשים בכל יום וכי חס ושלום כולם עוברים על איסור חמור כזה אלא ודאי פשוט כמו שכתב הש"ך בסוף סימן קצ"ה דאיסורים אלו מסור ללב ודוקא במתכוון להסתכל וליהנות בראיה או לדבר ולשמוע קולה דרך חיבה שהם בכלל לא תקרבו לגלות ערוה וכן כתב שם בתשובות פני יהושע ואם כן יש לומר דגם באיסור יחוד כן הוא שאם הוא מתכוון להתיחד עם הערוה דרך חיבה וריעות כדרך הפרוצים אז הוא גם כן אסור משום לא תקרבו כמו שכתב הסמ"ג אבל אם שלא בכוונה כלל הוא מתיחד זה אינו בכלל דלא תקרבו רק הוא רמוז מכי יסיתך אחיך ואינו בכלל אביזרייהו דגילוי עריות כלל".
הרב אונטרמן, שבט מיהודה (ב, אה"ע כ עמוד רפז, 303 באוצר החכמה)
"ונראה לענ"ד לומר דבר חדש שאין איסור יחוד נכלל לגמרי בתוך אביזרייהו דג"ע ואינו בסוג של קריבה לעריות כלל. כי בכל עניני קריבות הנזכרים בגמרא ובפוסקים יש משהו מעין העבירה עצמה, כמו בעבודה זרה שהוא מחבב אותה ע"י גיפוף ונישוק, אע"פ שאין זו עבודה ממש. וכמו בעריות דמפורש ברמב"ם כי אם חיבק ונישק דרך תאוה עובר משום לא תקרבו. וכן גם בעובדא דסנהדרין שאמרו תעמוד לפניו ערומה או תספר עמו מאחורי הגדר, זהו ג"כ ענין הנאה מערוה במידה ידועה, ואמרו הרופאים כי מילוי תאוותו עי"ז ג"כ תספיק לו, ולכן אסרו חכמים כל זה מפני אביזרייהו דג"ע. אבל איסור יחוד אינו כלל בגדר הנאה ותאוה, דגם כשאינו רואה את האשה ואינו מדבר ולא חושב עליה, ג"כ אסור להמצא במקום אחד, ויסוד הדין הוא להתרחק ממצב שיש בו אפשרות לבוא לעבירה של עריות.
והנה ראיתי בדברי בעל המאור לפ"ח דסנהדרין (יז, ב בדפי הרי"ף ד"ה 'אביי') כי הוא מגדיר את הענינים הללו לא בלשון אביזרייהו אלא "כל מידי דמטי ליה לעובר העבירה הנאה – בג' העבירות הללו יהרג ואל יעבור" וזהו ממש כדברינו וממילא אין לכלול בתוך זה את איסור היחוד, שאינו כלל ענין של הנאה".
טעם שני – ייהרג ואל יעבור דווקא בלאו, אבל ייחוד לא מפורש בתורה
ציץ אליעזר חלק ו סימן מ א, יב-יג
בצי"א העלה סברה נוספת, שכיוון שהייחוד לא מפורש בתורה ולשון הראשונים שאביזרייהו בייהרג ואל יעבור מדברת על לאו – אין בייחוד חיוב מסירות נפש. וקל וחומר לדעת הרמב"ם שכל דין ייחוד הוא רק מדרבנן.
"אלא דמלשון הרמ"א ביו"ד שם בסי' קנ"ז סעי' א' שכותב וכל איסור ע"ז ג"ע וש"ד אע"פ שאין בו מיתה רק לאו בעלמא צריך ליהרג ולא לעבור, משמע דבעינן שיהא בהאביזרייהו מיהת לאו של תורה, וכל שאין בהאביזרייהו לאו רק איסור דרבנן אין בזה דינא דיהרג ואל יעבור…
וזאת גם זאת, דלפי דעת הרמב"ם ודעימיה, דכפי שביארנו מוכחים הדברים דכן הוא גם דעת השו"ע, דס"ל דכל עיקר איסור יחוד אינו אלא מדברי קבלה, וכן גם לפי הגדרת המאירי שהבאנו לעיל באות ד' שמבאר שאין היחוד בכלל מנין המצות ע"ש א"כ יש להתיר לפי"ז גם ביחוד דא"א, דמכיון דאין ע"ז לאו מפורש ולא עשה מפורשת א"כ נחשב הדבר לענין זה כאיסור מדרבנן לענין דאין ע"ז דינא דיהרג ואל יעבור, בהיות וברמ"א שם ביו"ד כתוב בלשון אע"פ שאין בו מיתה רק לאו בעלמא, ומינה דלאו בעלמא צריך מיהת שיהיה בזה… ועוד זאת דעיין במנחת חנוך מצוה קפ"ח ס"ק ב' שמבאר דאפילו להסוברים שהיחוד מה"ת מ"מ לא מצינו זה בלאו רק מהדרש דאם מתייחדה עם בנה והוי ליה לאו הבא מכלל עשה דאינו לוקה עי"ש, וא"כ י"ל דמכיון דהרמ"א מרבי בהאביזרייהו רק חייבי לאוין א"כ אין לך בו אלא חידושו בחייבי לאוין ממש ולא בלאו הבא מכלל עשה. ומותר איפוא היחוד משום פקו"נ אפי' בא"א אליבא דכו"ע".
טעם שלישי – איסור ייחוד לא נאמר בעריות, אלא נלמד ממסית
איסור ייחוד לכאורה לא נסמך על 'לא תקרבו לגלות ערוה' שבפרשת עריות אלא נלמד בדין מסית, ועל סמך זה הציע בביאור זר זהב שאין בו משום אביזרייהו אלא הוא איסור עצמי, וממילא שאין בו דין ייהרג ואל יעבור. וכ"כ ר' דוד פוברסקי.
זר זהב על איסור והיתר הארוך נט, ב עמוד תפג (482 באוצר החכמה)
"אלא פשוט דאפילו לשיטת הר"ן ודעימיה גם כן אין ביחוד משום אביזרייהו דגילוי עריות ואפשר דהטעם הוא משום דאיסור יחוד לאו בענין עריות כתיבא רק מ'כי יסיתך אחיך בן אמך' נפקא".
שיעורי ר' דוד (כתובות ד, א; וכן בסנהדרין לז, א)
"ונראה דהרמב"ם בא לומר דאיסור יחוד לא הוי זה דין איסור של עריות, אלא רק דין הרחקה בעלמא, דהיה מקום לומר דיחוד עם ערוה הוי קירוב לעריות, והוי בכלל הלאו דלא תקרבו לגלות ערוה והוי זה דין של איסור ערוה".
סיכום
נחלקו האחרונים האם דין ייחוד הוא כמו אביזרייהו של גילוי עריות, שלהרבה דעות יש בהם דין ייהרג ואל יעבור. י"א שיחוד הוא כמו שאר אביזרייהו של גילוי עריות ולכן ייהרג ואל יעבור, לפי השיטה שבאביזרייהו ייהרג ואל יעבור. וי"א שייחוד שונה מאביזרייהו ואין בו דין ייהרג ואל יעבור, בגלל שאין ביחוד מטרה של חיבה והנאה או בגלל שיחוד לא כלול בלאו של עריות אלא נלמד ממקום אחר.
[1] בירורי הלכות (הרב אלעזר בריזל תשנ"ב, עמוד כט 29 באוצר החכמה):
"אם אונסין אותו ליכנם בחדר הנמצא שם אשה שעי"ז עובר איסור יחוד מן התורה י"א שזהו בכלל אביזרייהו דג"ע שדינו יהרג ואל יעבור אבל אם הוא היה מקודם בחדר ואח"כ הכניסו בע"כ אשה וסגרו הדלת ואין לו ברירה רק לקפוץ מן החלון שיכול להסתכן עי"ז אינו מחויב בזה כיון שהוא אינו עושה שום דבר רק ישתדל להפוך פניו לצד הכותל ולא יהיה לו שום מגע ומשא עם האשה ויתפלל לפני הקב"ה שיצילהו מחטא ויש צדיקים שהחמירו על עצמן וקפצו בכגון זה וניצולו בדרך נס".
אשר חנן (הרב חנן אפללו, בת-ים תשע"ג, סימן קנג עמוד שסד 363 באוצר החכמה):
"אכן המקרה (של בן מאומץ) עדין במיוחד אך ניכר שאיסור יחוד וחיבוק ונישוק עומד במקומו והוא אביזרי דג"ע ביהרג ואל יעבור".
בארות יצחק (הרב יצחק ואעקנין תשע"ה, כללים וערכים 'אביזרייהו' עמוד ב 34 באוצר החכמה):
"אביזריהו דגילוי עריות – הנה כבר ברור שכל קירבת בשר בנשים האסורות על האדם ואפילו אשתו נידה הרי זה גלוי עריות שעליו נאמר יהרג ואל יעבור ויש אביזרי גלוי עריות כגון יחוד עם ערוה בבית אחד אפילו בלא נגיעה או מישוש הדופק הבעל לאשתו גם זה בכלל גלוי עריות ויש שסוברים שגם על אביזרי גילוי עריות יהרג ואל יעבור עיין בית יוסף יורה דעה סימן קצה ושולחן ערוך שם".
את צנועים חכמה (ג, סוף מאמר ב, עמוד מה 71 באוצר החכמה):
"למעשה לרוב הפוסקים שהבאנו יחוד הוא אביזרייהו דעריות ודינו ייהרג ואל יעבור אך כיון שבעסקי נפשות עסקינן אינני אומר לא כן ולא לא ומורה הוראה מובהק צריך לפסוק בכל מקרה". וכן (את צנועים חכמה ה, קיצור דיני יחוד 3, עמוד תעט 255 באוצר): "רוב הפוסקים סוברים כי יחוד הוא אביזרייהו דעריות ודינו ייהרג ואל יעבור ויש אומרים שיחוד אינו אביזרייהו דגילוי עריות כיון שבעסקי נפשות עסקינן מורה הוראה מובהק צריך לפסוק בכל מקרה ומקרה".
[2] דרך ישראל (טופורובסקי. ברכות, ייחוד סימן ב, עמוד קכו 527 באוצר החכמה):
"ולענין ייחוד עריות אי הוי בכלל אביזרייהו לענין יהרג ואל יעבור עי' בהגהות זר זהב על איסור והיתר ריש סי' נ"ט שהאריך בזה וכפי שכתב שם הדבר זר מאוד לומר כדברי השם אריה דייחוד הוי בכלל אביזרייהו דג"ע".
מנחת איש (שרגא. חלק ב עמוד ק 102 באוצר החכמה):
"לפיכך ודאי שנדחה איסור היחוד במקום פיקוח נפש".
הרב אלישיב (הובא בקונטרס הלכות יחוד וצניעות, לג עמוד 7) :
"כשאשה צריכה לנסוע בשבת לבית חולים משום פיקוח נפש ובנסיעתה תעבור גם על איסור יחוד עם הנהג כגון שצריך לעבור בדרך שאין שם עוברים ושבים כנ"ל מותר לה לנסוע שכשם שפיקוח נפש דוחה שבת כך הוא דוחה איסור יחוד (הגריש"א)".
הרב אוירבך (נשמת אברהם ג, כב 4, עמוד רז 223 באוצר החכמה):
"וכן א"ל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שבמקום שיש חשש ליחוד, כדאי שיסעו אתה כדי להצילה מיחוד ואפילו בשבת (ואין הבדל בין נהג יהודי או נהג עכו"ם) אך אם הנסיעה היא מחוץ לי"ב מיל, אין לעשות כן (וכעת הוסיף לי הגאון זצ"ל בכתב: אם הנהג הוא יהודי לא פרוץ), רק אם היא מפחדת".
ר' זלמן נחמיה גולדברג (הסכמה ל'את צנועים חכמה ג', סעיף ב עמוד 15 באוצר החכמה):
"מה שדן בענין יחוד אם נחשב לאבזריהו לכאורה יש לומר שכל דבר שאסור משום קריבה לעריות אינו אסור אלא דרך חיבה… ומעתה הרי באיסור יחוד בדרך כלל וכש"כ כשנוסע עם יולדת אין ביחוד דרך חיבה ובע"כ שיחוד הוא גדר איסור אחר וע"כ אינה בכלל אבזריהו ומותר במקום סכנה שגם אם נאמר שיש ביחוד מעין קריבה לעריות מ"מ כל זה במתיחד דרך חיבה אבל לא דרך חיבה זה אסור אחר וצ"ע".
עת ללדת (הרב חיים היילפרין תשמ"ד, עמוד פב 82 באוצר החכמה):
"במקום אשר בשום אופן א"א לנסוע עמה ובע"כ צריכה לעבור על איסור יחוד מותרת לעבור משום דהוי פיקוח נפש ולא אמרינן יהרג ואל יעבור באיסור יחוד".
גן נעול (הרב יעקב לוי, ז, ט עמוד יט 39 באוצר החכמה):
"ולדינא נראה שיש לילך לקולא ביחוד נדחה מפני פק"נ ולא אמרינן יהרג ואל יעבור על איסור יחוד שיש לצרף כמה ספיקות וכדלקמן".
שו"ת במראה הבזק (קי, הערה 7 עמוד 217):
"כתבו כמה אחרונים שגם יחוד הוא אביזרייהו של גלוי עריות ולכן יהרג ואל יעבור עיין דבריהם באוצר הפוסקים (ס' כב ס"ק א אות ז) מכל מקום נראה שאין הדיו כמותם ובפרט בנדון דידן".